רבי עובדיה יוסף

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
(הופנה מהדף הגרע"י)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
יש לשכתב ערך זה. הסיבה היא: ניסוח לא אנציקלופדי.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
שכתוב
יש לשכתב ערך זה. הסיבה היא: ניסוח לא אנציקלופדי.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
פירוש נוסף ערך זה עוסק בראשון לציון, מנהיגה הרוחני של מפלגת ש"ס. אם התכוונתם לנכדו, ראש ישיבת "אוהל יוסף" ומחבר ספרי הלכה, ראו הרב עובדיה יוסף (תשל"ו).
הראשון לציון
רבי עובדיה יוסף
רבי עובדיה יוסף
רבי עובדיה יוסף
לידה 23 בספטמבר 1920
י"ב בתשרי ה'תרפ"א
פטירה ג' בחשוון ה'תשע"ד (בגיל 93)
מקום קבורה ירושלים, בית הקברות סנהדריה
מקום פעילות קהיר, תל אביב-יפו, ירושלים
השתייכות חרדים ספרדים
תחומי עיסוק הלכה
תפקידים נוספים הראשון לציון, נשיא מועצת חכמי התורה
רבותיו רבי עזרא עטייה
תלמידיו הרב אליהו בקשי דורון, הרב שלמה משה עמאר, בניו, וחתניו הרב מרדכי טולידאנו, והרב אהרן בוטבול.
חיבוריו יביע אומר, יחוה דעת, חזון עובדיה, הליכות עולם ועוד
בת זוג הרבנית מרגלית יוסף
הרב הראשי לישראל הספרדי ה־4
1972–1983
(כ־11 שנים)
שותף לרבנות הרב שלמה גורן, (הרב האשכנזי)
הרב יוסף במסיבת פרידה לפני צאתו למצרים, ישיבת פורת יוסף, ט"ז אב תש"ז. מימין יושב רבי ברוך בן-חיים

הרב עובדיה יוסף (י"ב בתשרי ה'תרפ"א, 23 בספטמבר 1920 – ג' בחשוון ה'תשע"ד, 7 באוקטובר 2013) היה 'הראשון לציון' מגדולי פוסקי ההלכה הספרדיים ומחבר ספרים רבים. כיהן כרב ראשי לתל אביב-יפו בשנים 1972–1969. ולאחר מיכן כיהן כרב ראשי לישראל (הספרדי) בשנים 1973–1983 והיה מייסד ומנהיג מועצת חכמי התורה של מפלגת ש"ס. נודע כבקי באופן נדיר בכל מרחבי הספרות התורנית וכונה בפי רבים מרן ו"פוסק הדור"[1].

ביוגרפיה

ילדותו ונעוריו

הרב עובדיה יוסף כילד, עומד ליד אביו ואחיו הקטנים
הרב עובדיה יוסף בצעירותו

נולד בבגדאד שבעיראק, בנם הבכור של ר' יעקב (בן עובדיה) וגורג'יה[2]. אביו התפרנס כצורף. נקרא עובדיה על שם רבי עבדאללה סומך וסבו, ויוסף על שמו של רבי יוסף חיים (ה"בן איש חי"). שם משפחת אביו היה עובדיה, ומאוחר יותר הפך את שמו הפרטי השני לשם משפחתו[3][4].

ב-1924[5], כשהיה בן ארבע, עלתה משפחתו לארץ ישראל, והתיישבה בשכונת "בית ישראל" בירושלים, שם התפרנסה מחנות המכולת של אביו. מצבה הכלכלי של המשפחה היה דחוק, ועובדיה נאלץ להתחיל לעבוד. למד בתלמוד תורה "בני ציון" שבשכונת הבוכרים. מנעוריו התבלט בכשרונו ובלהיטותו לתורה, ואת יצירתו הספרותית הראשונה כתב בגיל תשע.

בשנת ה'תרצ"ג (1933), עבר ללמוד בישיבת פורת יוסף שבעיר העתיקה, לאחר שאביו שוכנע בחשיבות הדבר על ידי רבי צדקה חוצין. באותה שנה כתב ספר בשם "מחברת העתקת חידות" יחד עם שניים מחבריו[6]. השקיע את זמנו בלימוד תורה ובכתיבה תורנית. ראש הישיבה, רבי עזרא עטייה, שימש עבורו כאב רוחני[7].

בשנת ה'תרצ"ז (1937), [8], נשלח על ידי הרב יעקב דואק[9] להעביר במקומו שיעור יומי בבית הכנסת 'אוהל רחל' של עולי פרס בשכונת "בית ישראל". השיעור עסק בהלכה, ולמדו בו מתוך ספר הבן איש חי. בשיעוריו הרבה לחלוק עליו וטען כי הוא מחמיר וכי הוא מעדיף את פסקי האר"י על פסקי השולחן ערוך. שיעורים אלו היו חוויה מעצבת עבורו, הן משום שלראשונה ביטא בפומבי את תפיסתו בנוגע לעדיפות שיש לפסקי רבי יוסף קארו, והן משום שדבריו כנגד פסיקותיו של ה"בן איש חי" עוררו תרעומת בקרב קהל שומעיו, במיוחד אלה מיוצאי בבל. מספר רבנים נכבדים, בהם רבי יצחק נסים, גערו בו במשך השנים בשל כך, אולם הרב עזרא עטייה עודדו. במקביל העלה על הכתב את השגותיו על ה"בן איש חי", שפורסמו שנים רבות לאחר מכן (1998–2003) בסדרת הספרים "הליכות עולם"[10].

בשנת ה'ת"ש (1940), הוסמך לרבנות ודיינות על ידי הרב בן ציון מאיר חי עוזיאל.

בין השנים ה'תש"ה - ה'תש"ז (1945–1947) שימש כדיין בבית הדין של העדה הספרדית בירושלים. בתקופה זו כבר התבססה תפיסתו ההלכתית, והוא נהג להשיב לשאלות שהופנו אליו מחוגי הרבנות והדיינות הספרדית בארץ ובפזורה, וכן מאשכנזים ירושלמים.

בד' בניסן ה'תש"ד (1944), נישא למרגלית (ה'תרפ"ז, 1927 – י"ט באב ה'תשנ"ד, 27 ביולי 1994), בתו של הרב אברהם הלוי פטאל, שעלתה עמו מחלב[11]. החתונה התקיימה בבית ספר שפיצר. בתקופה זו, בני משפחתו של הרב עובדיה וחבריו לשכונת מגוריו בירושלים, נחשפו לסביבה הציונית ופעלו במסגרתה, עד כדי מעורבות אינטנסיבית בארגון האצ"ל[12].

שהותו במצרים

בשנת 1947 עבר למצרים, לבקשתו של הרב עוזיאל, שם כיהן כסגנו של הרב הראשי למצרים הרב נחום אפנדי ואב בית דין. במצרים מצא מחויבות דתית חלשה, בקרב המוני העם, בקרב המנהיגות ואף בקרב הרבנים המקומיים.

עם תלמידיו במצרים על רקע הפירמידות

הרב אהרן שויקה, מעסיקו מטעם הרבנות, מינהו לראש ישיבה בישיבת "אהבה ואחווה", ותמך בו במאבקיו. מערך הכשרות במוסדות הציבור הייתה לאחת הבעיות החמורות מבחינה הלכתית, מה שגרם לסכסוכים בינו ובין אישים בקהילה, בהם רבנים. בעקבות אירועים אלה התפטר מתפקידו, כשנתיים לאחר בואו, בשלהי ה'תש"ט. בקיץ ה'תש"י (1950), שב לישראל.

חוויותיו במצרים השפיעו עליו רבות, הדבר בא לידי ביטוי בפסיקותיו ובדרשותיו. שהותו במצרים השאירה בו גם חותם בדמות ליקויי הראייה מהם סבל במשך כל חייו[13] מה שהביאו להרכיב משקפיים עם עדשות כהות.

בפתח תקווה ירושלים ותל אביב

הרב יוסף נואם ב'כנס תורה שבעל פה' בגיל 40, שנת ה'תשכ"א

כששב לישראל, למד במדרש "בני ציון", (בראשות רבי צבי פסח פרנק). בתקופה זו הניאה אותו אשתו, מרגלית, מלהתמנות לתפקיד ראש הבד"ץ של העדה החרדית הספרדית[14]. הוא שימש כדיין בביה"ד האזורי בפתח תקווה בהרכבו של המרא דאתרא הרב ראובן כץ והרב ישעיהו משורר (1951–1952, 1957–1958). בהיותו כבן 30, כתב פסק דין שהתיר יבום במקום חליצה, כמנהג הספרדים, פסק הדין היה בניגוד לתקנות של הרבנות הראשית לישראל, "חרם ירושלים", שנקבעו שנה קודם לכן, שאסרו על יבום.

בשנת ה'תשי"ב זכה בפרס משרד הדתות שחולק ל-18 "עילויי הישיבות"[15].  

בכסליו תשי"ד ייסד את ישיבת "אור התורה". הוא היה מוסר שיעור כללי בכל ליל שישי, שבו היה משתתף גם הרב בן ציון אבא שאול. בין לומדי הישיבה היה הרב מרדכי אליהו שהיה מבחירי לומדיה ואף ממנהליה, הרב שלום כהן, והרב שמעון בעדני.  עלויות אחזקת הישיבה הטרידו את מנוחתו של הרב ששלח מכתבים לרבנים שיערכו מגביות עבורה, ביניהם הרב יוסף עדס והרב רפאל ברוך טולידאנו.

בשנת תשי"ט עקב מצבה הכלכלי וחוסר היכולת של הרב כדיין לאסוף כספים, התאחדה הישיבה עם ישיבת פורת יוסף[16].  

בשנת ה'תשי"ח (1958 מונה לדיין בביה"ד האזורי בירושלים, ובה'תשכ"ה (1965) מונה לחבר בית הדין הרבני הגדול.

בה'תשכ"ט (17 ביוני 1969) נבחר לכהן כרבה של תל אביב-יפו, לצד הרב שלמה גורן[17]. בתקופתו כרבה של תל אביב פעל רבות בין היתר במערך הכשרות בעיר, כמו הקמת בית מטבחיים כשר בעיר דבר שלא היה קיים עד אז, ומאבקו המפורסם בחברת טליתניה[18]. תקנה נוספת על סגירת האולמות במוצאי שבתות מחשש חילול שבת, לווה במאבק בלעי האולמות והמועצה הדתית בעיר, לבסוף סיכם איתם הרב שיסגרו במוצאי השבתות, ובתמורה יתיר לעשות אירועים בזמנים שהיו נמנעים מכך עקב מנהג אשכנז (כגון בבין המצרים)[19], פסיקה זאת שכמו עוד פסיקות היתה מתוך מטרה להרים את קרנה של הפסיקה הספרדית, לוותה בעימות עם הרבנים האשכנזים.  

הרב עובדיה נואם בייסוד מפעל הש"ס (משמאל - האדמו"ר מצאנז ורבי יוסף שלום אלישיב)

רב ראשי לישראל

בז' בחשוון ה'תשל"ג (1972) נבחר לראשון לציון והרב הראשי לישראל, במקומו של רבי יצחק נסים[20]. התמודדותו נגד רב ראשי מכהן, ספגה ביקורת, ומנגד הוא זכה לתמיכה פומבית של רבי יוסף שלום אלישיב. ברקע מערכת הבחירות המתוחה, עמדה פרשת פסק דין האח והאחות, בנוסף ליחסים המתוחים בין הרב עובדיה לרב נסים[21]. לצדו נבחר כרב הראשי האשכנזי, הרב שלמה גורן. יחסי שני הרבנים הראשיים היו מעורערים. מועצת הרבנות הראשית נשלטה בידי הרב גורן, ובעקבות החלטות כמו קריאת הלל בברכה ביום העצמאות שהתקבלו בניגוד לדעתו של הרב עובדיה, חדל מלהופיע בדיוניה זמן מה[22].

