טניס

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
פירוש נוסף ערך זה עוסק במשחק כדור. אם התכוונתם לעיר המצרית העתיקה, ראו טאניס.

טניס הוא משחק כדור הנערך בין שני שחקנים (במסגרת משחק יחידים) או שני זוגות שחקנים (משחק זוגות). מטרת המשחק היא לחבוט כדור גומי חלול באמצעות מחבט אל עבר צדו השני של המגרש.

הטניס, המכונה גם "הספורט הלבן", הוא ספורט אולימפי הנחשב לפופולרי במדינות רבות ברחבי העולם. טניס נכלל במשחקים האולימפיים בעת המודרנית מאולימפיאדת אתונה (1896) ועד אולימפיאדת פריז (1924). לאחר 64 שנים בהן לא היה הטניס חלק מהתוכנית האולימפית הוא שב אליה באולימפיאדת סיאול (1988) ומאז מהווה ענף אולימפי קבוע.

הגוף המנהל את הענף בעולם הוא הפדרציה הבינלאומית לטניס (ITF ראשי תיבות של International Tennis Federation) בה חברות 206 מדינות. הגוף המנהל את הענף בישראל הוא איגוד הטניס בישראל (יו"ר נוכחי: יוני מרום), החבר ב-ITF מאז 1950.

ההיסטוריה של המשחק

מחבטים שונים ששימשו למשחק במאה ה-18

היסטוריה מוקדמת

מקור שמו של המשחק הוא מהמילה "Tenez" בצרפתית עתיקה, שמשמעותה "קח" או "קבל", אותה היה קורא המגיש אל יריבו במכת הפתיחה.[1]

צורתו הראשונה של משחק הטניס נקראה בצרפתית Jeu de paume, והומצאה על ידי נזירים צרפתים לצורך שעשוע. בתחילה היו הנזירים מכים בכדור העשוי מעץ ביד חשופה, אולם עד מהרה החלו לחבוט בו בכפפה עשויה עור. לאחר מכן, לצורך שיפור החבטה, הותקנה לכפפה ידית, וכדור העץ הוחלף בכדור עור מעט קפיצי יותר. עד מהרה הפך המשחק פופולרי ברחבי צרפת, ואף בבית המלוכה.[2] התיעוד הראשון של בניית מגרש ייעודי למשחק היה של לואי העשירי, מלך צרפת.[3]

במאה ה-16 התקבל משחק הטניס בהתלהבות בחצרות המלכים ועד למאה ה-18 היה פופולרי בקרב מלכי אנגליה וצרפת. הנרי השמיני מלך אנגליה היה חובב נלהב של המשחק, שהתקיים עד אז באולמות סגורים בלבד, ומגרש אותו בנה בארמון המפטון קורט עודנו עומד היום כמגרש הטניס העתיק ביותר בעולם.[4]

תחילת עידן הטניס המודרני

בין השנים 1859 ל-1865 פיתחו הארי ג'ם וחברו הספרדי אגוריו פררה משחק המשלב אלמנטים של המשחק "ראקטס" האנגלי ו"פלוטה" הבאסקי, אותו שיחקו על דשא הקרוקט של פררה בברמינגהאם.[5] בשנת 1872, עם שני חברים נוספים, הקימו ג'ם ופררה את מועדון הטניס הראשון בעולם בעיירה למינגטון.[6]

בדצמבר 1873 החל מייג'ור ולטר קופטון וינגפריד, קצין בצבא הבריטי, להפיץ משחק דומה בשם "sphairistike", אותו פיתח לשעשוע אורחיו במסיבות אותן ערך בחצר ביתו בווילס.[7] בזכות משחקו, שבמהרה קיבל את השם טניס דשא (lawn tennis), נחשב כיום וינגפריד לממציא הטניס המודרני.[8]

בשנת 1874 פגשה את וינגפריד צעירה אמריקאית תושבת סטטן איילנד בשם מרי יואינג אוטרברידג', בעת שביקרה קרובי משפחה בברמודה. אוטרברידג' חזתה במשחק הטניס בעת ששיחקו אותו קצינים שהוצבו שם וכשחזרה לארצות הברית, לקחה איתה מחבטים, כדורים ומפרט המסביר אודות גודל המגרש. מטענה החריג הוחרם בידי אנשי המכס, אולם אחיה, שהיה אחראי הובלות ימיות, משך בחוטים על מנת לשחררו. אחיה, שהיה גם חבר במועדון הקריקט המקומי Staten Island Cricket Club, סייע לה להקים במקום גם מגרש טניס.[9]

