גזענות בישראל
 |
יש לשכתב ערך זה. הסיבה היא: ערבוב בין תופעות על בסיס גזעני לתופעות שלא קשורות לתפיסות גזע..
| |
| יש לשכתב ערך זה. הסיבה היא: ערבוב בין תופעות על בסיס גזעני לתופעות שלא קשורות לתפיסות גזע.. |
בישראל קיים מערך חוקים נגד אפליה על רקע גזע, דת, אמונות פוליטיות, וכנגד גזענות והסתה לגזענות, הן מצד הממשל והן מצד פרטים וגופים אחרים. ממשלת ישראל[1] וקבוצות וארגונים שונים בישראל נאבקים בגזענות, וישראל היא מדינה שותפה לאמנה בדבר ביעור כל הצורות של אפליה גזעית וחתומה על האמנה נגד אפליה בחינוך. עם זאת, כמו בכל העולם, גם בישראל ישנם גילויי גזענות, החל מהתבטאויות גזעניות ועד למקרים אלימים של פגיעה ברכוש ובנפש. אירועים אלו משקפים את המתחים הקיימים בחברה הישראלית.
על פי סמי סמוחה, ההגדרות הליברליות של גזענות זו אינן מתאימות לחברות שסועות באופן עמוק, כמו בישראל, שהמוצא האתני משמש בהן בסיס לקשר בין בני המיעוט לבני הרוב. כך למשל, על פי ההגדרה הליברלית, סירוב להינשא לבן זוג מן העדה האחרת ייחשב לגזענות, אך נישואי פנים הם נורמה בחברות שבהן המיעוט אינו מיעוט נטמע. על פי התפישה הליברלית, אי אמון בבני המיעוט ופיקוח עליהם ייחשבו כגזענות, גם אם המצב האובייקטיבי מחייב חשדנות והשגחה - למשל, אם המיעוט שייך במוצאו לאויב ויש מהם המבצעים עבירות ביטחוניות. על פי סמוחה, דוגמאות אלה מראות שההגדרות הליברליות אינן מתאימות לחברות שסועות באופן עמוק. על כן יש לאמץ הגדרה מצומצמת יותר לגזענות, רק כנגד מידה מוגזמת של יחס שלילי, אך עם זאת קשה לקבוע מהי מידה מוגזמת.[2]
בעקבות עתירה שהוגשה לבג"ץ כנגד השדרן גבי גזית שהשמיע ביטויים בוטים נגד חרדים ומתנחלים קבע המשנה ליועץ המשפטי לממשלה בשנת תשע"א שקבוצות אלו אינן כלולות בלשון החוק כיון שאינן מהוות קבוצה מבחינת "גזע" או "מוצא אתני".[3] בשנת תשע"ט, בעקבות שורת אמירות בוטות ומתריסות של פוליטיקאים ונבחרי ציבור נגד הציבור החרדי כדוגמת ר"ע טבריה רון קובי, יזם ח"כ יעקב אשר את התיקון לחוק לפיו גם הסתה גזענית או בוטה כלפי הציבור החרדי תיכלל בחוק[4].
גזענות כלפי יהודים מצד ערביי ישראל והפלסטינים
ערך מורחב – אנטישמיות מוסלמית
בעולם המוסלמי ובמזרח התיכון קיימת אנטישמיות מוסלמית כולל שנאה נגד יהודים על רקע דת, על רקע מוצא אתני ועל רקע לאומי - הסכסוך הישראלי-ערבי. גזענות זו קיימת גם בקרב ערבים ביהודה, שומרון ועזה ובקרב ערביי ישראל במיוחד על רקע הסכסוך הישראלי-פלסטיני. דוגמה היסטורית לכך היא אמין אל-חוסייני שהגה והפיץ תעמולה אנטישמית, שיתף פעולה עם גרמניה הנאצית, תמך בהשמדת יהודים והקים בוואפן אס אס יחידות מתנדבים מוסלמים.
במשך שנים, גם לפני האינתיפאדה השנייה, הופעלה ביהודה, שומרון ועזה ובקרב ערביי ישראל הסתה גזענית בבתי הספר ובאמצעי התקשורת הפלסטיניים, אשר עודדו לא רק שנאת ישראל אלא שנאת יהודים באשר הם. שנאה זו נפוצה בפרט הן במוסדות רשמיים של הרשות הפלסטינית והן בקרב חוגים אסלאמיים, כולל התנועה האסלאמית של ערביי ישראל.