בשנת 1976 הרב ביקר באיראן כ10 ימים על פי הזמנתו של שגריר ישראל באיראן מאיר עזרי, וזה היה ביקור רשמי ראשון של רב ראשי מישראל באיראן. בעצרת שקיים הרב בטהרן קרא ליהודים שמתגוררים שמה לעלות לארץ[23].


בשנות פעילותו כרב ראשי לישראל פעל במספר עניינים משמעותיים:  

עם הרבנים הראשים הרב אברהם אלקנה כהנא שפירא והרב מרדכי אליהו

בניסן ה'תשמ"ג (1983), הסתיימה כהונתו למורת רוחו, זאת בעקבות חוק שקצב את כהונתם של הרבנים הראשיים לקדנציה אחת.

מנהיג ש"ס

הרב עובדיה יוסף (משמאל) עם הרב שלמה משה עמאר (במרכז) והרב יששכר מאיר (מימין), בכינוס בנתיבות, 2004

לאחר כהונתו כרב ראשי המשיך לכהן כדיין בבית הדין הרבני הגדול. ובמקביל החל להנהיג את מפלגת ש"ס. חברי הכנסת יוסי שריד ויאיר צבן עתרו לבג"ץ בדרישה שיאסור פעילות פוליטית על ידי דיין בבית הדין הרבני. בית המשפט קבע כי אין זה ראוי שדיין יעסוק גם בפעילות פוליטית. בעקבות כך פרש מתפקידו כדיין בספטמבר 1988[30].

לקראת התמודדותה של מפלגת ש"ס בבחירות לכנסת האחת עשרה, בשנת 1984, הוקמה מועצת חכמי התורה בהנהגתו, כאשר הרב שך, מנהיג הזרם החרדי-ליטאי, משמש כפטרון רוחני נוסף.  

ב-תשמ"ט 1990, לאחר שתמך בתחילה בשיתוף הפעולה בין ש"ס ובין מפלגת העבודה ("התרגיל המסריח"), נוצר קרע בינו לבין הרב שך, וכאשר בניגוד לדעתו של הרב שך הורה הרב עובדיה לאחר הבחירות לכנסת השלוש עשרה לחברי סיעת ש"ס להיכנס לממשלתו של יצחק רבין, פרש הרב ניסים טולידנו ממועצת חכמי התורה, וניתק הקשר בין הרב עובדיה לרב שך, מאז הפך למנהיגה הבלעדי של ש"ס.

החל עם הקמתה, זכתה ש"ס למעמד של שחקן מפתח בפוליטיקה הישראלית, והשפיעה רבות בצמתי הכרעה רבים, בין השאר בתקופות גיבוש הקואליציה לאחר קיומן של בחירות. בשל כך, הגיע הרב עובדיה, כמנהיגה של ש"ס, ל"מוקד של כוח פוליטי ששום אישיות חוץ-פוליטית במדינת ישראל לא זכתה לו מעולם"[31].

התבטאויותיו הפוליטיות (והתאולוגיות) במסגרת דרשתו השבועית בבית הכנסת של "היזדים", עוררו לעיתים סערות פוליטיות וציבוריות (ראו על כך בהמשך). פעמים רבות גישתו הפוליטית הובאה בהבלטה בעיתון יום ליום ואילו דעתו ההלכתית הובעה בקונטרס עונג שבת שצורף לעיתון מדי שבוע.

השפעתו הפוליטית באה לידי ביטוי גם לאחר פטירתו, כאשר במהלך מערכת הבחירות לכנסת העשרים התווכחו ביניהם אריה דרעי ואלי ישי מי משניהם הוא שלוחו הפוליטי הראשי[32].

הרב יוסף בדרשתו השבועית בשכונת הבוכרים

תורתו

מנערותו נודע הרב עובדיה בכח זכרונו בו השתמש לרכישת ידע נדיר בהיקפו בכל מרחבי הספרות התורנית וביחוד בספרות השו"ת. בספריית הענק שבביתו היו אלפי ספרים, ולפי המקובל הרב ידע לצטט את כולם בע"פ מכריכה לכריכה. ידיעותיו המפליגות באים לידי ביטוי גם בספריו בהם הוא מקיף כל נושא בציטוט עשרות ומאות מקורות מכל מרחבי הספרות התורנית, החל מספרות התלמוד ועד לספרי מחברים בני זמנו ואף הצעירים ממנו, כשכל זה נעשה לפני עידן התוכנות התורניות. גם בתשובותיו בע"פ, וכן בדרשותיו ובשיעוריו היה מצטט מקורות רבים בע"פ. הרב היה מתמיד מופלג ולמרות עיסוקיו הציבוריים הרבים היה רכון שעות ע"ג שעות על ערימת ספריו, תוך ניתוק מהמתרחש סביבו.

שיעוריו ודרשותיו

במשך כל שנותיו הרבה הרב עובדיה במסירת שיעורים ודרשות. בצעירותו היה מוסר מדי יום שיעור בשולחן ערוך לבעלי בתים בבית הכנסת אהל רחל ואחת לחודש היה בוחנם על הנלמד. בליל שבת היה מוסר שיחה בישיבת פורת יוסף אליה היו נוהרים רבים. גם בתפקידיו כרב ראשי וכמנהיג ש"ס מסר שיעורים ודרשות במקומות רבים בעולם. בימי חודש אלול היה משתתף בעשרות ערבי תשובה שנערכו על ידי תנועת אל המעיין, כאשר לעיתים היה טס במסוק לכמה אירועים בכל רחבי הארץ בערב אחד. בדרשותיו השתמש גם בשפה עממית שקלעה לליבותיהם של בעלי בתים וציבור "עמך", והיה משלב בהם מדי פעם מליצות והומור שהעלו שחוק אצל השומעים.

בתקופת כהונתו כרב ראשי לתל אביב, היה מוסר שיעור מידי מוצ"ש בבית הכנסת של עולי משהד בבני ברק, שיעור שנמשך קרוב לשעתיים ברמה תורנית גבוהה שהיה מיועד גם לתמידי חכמים בשיעורים אלו היה מצטט מקורות רבים בע"פ במהירות. בהמשך כשעבר לירושלים עברו שיעורים אלו לבית הכנסת היזדים בשכונת הבוכרים שבירושלים, שם במשך הזמן קיבל השיעור אופי תורני שונה המותאם גם לבעלי בתים, לאחר מכן עברו שיעורים אלו לבית הכנסת מתחת לביתו. שיעורים אלה שודרו החל מ-1994 בלוויין על ידי דר וסוחרת.

שיעורים אלו של מוצ"ש קיבלו תהודה באמצעי התקשורת ואופיינו לעיתים בלשון בוטה בעניינים הקשורים לפוליטיקה וחברה, לעיתים עוררו סערות פוליטיות וציבוריות. בין אמרותיו אלו היו כשהתבטא כלפי שולמית אלוני, "צריך לעשות משתה ביום שתמות" ועל יוסי שריד: "ארור המן, ארור יוסי שריד", אמרות אלו אף הביאו אותו אל סיפה של חקירה פלילית[33]. במקרה אחר התבטא נגד ראש הממשלה אריאל שרון בעקבות החלטתו לסגת מגוש קטיף[34]: ”מה עשו גזירות על חבל קטיף... אנשים שבנו ביתם בזיעת אפם, שנים על גבי שנים. דור שני, דור שלישי, יבואו תיכף, ינתקו אותם, יקחו אותם וייתנו את הבתים לערבים. איזה בתי מדרש יפים יש שמה, איזה בתי כנסת יפים יש שמה, איזה בתים נפלאים יש שמה. את הכל ימסור לערבים... איזה אכזר הרשע הזה, שהוא עושה דברים כאלה. הקב"ה... יתן לו 'באנה' אחת - ימות! יישן ולא יקום!...”[35], ולאחר מכן אמר שהוא מצטער על הפרשנויות כאילו ייחל שיקוצרו ימיו של שרון והוא מאחל לו אריכות ימים[36]. היועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז, החליט לבסוף לא לפתוח חקירה פלילית נגד הרב, מאחר שמדובר באיחול למותו של ראש הממשלה, ולא בקריאה לאלימות. גם התבטאויות הנושאות אופי תאולוגי הובילו לא אחת לסערה ציבורית. כך היה, למשל, בעת שנשא דברים על אודות חללי השואה[37], זאת על אף שדבריו בנדון לא היו אלא ציטוט מדבריו של האדמו"ר רבי אהרן ראטה בעל "שומר אמונים"; או דבריו על חללי צה"ל – דברים שיוחסו על ידי העיתונות לחללי מלחמת לבנון השנייה[38]; וכן על הרוגי סופת ההוריקן קתרינה[39]. בתקופת הבחירות לרבנות הראשית ביוני 2013 כינה את אחד המתמודדים, דוד סתיו, "רשע" ו"מסוכן ליהדות"[40].

אחרית ימיו

ערך מורחב – הלוויית הרב עובדיה יוסף

מאז פטירת אשתו הרבנית מרגלית בשנת 1994 ועד לפטירתו סעדו אותו בנו וכלתו, משה ויהודית יוסף, שעברו להתגורר בביתו והשפיעו רבות על המתרחש בקרבתו[41].

ב-21 בספטמבר 2013 (חול המועד סוכות ה'תשע"ד), בעקבות החמרה במצבו הבריאותי אושפז בבית החולים הדסה עין כרם ומשפחתו הוסיפה לו את השם "חיים" כסגולה לאריכות ימים[42].

בג' חשוון ה'תשע"ד - 7 באוקטובר 2013 נפטר הרב בבית החולים הדסה עין כרם, בגיל 93[43].

ההלוויה בסמוך לישיבת פורת יוסף

הלווייתו נערכה באותו ערב בירושלים והשתתפו בה, לפי ההערכות, בין 275,000 ל-850,000 איש. הייתה זו הלוויה הגדולה ביותר בתולדות מדינת ישראל. בין המלווים היו רבי אהרן יהודה לייב שטינמן, האדמו"רים מגור, מבעלז ומויז'ניץ ועוד, וכן נשיא המדינה דאז שמעון פרס וראש הממשלה בנימין נתניהו.

נקבר לצד אשתו בבית הקברות סנהדריה בירושלים.

מצבתו (נכתבה בפשטות לפי דרישתו)
קברי הרב יוסף ואשתו בבית הקברות סנהדריה

הנצחתו

בתום השבעה התקיימה עצרת לזכרו בהשתתפות רבבות בצומת בר-אילן, בסמוך לבית הקברות סנהדריה. בעצרת נאמו והספידו רבנים מן המגזר הספרדי, הליטאי והחסידי[44], ביניהם האדמו"ר מבעלז.

במהלך השבעה הוחלט לשנות את שם רשת החינוך שהקים מ"מעיין החינוך התורני" ל"בני יוסף".

