מבצע דרך נחושה
| מלחמה: האינתיפאדה השנייה | ||||||||||||||||||||||
| תאריכים | 22 ביוני 2002 – יולי 2002 (כ־10 ימים) | |||||||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| קרב לפני | מבצע חומת מגן | |||||||||||||||||||||
| קרב אחרי | מבצע אולי הפעם | |||||||||||||||||||||
| מקום | הערים הפלסטיניות ביהודה ושומרון | |||||||||||||||||||||
| עילה | פיגועי התאבדות בישראל | |||||||||||||||||||||
| תוצאה | העמקת ההישגים של מבצע חומת מגן אך הטרור לא דוכא לחלוטין | |||||||||||||||||||||
| ||||||||||||||||||||||
מבצע דרך נחושה היה מבצע צבאי של צה"ל שבוצע ביהודה ושומרון החל מה-22 ביוני 2002 על מנת להילחם בטרור הפלסטיני שהכה את ישראל מאז פריצת האינתיפאדה השנייה. בניגוד למבצע חומת מגן שבו הופעלה מסה צבאית באופן מרוכז, במבצע הופעלו הכוחות באופן מפוזר, במאות פעולות נקודתיות שבוצעו באופן אינטנסיבי ומתחדש.
רקע ומטרות
במסגרת מבצע חומת מגן הכניס צה"ל כוחות צבא גדולים לערים הפלסטיניות ביהודה ושומרון והללו נלחמו מבית לבית על מנת לפגוע במחבלים, להשתלט מחדש על הערים הפלסטיניות, ולאפשר לצה"ל חופש פעולה בתוכן. הצורך בשחרור יחידות המילואים אילץ בסופו של דבר את צה"ל להוציא את כוחותיו בטרם הושגו כל מטרות המבצע. בעוד שבשכם וג'נין צה"ל לא השלים את הפגיעה בתשתית הטרור, בערים אחרות צה"ל השיג את רוב מטרותיו ועמוד השדרה של ארגוני הטרור - בייחוד חמאס ופת"ח - נהרס כאשר מאות מחבלים נהרגו ואלפי מבוקשים נעצרו. למרות זאת, חוליות ותשתיות טרור רבות נותרו בשטח והן המשיכו להוציא פיגועים כנגד ישראל.
מטרתו העיקרית של המבצע הייתה להשלים את מה שצה"ל החל במבצע חומת מגן ולהשלים את הפגיעה בתשתיות הטרור שנותרו בשטח אחרי הקרבות הקשים באפריל. המצב אחרי "חומת מגן" היה שלמרות שהנהגת ארגוני הטרור התפוררה ומצבורי הנשק העיקריים (שכללו גם רקטות נ"ט ואב-טיפוס של רקטות קסאם) נתפסו, תאי טרור רבים נותרו בשטח והמשיכו להוציא פיגועים. מאחר שצה"ל לא הספיק להרוס את כל מעבדות הנפץ ולעצור את כל המבוקשים עקב הנסיגה, הוחלט שמטרת מבצע דרך נחושה יהיה לבער ביסודיות את תשתיות הטרור שנותרו.
עקב ההכרה שהשגת מטרה זו תדרוש זמן רב ונוכחות צמודה בשטח, מטרתו המשנית של המבצע הייתה לפרוש את כוחות צה"ל סביב הערים הפלסטיניות, להקים תשתית סיכול טרור בשטח, לפתח תורת לחימה לעימות בעצימות נמוכה ולמעשה, להשיג מחדש שליטה ביטחונית מלאה בשטח, לטווח ארוך.
מטרתו קצרת הטווח של המבצע הייתה לבלום את גל הטרור של חודש יוני 2002, שהגיע לשיאו בפיגועים בקו 32א בצומת פת (18.6) ובגבעה הצרפתית בירושלים (19.6), ואשר במהלכו נרצחו 57 ישראלים.
מהלך המבצע
כדי לא ליפול במלכודת של לחץ בינלאומי[דרוש מקור] וכדי לאפשר פעולה ארוכת טווח החליטו בצה"ל לשנות את הטקטיקה: במקום הכנסת כוחות מסיביים יוכנסו כוחות קטנים, שיבצעו משימה ממוקדת ואז יצאו בחזרה. אך בניגוד לתקופה של לפני "חומת מגן", בה פשיטות כאלה נעשו באופן ספורדי ומוגבל יחסית (נדרש אישור ממשלה על מנת להיכנס לשטח A) במבצע "דרך נחושה" פשיטות כאלה נעשו על בסיס יומיומי (הכניסה לשטח A הותרה על בסיס אישור מג"ד). הפשיטות היומיומיות הפעילו לחץ מתמשך על ארגוני הטרור ובהדרגה הביאו לפגיעה קשה ביכולותיהם תוך הגברת יכולות הסיכול של צה"ל.