הסתה זו כוללת דמוניזציה שבה היהודי מוצג כשטן רצחני תוך שימוש בסטריאוטיפים אנטישמיים ועלילות דם שיובאו מאירופה. כך למשל, טען השייח' ראאד סלאח שהיהודים אכלו לחם וגבינה שבהם דם ילדים,[5] וכן הכחשת שואה לצד האדרת ושיבוח גרמניה הנאצית (למשל: ספרו של אדולף היטלר, מיין קאמפף הוא רב-מכר בקרב הפלסטינים[6]). ההסתה מתבטאת גם בקריאות לאלימות ולביצוע מעשי טרור ורצח כנגד יהודים. בשנת 2015, קרא המטיף חלאד מוגרבי בהר הבית ליהודים: "הערפדים, המערבים דם ילדים במצותיהם, יחוסלו כולם!".
ביטויי שנאה גזעניים נגד יהודים
בישראל, וקודם לכן בתקופת היישוב, נשמעים לעיתים ביטויי שנאה גזעניים.
"אד'בח אל-יהוד" ו"מוות ליהודים"
"אד'בח אל-יהוד" (בערבית: إذبح اليهود, או "אטבח אל-יהוד" בתעתיק שגוי כפי שמופיע בחלק מהמקורות להלן) היא קריאה בערבית המופנית כלפי יהודים. היא משמשת כקריאת שנאה גזענית[7] ואף כקריאה שהשמיעו ערבים בעת שיצאו לפגוע ביהודים בעיקר בתקופת היישוב. הקריאה "אִד'בָּחוּ אִל יָהוּד" או "אִד'בָּח אִל יָהוּד" תועדה במספר מקרים בעבר, תוך שלעיתים היא מלווה מעשי אלימות, כגון רגימה באבנים ותקיפה בירי, בין היתר לאחר תפילה של קהל מערביי חברון בירושלים לפני מאורעות תר"פ,[8][9] כמו גם במאורעות תרפ"ט,[10] במאורעות תרצ"ו-תרצ"ט.[11] ובעת ההתקפה על הרובע היהודי בעיר העתיקה[12] הקריאה מצאה דרכה גם להתקפות כנגד ישראלים בחו"ל.[13]
קריאה זו נידונה בפסקי דין אחדים במדינת ישראל. כך, למשל, בבית משפט השלום בירושלים הואשם ערבי שב-20 באוקטובר 2000 צעד בראש תהלוכה במזרח ירושלים וקרא "אטבח אל-יהוד" וקריאות נוספות, והוא הורשע בעבירה של איסור פרסום הסתה לגזענות.[14] ביולי 2014, לאחר שטף של פרסומי איבה וגזענות בפייסבוק על רקע מבצע צוק איתן, קבע שופט בית משפט השלום, בעקבות פוסט של ערבי ישראלי שכתב "מוות ליהודים" על רקע תמונת טנק שרוף, כי "אין מקום למעצרם של אנשים בשל התבטאויות בלבד"[15]
בנוסף לביטוי "אד'בח אל יהוד", נעשה שימוש בביטוי "מוות ליהודים" כקריאת שנאה גזענית נגד הציבור היהודי. השימוש בביטוי כולל את קריאתו בקול וכיתובו באמצעות גראפיטי.[16][17][18][19] לעיתים הקריאה או הכיתוב מלווים מעשה אלימות, כגון ניסיון לפיגוע.[20] הקריאה "מוות ליהודים" אף מוכרת כתופעה גזענית נגד יהודים גם בחו"ל, ולאחרונה אף ליוו קריאות "מוות ליהודים" ו"מוות לישראל" הפגנה של קבוצת איסלמיסטים בתוניסיה, אשר הפגינו מול בית הכנסת הגדול בתוניס, בלב העיר.[21] גם השימוש בביטוי בחו"ל יכול שיהיה במסגרת פעילות חבלנית.[22]
גזענות כלפי ערבים