בשנת 2013, הודיע שר התחבורה ישראל כץ כי כביש 16 העובר מתחת לביתו בשכונת הר נוף ייקרא על שמו[45], אך ועדת השמות העירונית של עיריית ירושלים, שהתכנסה ב-24 בדצמבר 2017, החליטה כי הכביש ייקרא על שמו של ראש הממשלה לשעבר אריאל שרון[46].

בשנת 2014 - ה'תשע"ד הוקמה ישיבת אהל יוסף על שמו.

בשנת 2015 הכריזה עיריית תל אביב יפו על פרס הרב עובדיה יוסף לכתיבה הלכתית על שמו[47].

בשנת תשפ"א הודיעה עיריית ירושלים על 'פרס הראשון לציון' על שמו, פרסים נוספים בכתיבה הלכתית לזכרו מחולקים גם בערים כמו אשדוד, אור יהודה בת ים וביתר.

בעיר צפת נקראה שכונה על שמו[48] וכן בעיר בית שמש נקראה שכונת "חזון עובדיה" ברמה ג' על שמו. בערים חדרה, קריית גת, נצרת עילית, פתח תקווה ועוד, נקראו רחובות על שמו.

בפברואר 2021 נחנכה בעיר אלעד כיכר על שמו ועליה מיצג של מלבושו ספריו וכסא לימודו[49], כיכרות דומות נחנכו ברכסים ובביתר עילית. בשנת ה'תשפ"ה (2024) הועבר המיצג לכניסה לעיר מכביש 4711, והכביש נקרא "דרך מרן".

בשנת 2015 הוציא דואר ישראל בול ומארז מזכרת לזכרו[50].

ב24 בדצמבר 2017, החליטה עיריית ירושלים, לקרוא לצומת בר אילן על שמו.

בביתו שבשכונת הר נוף הוקם לזכרו "בית מאור ישראל" על ידי מכון מאור ישראל, בראשות בנו, הרב משה יוסף. במקום בית מדרש העוסק בתורתו ובהוצאת כתביו לאור. בבית מתקיימים סיורים. ביום השנה לפטירתו נערכת במקום האזכרה המרכזית לזכרו. לאחר 3 שנים מפטירתו הוקם "מרכז מורשת מרן העולמי" על ידי ישיבת חזון עובדיה.

זכר רעייתו הונצח על ידי הקמת מעונות בתי ספר וסמינר "בית מרגלית" על שמה, ברשת מעיין החינוך התורני.

בכ"ג חשון ה'תשפ"ה - 24 בנובמבר 2024 אישרה הכנסת חוק להנצחת הרב עובדיה יוסף (ציון זכרו ופועלו), לפי הצעת החוק, מידי שנה ביום פטירתו של הרב, ג' בחשון (או במועד סמוך) יערוך המשרד לשירותי דת כנס עיוני לזכרו ובכנסת יצוין יום זה. מוסדות החינוך יקדישו זמן לקיום פעולות חינוכיות ערכיות, ככל שיחליט על כך שר החינוך".[51]

גישתו ההלכתית והשקפת עולמו

קבלת הוראות מרן

ערך מורחב – קבלת הוראות מרן

החידוש העיקרי במפעל ההלכתי של הרב יוסף הוא העיקרון שיש לקבל את הוראות רבי יוסף קארו. דעתו ברוב המקומות שבני אשכנז יכולים להמשיך לפסוק כרמ"א, עם זאת, בכמה מקומות הוא כותב שגם בני אשכנז צריכים ללכת לפי פסיקות השולחן ערוך[52].

הגשמת גישתו ההלכתית שזורה במאבק שניהל לאורך השנים מול הרבנים האשכנזים. על קודמיו בכס הרבנות של תל אביב-יפו כתב:

ושמעתי שיש טוענים על דברי שמאחר שהרבנים הראשיים לתל אביב-יפו שקדמוני הניחו המנהג להחמיר, אין לשנות המנהג. ולאו מילתא היא (=ואין זה נכון), שמקום הניחו לי להתגדר בו. ומכל שכן שידוע שהרבנים הראשיים הספרדיים שקדמוני הוו מיכף כייפי (=היו כפופים) לעמיתיהם הרבנים האשכנזיים, הגאון הרב בן ציון עוזיאל ז"ל הווה כייף (=היה כפוף) להגאון הרב אברהם יצחק קוק זצ"ל (...) וכן הגאון הרב יעקב משה טולידאנו ז"ל בהיותו רב ראשי לתל אביב-יפו לא היה יכול להרים ראש כלפי עמיתו יבדל לחיים טובים הגאון הרב איסר יהודה אונטרמן שליט"א ולחלוק עליו בהלכה (...) אבל אנן דלא כייפינן תלי"ת (=אני שאין אני כפוף תהילה לה' יתברך), על משמרתי אעמודה להחזיר עטרה ליושנה להורות כדעת מרן שקבלנו הוראותיו

— יביע אומר, ו', או"ח מ"ג

בקשתו לאחד את המסורות והמנהגים ספגה ביקורת מצד רבנים מיהדות עיראק בעקבות התייחסותו לפסקי הבן איש חי, ומרבני יהדות צפון אפריקה בעקבות יחסו למנהגים שאינם כתובים. על אף הביקורת, מחברים רבים מבני עדות המזרח בקשו את הסכמתו, גם כשהטקסט הכיל ביקורת על פסיקותיו[53].

במהלך פועלו להחדיר את פסיקתו ההלכתית של הבית יוסף, השמיע לעיתים דברי ביקורת חריפים על גדולי הפוסקים החולקים על שיטת הבית יוסף, רבים ראו בכך זלזול בכבודם. בשו"ת שבט הלוי (ח"ג ס"א) נכתבה תשובה נגד "רב שזלזל בכבודו של הרמ"א", והכוונה לרב עובדיה[דרוש מקור].

בפסיקות אחדות סוטה במעט מפסיקת רבי יוסף קארו.

  • השולחן-ערוך קובע כי יש ללבוש טלית-קטן על גבי הבגדים[54], - אין לעשות כן, ואף יש להסתיר את פתילי הציצית במכנסיים[55].
  • השולחן ערוך קובע כי יש לכרוך את רצועת היד על הזרוע רק לאחר הנחת תפילין של ראש[56], - יש לנהוג כפי מנהג העולם (על פי הקבלה) ולכרוך את רצועת היד לפני הנחת תפילין של ראש[57].

כוח דהיתרא עדיף

אחד מעקרונות היסוד הפסיקתיים הייתה בנקיטת הגישה של כוח דהיתרא עדיף, שלפיה יש לפסוק להקל ולא לחומרא, ככל שהדבר ניתן. הרב עובדיה ראה עיקרון זה כמייחד את מסורת הפסיקה הספרדית ביחס לזו האשכנזית. באחת מפסיקותיו הביא את דברי החיד"א: ”הספרדים אחוזים במידת החסד ולכן הם מקילים בהלכה, והאשכנזים אחוזים במדה הגבורה לפיכך הם מחמירים בדינים[58]”. הרב עובדיה העלה על נס עיקרון זה והפכו לאידיאל, עד כדי כך שלפי צבי זוהר, אם "הוא נשאל בעניין ריטואלי-הלכתי והצליח להוכיח שעמדה מקלה היא הנכונה מבחינה הלכתית, הוא רואה בכך הישג חיובי"[59].

לדעתו, החומרה של הפוסקים האשכנזים באה כתוצאה מ"יראת הוראה", שאע"פ שבקיאים בש"ס (משנה ותלמוד) ובפוסקים מכל מקום פוחדים להורות. במאמר שכתב ב-1970 על משנתו של רבי יעקב שאול אלישר (יש"א ברכה) כתב:

אך בהיותם מיראי הוראה אינם מרהיבים עוז בנפשם לפסוק הלכה למעשה ובפרט בדברים המתחדשים חדשים לבקרים על ידי המצאת הטכניקה החדשה המולידה בחיקה בעיות הלכתיות, רב מהם הדרך להתעניין ולחוות דעתם דעת תורה... רבינו הגאון יש"א ברכה היה מאותם יחידי סגולה שקיבלו על עצמם את העול הזה לפתרון הבעיות האקטואליות שבזמנו ומהם אקטואליים גם בזמננו ולא התחמק מלהשיב לשואלו דבר ה' זו הלכה

— [60].

לדעת הרב עובדיה, פסיקה מחמירה פסולה מעיקרה, ובמיוחד בדור הנוכחי. כשהחמרה יתרה עלולה לגרור לזניחת הפרקטיקה הדתית: ”ובאמת שריבוי החומרות גורם להקל בגופי התורה” (יביע אומר, ז, או"ח סוף סימן לח). בכך ביטא גישה "כנסייתית" ולא "כיתתית" כלפי החברה הישראלית. גישה המבקשת להכיל ולא לבדל[61].

במהלך שיעור בכסליו תשנ"ג אמר שהחזון איש נטה להחמיר בגלל ש”הגאון חזון איש, לא היה מורה הוראה. הוא היה מסוגר בביתו ולא היה אב בית דין שעליו מוטל להורות, אם אתה משוחרר אין לך בעיות ואתה מחפש חומרות בכל דבר”. בתגובה אמר הרב שך, כי ”אדם שמדבר בצורה כזו על החזון איש, הוציא עצמו מקהל התורה ובני התורה, ואין שום שיח ושיג איתו”[62].

מפסיקותיו המקלות

  • היתר מכירה[63][64].
  • שמיעת שירת נשים מוקלטת או משודרת, זאת כשהשומע אינו יודע במראה הזמרת, וכשאין הדבר מביא הרהורי עבירה. הוא עצמו נהג להאזין לשירת הזמרת המצרייה אום כולתום[65]. [68]
  • ללמד בנים ובנות יחד, עד גיל תשע בשעת הדחק[69].
  • גילוי שערות ראש אשה נשואה כאצבע אחת או שתיים בהסתמכו על פסק הלכה של מהר"ם אלשקר, המתיר גילוי שיער שחוץ לכיסוי הראש[70].
  • חבישת פאה נכרית לנשים אלמנות וגרושות ככיסוי הראש[71].
  • שיחרור מחבלים 'עם דם על הידיים' בעבור שחרורו של גלעד שליט[דרוש מקור].

גישת הרע במיעוטו

לצורך קירוב רחוקים, נקט הרב במדיניות הלכתית שתמזער את הפגיעה בדרישות ההלכה, ומצד שני, תוותר במעט על קיום מלא של ההלכה[72]. ניתן לראות זאת במספר פסיקות. כגון, במתן תעודת הכשר למסעדה המגישה מאכלי בשר ומנות חלב[73]; שחיטה של עוף שיש בו חשש טרפה[74]; לבישת מכנסים אצל נשים בהעדפה על חצאית קצרה[75].

העלמת עין

במקרים בהם באופן אחר קרוב לוודאי שלא תקוים ההלכה, נהג להעלים עין. למשל, במקרים של טיפוח ציפורני נשים בהקשר של טבילה במקווה[76]; ברכת כהנים על ידי כהן שאינו מנהל אורח חיים דתי[77]; שליח ציבור ועלייה לתורה של מי שמתגלח בתער[78][79].

סיני עדיף

העדיף את מסורת הלימוד הספרדית השמה דגש על בקיאות, על פני השיטה האשכנזית המעדיפה את הפלפול. כן העדיף את שיטת הלימוד לאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא.