ב-1877 נערך טורניר וימבלדון לראשונה, עם תחרות לגברים יחידים בלבד. 21 טניסאים חובבים נרשמו לתחרות ובסופה זכה ספנסר גור כשגבר על יריבו בשלוש מערכות. במשחק הגמר נכחו 200 צופים, אשר שילמו שילינג על מנת לחזות בו. הפרס לזוכה בטורניר היה גביע בשווי 25 גינאה.[10] בשנת 1884 התקיימו לראשונה בווימבלדון תחרויות נשים. האלופה הראשונה הייתה הטניסאית מוד ווטסון.

אליפות ארצות הברית הפתוחה בטניס נערכה לראשונה אף היא כטורניר לגברים יחידים בשנת 1881 בניופורט, רוד איילנד. בשנת 1891 התקיימה לראשונה אליפות צרפת הפתוחה, וב-1905 החלו טניסאים להתחרות במסגרת אליפות אוסטרליה הפתוחה, ובכך השלימו את ייסודם של ארבעת טורנירי הגראנד סלאם.

הצורך בהקמת פדרציית ספורט בינלאומית שתאגד את האיגודים הלאומיים שקמו הפך להיות הכרחי עם עליית הפופולריות של הספורט ברחבי העולם. ב-1 במרץ 1913 הקימו 12 איגודים לאומיים את הפדרציה הבינלאומית לטניס-דשא שלימים נקראה הפדרציה הבינלאומית לטניס.[11]

באותה העת היו הטורנירים הגדולים מיועדים לחובבנים בלבד, שאסור היה להם לקבל בעבור השתתפותם פרס כספי, אלא החזרי הוצאות ותשלומי חסויות בלבד. גם שחקנים שהתפרנסו מלימוד טניס נחשבו למקצוענים.[12]

עידן התחרויות הפתוחות (Open Era)

בשנת 1968 בגלל לחץ מסחרי ושמועות ששחקני טניס חובבנים קיבלו כסף עבור השתתפותם בטורנירי הגראנד סלאם, הגיעה ההחלטה למסד את הרעיון של התחרויות הפתוחות ובכך לאפשר לכל שחקן מקצוען או חובבן להשתתף בטורנירים היוקרתיים. אחרי קביעת רעיון התחרויות הפתוחות החלו לשדר בטלוויזיה את משחק הטניס אשר הפך במהרה לפופולרי בכל העולם. העידן החדש אף אפשר לשחקני טניס ברמה העולמית להתפרנס בכבוד ממשחק הטניס באמצעות השתתפות בכל הטורנירים הגדולים.

אליפות צרפת הפתוחה לשנת 1968, הייתה לטורניר הגרנד סלאם הפתוח הראשון.[13]

עקרונות המשחק

ממדיו של מגרש טניס תקני

מטרת משחק הטניס היא לחבוט בכדור באמצעות מחבט מעל הרשת אל צדו השני של המגרש, כך שהיריב לא יוכל לחבוט בכדור בחזרה אל שטח המגרש של יריבו. למשחק הטניס אין מגבלה של זמן, והוא נגמר כשאחד המתחרים זוכה בשתיים או בשלוש מערכות, בהתאם לסוג התחרות.

המשחק נערך על גבי משטח שטוח העשוי דשא, חימר, אספלט או גומי ונתחם בקווים מלבניים על הקרקע. אורך המגרש הוא 23.77 מטר, ורוחבו משתנה: 8.23 מ' במשחקי היחידים, ו-10.97 מטרים במשחקי זוגות. בין שני חצאי המגרש עומדת רשת בגובה של 91.4 ס"מ עשויה חבלי בד דקים.

