בית ישראל (שכונה)

בית ישראל

רחוב הרב זוננפלד בשכונה
מידע
שם נוסף	בראשיתה כונתה מאה שערים החדשה
עיר	ירושלים
מדינה	ישראל (מדינה)
תאריך ייסוד	1886-תרמ"ו
מייסדים	מיסד הרב אליהו גודל הרב אריה לייב הרשלר (ר' לייב דיין)
שכונות נוספות בירושלים

גגות חלק מבתי השכונה מגג ישיבת מיר

בית ישראל היא שכונה חרדית בירושלים מצפון לשכונת מאה שערים. השכונה תחומה בין הרחובות מאה שערים, שבטי ישראל, שמואל הנביא, ויואל.

השם "בית ישראל" מבוסס על הפסוק ביחזקאל, ל"ו, י': "וְהִרְבֵּיתִי עֲלֵיכֶם אָדָם כֹּל בֵּית יִשְׂרָאֵל כֻּלָה וְנוֹשְׁבוּ הֶעָרִים וְהֶחֳרָבוֹת תִּבָּנֶינָה"^{[דרוש מקור: בתנ"ך ישנם מופעים רבים לביטוי הזה. נדרש מקור לכך שהפסוק הזה הוא הביסוס לשם השכונה]}. לפי המסורת שימש מקום השכונה בימי בית המקדש השני לשפיכת הדשן, היא פסולת הקורבנות שנותרה לאחר הקרבת הקרבנות בבית המקדש.

היסטוריה

ראשיתה של שכונת בית ישראל בשנות ה-80 של המאה ה-19, כשכונת לוויין לשכונת מאה שערים. באותן שנים נבנו באזור ארבע שכונות קטנות: שערי משה, עיר שלום, נחלת צבי ושערי פינה. בראשיתה נקראה השכונה 'מאה שערים החדשה'.

הרעיון הראשוני לבניית השכונה היה של הרב אליהו גודל, שאליו חברו כמה מעסקני היישוב הישן: לפין, ליברכט, דיין וספיר. השכונה נועדה לסייע ליהודים עניים חסרי דיור, והמטרה הראשונית הייתה להגיע למאה יחידות דיור במחירים מוזלים. השכונה קמה ב־1886 (תרמ"ו), כאשר את הקרקע לבניין השכונה רכש הרב אריה לייב הרשלר (ר' לייב דיין) במחיר מוזל בשל בעיות ניקוז קשות. בשל בעיה זאת האזור היה מכונה 'בִּירְכֶּה' (הבריכה), ובימי החורף התאספו בו מים מזוהמים ועכורים, לפי אחת העדויות היו אלו מים שנותרו בעת ייצור של סבון בסביבה.

חברי ועד מקימי השכונה היו: אריה ליב בה"ר אלימלך (ר' לייב דיין), אליעזר חפץ מסלאנט, אלתר ורשבסקי, שמואל הלוי צוקרמן (צוקערמאן), יחזקאל מנדלמן (מאנדלמאן), מענדל וולפרט (וואלפערט) מוועקסנא, מענדל בהרי"ל מנדלזון (מענדלזאהן), יעקב ב"מ בלומנטל (בלומענטהאל).

לאחר הקמת שכונת בית ישראל המשיכה החברה שהקימה את השכונה ביוזמת הבנייה לנצרכים, וב-1889 הקימה את 'שכונת שערי פינה'.

על יסוד השכונה והמניעים להקמתה מסופר בקצרה גם בספר התקנות של השכונה:

העוני והמחסור פרשו כנפי ממשלתם בעיר הק'(=הקודש) ירושלים ת"ו (=תבנה ותכונן). בניה ילוקטו בה יום יום, ורובם עניים ודלים... החלוקה אשר הייתה משען מעט לעניי ירושלים לשילום שכר מעונם, גם היא לרגל סיבות שונות, תלך הלוך וחסור, ועל בני ציון לדאוג בעוד מועד למצוא להם בית למושב. למען לא יאחרו העת ויהיו נאלצים חלילה לשכון בשדה, במקיק הסלעים ובמערות... בישע אל עליון צלח בידם ויאספו כמאה חברים... ויקנו נחלת שדה וכרם למבנה הבתים...

השכונה כללה בראשיתה את רחוב בית ישראל (כיום רחוב זוננפלד), שהיה רחובה המרכזי וממנו יוצאות סמטאות קטנות; במרכז הרחוב הוקם בית הכנסת ובית המדרש "בית יעקב". רחוב ראשי שני, מקביל לו, נסלל מאוחר יותר והגיע עד רחוב מאה שערים ונקרא רחוב אריה לייב דיין, על שם בונה השכונה. בתי השכונה היו דו-קומתיים ונבנו לאורך הרחובות, כאשר פניהם לרחוב ומאחוריהם הייתה חצר מרווחת. לכל שני בתים נבנה בור מים גדול משותף. בשכונה התיישבו תחילה אנשים שלא יכלו להרשות לעצמם לרכוש דירה במאה שערים, ובשכונה התקבצו עולים מגלויות שונות. בשנת 1900 כבר היו בשכונה ששים בתים ושני בתי כנסת.