בהספד שנשא לזכר רבו רבי יעקב עדס, הוא אמר: ”המנוח הדגול שהיה מורנו ורבנו בישיבת פורת יוסף בעיר העתיקה לימדנו להועיל לעסוק בתורה לאסוקי שמעתא אליבא דהלכתא ולא בפלפולי סרק אשר תזרם ורוח תשאם. לצערנו ישנן ישיבות (פוניבז' ועוד) שהלומד ביורה דעה צריך להתחבא בחדרי חדרים פן ירגישו בו ויקראוהו "בטלן" שלמד "פסק" הלכה, וכבושת גנב כי ימצא וכדי בזיון וקצף[80]”.

לטענתו, ההתרכזות בפלפול מביאה לידי חוסר ידע, מה שמוביל לחומרות הלכתיות, שכן נעלמים מהפוסק אותן פסיקות וגישות מקלות שעליהן הפוסק יכול לסמוך. לדבריו, גם בימינו, שבהם נפוצים ספרים, יש עדיפות לבקיא.

יחסו לקבלה ולחסידות

הרב עובדיה מיעט להתייחס בפסיקותיו לזוהר ולכתבי הקבלה. במקרים רבים ניצב הרב יוסף מול פוסקים אחרים והכריז "אין לנו עסק בנסתרות". עמדה זו עומדת בניגוד למסורת הפסיקה של רוב הפוסקים הספרדים האחרונים. בניגוד לעמדתו של החיד"א שקבע כי "אין משיבין אחר האר"י", סבור הרב יוסף כי "לא בשמים היא", וכי אין לאר"י יתרון בתחום ההלכה בזכות מעמדו בתורת הנסתר: ”...וכל שכן לפי מה שכתב בספר אגרות התניא (דף צ"ז ע"א) בשם הגר"א שאינו מאמין בקבלת האר"י בכללה שהיא כולה מפי אליהו ז"ל, רק מעט מזער מפי אליהו ז"ל, והשאר מחכמתו הגדולה, ואין חיוב להאמין בה... ואם כן, מה כל החרדה הזאת להניח ד' [דברי] כל הפוסקים וכללי הדינים מפני סברות האריז"ל?”[81]. יוצאי דופן פסיקות בתחום התפילה וכדומה שם נוטה לקבל את דעת המקובלים[82].

יחסו זה הביאו לידי מחלוקת עם חלק מיוצאי ארצות ערב בארץ, בעיקר מיוצאי יהדות עיראק. פסקי הבן איש חי עמדו בבסיס המחלוקת בינו ובין הרבנים הראשיים, רבי יצחק נסים והרב מרדכי אליהו.  

בעניין היחס למי שאינם מאמינים בזוהר הובאו בשמו עדויות סותרות. על פי שני תלמידים, הרב יוסף פסק כי גם יהודי שאינו מאמין בספר הזוהר הוא יהודי כשר, כיוון שספר הזוהר לא היה ידוע במשך שנים רבות[83] ומטעמים נוספים[84]. מאידך, בנו הרב יצחק יוסף כתב שדעת אביו היא שאין לצרפם למניין[85].

הרב עצמו על פי עדויות תלמידיו ובני ביתו למד בהסתר את תורת הקבלה, והיה לו ידע נרחב בה[86].

הביע הסתייגות מספרי רבי נחמן מברסלב, לדבריו הוא אינו לומד בספרים אלו משום שתוכנם אינם פסקי הלכה אלא הגיגים[87]. לאחר שאמירה זו הכתה גלים הבהיר כי אינו מתנגד לאישיותו של רבי נחמן, והבהיר את הערכתו אליו[88]. הסתייג גם מהנסיעה לקבר רבי נחמן מברסלב באומן, בראש השנה[89].

בשנת 1990 מתח ביקורת על המשיחיות של הרבי מליובאוויטש, תוך שהוא מצדיק את ביקורתו של הרב שך על המשיחיות של הרבי. הוא טען כי הרבי אמר על עצמו "דברים נוראים שאסור להוציאם בפה" הכוללים דברי כפירה ועבודה זרה, והנמצאים בחצרו עושים אותו אלו-ה[90]. עם זאת, הן באותה הזדמנות והן בהזדמנויות אחרות שיבח את הרבי ואת פעולת חסידות חב"ד בעולם, ואמר כי הרבי "הוא היה יחיד בדור בהרבצת התורה בישראל, לא קם כמוהו, עד עכשיו כל העולם כבודו, כל יושבי תבל נענים לבשורתו"[91].

יחסו למנהג ולמסורת

דבק במסורת הספרותית ולא נתן משקל רב למנהגים שאינם מעוגנים בהלכה. כך התנגד לשני מנהגים בבית הכנסת של יהודי צפון אפריקה – עמידה בעת קריאת עשרת הדיברות בבית הכנסת, ושילוב הציבור במהלך התפילה (למשל, אמירת "ברוך הוא וברוך שמו" בברכות שיוצאים בהן ידי חובה, או קריאת הציבור "בסימנא טבא" לפני התחלת הקריאה בספר בראשית). ניסיונותיו לשנות מנהגים עממיים, קוממו עליו חלק מרבני יהדות צפון אפריקה, דוגמת הרב שלום משאש, הרב אליהו רחמים זייני והרב שלמה טולידאנו. האחרון פרסם בשנים ה'תשס"ב וה'תשס"ה את "דברי שלום ואמת", קונטרס בן שני חלקים, המגן על המסורות של יהודי צפון אפריקה.

מתח ביקורת נוקבת על מנהגי עדות שלא התאימו לדעתו להלכה. אמר כי הרב שלום משאש סיפר לו שהנשים היהודיות במרוקו "לא ידעו כלום, אוכלות ושותות כמו בהמה". זאת משום שהן חותנו בגיל צעיר, לא ידעו קרוא וכתוב ולא ידעו לברך. את יוצאי מרוקו שסירבו לציית לדרישתו הבלתי מתפשרת לוותר על מנהגיהם הייחודיים כינה "אנשים עקשנים שבאו ממרוקו", "הם חושבים שהמנהגים שלהם הם הלכה למשה מסיני". עוד אמר שחלק מיוצאי כורדיסטן לא ידעו בעבר להתפלל והיו חוזרים מילה במילה אחר החזן. גם על בני עדתו, העיראקים, אמר פעם שהם משובשים. באחת מדרשותיו אמר: ”אני אוהב את כל העדות באופן שווה... למשל העדות של הבבלים נכשלים בדבר אחד, כשעושים הדלקת הנרות בערב שבת, קודם מדליקים את הנרות ואחר כך מברכים... ואני אמרתי שהבבלים עושים בזה שלא כהוגן. אז אני שונא בבלים? אני בבלי בעצמי. הלכה זה הלכה. הלכה לא פוחדת משום אדם”[92].

פסקי הלכה בולטים

מסירת שטחים

  • בתקופה שלפני הסכם אוסלו פסק שניתן למסור לערבים חלקים מארץ ישראל תמורת שלום, משום שמצוות יישוב ארץ ישראל אינה עומדת בפני פיקוח נפש. לדבריו, על המומחים להחליט האם מציאות מסוימת היא בבחינת פיקוח נפש. הפסק שימש גיבוי הלכתי להסכמי אוסלו ופוליטיקאים מן השמאל הרבו להזכירו גם בהזדמנויות נוספות[103].
  • בשנת 2003 כתב כי הפסק האמור אינו תקף: ”ברצוני להבהיר בעניין יש"ע. לא פעם הסברתי מכבר כי פסק ההלכה "שטחים תמורת שלום" אינו תקף כלל לרגל המצב הנוכחי. אני התכוונתי אך ורק לשלום אמת... אולם עתה, עינינו רואות וכלות כי אדרבה מסירת שטחים מארצנו הקדושה גורמת לסכנת נפשות. לא לשלום כזה ייחלנו ולא לנער הזה התפללנו...”[104].

התייחסותו לחולקים עליו

בצעירותו היה מיודד עם הרב מרדכי אליהו, מאוחר יותר היחסים ביניהם התערערו. בספרו "חזון עובדיה – ט"ו בשבט" הוא מכנה את הרב אליהו "אחד המתיימר להיקרא 'רב'", ובהתייחס לפסק הלכה שלו הוא מוסיף "לא יאומן כי יסופר וכל השומע יצחק לו". בדרשה סמוכה להוצאת הספר תקף את הרב אליהו שוב באותו עניין ואמר: "זה לא תלמיד חכם אומר דברים כאלה – זה בושה וחרפה לומר דברים כאלה. דברים תמוהים מאוד. כבר כתבתי בספרי נגד זה"[105]. לאחר פטירתו נשא עליו הספד בבית המדרש "יחוה דעת".

יחסיו עם רבי בן ציון אבא שאול ורבי שלום משאש היו קרובים, וזאת על אף שנחלקו עליו.

יחסו למדינת ישראל ולאזרחיה

בנוגע לקריאת ההלל ביום העצמאות כתב: "הקמת מדינת ישראל היא נס לעם ישראל וחובה עלינו להודות על נס זה"[106], ו"רבים ועצומים מגדולי ישראל רואים בהקמת המדינה אתחלתא דגאולה". עם זאת, מאחר שהנס כלל רק את יושבי ארץ ישראל, ונס הקמת המדינה הינו 'נס בתוך הטבע', "ועדיין רב הדרך לפנינו כדי להגיע אל המנוחה ואל הנחלה, הן מבחינה מדינית וצבאית, והן מבחינה מוסרית ורוחנית" – אין לאמרו בברכה. [107].

לאחר שש"ס הואשמה באנטי-ציונות, השיב בראיון עיתונאי: ”אלה סתם באו לנגח. מה זה אנטי-ציוני? זה הבל הבלים זה מושג שהם בדו מלבם. אני הרי שימשתי עשר שנים רב ראשי – תפקיד ממלכתי בכיר במדינה. במה אנו לא ציונים? אנו מתפללים על ציון, על ירושלים ועל תושביה, על ישראל ועל רבנן ועל תלמידהון. מה זה ציונים? לפי המושגים שלנו, ציוני הוא אדם האוהב את ציון ומיישם את המצווה של יישוב הארץ. תמיד אני מטיף בחו"ל לעלייה, במה הם יותר ציונים מאיתנו?” ([108]).

בני ישיבות ושירות צבאי

סבר שאף שלמלחמות ישראל יש תוקף של "מלחמת מצוה"[109], אין לבחורי ישיבות להתגייס לצבא ואף לא לתקופה קצרה. וכי אם יהיה צורך – יש לרדת מישראל כדי למנוע גיוס בחורי ישיבות[110]. לטענת בני לאו בשיחות אישיות הוא מברך על גיוס בחורים שלא הצליחו בלימודם לנח"ל החרדי[111].

התבטא בחריפות נגד המכנים את בני הישיבות "פרזיטים": ”מי שחושב מחשבות אוון על בחורי הישיבות וקורא אותם פרזיטים, הוא מנוול, אפיקורוס... מותר להרוג אותו”[112].

נכדו הצביע על יחסו החיובי לחיילי צה"ל, בכך שבכל פתיחת ההיכל היה אומר תפילה לשלום חיילי צה"ל[113]. בניו, הרב יעקב יוסף והרב אברהם יוסף שירתו בצה"ל.

יחסו לחילונים

כינה את דורו "דור החופש והדרור" [דרוש מקור], דהיינו דור שרבים מאנשיו אינם רואים עצמם מחויבים להלכה ולסמכות הרבנית. במציאות זו ערך הרב עובדיה הבחנה בין חילונים להכעיס, לבין "חילונים" אשר לצד מחויבות פרקטית חלשה, הייתה להם אמונה חזקה באלוקים ובחוקי התורה.