מזמן קום מדינת ישראל סובלת אוכלוסיית ערביי ישראל ואוכלוסיית הפלסטינים תושבי יהודה ושומרון מגילויי גזענות. המחקר האקדמי מצביע על כך שהשימוש במונח 'גזענות', בהשפעת השואה, היה בגדר טאבו למן קום המדינה עד שנות ה-80 של המאה ה-20, בהן צפה ועלתה בעיית הגזענות בישראל והדיון בה קיבל לגיטימציה והניע מאבק משפטי וממלכתי בה.[23] בדצמבר 1992 הזמין חבר הכנסת אברהם בורג, יושב ראש ועדת החינוך של הכנסת, סקר הבוחן את עמדות הציבור בנושא האלימות והיחס כלפי אזרחים פלסטינים. תוצאות הסקר הצביעו על כך ש- "40% מהיהודים בישראל מזדהים עם האלימות כלפי הערבים ו- 60% סבורים כי השנאה לזרים והגזענות בארץ דומים לאלו שבאירופה ובארצות הברית". בהתייחס לממצאי הסקר טען אברהם בורג כי "ישנו מעגל של איבה פוליטית וציבורית כלפי ערבים. איבה מובילה לפחד. ופחד מוביל לשנאה, והשנאה הופכת לתורת שנאה עם סטריאוטיפים; וזה קרוב מאד לגזענות במובן המכוער שלה. אין לי ספק שהכיבוש משחית עד לכדי גזענות, ולכן עד שלא תיפתר בעיית הכיבוש יש להתריע ולבדוק מה אפשר לעשות בנושא".[24] בעיית הגזענות כלפי ערביי ישראל והשטחים מהווה ללא ספק תוצר נלווה לסכסוך הישראלי-פלסטיני, וניזונה מן המתחים הפוליטיים והמלחמות הכרוכות בו. בנוסף לכך קיים גם המתח שבין השאיפה לקיים ולקדם את מדינת ישראל הן כמדינת לאום, היא מדינת העם היהודי, והן כמדינה דמוקרטית, המציף שוב ושוב את שאלת מקומו של המיעוט הערבי בחברה הישראלית. מתיחויות אלו משמשות קרקע רחבה להצדקת שנאה כלפי ערבים ונפיצותה בדמות גילויי גזענות שונים ומדי שנה מתפרסמים ונרשמים מקרים שונים של גזענות כלפי ערבים הנוגעים לכלל תחומי החיים.
ביטויי שנאה גזעניים נגד ערבים
"מוות לערבים"
מוות לערבים היא קריאת שנאה הנשמעת בישראל מפי יהודים כלפי ערבים. הקריאה נשמעת לעיתים במסגרת אירועים לאומניים, בתגרות בין יהודים לערבים, הפרות סדר והתפרעויות המוניות. לעיתים היא מלווה גם במעשי אלימות, כגון רגימה באבנים[25] ותקיפה.[26] הקריאה נפוצה במיוחד במגרשי הכדורגל ומופנית כלפי קבוצות מן המגזר הערבי, או שחקנים ערבים בקבוצות אחרות. פעמים מספר הקריאה רוססה בגרפיטי, באופן ונדליסטי, בישראל[27] וגם ברצועת עזה בעת מבצע עופרת יצוקה.[28]
במספר מקרים הועמדו לדין אנשים שקראו "מוות לערבים" בהקשרים שונים, לרבות כאוהדים במשחקי כדורגל, או שריססו אותה על הקירות. עמדת היועץ המשפטי לממשלה היא כי הקריאה מהווה הסתה לגזענות ולכן היא אסורה על פי החוק.[29]
השופט אדמונד לוי פסק:
- ”הקריאה "מוות לערבים", שלמגינת הלב הפכה חזיון נפרץ במקומותינו, ובכלל זה במשחקי כדורגל בהם דומה, לעיתים, כי הותר כל רסן מצדם של מי שמתיימרים להיות חובבי ספורט, היא ביטוי לרוח גזענית רעה ומסוכנת, אשר יש לגנותה בכל פה ולעוקרה מן השורש. יש להצר על כי צעדים ממשיים למניעתה של תופעה פסולה זו טרם ננקטו במידה המאפשרת את מיגורה.”[30]
קריאת שנאה בעלת אופי דומה היא הקריאה "ערבים החוצה". קריאה זו שימשה את תנועת "כהנא חי", והשימוש בה נמנה עם הנימוקים לפסילת התנועה בבחירות לכנסת ה-13.[31] בפסק דין העוסק בשימוש בקריאה זו נאמר:
- ”בזכרונו הקולקטיבי של העם היהודי ושל כל בן תרבות מהדהדת, ותהדהד לעד, בקול רם ומעורר צמרמורת, האמירה "JUDEN RAUS", ובתרגומה לעברית: "יהודים החוצה". דומה כי אין להכביר מילים בדבר הגזענות הנוטפת מצירוף המילים "ערבים החוצה" כשלעצמו, וכשהוא בא בהמשך לדיוקנו של הרב כהנא ולדברים שהשמיע בעבר לגבי פתרון "הבעיה הערבית", מקל וחומר.”[32]
