רבי יצחק נסים
 | |||||||||
| לידה |
12 בדצמבר 1895 כ"ה בכסלו ה'תרנ"ו בגדאד | ||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
9 באוגוסט 1981 (בגיל 85) ט' באב ה'תשמ"א | ||||||||
| רבותיו | הרב צדקה חוצין [השני], הרב שמעון אגסי | ||||||||
| תלמידיו | הרב עזרא בצרי, הרב מרדכי אליהו, הרב יעקב משה הלל | ||||||||
| חיבוריו | שו"ת יין הטוב, לדור ולדורות, לכלל ולפרט | ||||||||
| |||||||||
הרב יצחק נסים (כ"ה בכסלו ה'תרנ"ו, 12 בדצמבר 1895 – ט' באב ה'תשמ"א, 9 באוגוסט 1981) היה הראשון לציון – הרב הראשי הספרדי לישראל – בין השנים ה'תשט"ו–ה'תשל"ג, 1955–1972.
ביוגרפיה
נולד לרחמים ועמאם בבגדאד, עיראק, ביום הראשון של חג החנוכה, ולכן נקרא "נסים". שם פרטי זה הפך לימים לשם משפחתו. למד תורה מפי הרב צדקה חוצין ועוד.
עלה לארץ ישראל בשנת 1925 עם אשתו ויקטוריה, במסע שארך מספר חודשים על גבי חמורים. לאחר עלייתו לירושלים התיידד עם הרב חזקיה שבתי, הרב אברהם יצחק הכהן קוק, הרב שלמה אליעזר אלפנדרי ועוד. בשנת 1923 שלח מכתב לחפץ חיים בו ביקש הסכמה לספריו[1].
במקביל ללימודו עסק במסחר. בשנת 1951 התמודד לכנסת השנייה כמספר שתיים ברשימת אמוני ישראל של הרב אליהו כי טוב, אך הרשימה לא עברה את אחוז החסימה.
בשנת 1953 התבקש על ידי הרב בן-ציון מאיר חי עוזיאל, הרב הראשי הספרדי, להמשיך את דרכו ולכהן אחריו כראשון לציון. בשנת ה'תשט"ו (1955) נבחר להיות הרב הספרדי הראשי כשקיבל 42 קולות, בהתמודדות מול הרב יעקב משה טולידאנו רבה של תל אביב שזכה ב-27 קולות[2]. הרב נסים נחשב על ידי החוגים החרדיים כרב ליברלי והם פעלו להחליפו[3][4].
בז' במרחשוון ה'תשל"ג (1972) הוחלפו הרב נסים והרב איסר יהודה אונטרמן על ידי הרבנים עובדיה יוסף ושלמה גורן, הרבנים הראשיים הראשונים שהוחלפו בחייהם.
בשנת 1976 הוענק לרב נסים תואר דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת בר-אילן[5].
הרב נסים נפטר בתשעה באב ה'תשמ"א (1981). רעייתו ויקטוריה נפטרה בשנת ה'תשמ"ט (1988).
פועלו
בתפקידו כרב ראשי שאף הרב נסים להידברות גם עם הציבור החילוני וערך סיורים בקיבוצים.
ביתו שימש מקום מפגש לאישי ציבור, פוליטיקאים ומלומדים, בהם גרשם שלום ושופט בית המשפט העליון חיים כהן.
בזמן הפולמוס הגדול בנושא חוק "מיהו יהודי", פעל הרב כדי שהגדרת הלאום היהודי תיקבע לפי ההלכה ולא על בסיס הצהרת האדם שהוא יהודי. כחלק מהמאבק שלח הרב נסים מכתבים לרבני ישראל בעולם כדי שיביעו עמדתם בסוגיה זו.
בנובמבר 1957 החרים הרב נסים את טקס הזיכרון שנערך ביום הזיכרון החמישי לנשיא חיים ויצמן, מכיוון שהטקס לא נערך בהתאם למסורת ישראל[6].
הרב נסים סירב לצאת ולפגוש את האפיפיור פאולוס השישי בעת ביקורו בישראל בשנת 1964. המדינה התכוננה לקבל פניו בטקס ממלכתי, אשר במסגרתו היה צריך הראשון לציון ליטול חלק בקבלת פניו של האפיפיור במגידו. הרב נסים סירב, באמרו שאם עליו לצאת לקבל את פני האפיפיור, אזי על האפיפיור, כראש הדת הקתולית, להשיב ביקור לראש הדת היהודית, אחרת ייווצר הרושם שמעמד הדת היהודית נחות. במאמר ראשי בעיתון "הארץ" נכתב שכשם שביקורו של האפיפיור בארץ היה מאורע היסטורי לנוצרים, כך העובדה שהרב הראשי לא קיבל את פניו היה בו משום מעשה היסטורי ומתן תוקף לעצמאות מדינת ישראל.