בתקופת המנדט התפשטה השכונה, ומצפון לה הוקמה בצמוד אליה שכונת 'בית ישראל החדשה'. במלחמת העצמאות בשנים 1947–1949 הייתה השכונה בקו החזית, ועד מלחמת ששת הימים ב־1967 הייתה בסמיכות לקו העירוני ולגבול עם ירדן.

בדרום בית ישראל נמצאת השכונה לשעבר נחלת צבי (רח' תרמ"ב וסביבתו), שהוקמה ב־1891 בידי עולים מתימן בסיועו של נסים בכר, מנהל בית הספר של חברת כל ישראל חברים. השכונה נקראה על שם הברון מוריס הירש (הירש בגרמנית "צבי"), שסייע להקמתה.

ב-2 במרץ 2002, י"ח באדר תשס"ב, התפוצץ מחבל בבית ישראל, בפיגוע נהרגו 11 בני אדם ועשרות נפצעו.

ברבנות השכונה כיהנו מגדולי הרבנים בירושלים. רבה הראשון של השכונה היה מייסדה, הרב אריה לייב הרשלר (ר' לייב דיין). לאחר מכן כיהנו בה הרב שמשון אהרן פולונסקי ("הרב מטפליק") הרב גרשון לפידות והרב משה אריה לייב שפירא, מאז שנת תשל"ה שימש כרב השכונה הרב שמואל אלעזר היילפרין שנולד בה, גדל בה, והטביע את חותמו על תושביה והבאים בתוכה, למעלה משישים שנה. נפטר בשנת תשס"ט.

בתי הכנסת

בית הכנסת "באר שבע", בקומה העליונה בית הכנסת ובתחתונה מקווה

במרכז השכונה עומד בית הכנסת ובית המדרש ושטיבלאך 'בית יעקב'. בית הכנסת נוסד ב־1887 לאחר שהתקבלה תרומה גדולה מנדבן שביקש לשמור על עילום שמו והושגה כפי הנראה ביוזמתו של יעקב שבתאי מחרסון שבאוקראינה. על קיר בית הכנסת מוצב לוח שיש המספר על פרשת התרומה:

לזיכרון טוב בהיכל ה' לעולם, שזה בית המדרש בנוי מנדבת נדיב אחד ושמו פלאי ונעלם, שנדב סך מאה ועשר נאפאליאן זהב בהשתדלות הר"ר (=הרב רבי) יצחק יעקב נ"י (=נרו יאיר) בר' יוסף שבתי מחארסאן ויקרא שם בית המדרש הזה 'בית יעקב', ותנאי מפורש התנה הנדיב שאסור באיסור גמור לשנות בית המדרש הזה לשום קדושה אחרת, כי לשם קדושת בית המדרש נבנה עבור חברת 'בית ישראל', וה' יתברך יצוה את הברכה להעושה והמעשה, ויהי משכרתם שלמה אתה ה' בהבית הזה מקדש מעט, להם ולזרעם עד ביאת הגואל צדק, ברוחניות ובגשמיות, ויזכו לראות בבנין היכל ואפריון ב"ב (=במהרה בימינו) א(=אמן) והמותר הבניין עד גמירא נבנה מכספי החברה בית ישראל' ת"ו (=תבנה ותכונן) הוסדה ונגמרה בשנת תרמ"ז /1887 לפרט, כי ביתי בית תפילה יקרא לבית ישראל עד עולם.

על זהותו של התורם האלמוני מסופר כי ר' שלמה זלמן פרוש ממונה כולל מינסק, לווה את הכסף לצורך הכולל, לאחר שהתמיכה לחג הפסח בוששה לבוא. כשהגיע זמן הפירעון נתן פרוש את הכסף למלווה וזה שם את הכסף בביתו ושכח את עניין ההחזר. לימים פנה המלווה לפרוש וביקש את החזר החוב. פרוש אמר כי החזיר לו והשניים הלכו לרב שמואל סלנט. הרב ביקש מפרוש כי יישבע כי החזיר את ההלוואה, אך פרוש סירב מפני חומרת נושא השבועה. הרב סלנט שהכירו כאדם ישר, חייבו להישבע, כדי שלא ירננו אחריו. פרוש צם והתעטף בטלית ותפילין, ולקראת מנחה עלה לארון הקודש ונשבע שפרע את חובו. פרוש סירב להשתמש בכסף שזכה בו בגלל השבועה ופנה לר' שמואל צוקרמן, ממייסדי השכונה ובעל דפוס, ונתנו לו את 110 הנפוליאונים לבניית בית כנסת בשכונה אך פרוש לא רצה להכניס את שמו ואת מעשהו וביקש כי יקראו לו 'פלאי ונעלם'.

על יד בית הכנסת עומד בניין מחנה ישראל - הישיבה הגדולה לבעלי תשובה.

