קיקיון מצוי

קיקיון מצוי
	קובץ:Ricinus communis001.JPG
מיון מדעי
ממלכה:	צומח
מערכה:	בעלי פרחים
מחלקה:	דו-פסיגיים
סדרה:	מלפיגאים
משפחה:	חלבלוביים
סוג:	קיקיון
מין:	קיקיון מצוי
שם מדעי
	Ricinus communis

קִיקְיוֹן מצוי (שם מדעי: Ricinus communis) הוא מין יחיד בסוג קיקיון (שם מדעי: Ricinus) שבמשפחת החלבלוביים (Euphorbiaceae). הצמח רעיל לאדם.

הקיקיון הוא שיח שיכול להגיע לגובה של עד 5 מטר. עלה הקיקיון הוא בצורת כף יד וגודלו עד 30 סנטימטרים. העלים ירוקים, ולעיתים עם גוון עמוק של כחול כהה, והם מבריקים, בעוד העלים הצעירים והגבעולים הם בעלי גוון אדמדם. הפרחים מקובצים בתפרחת שצבעה הכללי אדום בגלל עמודי העלי האדומים. הפריחה בישראל נמשכת כל הקיץ. הזרעים חלקים ומבריקים בעלי פסים ונקודות בצבע חום בהיר וכהה ומופצים על ידי נמלים. קליפת הזרע של הקיקיון מכילה את הרעל ריצין.

מוצאו של הקיקיון באפריקה, אך הוא התפשט למקומות רבים ברחבי העולם עקב השימוש בו על ידי האדם. עקב מוצאו הטרופי של הצמח הוא רגיש לקור, ומת בטמפרטורות שמתחת לאפס מעלות צלזיוס. בארצות שבהן חורף קר מגדלים את הקיקיון כצמח חד שנתי. בארץ ישראל הוא גדל בצִדי דרכים ומזבלות בעיקר באזור צפון הארץ ומישור החוף.

מזרעיו של הקיקיון מפיקים את שמן הקיקיון המשמש ברפואה, כחומר סיכה ובתעשיות שונות. כמו כן מגדלים אותו לצורכי נוי בארצות רבות, ואף פותחו זנים בעלי עלים בצבעים שונים.

בעשור האחרון נודע על מספר רב של הרעלות אשר נגרם כתוצאה מבליעת זרעי הקיקיון.^[^{דרוש מקור]} רעילותם של הזרעים היא גבוהה, ופגיעתם קשה ויכולה להמית. ישנן עדויות לכך שבמצרים הקדומה, לפני כ-3,000 שנה, השתמשו בזרעי הקיקיון להכנת מרקחות למחושי בטן ולפגיעות של טפילים. כבר אז ידעו המצרים על רעילותם הגבוהה של הזרעים ובנוסף לשיקויים ותרופות, הם היו מפיקים מהם רעל לשימושים שונים.

שמו העברי של הצמח מופיע בספר יונה, בפסוק שבו מתואר הקיקיון כצמח בן חלוף: ”שבן לילה היה ובן לילה אבד” (ד', י); ואכן צמח זה אינו מאריך שנים, אך יכול להגיע לגודלו המלא תוך עונת גידול אחת. בפרט נראה זיהוי זה לאור התיאור בתלמוד הבבלי (מעובד לפי שבת כא, א:אמר רבה בר בר חנה לדידי חזי לי קיקיון דיונה ולצלוליבא דמי ומדפשקי רבי ועל פום חנותא מדלן יתיה ומפרצידוהי עבדי משחא ובענפוהי נייחן כל בריחי דמערבא) "אמר רבה בר בר חנה: ראיתי את צמח הקיקיון של יונה, והוא דומה לצמח ששמו בארמית - צלוליבא. הוא גדל בבצעי המים, ובעלי החנויות משעינים אותו על פתח החנויות לצורך צילו וריחו, מגרעיניו מייצרים שמן, וכל חולי ארץ ישראל מניחים את ענפיו מעל משכבם." עם זאת אין תמימות דעים בקשר לזהות הקיקיון בספר יונה לצמח הקיקיון המוכר לנו כיום.

בעברית, המילה "קיקיוני" היא מטבע לשון המתאר דבר ארעי, שהגיע לגודל מלא תוך זמן קצר ועתיד להיעלם באותה מהירות בה הופיע, בדומה לקיקיון המתואר בספר יונה.