בשנת 1960, ביוזמת הרב נסים, הועלו עצמותיו של החיד"א לארץ ישראל והוא נקבר בהר המנוחות.
הרב נסים הקים בית מדרש להכשרת רבנים, מבוגריו הראשון לציון הרב מרדכי אליהו (אשר הקים בעצמו מאוחר יותר בית מדרש במתכונת דומה).
הנצחתו
לאחר פטירתו הוקם על שמו מכון "יד הרב נסים" - מכון אקדמי תורני ייחודי המשלב מכון מחקר אקדמי יחד עם בית מדרש.
על שמו רחובות בירושלים (בעבר רחוב בשכונת הר נוף וכיום בשכונת הר חומה), חיפה, חולון, רעננה ועוד, וכן בתי ספר יסודיים בערים רמלה ועפולה.
נבחר לדמות המופת של החינוך הממלכתי דתי בשנת ה'תש"ף.[7]
משפחתו
לרב נסים היו חמישה אחים, בהם הרב יחזקאל עזרא רחמים, שלמה ציון שנהרג על ידי המשטרה העיראקית בשל טעות בזיהוי והרב אברהם חיים רחמים, ראש ישיבה ומקובל, שהגיה את ספרי ה'בן איש חי' והיה תלמידו.
בין ילדיו: פרופ' מאיר בניהו, חבר הכנסת והשר משה נסים והמפקחת על גני הילדים בירושלים וכותבת ספרי ההדרכה רות נסים.
מתלמידיו
- הרב מרדכי אליהו הראשון לציון והרב הראשי לישראל
- הרב עזרא בצרי - לשעבר דיין בבית הדין הרבני הגדול בירושלים
- הרב יעקב משה הלל - ראש ישיבת 'אהבת שלום' ומגדולי המקובלים
- הרב משה טופיק - לשעבר דיין בבית הדין הרבני הגדול בירושלים
מספריו
- שו"ת יין הטוב, חלק א-ב, (באתר HebrewBooks, מהדורת ירושלים ה'תשל"ט). מהדורה שלישית, ירושלים ה'תשס"ו.
- לדור ולדורות - מאמרים, נאומים ומכתבי חיזוק. שלושה כרכים. יצא לאור אחרי פטירתו בעריכת הרב שמואל כ"ץ.
- לכלל ולפרט - הלכות קצובות - תשובות קצרות בהלכה שהשיב בעת היותו הרב הראשי. יצא לאור אחרי פטירתו בעריכת הרב שמואל כ"ץ, שלושה כרכים.
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: יצחק נסים |
- מרכז מורשת הרב נסים
- חכם יצחק נסים, באתר החכם היומי
- אודות הרב יצחק נסים, באתר הרבנות הראשית
- רפאל בשן, "עלי לא יטילו אימה", מעריב, 22 בנובמבר 1957
- אלי אייל, אני עדיין רב ראשי, הארץ, 9 בדצמבר 1960
- עוזי ברוך, הרב יצחק נסים: הרב שאמר לא לאפיפיור, באתר ערוץ 7, 31 ביולי 2011
- מנהיגות מהיכל שלמה, שמואל כ"ץ, שבת, מקור ראשון 16.09.2011
- יהושע גלזמן, רבנות זקופת קומה, מוסף שבת, מקור ראשון, 31.07.2017
- סערת הרה"ר ותגובת הרבי (העדה הספרדית נגד הרב ניסים), באתר שטורעם
הרב נסים כסנדק בברית מילה לילד היהודי הראשון במזרח ירושלים מאז מלחמת השחרור, יומני כרמל, נובמבר1967 (התחלה 0:56)- משה דוד גאון, "יצחק נסים ב״ר רחמים", יהודי המזרח בארץ ישראל ח"ב, ירושלים, תרצ"ח, עמ' 649, באתר HebrewBooks
- נאום ההכתרה של הראשון לציון הרב יצחק נסים ביום ו' בניסן ה'תשט"ו במאגר הספרים הסרוקים של הספרייה הלאומית
הערות שוליים
- ^ יין הטוב, עמ' 3
- ^ אור המזרח, ניסן ה'תשט"ו, עמוד 59
- ^ שר התורה, פרק 15 - סיפור חייו של הרב עובדיה יוסף
- ^ העדה הספרדית נגד הרב ניסים, באתר מערכת שטורעם
- ^ מקבלי תואר דוקטור לשם כבוד, אוניברסיטת בר-אילן
- ^ אלפים בעצרת זכרון לווייצמן, הארץ, 4 בנובמבר 1957
רפאל בשן, "עלי לא יטילו אימה", מעריב, 22 בנובמבר 1957 - ^ יהונתן קליין, הדמות השנתית של החמ"ד: הרב יצחק נסים, באתר כיפה, 2 ביוני 2019
31123210יצחק נסים