שיטת הניקוד

רמת הניקוד הנמוכה ביותר בטניס היא נקודה אחת. כל חבטת הגשה של אחד השחקנים מסתיימת במתן נקודה לאחד הצדדים. צבירת הנקודות מזכה במשחקון, ניצחון בשישה משחקונים מזכה במערכה וניצחון בשתיים או בשלוש מערכות, בהתאם לסוג התחרות, מקנה ניצחון במשחק.

קיימות שתי תאוריות מרכזיות להתפתחות שיטת הספירה הייחודית של הטניס. האחת טוענת כי בימי הביניים באירופה היה המספר 60 נחשב למספר עגול אידיאלי, בדומה למספר 100 בימינו. ולפיכך חלוקה של 60 בארבע הנקודות הנדרשות לניצחון במשחקון יצרה ניקוד של 15, 30, 45, 60. תאוריה נוספת אומרת שספירת הנקודות נעשתה בזמנים אלו על ידי שעון בקצהו של המגרש. ובכל נקודה הזיזו את מחוגי השעונים כך שיצביעו על הניקוד הנכון.[2][14]

נקודה

נקודה מתחילה בחבטת הגשה (Serve). על המגיש לעמוד ב'קו הבסיס' של המגרש (הקו התוחם את אורך המגרש) ואילו השחקן המקבל רשאי לעמוד בכל תחום של המגרש מצד הרשת שלו מלבד בתוך ריבועי ההגשה.

השחקן המגיש צריך להשליך את הכדור באוויר ולהכות בו אל מלבן ההגשה (המלבן הקטן הצמוד לרשת) בצדו הנגדי של מגרש היריב. למגיש יש שתי הזדמנויות לבצע חבטת הגשה מוצלחת. פסילה של שתי חבטות ההגשה, תזכה את יריבו בנקודה.

לאחר הגשה חוקית ממשיכים השחקנים את הנקודה עד אשר אחד מהם מבצע פסילה. פסילה מתבצעת באחד המקרים הבאים:

  • חבטה אל הרשת או אל מחוץ לתחומי המגרש.
  • אי חבטה בכדור.
  • יותר מפגיעה אחת של הכדור במחבט במהלך חבטה (בתנאי שהשופט החליט שהפגיעה הכפולה הייתה בכוונה).
  • חבטה לאחר יותר מקפיצה אחת של הכדור.
  • נגיעה של הגוף או של המחבט ברשת.
  • נגיעה כפולה או יותר של הכדור במגרש.

פסילת שחקן מעניקה ליריבו נקודה.

משחקון

לוח תוצאות במהלך משחק

משחקון מורכב מסדרת נקודות. בכל נקודות המשחקון חבטות ההגשה הן של אחד הצדדים, ובכל משחקון מתחלפת ההגשה לסירוגין. בכל משחקון יש ארבע נקודות, המקבלות ניקוד לפי הסדר: 15, 30, 40, 60. שחקן המגיע לניצחון הנקודה הרביעי מוכרז כמנצח במשחקון ובלבד שיריבו טרם הגיע לניקוד של 40. במשחקון המגיע לתוצאת 40:40 מוכרז מצב של שוויון (deuce). במצב זה יהיה על אחד הצדדים להגיע ליתרון שתי נקודות על יריבו על מנת לזכות בניצחון. אחרי ניצחון נקודה אחת מוכרזת תוצאה של יתרון (advantage), וניצחון בנקודה נוספת של השחקן שנמצא ביתרון מזכה אותו בניצחון במשחקון כולו. אם השחקן המוביל מפסיד את הנקודה - חוזרים למצב של שוויון.

ההגשה מתבצעת לסירוגין מהצד הימני והשמאלי של המגרש. בנקודה הראשונה של המשחקון ההגשה מתבצעת מהצד הימני של המגרש אל מלבן ההגשה השמאלי (מנקודת ראייתו של המגיש), בנקודה הבאה הוא מגיש מהצד השמאלי אל מלבן ההגשה הימני, ולאחר מכן חוזר להגיש מהצד הימני וכך הלאה. הצד הימני מכונה גם "צד השוויון" משום שממנו מגישים במצב של "שוויון" (ראו בפסקה קודמת) והצד השמאלי מכונה "צד אי השוויון" מפני שממנו מגישים במצב של "אי שוויון".