התבטא על בני הקהילה היהודית במצרים: ”וידעתי בבירור בהיותי במצרים, כי הרבה מן האנשים הללו (העובדים בשבת לצורך פרנסתם), בצאתם מן העבודה, נזהרים שלא לחלל שבת, וכן אינם מעשנים בשבת וכיוצא בזה. וחלק מהם מתפללים בשבת במניין הראשון כדי להגיע למקום עבודתם בזמן, ובמסתרים תבכה נפשם על שהם מוכרחים לחלל שבת לצורך פרנסה” (יביע אומר, יו"ד סימן י"א, עמוד קצ"ז).

את ה"מסורתיים" ביקש הרב עובדיה לקרב, כך פסק כי מחלל שבת אינו בחזקת מומר לכל התורה, ומגעו ביין אינו פוסלו[114], בניגוד לדעת רוב הפוסקים. התייחס בשלילה לחילונים נעדרי אמונה לחלוטין.

לעיתים התבטא גם כנגד לבוש לא צנוע בקרב החילונים. והתבטא: ”ראיתי לנכון להסביר בקצרה חומרת הדברים בלבישת חצאיות קצרות כאלה, כי מלבד המכשלה הגדולה שנגרמת לאנשים המסתכלים בבנות הלובשות חצאיות קצרות בגילוי שוק וירך, ובהכרח מלבוש שחץ זה מושך תשומת לב, ועין רואה והלב חומד, ומגרות יצר הרע באנשים, ומה יעשה אותו הבן ולא יחטא... הנה בעוונותינו הרבים אלפי בחורים של צה"ל נהרגו במערכה של מלחמת יוהכ"פ האחרונה, הי"ד, ומי יודע אם לא בעוון החמור הזה” (שו"ת יביע אומר, חלק ו', יו"ד, סימן י"ד).

יחסו לבתי המשפט

התנגד להליכה לבתי משפט, מאחר שאינם דנים על פי דין תורה. הוא כתב:

”ודע כי אף על פי שהסמכות החוקית כיום מטעם הממשלה לדון היא לבתי המשפט החילוניים והשופטים שם יהודים הם, עם כל זה ברור על פי דין תורתנו הקדושה – התובע את חבירו בבתי משפט שלהם גדול עוונו מנשוא, והוא בכלל מה שפסקו הרמב"ם והטור והשולחן ערוך, שכל הדן בערכאות [בתי משפט] שלהם הרי זה רשע וכאילו חרף וגידף והרים יד בתורת משה רבינו” (שו"ת יחוה דעת חלק ד' סימן ס"ה)

לדעתו הכלל דינא דמלכותא דינא תקף להחלטות ממשלת ישראל, ולכן אסר להעלים מס, אך בעניינים שבין אדם לחברו הוא לא התיר לפסוק בניגוד לדיני התורה.

בפברואר 1999 התבטא נגד בית המשפט העליון: ”אלו קוראים את עצמם בית משפט עליון? לא שווים. בבית משפט תחתון צריך לשים אותם. הם, בשבילם ברא את כל הייסורים שבעולם. כל מה שישראל סובלים, רק בשביל הרשעים האלה. ריקים ופוחזים. שיפחה כי תירש גבירתה. מה הם יודעים? ילד שלנו בן 7–8 שנה יודע ללמוד יותר טוב מהם ללמוד תורה. אלה שמו אותם בבית משפט עליון. מי בחר בהם, מי עשה אותם שופטים, אלא שר המשפטים, צר ואויב הוא אהב אותם והוא המליץ שצריכים לבוא אצל הנשיא והנשיא שם אותם שופטים. מה, עשו בחירות? מי אמר שהעם רוצה כאלה שופטים רשעים כאלה. כולם סוררים ומורים. אין להם לא דת ולא דין. כולם בועלי נידות. כולם מחללי שבת. אלה יהיו השופטים שלנו? עבדים משלו בנו[115]”

בעקבות התבטאות זו עתרה התנועה למען איכות השלטון בישראל לבג"ץ, בתביעה להעמדתו לדין. בג"ץ דחה את העתירה[116] בהסתמכו על עקרון חופש הביטוי, אך מתח ביקורת על דברי הרב.

באוגוסט 2009, בעקבות הרשעתו של השר שלמה בניזרי, תקף את שופטיו, ואמר: ”צר לנו מאד על משפט העוול שנעשה לידידנו רב הפעלים, שעוסק בכל ימיו בלהרביץ תורה ולהאדירה. אוי לנו שיש לנו בית משפט מעוות כזה. אין להם לא דת, לא דין, לא מאמינים בשום דבר”[117].

משפחתו

  • אחיו, נעים, ואליהו עובדיה[118], היו חברים באצ"ל.

ילדיו

הרב עובדיה משתתף בטקס הכתרת בנו, הרב יצחק יוסף, לראשון לציון. תשרי ה'תשע"ד, כחודש לפני פטירתו. נראים: הרב שלום כהן והרב אליהו בקשי דורון

נכדיו

אילן יוחסין

רבי
עובדיה יוסף
 
 
 
הרבנית
מרגלית
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
הרב
עזרא בר-שלום
דיין
 
עדינה בר-שלום
חינוך
 
רבי
יעקב יוסף
ראש ישיבה
 
 
מלכה ששון
חינוך
 
 
הרב
אברהם יוסף
רב עיר לשעבר
 
משה יוסף
ראש בד"צ
 
 
הרב
יצחק יוסף
הרב הראשי לישראל
 
 
לאה בוטבול
 
הרב
אהרן בוטבול
פוסק
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
יפה כהןהרב
דוד יוסף
הרב הראשי לישראל		הרב
מרדכי טולידאנו דיין
 
שרה טולדאנו
מרצה
 
 
רבקה צ'יקוטאי
 
הרב
יעקב צ'יקוטאי
רב עיר
 
 
 
 
 
הרב
עובדיה יוסף (הנכד)
ראש ישיבה
 


ספריו

את ספרו הראשון כתב בגיל תשע, הערות בשולי הספר "ראשית חכמה"[123].

ספרים נוספים

  • כף החיים – השלמתו נעשתה על ידו (חלק יורה דעה מסימן קיז אות יג עד סימן קיט) על פי בקשת הרב משה סופר בנו של המחבר רבי יעקב חיים סופר.
  • הכרך הראשון מסדרת הספרים ילקוט יוסף (תשל"א) כלל בעיקר תשובות ופסקים שכתב שטרם התפרסמו. התייחס לספר זה כאל ספר שלו[126].
  • מעין אומר – תשובות קצרות לשאלות שנשאלו בעל פה. נכתב על ידי מזכירו הרב יהודה נקי במשך 22 שנה, 12 כרכים.
  • משיעורי מרן הראש"ל שיעוריו במוצאי שבת מתמוז תשנ"ה-תשנ"ט. ד' כרכים. נערך על ידי הרב פנחס פרץ.
  • משנת יוסף – תמצית שיעוריו בבית הכנסת היזדים בשנים תש"ס – תשס"ד, 5 כרכים.
  • משא עובדיה – יצא לאור על ידי מוסד הרב קוק. מכיל נאומים שנשא במשך ארבעים וחמש שנה, בכנסים במוסד הרב קוק.
  • פיתוחי חותם – ספר מפתחות על פי סדר השו"ע לכל ספריו, חובר על ידי בית המדרש הספרדי בניו יורק, שני כרכים הלכות שבת ואיסור והיתר.
  • פיתוחי חותם - כללי הוראה מסוכם עפ"י כל ספרי הרב. נכתב ע"י תלמידו הרב גד יזדי.
  • משוש תבל – אוסף על סדר פרשיות השבוע, 5 כרכים.
  • יפה ללב (רבי רחמים נסים יצחק פלאג'י) – בשנת תשע"ז יצא מחדש ובו הערות מגליונותיו.
  • קיצור שו"ע הרב עובדיה (ג"ח), שלחן יוסף, חלק אחד.
  • קיצור שו"ע חזון עובדיה שבת, מועדים, אבלות(ד"ח), קיצור שו"ע טהרת הבית, הוצאת מכון מאור ישראל.
  • דרך המלך - משאות קודש - שיעורים ודברי חיזוק שנשא.
  • מנהגי הראש"ל - מנהגים והנהגות, הלכות והליכות, 4 כרכים.
  • בית היין - שיעורים בהלכה ובאגדה, שני כרכים (חנוכה; אלול וימים נוראים). הוצאת מכון "ארזי הלבנון"
  • עיקרי המשמרת - נדה - לקט מדבריו[127].

ספרים שנערכו על פי פסקיו

בנו הרב דוד יוסף הקים בשנת תשנ"ט מכון להוצאת ספרי הלכה על פי פסקי אביו, כשהוא עורכם הראשי. במכון יצאו:

  • הלכה ברורה – כדוגמת משנה ברורה, כ' כרכים.
  • תורת המועדים – אוצר הלכות ומנהגי מועדי ישראל, ה' כרכים.
  • תורת הטהרה – הלכות טהרת המשפחה על פי הספר "טהרת הבית".
  • אורחות מרן – עדויות על הנהגותיו, ערוך לפי סדר השולחן ערוך (תשע"ו). ג' כרכים.

קונטרס ציוני יוסף המלקט את כל פסקיו מספריו על סדר השולחן ערוך יוצא לאור בהוצאת אור ודרך ושולב בתוך מהדורת שולחן ערוך - אוצרות ספרד.

משנה ברורה עם הערות "תפארת המזרח" של מפעל "ארזי הלבנון"[128] בו מובאים פסקי הרב עובדיה וסיעתו כעיקר סביב ספר ה'משנה ברורה'[129].

נכדו הרב עובדיה יוסף בן הרב יצחק הוציא סדרת ספרים של מערכות בחושן משפט 'עין המשפט'[130] בה מובאת על הסדר דעתו של סביו.

נכדו הרב עובדיה יוסף טולידאנו הוציא את הספרים 'עט יוסף' ובהם הלכות ומערכות על סדר שו"ע חו"מ[131], וסדרת "משיב משפט" ג' חלקים[132] בהם שו"ת, ע"פ פסיקת סביו.

בתרבות

דמותו עמדה במרכז תעמולת הבחירות של מפלגת ש"ס וברבים מזמריריה. עשרות שירים נכתבו עליו, בחייו, בעת חוליו האחרון ולאחר פטירתו. מהבולטים שבהם יעקב שוואקי ("מרן שלי", 2016), עמיר בניון ("אבא ורב"), עוזיה צדוק (כוכב מאיר), איציק אשל (שר ישראל)[133][134][135].

