חגבאים

חגבאים
מיון מדעי
סדרה:	חגבאים

חַגְבָאִים^[1] (שם מדעי: Orthoptera) היא סדרה של חרקים בעלי גלגול חסר. אלו חרקים בינוניים עד גדולים לרוב החיים בין הצמחייה הקרקעית ולעיתים מתחפרים באדמה. הם ידועים בעיקר במבנה רגליהם האחוריות העוזרות לרובם לנתר.

תיאור

החגבים הם בעלי חזה קדמי גדול, גוף מוארך בעל גפיים חזקות וארוכות ורגליהם האחוריות חזקות וגדולות ומיועדות לניתור. הם בעלי שני זוגות כנפיים אחוריות גדולות ועוד זוג קרומיות כנפיים קדמיות צרות וקשיחות. לחלק מבני הסדרה אין כנפיים או שכנפיהם קצרות והם אינם מעופפים. החגבאים הם לרוב בעלי איברי קול ואיברי שמע מפותחים והם בעלי עיניים גדולות ומורכבות ולסתות חיצוניות חזקות המתאימות ללעיסה מתמדת. בקצה בטנם ישנו צינור הטלת ביצים, אותם הם מחדירים לתוך צמחים.

החגבים הם מבין הגדולים והכבדים שבחרקים, כשהגדולים מביניהם הם חגבי וטה מהסוג Deinacrida, המגיעים לאורך 70 מ"מ ולמשקל 71 גרם.

מרבית החגבים הם צמחוניים או אוכלי רקב, בעוד חלקם אוכלי כל ואף טורפים. לעיתים חלק מהחגבים מתרבים בשיטפון הקרוי ארבה וגורמים לנזקים כבדים לסביבתם, בייחוד באזורים יבשים.

מיון

תת-סדרה Ensifera
- על-משפחה Grylloidea
- על-משפחה Gryllotalpoidea
- על-משפחה Hagloidea
  - משפחה Prophalangopsidae
- על-משפחה Rhaphidophoroidea
  - משפחה Rhaphidophoridae
- על-משפחה Schizodactyloidea
  - משפחה Schizodactylidae
- על-משפחה Stenopelmatoidea
- על-משפחה Tettigonioidea
  - משפחה חרגוליים (Tettigoniidae)
תת-סדרה Caelifera
- על-משפחה Acridoidea
- על-משפחה Eumastacoidea
- על-משפחה Pneumoroidea
  - משפחה Pneumoridae
- על-משפחה Pyrgomorphoidea
  - משפחה Pyrgomorphidae
- על-משפחה Tanaoceroidea
  - משפחה Tanaoceridae
- על-משפחה Tetrigoidea
  - משפחה Tetrigidae
- על-משפחה Tridactyloidea
- על-משפחה Trigonopterygoidea

חגבים כמזון

ערך מורחב – סימני_כשרות_בבעלי_חיים#שרצי_עוף

החגבים מהווים מקור עם אחוז חלבוני גבוה מאוד, סיבים תזונתיים, ויכולים לשמש כמשפרי טעם, ובתור קמח^[2]. היתרון הגדול של חגבים כמקור חלבוני הוא בטביעת רגל פחמנית ונזק אקולוגי במידה משמעותית פחותה לעומת בקר, שכן הם צורכים פחות שטח, מים ומשאבים (עקיפים וישירים לגידול) אחרים להפקת אותה כמות חלבון. מבחינת כשרותית החגבים מוגדרים ככשרים^[3]^[4].

חגבים הם החרקים היחידים ואף השרצים היחידים המוגדרים ככשרים לאכילה ליהודים וחלאל למוסלמים. יש לציין שרק 4 סוגים של חגבים הותרו לאכילה ליהודים. נאמר בספר ויקרא (יא,כב): ""אַךְ אֶת־זֶה תֹּאכְלוּ, מִכֹּל שֶׁרֶץ הָעוֹף, הַהֹלֵךְ עַל־אַרְבַּע; אֲשֶׁר לו כְרָעַיִם מִמַּעַל לְרַגְלָיו, לְנַתֵּר בָּהֵן עַל־הָאָרֶץ׃ אֶת־אֵלֶּה מֵהֶם תֹּאכֵלוּ, אֶת־הָאַרְבֶּה לְמִינוֹ, וְאֶת־הַסָּלְעָם לְמִינֵהוּ; וְאֶת־הַחַרְגֹּל לְמִינֵהוּ, וְאֶת־הֶחָגָב לְמִינֵהוּ׃ וְכֹל שֶׁרֶץ הָעוֹף, אֲשֶׁר־לוֹ אַרְבַּע רַגְלָיִם; שֶׁקֶץ הוּא לָכֶם׃", וקיימת מסורת ארוכת שנים של אכילה שלהם בקרב קהילות יהודיות ומוסלמיות במזרח התיכון ובאפריקה^[5]^[6] אמנם, כשרות תלויה גם במסורת אכילה, ולכן יש על כך חולקים בימינו^[7].