מערכה

בסיום משחק המתחרים נוהגים ללחוץ ידיים בקרבת הרשת

מערכה היא סדרת משחקונים. המתמודד הראשון שזוכה בשישה משחקונים, מוכרז כמנצח במערכה, אלא אם יריבו צבר חמישה ניצחונות במשחקונים, או אז יהיה עליו לזכות במשחקון השביעי בטרם יגיע יריבו לשישה ניצחונות.

במצב של תוצאת 6:6 במשחקונים, ייכנס המשחק למצב של שובר-שוויון (tie break). את חבטת ההגשה הראשונה בשובר השוויון ייקח השחקן המגיש במשחקון, לאחר מכן יפתח יריבו בשתי הגשות וכך יגישו שתי נקודות כל אחד לסירוגין עד להכרעת המערכה. השחקן הראשון שיגיע ל-7 נקודות, ובהפרש של שתי נקודות לפחות מיריבו, יזכה במשחקון וינצח את המערכה בתוצאה 6–7.

בתחרויות שבהן אין שובר שוויון (בטורנירי גרנד סלאם, פרט לאליפות ארצות הברית הפתוחה, ובגביע דייוויס) במערכה המכרעת בלבד (שלישית אצל הנשים, חמישית אצל הגברים) ממשיכים לשחק משחקונים רגילים עד שאחד השחקנים מצליח להשיג יתרון של שני משחקונים אחרי מצב של שוויון 5:5.

מצב מיוחד זה, של אי-הגבלה בזמן ואי-הגדרה של שובר שוויון, עלול להוביל למצבים אבסורדיים מאוד, כמו משחק, שתאורטית לא יוכרע אף פעם, או משחק שיוכרע וייגמר לאחר זמן רב מאד ובלתי סביר, כפי שקרה במשחק הטניס הארוך ביותר בהיסטוריה, בין ניקולאס מהאו לג'ון איסנר בטורניר וימבלדון 2010, ושוחק במשך 11 שעות ו-5 דקות על-פני 3 ימים.[15][16]

שיטת "הטוב מ-3 מערכות" נהוגה בכל התחרויות לנשים ובחלק מהתחרויות לגברים. שיטת "הטוב מ-5 מערכות" נהוגה רק אצל הגברים בטורנירי: גרנד-סלאם, בגביע דייוויס ובמשחקי גמר של טורנירים אחרים.

החל משנת 2006, חלק גדול ממשחקי הזוגות מתנהלים בצורה מקוצרת. בנוסף לביטול הצורך בזכייה בשתי נקודות רצופות ממצב של שוויון, כשנוצר שוויון במערכות, הצדדים משחקים סופר שובר שוויון (Super Tie Break), המשוחק במתכונת שובר השוויון, אך הזכייה בשובר השוויון (ובמשחק כולו) היא לזוג שמגיע ראשון ל-10 נקודות (ושתי נקודות הפרש על הזוג השני).

חבטות

סוגי חבטות

בטניס יש 3 סוגי חבטות עיקריות: הגשה, כף יד, גב יד:

חבטת הגשה של טומי האס
רוג'ר פדרר מתכונן לחבטת כף יד
  • חבטת הגשה(אנ') (serve). במכה זו משתמשים בתחילת כל נקודה. כל שחקן בתורו מגיש למשך משחקון את החבטה ההתחלתית. ניתן לזרוק ולחבוט את הכדור מהאוויר בכל צורה, אולם הצורה היעילה ביותר שנותנת יתרון לשחקן המגיש ומקשה על השחקן המקבל - ובה משתמשים כמעט בכל המקרים - היא החבטה האנכית: בחבטה זו יד שמאל שאוחזת בכדור במקביל למחבט, זורקת אותו אנכית, ובו זמנית יד ימין מביאה את המחבט אל אחורי הגב דרך הכתף, ומכה בכדור כאשר הוא יורד ומגיע מעל גוף השחקן.
  • חבטת כף יד(אנ') (forehand). מיועדת לכדור המגיע לימין השחקן. רגל שמאל וכתף שמאל ניצבות קדימה, כאשר צדודית הגוף למול המתחרה, כף יד ימין אוחזת במחבט, מביאה אותו בתנועה מלמטה למעלה מעל גובה כתף ימין, ומחזירה אותו תוך כדי חבטה בכדור.
  • חבטת גב יד (backhand). מיועדת לכדור המגיע לשמאל לשחקן. רגל ימין וכתף ימין ניצבות קדימה, כאשר צדודית הגוף למול המתחרה, כף יד ימין אוחזת במחבט, מביאה אותו בתנועה מלמטה למעלה מעל גובה כתף שמאל, וחובטת בכדור, כאשר גב היד מופנה לעבר כיוון הכדור. מקובלת גם חבטת 'גב יד' בשתי ידיים, כלומר גם יד ימין וגם יד שמאל אוחזות במחבט וחובטות בכדור כמתואר.
  • חבטת יעף(אנ') (volley). במכה זו משתמשים, בדרך כלל, כאשר מתקרבים לרשת (אם כי ניתן להשתמש בה בכל מקום במגרש) ורוצים לסיים נקודה מעמדה התקפית הקרובה לרשת. מכה זו נעשית מן האוויר.
  • חבטת חיתוך (slice) - חבטה המשמשת בכדורים נמוכים (בדרך כלל בגב יד), כאשר הכדור מסתובב למטה או לצדדים, שהמחבט מתחיל מלמעלה מעל לכתף ויורד למטה או למטה ואז הצדה, מטרתה לבלבל את היריב בתנועת הכדור (אי תיאום) וגם לאחר הנגיעה במגרש הכדור יקפוץ נמוך ויגע במגרש.
  • חבטת הנחתה(אנ') (smash). במכה זו משתמשים כאשר מגיעים לשחקן כדורים גבוהים. הגוף ניצב למול הכדור המגיע, יד ימין מביאה את המחבט אל אחורי הגב דרך הכתף, ומכה בו כאשר הוא מגיע מעל גוף השחקן.
  • חבטת תילול (Lob). מכה של השחקן כאשר יריבו נמצא קרוב לרשת. המכה היא מכה גבוהה וקשתית שעולה גבוה מעל השחקן היריב ונוחתת עמוק לתוך החלק האחורי של המגרש.

*כאשר שחקנים שמאליים חובטים החבטה מבוצעת בצורה הפוכה (תמונת ראי).

  • הגראנד ווילי ( La Gran Willy). זו אחת החבטות הכי קשות לביצוע, ולא רואים אותה לעיתים קרובות. משתמשים בה, בדרך כלל, כאשר השחקן נשאר לפני הכדור וחייב לרוץ אחריו. החבטה מתבצעת כאשר המחבט עובר בין רגלי השחקן בעת שהוא מכה בכדור. החבטה חייבת את שמה לשחקן הארגטינאי גיג'רמו וילאס אשר ביצע אותה לראשונה.
  • הדרייב וולי (drive volly) חבטה קשה נוספת אשר נחבטת מן האוויר תוך כדי תנועה בכיוון הרשת באחיזה של כף/גב יד.
  • חבטת חצי יעף(אנ') (half volly) חבטה שמכים מיד לאחר שהכדור ניתר על המגרש. זוהי למעשה חבטת קרקע, שיסודותיה דומים לאלה של חבטת יעף.
  • חבטה קצרה(אנ') (drop shot) חבטת רגש המגיעה ליריב בהפתעה. מבוצעת באמצעות פתיחת פני המחבט והנפתו מלמעלה למטה, כך שהמגע מאט את תאוצת הכדור, גורם לו ליפול מהר ולנתר יותר מפעם אחת לפני שהיריב מצליח להגיע לכדור.
  • חבטת העברה(אנ') (passing shot) - כאשר היריב נמצא ברשת חובטים כדור מהיר ושטוח לצד ימין או שמאל שלו וכך הכדור עוקף את היריב.
  • חבטת ה-angle - חבטת זו נחבטת גם בצורה הגנתית וגם התקפית. בחבטה זו בדרך כלל השחקן עומד בצד כלשהו על המגרש, (אם השחקן ימני: בצורת גב היד - בצד שמאל; בכף היד - צד ימין. אם השחקן שמאלי, אז ההפך.) ונותן חבטה אלכסונית קצרה. כך שאם החבטה מצליחה היריב יוצא מתחומי המגרש ומאפשר לשחקן השני לחבוט לצידו השני של המגרש בקלות.