לקריאה נוספת

  • חיים שמעון רביע, מלך ביופיו, הוצאת מכון ממלכת המזרח ביתר עילית, תשס"ט
  • הרב יעקב ששון (נכדו), אביר הרועים, ביוגרפיה מקיפה וניתוח השקפתו של הרב, הוצאה עצמית, 2012; חלק שני: "כתוב חזון", הוצאת מאור ישראל, ירושלים, 2014, חלק שלישי "בית המידות" ירושלים ה'תשפ"ב.
  • מעדני המלך, חלק א': סיפורים מקורות חייו בלשון שסיפרם בשיעוריו, תשע"א. חלק ב': השקפה מוסר והלכות לנשים, מתוך שיחותיו. חלק ג': מוסר, והדרכה ללומדי תורה, תשע"ג.
  • סיפורים מבית אבא, אברהם אוחיון, סיפורים מפי ביתו הרבנית שרה טולידאנו, ירושלים ה'תשע"ד.
  • משה סופר, המנהיג, פרקי מופת – תרפ"א–תשע"ד, ביוגרפיה מלווה בתמונות, מסמכים ויומנים אישיים, שני כרכים, תשע"ב–תשע"ד
  • הרב עובדיה יוסף טולידאנו (נכדו) קנין התורה של מרן , משנתו ודרכו של מרן משולבים על סדר מ"ח קנייני תורה, ירושלים ה'תשע"ד.
  • הרב יעקב צדקה, פוסק הדור – פרקי חיים וסיפורים בתוספת תמונות וקטעי עיתונות, עמותת 'קול יהודה', תשע"ב
  • אליהו שטרית, רבנו, 2014. יומן אישי שכתב הרב שטרית במשך שנות עבודתו עם הרב יוסף בתפקידו כעורך ספריו.
  • אבי בן ישראל, מרן פאר הדור - רבן של ישראל - ביוגרפיה, סיפורים ועוד, תשע"ג
  • יואב פלד (עורך), ש"ס – אתגר הישראליות, הוצאת ידיעות אחרונות, 2001
  • רונן קדם ושאול מייזליש, הרב עובדיה, הוצאת ידיעות אחרונות, 2002
  • ניצן חן ואנשיל פפר, מרן – עובדיה יוסף, הביוגרפיה, הוצאת כתר, 2004
  • צבי אלוש ויוסי אליטוב, בן פורת יוסף – חייו, משנתו ומהלכיו הפוליטיים של הרב עובדיה יוסף, הוצאת כנרת זמורה ביתן, 2004
  • בנימין לאו, ממרן עד מרן – משנתו ההלכתית של הרב עובדיה יוסף, הוצאת ידיעות אחרונות, 2005
  • אביעזר רביצקי (עורך), ש"ס – היבטים תרבותיים ורעיוניים, הוצאת עם עובד, 2006
  • אריאל פיקאר, משנתו של הרב עובדיה יוסף בעידן של תמורות, הוצאת אוניברסיטת בר-אילן, 2007
  • חיים שיין, מדינת היהודים: שלב הסיכומים - הרב עובדיה יוסף והנשיא אהרן ברק, שערי משפט, 2006
  • אבישי בן חיים, מרן הרב עובדיה יוסף - מנהיג בין הלכה וקבלה, בין פוליטיקה למיסטיקה, הוצאת כרמל, תשע"ח 2018

קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
ויקיציטוט ציטוטים בוויקיציטוט: עובדיה יוסף
ויקישיתוף תמונות ומדיה בוויקישיתוף: עובדיה יוסף