בית הכנסת השני בשכונה ידוע כבית הכנסת באר שבע, ע"ש התורמת חווה בת שבע גיגוזין (געגוזין) מווילנא, אלמנתו של ראובן הערץ גיגוזין (געגוזין), תחת בית הכנסת ישנו מקווה טהרה. בתי כנסת אלו היו אשכנזים,

בשכונה נוסדו בתי כנסת נוספים על ידי בני העדות השונות שביקשו להתפלל על פי נוסחם ודרכם, ביניהם בית הכנסת "בית אהרן" לעדת הבבלים ברח' חיים עוזר 42, שם מתפללים הרב משה צדקה והרב יעקב שכנזי. כך הוקמו בית כנסת של עדת היהודים ההרריים הקווקזים מדגסטן, בית כנסת ליהודי כורדיסטן שניהלו חלק מתפילתם בארמית, 'בית כנסת תורה ויראה' של עולי הראט וכאבול שבאפגניסטן שדיברו פרסית בניב אפגאני המיוחד להם, ואחרים.

בתי-כנסת נוספים הם: בית הכנסת "בית יוסף" חב"ד ליובאוויטש; בית הכנסת וישיבת "שושנים לדוד"; בית הכנסת של חסידי פינסק-קרלין; בית הכנסת של חסידי סלאנים, בית הכנסת של חסידי לעלוב-ירושלים ("לייבאל'ס שול"); בית הכנסת של חסידי זוועהיל וביתו של רבי שלמה מזוויהל ומקווה הטהרה שלו; בית הכנסת מעין גנים שיסד רבי בן ציון חזן.

בתי חרושת וחנויות

בכניסה לשכונה (מכיון מאה שערים) נבנה שוק, בין 120 חניות הנמצאות בשלוש טורים בנינים. רחוב עמלים הנגר בית ישראל. החניות נבנו בכספו של ערבי ובמשך השנים עברו כולן לידי יהודים. וגם כיום משמשות החנויות למסגריות נגריות ונפחיות. וכן לחנויות מכולת ומכן שמות הרחובות הנגר והעמלים, על שם בעלי המלאכה,

אולם בשטח המסחר רוח הקנאות המודרנית כאלו פסחה עליה והשכונה נשארה קפואה באותו מצב כבימי גלות תורכיה

— ספר מחוץ לחומה, יהושע שפירא, עמ' 67

בשכונה קימות מאפיות מצות-יד ותיקות, בידרמן ולודמיר,

בשנת 1893 החלה לפעול בשכונה מאפיית לנדנר שפעלה עד לשנת 2019.

אופי השכונה

רחוב "הרב חיים שאול עבוד" בשכונה

אופי הבנייה בשכונה אינו אחיד. מצויים בו בניינים מראשית המאה העשרים שנבנו לסירוגין במשך כמאה שנים כשלצידם בניינים חדשים ובניינים שבנייתם היא תוספות משנים רבות, עד שהבנייה המקורית אינה ניכרת עוד. חלקים מהשכונה שופצו במסגרת מבצע 'שיקום שכונות'. בשכונה אין עתודות קרקע לבנייה.

עד למלחמת ששת הימים הייתה שכונת בית ישראל שכונת ספר הסמוכה לגבול, ובקצה השכונה היה אזור תעשייה, שהמפעל הגדול ביותר בו היה היקב של משפחת שור. לאחר מלחמת ששת הימים החלו המפעלים לעזוב את השכונה לטובת תושבים, אך עדיין נותרו בה נגריות ומסגריות רבות.

בשכונה נמצאת ישיבת מיר, הנחשבת לאחת הישיבות הגדולות בעולם, ומנין תלמידיה עולה על 8000 תלמידים. בתי המדרש והפנימיות של הישיבה פרושים על כל רחבי השכונה, שמזוהה כולה עם הישיבה.

בשכונה מוסדות חינוך חרדיים רבים, תלמודי תורה, ישיבות לאברכים ואף ישיבות לחוזרים בתשובה, מהמפורסמות שבהן, "ישיבת מחנה ישראל לבעלי תשובה" ברחוב לייב דיין, על שמו של מייסד השכונה.

כיום משמשים כרבני השכונה, הרב יעקב שכנזי חבר בד"ץ העדה החרדית הספרדית, הרב יעקב מענדל יורוביץ חבר הבד"ץ העדה החרדית.

דמות בולטת המתגוררת בשכונה הוא הרב יעקב מאיר שכטר, שרבים פוקדים את ביתו שברח' שמעון רוקח ובית מדרשו שברח' חיים עוזר בשכונה.

ראו גם

בית ישראל: אישים

לקריאה נוספת

• פנחס אלפרט ודותן גורן (עורכים), יומנו של מוכתר בירושלים: קורות שכונת בית ישראל וסביבתה בכתביו של ר' משה יקותיאל אלפרט (תרצ"ח-תשי"ב, 1952-1938), הוצאת אוניברסיטת בר-אילן, רמת-גן 2013.
• יצחק שפירא, מחוץ לחומה, ירושלים: הוצאת הספרים הארץ ישראלית, תש"ח

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא בית ישראל בוויקישיתוף

• בית ישראל (ירושלים, ישראל), דף שער בספרייה הלאומית
• שכונת בית ישראל באתר עיריית ירושלים

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

37960696בית ישראל (שכונה)