סוגי סיבוביות

יש ארבעה סוגי ספינים. והם:

  • סיבוב עילי (topspin) - סוג הסיבוביות הנפוץ ביותר, מכיוון שהוא מקטין את סיכויי השגיאה של השחקן. בחבטה השחקן צריך להביא את המחבט אל מתחת לכדור ולאחר הפגיעה בכדור יש לסובב במהירות את פרק כף היד. ככה נוצר הסיבוב.
  • סיבוב ה-flat - סוג הסיבוביות ההתקפי. ב-flat הכדור בקושי יסתובב באוויר. סיבוביות זו יעילה במצב התקפי כיוון שאם הכדור לא מסתובב באוויר, הוא יקפוץ נמוך על הרצפה וכך יהיה קשה יותר להחזיר אותו. spin זה הולך עם חבטה חזקה ושטוחה.
  • סיבוב תחתי (backspin) - על בסיס סיבוביות זה קיימות שני סוגי חבטות: החיתוך (slice) ו"החבטה הקצרה" (dropshot).
  • סיבוב צידי (sidespin) - הסיבוביות הכי פחות נפוצה. סיבוביות זו נחבטת בשתי צורות: חבטת עקיפה (passing shot) וחבטת ה-angle.

תחרויות

תחרויות הטניס מאורגנות בצורה של טורנירים המחולקים על פי מגדר, ומשתתפים. ישנן תחרויות לגברים יחידים, נשים יחידות, ותחרויות לזוגות בהן יש שני שחקנים בכל צד של המגרש.

גראנד סלאם

ארבעת טורנירי הגראנד סלאם נחשבים לטורנירי הטניס היוקרתיים ביותר בעולם. כל אחד מהטורנירים נערך אחת לשנה, ומלבד טורניר המשחקים האולימפיים, גביע דייוויס, גביע הפדרציה וגביע הופּמן הם הטורנירים היחידים הנערכים על ידי ה-ITF.[17]

טורנירי גרנד סלאם
תאריכים טורניר מיקום משטח פרס כספי החל
ינואר אליפות אוסטרליה הפתוחה מלבורן משטח קשה ‏26,000,000 $ 1905
מאי-יוני אליפות צרפת הפתוחה פאריס משטח חימר €18,718,000 1925*
יוני-יולי אליפות וימבלדון לונדון משטח דשא £14,600,000 1877
אוגוסט-ספטמבר אליפות ארצות הברית הפתוחה בטניס ניו יורק משטח קשה US$21,016,000 1881

* טורניר למקומיים בלבד החל ב-1891

מאסטרס 1000

סבב המאסטרס העולמי 1000 של ה-ATP הם סדרה של תשעה טורנירים, הבאים בסדר חשיבותם לאחר טורנירי הגראנד סלאם ואליפות סבב המאסטרס העולמי. הסדרה נקראת כך משום שזכייה בטורניר מזכה את המנצח בה ב-1000 נקודות דירוג. כל אחד מהטורנירים בסדרה נערך אחת לשנה, ועל מנת להבטיח את איכות המשתתפים מחייבת התאחדות הטניסאים המקצוענים את המדורגים הבכירים בעולם לקחת בהם חלק.[18] הטורניר הוותיק ביותר בסבב הוא טורניר קנדה מאסטרס בשנת 1881 והחדש ביותר הוא טורניר שנגחאי שהחל בשנת 2009, ודחק מהסבב טורניר שהתקיים בהמבורג, גרמניה.

ATP 500 ו-ATP 250

דרג הטורנירים השלישי והרביעי בחשיבותם הם סבבי ה-ATP 500 וה-ATP 250. סבב ה-ATP 500 הוא סבב של 11 טורנירים ואילו סבב ה-ATP 250 הוא סבב של 40 טורנירים. בדומה לסבב המאסטרס 1000 גם בסבבים אלו נקבע השם על פי נקודות הדירוג הניתנות לכל זוכה בטורניר. לזוכה בטורניר ה-ATP 500 יוענקו 500 נקודות דירוג, ואילו למנצח בטורניר ATP 250 יינתנו 250 נקודות. בכל אחד מהטורנירים כמות משתתפים שונה הנעה בין 28 לעד ל-56 משתתפים, ופרסי זכייה שונים. אליפות דובאי בטניס הוא הטורניר בעל סך הפרסים הגבוה ביותר בסבב עם 2,313,975 $[19]