אודותיו

כתבות

הערות שוליים

  1. ^ עומרי אפרים, נפרדים ממרן: "גדול הדור, ענק בתורה", באתר ynet, 7 באוקטובר 2013
  2. ^ הוריו היו בני דודים
  3. ^ מרבית יהודי עיראק נקראו בשמם ובשם אביהם, ללא המילה "בן". בארץ ישראל הפך פעמים רבות שם האב לשם המשפחה. עובדיה היה שם המשפחה של חלק מבני משפחתו. אחיו של הרב עובדיה יוסף, למשל, נקרא נעים עובדיה. ראו: אריאל פיקאר, משנתו של הרב עובדיה יוסף בעידן של תמורות, הוצאת אוניברסיטת בר-אילן, 2007, עמ' 52; הרב יצחק יוסף, אנציקלופדיה תלמודית, כרך ל' עמוד 1
  4. ^ "הרב עובדיה שלא הכרתם" – עדינה בר שלום, בראיון לאתר כדורינט
  5. ^ מקורות אחדים מציינים שעלה ב-1923, בגיל 3. ראו: נרי הורוביץ. 2006. הרב עובדיה יוסף – השנים המעצבות, בתוך אביעזר רביצקי, (עורך), ש"ס – היבטים תרבותיים ורעיוניים, תל אביב: הוצאת עם עובד. וכן: רונן קדם ושאול מייזליש, הרב עובדיה, הוצאת ידיעות אחרונות, 2002.
  6. ^ בחיבור נוסף שכתב באותה שנה הוא חתם עבדי' יוסף בן יעקב יצ"ו, יבי"ע אומר. יבי"ע הם ראשי התיבות של שמו במהופך, ו"יביע אומר" הוא שמה של יצירתו ההלכתית המרכזית (מתוך הפסוק "יום ליום יביע אומר"ספר תהילים, פרק י"ט, פסוק ג').
  7. ^ מסופר שהוא נאלץ לעזוב את הישיבה כדי לעזור לאביו בחנות המכולת. הרב עטייה (ועל פי גרסה אחרת: תלמידים ששלח) הגיע למכולת וביקש מאביו שיחזירו לישיבה בשל כוח הלימוד שלו. ראו: בנימין לאו ממרן עד מרן, ולגרסה אחרת, ניצן חן ואנשיל פפר, מרן – עובדיה יוסף, הביוגרפיה
  8. ^ בני לאו, ממרן עד מרן – משנתו ההלכתית של הרב עובדיה יוסף, הוצאת ידיעות אחרונות, 2005. לגרסה המקדימה את התחלת מתן השיעורים מגיל 16, ראו: נרי הורוביץ. 2006. הרב עובדיה יוסף – השנים המעצבות, בתוך אביעזר רביצקי, (עורך), ש"ס – היבטים תרבותיים ורעיוניים, תל אביב: הוצאת עם עובד
  9. ^ אבישי בן חיים, סופשבוע, 29 בדצמבר 2007
  10. ^ בני לאו, ממרן עד מרן – משנתו ההלכתית של הרב עובדיה יוסף, הוצאת ידיעות אחרונות, 2005
  11. ^ ראו אודותיו פה. ר' אברהם היה ממשפחה מיוחסת, לא הסכים מתחילה בשידוך זה, מאחר שמשפחת יוסף הייתה משפחה פשוטה וענייה, אבל לבסוף התרצה. לימים יזם חתנו את הוצאת ספרו על התורה "ויאמר אברהם" בשלושה כרכים. (ירושלים: מאור ישראל, ה'תש"ס).
  12. ^ נרי הורוביץ. 2006. הרב עובדיה יוסף – השנים המעצבות, בתוך אביעזר רביצקי, (עורך), ש"ס – היבטים תרבותיים ורעיוניים, תל אביב: הוצאת עם עובד
  13. ^ קימי קפלן, "החרדיות המזרחית והדת העממית: שני מקרי מבחן" בתוך: אביעזר רביצקי (עורך), ש"ס – היבטים תרבותיים ורעיוניים, הוצאת עם עובד, 2006,[דרושה הבהרה] הערה 24.
  14. ^ מרן: עובדיה יוסף, הביוגרפיה, עמודים 101–102
  15. ^ חולקו פרסים לח"י עילויי ישיבות, שערים, 10 ביוני 1952.
  16. ^ יעקב ששון, כרך ב, חמשה עשר, אביר הרועים, עמ' 342-374
  17. ^ הרב עובדיה ביום הכתרתו לרב הספרדי הראשי של תל אביב - ארכיון המדינה, סרטון באתר יוטיוב (אורך: 0:42)
  18. ^ יביע אומר ח"ו או"ח א.
  19. ^ כן הובא בספר משיעורי הראשון לציון ח"ב שיעור נג עמ' ג-ד, וכך בספר המנהיג עמ' 251, וכך סיפור המעשה באתר קרבנו לעבודתך
  20. ^ 'הפרדס', כסלו ה'תשל"ג, עמוד 28
  21. ^ על התמודדותו, ספר המנהיג עמ' 265
  22. ^ הרב אליהו שיטרית (מזכירו של מרן), רבנו, עמ' כב
  23. ^ בי"ד רבני יוקם באיראן
  24. ^ אתר למנויים בלבד יאיר אטינגר, הקרב שאחרי שביתת הנשק ביום כיפור, באתר הארץ, 5 במאי 2014.
  25. ^ יביע אומר חלק ח, אבן העזר סימן י"ב; מכתב שפורסם אצל: מיכאל קורינאלדי, המעמד האישי של הקראים, ירושלים תשמ"ד, עמוד 139; הובא גם אצל: בני לאו, 'על משמרתי אעמודה להחזיר עטרה ליושנה', בתוך: מרדכי בר-און (עורך), אתגר הריבונות, ירושלים 1999, עמוד 226. מעין אומר ח"ח אישות סימן ב
  26. ^ דבריו של הרב יוסף בתוך: אריאל פיקאר, משנתו של הרב עובדיה יוסף בעידן של תמורות, הוצאת אוניברסיטת בר-אילן, 2007, עמוד 157
  27. ^ הרב אליהו בירנבוים, חיבוק הלכתי לאחים כהי העור, באתר דעת
  28. ^ מנחם ולדמן, דעת חכמי ישראל על יהודי אתיופיה, תחומין, כרך ד', (תשמ"ג) 1983
  29. ^ איינאו פרדה סנבטו, מבצע משה, באתר הארץ, 7 במרץ 2006
    הרב עובדיה יוסף ז"ל והכרתו ביהודי אתיופיה, באתר "ישראל - הסיפור המתועד" של ארכיון המדינה
  30. ^ בג"ץ 343/87 ח"כ יאיר צבן נ' השר לענייני דתות, ניתן ב-15 בספטמבר 1988
  31. ^ אביעזר רביצקי, 2006. מבוא, בתוך אביעזר רביצקי, (עורך), ש"ס – היבטים תרבותיים ורעיוניים, תל אביב: הוצאת עם עובד, עמוד 12.
  32. ^ עימות דרעי-ישי: "אתה מסלף דרכו של מרן", "חדשות 2", 26 בפברואר 2015.
  33. ^ הרב עובדיה: כל ההתבטאויות, באתר ynet, 15 ביוני 2000
  34. ^ שיעור מיום כ"ז אדר א' תשס"ה
  35. ^ מרן הגר"ע יוסף על שרון: איזה אכזר הרשע הזה, הקב"ה יתן לו מכה, יישן ולא יקום!! סרטון באתר [יוטיוב]
  36. ^ אפרת פורשר ואבישי בן-חיים, "הרב עובדיה יוסף רק ייחל למותו של שרון", באתר nrg מעריב, 9 במרץ 2005
  37. ^ ענת רואה, היועץ תקף את דברי הרב עובדיה על השואה, באתר ynet, 6 בספטמבר 2000
  38. ^ אמנון מרנדה, סערת עובדיה: "חיילים נהרגו כי לא שמרו מצוות", באתר ynet, 27 באוגוסט 2007
  39. ^ אילן מרסיאנו, "ההוריקן – עונש לבוש על שתמך בהתנתקות", באתר ynet, 7 בספטמבר 2005
  40. ^ ארי גלהר, הרב עובדיה יוסף נגד הרב סתיו: הוא רשע ומסוכן, באתר nrg‏, 16 ביוני 2013
  41. ^ ריקי רט, "לש"ס יש מנהיגה – קוראים לה יהודית יוסף", באתר nrg‏, 9 באוקטובר 2013
  42. ^ ישי כהן, ‏בעקבות המצב הקשה: השם "חיים" נוסף לשמו של הרב עובדיה יוסף, באתר כיכר השבת, 23 בספטמבר 2013
  43. ^ יקי אדמקר‏, מנהיגה הרוחני של ש"ס, הרב עובדיה יוסף, הלך לעולמו בגיל 93, באתר וואלה!‏, 07 באוקטובר 2013
  44. ^ הרב דוד יוסף צורף למועצת החכמים של ש"ס, באתר כיכר השבת, 13 באוקטובר 2013
  45. ^ כביש הכניסה החדש לי-ם ייקרא ע"ש הרב עובדיה יוסף ז"ל, באתר גלובס, 10 באוקטובר 2013
  46. ^ מירב ארד, כביש הכניסה החדש לירושלים - ייקרא ע"ש אריאל שרון, באתר News1 מחלקה ראשונה‏, 28 בדצמבר 2017
  47. ^ פרס על שם הראשון לציון הגר"ע יוסף 29.7.2015
  48. ^ 4 שנים להסתלקותו: צפת זכרה את מרן הגר"ע יוסף. באתר DJN. ל׳ בתשרי תשע״ח.
  49. ^ באתר כיכר השבת
  50. ^ באתר דואר ישראל
  51. ^ ועדת החינוך אישרה את הצע"ח להנצחת מרן הרב עובדיה יוסף, באתר כל רגע, ‏24/11/2024
  52. ^ שו"ת יביע אומר חלק ה – אורח חיים סימן לז: "... והגאון ר' בנימין מרדכי נבון ז"ל... כתב וז"ל: שאע"פ שיש לבני גלות אשכנז פעה"ק ירושלים ת"ו בית דין קבוע בפ"ע, וקהלה קבועה בפ"ע, חייבים לעשות כאן כמנהג בני עדות הספרדים... גם בנ"ד דינא הכי, שאף שבזמן הרב גנת ורדים היה להם קהל בפ"ע וב"ד בפ"ע, הרי אחר כך מרוב החובות ועלילות הגוים ברחו כולם ולא נשאר עד אחד מבני אשכנז, ואפילו כשהיה בא אחד להשתטח על קברי הצדיקים היה בא בהחבא ובאישון לילה מפני רשעת הגוים. ויותר ממאה שנה עברו שלא דרכה רגל אשכנזי פעה"ק ירושלים, עד שמקרוב בא הרב המופלא ר' מענדל אשכנזי מתלמידי הגר"א מווילנא ז"ל, והוא היה הראשון שבא לדור פעה"ק ואחריו באו מעט מעט עד שנעשו לקהל גדול, ה' עליהם יחיו, ואעפ"כ כי יהיה להם דבר למשפט באים לפני דייני העיר הספרדים, אלא שזה שנתיים ימים שרבתה המחלוקת בעוה"ר, והושיבו ב"ד מעדת האשכנזים, וא"כ מאן נימא לן דבכה"ג מותרים לשנות ממנהגי הספרדים שפוסקים עפ"ד מרן ז"ל. וכמ"ש מהרשד"ם הנ"ל. ע"כ".
  53. ^ בנימין לאו, 2003, תמורות בעולם ההלכה הספרדי, בתוך חרדים ישראלים – השתלבות בלא טמיעה?, מכון ון ליר והוצאת הקיבוץ המאוחד: ירושלים, עמוד 11–30
  54. ^ "עיקר מצוַת טלית קטן ללובשו על בגדיו, כדי שתמיד יראהו ויזכור המצוות". שולחן-ערוך, אורח-חיים, ח', י"א
  55. ^ "מנהגינו שגם הציציות מכוסות תחת הבגדים. וכן נהגו גדולי הדורות הספרדים". ילקוט יוסף, קיצוש"ע, או"ח, ח', מ"ב
  56. ^ שולחן-ערוך, אורח חיים, כ"ה, י"א.
  57. ^ ילקוט-יוסף קיצוש"ע או"ח, כ"ה, ע"ו.
  58. ^ אריאל פיקאר, משנתו של הרב עובדיה יוסף בעידן של תמורות, הוצאת אוניברסיטת בר-אילן, 2007, עמוד 91
  59. ^ צבי זוהר, תשס"א, האירו פני המזרח, תל אביב: הקיבוץ המאוחד, עמוד 343. אך ראו: נריה גוטל, מהכרעותיו המחמירות של הרב עובדיה יוסף זצ"ל, פרשת השבוע – משרד המשפטים, גיליון 430 (תשע"ד).
  60. ^ בני לאו, ממרן עד מרן – משנתו ההלכתית של הרב עובדיה יוסף, הוצאת ידיעות אחרונות, 2005, עמוד 94
  61. ^ אריאל פיקאר, משנתו של הרב עובדיה יוסף בעידן של תמורות, הוצאת אוניברסיטת בר-אילן, 2007. וראו גם: פישר, שלמה וצבי בקרמן (2001), "כנסייה" או "כת"? בתוך: פלד, יואב (עורך), ש"ס אתגר הישראליות, תל אביב: ידיעות אחרונות, עמ' 321–342
  62. ^ נח זבולוני (רנ"ז), הרב שך: בשל ביקורת על ה"חזון אי"ש", הוציא עצמו הרב יוסף מ"עולם התורה", "דבר", 13 בדצמבר 1992, עמ' 4, באתר מאמריו של זבולוני.
  63. ^ יביע אומר, ג', יו"ד י"ט. העניין נידון באריכות גם בילקוט יוסף – שביעית, תש"ס, עמ' תרל"ט.
  64. ^ מרן הרב עובדיה יוסף על היתר מכירה, באתר יוטיוב
  65. ^ באתר nrg
  66. ^ מהר"ם שיק אבן העזר סי' נ"ג, באתר היברובוקס
  67. ^ שבט הלוי  חלק ג סי' קפ"א, באתר היברובוקס
  68. ^ ראה: שו"ת יביע אומר חלק א' (או"ח סי' ו'). ובשו"ת יביע אומר חלק ט' (או"ח סי' ק"ח אות מ"ג) חזר והתיר גם למי שראה תמונתה: "ומה שכתבתי שם (ביבי"א הנ"ל) שאם ראה אותה בתמונה גם כן אסור, אינו מוכרח, שיש לומר דהא דאמרינן בתענית (ה:) האומר רחב רחב מיד נקרי, "ביודעה ומכירה", זהו רק כשראה אותה בחיים חיותה במלוא קומתה, וכ"כ הגאון רבי יוסף חיים בספר בן יהוידע (תענית ה:), שאם ראה אותה בצורה ותמונה בלבד, אין לחוש. ואף לגבי השומע קולה, והכירה בתמונה בלבד, אין לחוש".  היתרו זה המבוסס בין השאר על תשובה מהמהר"ם שיק[66], גררה ביקורת מהשבט הלוי, שכתב: "ולא יפה עשה בתשובת יביע אומר" וכו', לדבריו המהר"ם שיק מעולם לא דיבר על קול זמר אישה אלא רק על שמיעת קולה בעת שאילת שלום[67].
  69. ^ "ראוי להחמיר בדבר כל שיש אפשרות להקים בית ספר נפרד, הא לאו הכי יש להקל בשעת הדחק בקטנים וקטנות ללמדם במחלקה אחת, וכל זה בקטנים ביותר שאין להם יצה"ר כל כך. אבל בילדים שהם עכ"פ למעלה מגיל תשע בוודאי שיש להחמיר בכל אופן". שו"ת יביע אומר חלק ד' אה"ע סי' ד'.
  70. ^ יביע אומר, חלק ד' אבן העזר סימן ג'. זאת בניגוד לפוסקים אחרים, הסוברים שאין קשר בין פסיקת מהר"ם אלשקר ובין היתר זה
  71. ^ "עכ"פ כאן [בפאה נכרית] שאף בנשואות יש מקילים, גם ברשות הרבים, בגרושה או אלמנה מיהא יש להקל, ובפרט במקום צורך גדול שהדבר נוגע לעבודתה ופרנסתה
  72. ^ אריאל פיקאר, משנתו של הרב עובדיה יוסף בעידן של תמורות, הוצאת אוניברסיטת בר-אילן, 2007, עמ' 95
  73. ^ יביע אומר, ד, יו"ד ז
  74. ^ יביע אומר, ו, יו"ד ג
  75. ^ יביע אומר, ו', יו"ד יד
  76. ^ יביע אומר, ב' יו"ד יג
  77. ^ יביע אומר, ז או"ח טו
  78. ^ 1. יחוה דעת, ב, טז
  79. ^ אריאל פיקאר, משנתו של הרב עובדיה יוסף בעידן של תמורות, הוצאת אוניברסיטת בר-אילן, 2007, עמוד 110–114
  80. ^ בנימין לאו, אורתודוקסיה ליטאית בגוון מזרחי בתוך שלמון יוסף, אביעזר רביצקי ואדם פרזיגר (עורכים) אורתודוקסייה יהודית – היבטים חדשים. הוצאת מגנס: ירושלים. עמוד 518–519
  81. ^ יביע אומר, חלק ב' אורח חיים סימן כה
  82. ^ בני לאו, ממרן עד מרן, עמוד 322, 324, 370
  83. ^ שו"ת "מעין אומר" חלק א' עמוד רע"ד, מובא כאן
  84. ^ הרב יוסף פנחסי, שו"ת יפה תואר (בהשקפה). קרית ספר תש"ס. כך כתב (עמוד קי"ח): "אולם הדרדעים כיום הם בגדר שלא נגלו להם שערי אורה, ולא נקראים כופרים, ומה עוד שביסוד הסוד הם מאמינים אלא שלא מייחסים חלקים בזוהר לרשב"י כך שמעתי ממו"ר הגרע"י. (לספר מצורפת הסכמת הגר"ע). מובא גם כאן עמוד ב
  85. ^ קונטרס מכתבי תורה, בתוך ספר בירורי הלכות ירושלים תשע"א עמוד ר"מ.
  86. ^ הרב יעקב ששון (נכדו), כרך ב, תשיעי, אביר הרועים, עמ' 214
  87. ^ אבישי בן חיים, הרב עובדיה נגד הרבי נחמן, באתר ynet, 17.10.00
  88. ^ הרב עובדיה יוסף מבהיר: אני לא נגד רבי נחמן מברסלב חלילה! – YouTube
  89. ^ באתר יהדות
  90. ^ מקור: הקלטת אודיו שפורסמה ביוטיוב על ידי אנונימי
  91. ^ בפני משלחת רבני חב"ד, ב-28 במרץ 2012, ראו וידאו מהפגישה
  92. ^ אבישי בן חיים, אין עוד מלבדו, באתר nrg‏, 29 בדצמבר 2007
  93. ^ יביע אומר חלק ה, אה"ע ה במילואים;ביחס למנהג גור; באתר נענע10
  94. ^ זמן הדלקת נרות שבת, אתר הלכה יומית
  95. ^ מכתב מהרב עובדיה ניסן תשנ"ז
  96. ^ יהודה שלזינגר, ‏הרב עובדיה: אסור לאכול כבד אווז, באתר "ישראל היום", 25 במרץ 2011
  97. ^ קובי נחשוני, הרב עובדיה: חובה מהתורה להתנתק מהאינטרנט, באתר ynet, 26 בינואר 2012
  98. ^ אתר למנויים בלבד יאיר אטינגר, מת הרב עובדיה יוסף, מהפוסקים החשובים בדורות האחרונים, באתר הארץ, 7 באוקטובר 2013
  99. ^ באתר "הלכה יומית"
  100. ^ קובי נחשוני, הרב עובדיה יוסף אישר את גיורי צה"ל, באתר ynet, 14.01.11
  101. ^ קובי נחשוני, הליטאים: "בצה"ל מלמדים כפירה ולא מצוות", באתר ynet, 16.01.11
  102. ^ באתר לדעת(הקישור אינו פעיל, 1 ביולי 2017)
  103. ^ "מסירת שטחים מא"י במקום פיקוח נפש", תחומין, י (תשמ"ט) עמוד 47–34; משנתו המדינית של הרב עובדיה יוסף", אנשיל פפר וניצן חן, הוצאת כתר
  104. ^ עזרי אור, מאמר אורח‏, הרב עובדיה דווקא כן התנגד להחזרת שטחים, באתר וואלה!‏, 8 באוקטובר 2013
  105. ^ אבישי בן חיים, מתיחות בגזרת הרב עובדיה והרב אליהו, באתר nrg‏, 15/4/2007
  106. ^ ראו גם: הרב עובדיה יוסף על החובה להודות לה' ביום העצמאות, סרטון באתר יוטיוב
  107. ^ יביע אומר, ו' או"ח מ"א
  108. ^ מתוך מעריב, 6 בדצמבר 1992. הובא אצל: רוני באום-בנאי, 2001, תנועה חרדית-ציונית? בתוך יואב פלד (עורך), ש"ס אתגר הישראליות, תל אביב: הוצאת ידיעות אחרונות, עמוד 212–213
  109. ^ למשל יחווה דעת, ב יד
  110. ^ חדשות 2, ‏הרב עובדיה: "אם נגויס נרד מהארץ", באתר ‏מאקו‏‏, ‏7 בינואר 2013‏
  111. ^ בני לאו, היחס למדינת ישראל ולאזרחיה בכתבי הרב עובדיה יוסף, בתוך: אביעזר רביצקי (עורך), ש"ס: היבטים תרבותיים ורעיוניים, עמוד 298–301
  112. ^ נחמיה שטרסלר, כן. פרזיטים, באתר הארץ, 4 בספטמבר 2003
  113. ^ אתר "הלכה יומית"
  114. ^ יביע אומר, א' יו"ד א'
  115. ^ איציק וולף, מבגדד לירושלים – דרכו של הרב עובדיה, באתר News1 מחלקה ראשונה‏, 7 באוקטובר 2013
  116. ^ פסק דין בג"ץ 3087/99
  117. ^ רונן מדזיני, הרב עובדיה יוסף: השופטים של בניזרי – כופרים, באתר ynet, 19 באוגוסט 2009
  118. ^ מידע מאתר לוחמי האצ"ל, ישי כהן, ‏אחיו של מרן: הלך לעולמו ר' אליהו עובדיה ז"ל, באתר כיכר השבת, 21 בינואר 2018
  119. ^ הרבנית שרה טולדנו באתר הידברות
  120. ^ הרב באתר חזון יעקב
  121. ^ נשוי לבת הרב בן ציון מוצפי
  122. ^ הרב יעקב ששון: עדכונים, כתבות וחדשות, באתר כיכר השבת
  123. ^ בפתיחה כתב: "בהיות שהייתי בן תשע שנים השמעתי לרב הגאון הגדול מעוז ומגדול כבוד קדושת שם תפארתו ר' שלמה עבו שליט"א ולרב הגאון ר' עמרם בלוי את המשניות של מסכת שבת, פסחים, אבות, סוכה, מכות, וגם גמרא מסכת בבא מציעא פרק שניים אוחזין בטלית, ופרק אלו מציאות והמפקיד והזהב – בעל פה, לכן נתנו לי הספר הזה במתנה כדי ללמוד בו ואנוכי הדל העירותי כאשר השיגה ידי". מובא אצל בנימין לאו, 'ממרן עד מרן'.
  124. ^ פרסי ישראל – תש"ל, באתר משרד החינוך
  125. ^ בניגוד לשקלא וטריא הלמדני המאפיין את בספר יביע אומר. שמות שני הספרים הנ"ל לקוחים מתהילים, יט', ג': "יום ליום יביע אומר ולילה ללילה יחוה דעת".
  126. ^ ראו למשל: שו"ת יביע אומר חלק ח, יורה דעה סימן יט: "עיין מה שכתבתי בספרי ילקוט יוסף חלק א".
  127. ^ ממה שלא הוזכר ב"טהרת הבית".
  128. ^ נערך בידי תלמידיו כמו הרב גד יזדי,(העורך הראשי) הרב גולן אלוף, ונכדו הרב עובדיה טולידאנו. (בחלק מהכרכים)
  129. ^ משנה ברורה עם הערות תפארת על הלכות חנוכה, באתר אוצר החכמה
  130. ^ ספר עין המשפט באתר אוצר החכמה
  131. ^ סדרת 'עט יוסף' שמונה חלקים: משפט הקנין על קניינים ד' חלקים, משפט השכירות ב' חלקים, משפט העדים, משפט המכירה, באתר אוצר החכמה.
  132. ^ ב' חלקים משו"ת משיב משפט באתר אוצר החכמה
  133. ^ אסף נבו, ‏זוכרים את הרב עובדיה יוסף בשירים, באתר ‏מאקו‏‏, ‏7 באוקטובר 2013‏
  134. ^ יאיר טוקר, ‏שירי הרב עובדיה: משדר מיוחד, באתר כיכר השבת, 10 באוקטובר 2013
  135. ^ סט שירים לכבוד מרן הרב עובדיה יוסף, באתר נחמן פילמר