בשלב הראשון, תפסו כוחות צה"ל עמדות סביב הערים הפלסטיניות המרכזיות ביהודה ושומרון והטילו עוצר עליהן. בשלב השני, החלו כוחות צה"ל להיכנס מידי לילה לערים ולבצע מעצרים של פעילי טרור. כעבור מספר שבועות עזבו הכוחות את העמדות (למעט בשכם) ונערכו על קו התפר, אך פעילות המעצרים נמשכה.
הכנסת כוחות קטנים לערים הפלסטיניות, ללא ליווי של כוחות שריון גדולים, התאפשרה בעקבות טיהור השטח מנשק כבד (רקטות נ"ט, מקלעים וכמויות גדולות של חומרי נפץ ותחמושת), ובעקבות חידוש האחיזה המודיעינית בשטח, במבצע חומת מגן. למרות זאת, צה"ל המשיך להפעיל טנקים ודחפורי D9 משוריינים על-מנת לסייע לכוחות גם במבצע זה וגם בפעולות ב-2003.
במהלך המבצע בוצעו הפעולות הבאות:
- הוטל עוצר על הערים הגדולות ביהודה ושומרון על מנת למנוע יציאה של מחבלים ולמנוע מאזרחים לשוטט ברחובות בזמן חילופי אש בין צה"ל לטרוריסטים.
- כוחות צה"ל נפרשו ברחבי יהודה ושומרון והחלו בביצוע פעילות ביטחון שוטף (בט"ש) ללא הגבלת זמן.
- עשרות פשיטות ממוקדות לשם ביצוע מעצרים והשגת מידע מודיעיני.
- קרבות כנגד מחבלים וחיסול פעילי טרור מרכזיים.
- פשיטות על מבנים של הרשות הפלסטינית והחרמת מסמכים מפלילים המוכיחים את מעורבות הרש"פ בטרור.
- העמקת תשתית המודיעין של השב"כ בשטח.
- סיכול פיגועים בשלבי הכנה שונים.
- סיכול פיגועים שהם "פצצות מתקתקות" (המחבל המתאבד כבר יצא לדרך).
- הריסת בתי מחבלים.
- מציאת והשמדת מעבדות נפץ וחבלה.
במהלך המבצע מתחו ארגוני שמאל וארגוני זכויות אדם ביקורת על השיטות בהן נקט צה"ל, בייחוד על השימוש בעוצר, על הריסת הבתים והשימוש ב"נוהל שכן". השמאל הקיצוני אף האשים את ישראל בביצוע פשעי מלחמה. בעקבות הביקורת בשמאל, החלה התארגנות של חיילים שסרבו לשרת בשטחים והוקמו מספר תנועות סרבנות שקראו לחיילים אחרים לסרב גם.
תוצאות
המבצע, שבא לאחר מספר פיגועי טרור קשים בחודש יוני, הצליח בהורדת רמת הטרור והשגת שקט יחסית עד אמצע יולי. באמצע יולי התחדש שוב גל הטרור, ובעקבות סדרת פיגועים שבה נרצחו 32 איש, צה"ל שוב הגביר את מאמציו ופתח במבצע אולי הפעם[1]. בעקבות הלחץ הממושך של צה"ל על השטח במהלך הקיץ, החודשים אוגוסט, ספטמבר ואוקטובר היו שקטים יחסית.
שר הביטחון בנימין בן-אליעזר סקר את הישגי המבצע, בהם: מעצר 150 מחבלים, מהם 10 מחבלים מתאבדים והשמדת 14 מעבדות נפץ.[2]
השפעתו האמיתית של המבצע הייתה בעיקר לטווח הרחוק: בעקבות המבצע יכולת הסיכול של ישראל השתפרה באופן ניכר, אחוז הסיכול (פיגועים מסוכלים חלקי סה"כ ניסיונות פיגוע) עלה באופן דרסטי ואחוז הפיגועים ה"מוצלחים" קטן באופן ניכר.
קישורים חיצוניים
- פליקס פריש, "הסרבנים הם סמרטוטים", באתר ynet, 10 בספטמבר 2002
הערות שוליים
- ^ פליקס פריש ועלי ואקד, הקסבה של שכם: צה"ל עצר 40 פלסטינים, באתר ynet, 2 באוגוסט 2002 כתבה על מבצע "אולי הפעם".
- ^ דיאנה בחור, בן אליעזר: "חשש שהחיזבאללה יבצע פיגוע", באתר ynet, 7 ביולי 2002.