הדירוג העולמי

ערך מורחב – הסבב העולמי לגברים (ATP)#הדירוג העולמי

התאחדות הטניסאים המקצוענים מפרסמת מדי שבוע את הדירוג העולמי לטניסאים. הדירוג נקבע על פי ניקוד מוסכם מראש הניתן לכל שחקן על השגיו בטורנירים בהם השתתף. העפלה לשלב מתקדם יותר בטורניר מדרגה גבוהה יותר מעניק לשחקן ניקוד גבוה יותר.

שיטת הדירוג החלה בשנת 1968, עם תחילת העידן הפתוח והפיכת הטניס למקצועני. החל משנת 1979 הפך הדירוג להיות על בסיס שבועי. נקודות הנצברות נספרות למשך שנה מרגע צבירתם, ובחישוב השבועי נלקחות בחשבון נקודות שהושגו ב-52 השבועות האחרונים.[20]

תחרויות לאומיות

ערך מורחב – גביע דייוויס
ערך מורחב – גביע הפדרציה

על אף היותו של הטניס ספורט אישי, בו הספורטאים מייצגים את עצמם ולא כחלק מקבוצה או מועדון, החל בשנת 1900 להתקיים טורניר לנבחרות לאומיות. בתחילה התקיים טורניר גביע דייוויס לגברים בלבד בו השתתפו רק נבחרות ארצות הברית והאיים הבריטים, אליהם הצטרפו בהמשך נבחרות נוספות.

החל משנת 1963 החל להתקיים טורניר מקביל לנבחרות נשים לאומיות בשם גביע הפדרציה. המתכונת הנוכחית של הטורניר דומה למתכונתו של גביע דייוויס, וכוללת שני בתים עולמיים ובתים אזוריים.

טניס במשחקים האולימפיים

ערך מורחב – טניס במשחקים האולימפיים

טורניר הטניס במשחקים האולימפיים הוא מהחשובות שבתחרויות הענף, אולם בניגוד לענפים אולימפיים רבים אחרים הוא אינו הראשון בחשיבותו, משום שארבעת טורנירי הגרנד סלאם נחשבים ליוקרתיים ממנו.

הטניס נכלל במשחקים האולימפיים בעת המודרנית החל מאולימפיאדת אתונה (1896) ועד לאולימפיאדת פריז (1924). לאחר 60 שנים בהן לא היה הטניס חלק מהתוכנית האולימפית, התקיים טורניר ראווה ללא חלוקת מדליות באולימפיאדת לוס אנג'לס (1984), ובאולימפיאדת סיאול (1988) שב הטניס להיות ענף אולימפי תחרותי ומאז מהווה ענף אולימפי קבוע.

תלבושת

בעבר היה נהוג לשחק בתלבושת המסורתית - לגברים חולצה לבנה ומכנסיים לבנים קצרים עם כיסים, ולנשים חולצה לבנה וחצאית טניס קצרה שמתחתיה יש מכנסון קצרצר ומקום לכדור (זו הסיבה לכינוי "הספורט הלבן"). כיום רשאים טניסאים ללבוש בגדים בצבעים ובסגנונות שונים ברוב התחרויות, מלבד בטורניר וימבלדון בו שומרים על המסורת של לבוש לבן. המשחק משוחק בנעלי ספורט המותאמות במיוחד לאופי המשחק.

ראו גם

קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
ויקימילון ערך מילוני בוויקימילון: טניס
ויקישיתוף תמונות ומדיה בוויקישיתוף: טניס