אחרונים
חכמי יהדות אשכנז
ראשוני האחרונים הרמ"א (רבי משה איסרליש) • רבי שלמה לוריא (מהרש"ל) • מהר"ל מפראג (רבי יהודה ליווא) • רבי מרדכי יפה (לבוש) • רבי יהושע פלק כץ (סמ"ע) • רבי שמואל אליעזר הלוי איידלס (מהרש"א) • רבי יואל סירקיש (הב"ח) • רבי שבתי כהן (הש"ך) • רבי דוד הלוי סגל (הט"ז)
אחרונים רבי אברהם אבלי הלוי גומבינר (מגן אברהם) • רבי יעקב יהושע פלק (פני יהושע) • רבי אריה לייב גינצבורג (שאגת אריה) • רבי נתנאל וייל (קרבן נתנאל) • רבי יוסף תאומים (פרי מגדים) • רבי יחזקאל לנדא (נודע ביהודה) • הגאון מווילנה (הגר"א) • רבי שניאור זלמן מלאדי (בעל ה"תניא") • רבי אריה לייב הלר (קצות החושן) • רבי אברהם דנציג (חיי אדם) • רבי יעקב לורברבוים (נתיבות המשפט) • רבי עקיבא איגר • החת"ם סופר • רבי מנחם מנדל שניאורסון (הצמח צדק) • רבי שלמה קלוגר • רבי יוסף שאול נתנזון • רבי יצחק מאיר אלתר (חידושי הרי"ם) • רבי חיים הלברשטאם (דברי חיים) • רבי שלמה גאנצפריד (קיצור שלחן ערוך) • רבי משה יהושע יהודה לייב דיסקין (מהרי"ל דיסקין) • רבי יצחק אלחנן ספקטור • רבי יחיאל מיכל אפשטיין (ערוך השולחן) • רבי שלום מרדכי שבדרון (המהרש"ם) • רבי ישראל מאיר הכהן (משנה ברורה) • רבי חיים עוזר גרודזנסקי • רבי חיים מבריסק • רבי מאיר שמחה הכהן (אור שמח) • רבי שמעון שקופ • רבי ברוך בער ליבוביץ • רבי אברהם ישעיהו קרליץ (חזון איש)
חכמי יהדות ארצות האסלאם ומגורשי ספרד רבי יוסף קורקוס • רבי שמואל די מדינה (מהרשד"ם) • רבי אברהם די בוטון (בעל "לחם משנה") • רבי יהודה רוזאניס (בעל "משנה למלך") • רבי חיים בנבנישתי (בעל "כנסת הגדולה") • רבי אפרים נבון (המחנה אפרים) • רבי שלום שרעבי (הרש"ש) • רבי יחיא צאלח (מהרי"ץ) • רבי חיים יוסף דוד אזולאי (החיד"א) • רבי מרדכי כרמי ה"מאמר מרדכי" • רבי יום-טוב אלגאזי (המהרי"ט אלגאזי) • רבי רפאל יוסף חזן (חקרי לב) • רבי חיים פלאג'י • רבי חיים חזקיהו מדיני (שדי חמד) • רבי עבדאללה סומך • רבי יוסף חיים מבגדאד (ה"בן איש חי")
חכמי ארץ ישראל רבי דוד בן זמרא (הרדב"ז) • רבי לוי בן חביב (המהרלב"ח) • רבי בצלאל אשכנזי (ה"שיטה מקובצת") • רבי יוסף קארו • רבי משה מטראני (המבי"ט) • רבי יוסף מטראני (המהרי"ט) • רבי לוי בן חביב (המהרלב"ח)
חברי מועצת חכמי התורה
בעבר נשיאי המועצת: רבי עובדיה יוסף • רבי שלום כהן  ♦ חברי המועצת: רבי שמעון בעדני • רבי שבתי אטון • רבי גבריאל טולדנו
בהווה חברי המועצת: הרב משה מאיה • הרב דוד יוסף • הרב ראובן אלבז • הרב אברהם סלים • הרב שלמה בן שמעון • הרב שמואל בצלאל • הרב שלמה מחפוד
מזכירים יחזקאל אסחייק • הרב משה מאיה • רפאל פנחסי • אמיר קריספל • יואב בן צור
הראשונים לציון
חכם באשי רבי משה גאלנטי • רבי משה בן חביב • רבי אברהם רוויגו • רבי אברהם בן דוד יצחקי • רבי בנימין הכהן מעלי • רבי אליעזר נחום • רבי ניסים חיים משה מזרחי • רבי יצחק הכהן רפפורט • רבי ישראל יעקב אלגאזי • רפאל בן רבי שמואל מיוחס • רבי חיים רפאל בן אשר • רבי רפאל משה בולה • רבי יום-טוב אלגאזי • רבי משה יוסף מרדכי מיוחס • רבי מרדכי הלוי • רבי יעקב משה עייאש • רבי יעקב קוראל • רבי רפאל יוסף חזן • רבי יום טוב דאנון • רבי שלמה משה סוזין • רבי יונה משה נבון • רבי יהודה נבון • רבי חיים אברהם גאגין • רבי יצחק קוב'ו • רבי חיים נסים אבולעפיה • רבי חיים דוד חזן • רבי אברהם אשכנזי • רבי רפאל מאיר פאניז'ל • רבי יעקב שאול אלישר • רבי אליהו משה פאניז'יל • רבי נחמן בטיטו • רבי משה יהודה פרנקו • רבי נסים יהודה דנון • רבי חיים משה אלישר
ברבנות הראשית רבי יעקב מאיר • הרב בן-ציון מאיר חי עוזיאל • רבי יצחק נסים • רבי עובדיה יוסף • רבי מרדכי אליהו • רבי אליהו בקשי דורון • הרב שלמה עמאר • הרב יצחק יוסף



הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

25739821עובדיה יוסף

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=רבי_עובדיה_יוסף&oldid=2751300"