הערות שוליים

  1. ^ מקור המילה במילון אטימולוגיה
  2. ^ 2.0 2.1 History of Tennis: Early Years
  3. ^ פול ב. ניומן, ‏Daily life in the Middle Ages עמ' 163
  4. ^ Crego, Robert. Sports and Games of the 18th and 19th Centuries, page 115 ‏(2003)
  5. ^ Gem & Perera’s first game at Ampton Road, Edgbaston
  6. ^ Leamington Lawn Tennis and Squash Club-Club History
  7. ^ SphairistikÉ, Anyone?
  8. ^ פרופיל באתר היכל התהילה העולמי של הטניס
  9. ^ מייקל פולק, Rocking the Tennis Cradle באתר הניו יורק טיימס
  10. ^ This Day in History 7/9/1877 באתר ערוץ ההיסטוריה
  11. ^ History באתר הפדרציה הבינלאומית לטניס
  12. ^ Suzanne Lenglen and the First Pro Tour
  13. ^ Roland-Garros, a never-ending story
  14. ^ בלדד השוחי, מה ההגיון בשיטת הניקוד של טניס ופוטבול?, באתר של "רשת 13" (במקור, מאתר "nana10")
  15. ^ שי אלון, ‏גם לגינס נמאס: איסנר ניצח אחרי 11 שע' ו-5 דק', באתר ONE‏, 24 ביוני 2010
  16. ^ המרכז לטניס בישראל, משחק הטניס הארוך בהיסטוריה: כל השיאים, הטירוף והדרמה ממגרש מספר 18 בווימבלדון, באתר המרכז לטניס בישראל, 10 ביולי 2013
  17. ^ ITF Tennis - About באתר ה-ITF
  18. ^ ATP Tour 2009 באתר CoreTennis.net
  19. ^ Dubai Duty Free Tennis Championships
  20. ^
    שגיאות פרמטריות בתבנית:הארץ
    פרמטרי חובה [ 4 ] חסרים         עוזי דן, טניס: הגש ורוץ לספור, באתר הארץ


משחקי כדור בספורט
בדמינטון • ביליארד • בנדי • גולף • הוקי גלגיליות (קואד) • הוקי קרח • הוקי רולר • הוקי שדה • טלאצ'טלי • טניס שולחן • טניס • כדור בסיס • כדורגל חופים • כדורגל • כדוריד חופים • כדוריד • כדורמים • כדורסל 3x3 • כדורסל • כדורעף חופים • כדורעף • כדורשת • כדורת (באולינג) • כדורת דשא • לקרוס • מטקות • נטבול • סופטבול • סקווש • פוטבול אוסטרלי • פוטבול • פולו • פוצ'יוולי • פטאנק • קורפבול • קטרגל • קמארי • קרוקט • קריקט • רוגבי
ענפי ספורט אולימפיים
משחקי הקיץ
אופניים אופני BMX • אופני BMX בסגנון חופשי • אופני הרים • אופני כביש • אופני מסלול
משחקי כדור בדמינטון • גולף • הוקי שדה • טניס • טניס שולחן • כדורגל • כדוריד • כדורמים • כדורסל • כדורסל 3x3 • כדורעף • כדורעף חופים • רוגבי שביעיות
ספורט גופני אתלטיקה • ברייקינג • הרמת משקולות • טיפוס • טריאתלון • ירי תחרותי • סקייטבורדינג • סיף • קרב חמש מודרני • קשתות
התעמלות התעמלות אמנותית • התעמלות מכשירים • טרמפולינה
ספורט ימי גלישת גלים • חתירה • קאנו/קיאק • שיט
ענפי קרב אגרוף • ג'ודו • היאבקות (סגנון חופשי, סגנון יווני רומי) • טאקוונדו
רכיבה איוונטינג • רכיבה אמנותית • קפיצות ראווה
שחייה קפיצה למים • שחייה תחרותית • שחייה צורנית • שחייה במים פתוחים
משחקי החורף
ענפי קרח הוקי קרח • קרלינג
סקי ביאתלון • גלישת שלג • סקי אלפיני • סקי בסגנון חופשי • סקי למרחקים • סקי נורדי משולב • קפיצות סקי
מזחלות בובסלי • סקלטון • לוז'
החלקה על הקרח החלקה אמנותית • החלקה מהירה • החלקה מהירה במסלול קצר
ענפי עבר במשחקי הקיץ
ענפי עבר בייסבול • כדור בסקי • כדור כף יד • כדור מחבט • לקרוס • מרוץ סירות מנוע • משיכת חבל • סופטבול • פולו • קרוקט • קרוקט אמריקאי • קראטה • קריקט
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

25618550טניס

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=טניס&oldid=2053323"