ב-2005 הרשיע בית המשפט המחוזי בירושלים את דוד העברי תושב כפר תפוח בהסתה לגזענות, לאחר שנמצאו באמתחתו חולצות הנושאות את הסיסמה "אין ערבים - אין פיגועים".[33]
גזענות כלפי מהגרי עבודה ומסתננים
ב-23 במאי 2012 נערכה בשכונת התקווה הפגנה, בהשתתפות כאלף איש, במחאה על טיפולה של הממשלה במסתננים מאפריקה. בהפגנה נאמו, בין השאר, חברי הכנסת מירי רגב, שאמרה "הסודנים הם סרטן בגוף שלנו" ודני דנון, שאמר "קמה לה מדינת אויב של מסתננים בתוך מדינת ישראל". בסיומה של ההפגנה תקפו חלק ממשתתפיה עוברי-אורח, ניפצו זגוגיות של חנויות ששייכות לאפריקאים, הבעירו פחי אשפה והתעמתו עם שוטרים.[34] כנגד חלק מן הנאומים בהפגנה נמתחה ביקורת ציבורית, בין היתר בטענה שנשאו אופי גזעני ומסית.[35] בין המגנים היו יו"ר מועצת יד ושם, הרב ישראל מאיר לאו ויו"ר הנהלת יד ושם אבנר שלו.[36] ראש הממשלה בנימין נתניהו גינה את ההפגנות האלימות נגד זרים ואת ההתבטאויות נגדם.[37]
בסקר "מדד השלום" לחודש מאי משנת 2012, שנערך לאחר ההפגנות האלימות נגד מסתננים, נמצא כי 52% מהיהודים ו-18% מהערבים תמכו בטענה של מירי רגב כי המסתננים הם סרטן בגופה של ישראל. 33% מהיהודים, ו-23% מהערבים טענו כי הם מזדהים עם הפעלת אלימות נגד המסתננים.[38]
בישראל בוצעו גם מספר פשעי שנאה נגד שחורים מאפריקה.[39]
דת כגורם לגזענות
בסעיף 144ג (ב) לחוק העונשין נקבע: "פרסום ציטוט מתוך כתבי דת וספרי תפילה, או שמירה על פולחן של דת, לא יראו אותם כעבירה לפי סעיף 144ב, ובלבד שלא נעשה מתוך מטרה להסית לגזענות". עם זאת, הרב עידו אלבה הורשע בהסתה לגזענות על מאמרו "בירור הלכות הריגת גוי" שפורסם בספר "ברוך הגבר". ערעור על הרשעה זו נדחה בבית המשפט העליון.[40]
בדת היהודית - כנגד זרים
פסקי הלכה יהודיים נתפסו לעיתים כאמירות גזעניות:
- בדצמבר 2010 פרסם הרב שמואל אליהו פסק הלכה בצירוף חתימותיהם של עוד כחמישים רבני ערים, ובשלב מאוחר יותר חתמו על המכתב למעלה מ-300 רבנים דתיים לאומים וחרדים, בהם שלמה אבינר, זלמן מלמד, דב ליאור, שמחה הכהן קוק ועוד. בפסק ההלכה נקבע כי חל איסור למכור או להשכיר דירות לגויים, על בסיס האיסור של "לא תחנם".[41] הפסק עורר הד תקשורתי רחב וגינויים מצד מספר רבנים, ארגון יד ושם, יושב ראש הכנסת, ראש הממשלה ונשיא המדינה[42] היו אף שקראו להעמידו לדין בעוון גזענות. עם זאת, בכמה סקרי דעת קהל שנערכו זכה פסק הרבנים לרוב בקרב הציבור היהודי.[43] בתגובה לגינויים כתב הרב אליהו שהם נובעים מאידאולוגיה השוללת את קיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ורואה בה "מושג גזעני" ומ"גיוס פוליטיקאים חסרי עמוד שדרה". לדבריו, הפסק חוקי כמו חוק מקרקעי ישראל שאימץ את תקנות הקק"ל. עוד הוא טען שהמגנים לא יצאו נגד הרשות הפלסטינית שחוקקה כי המוכר קרקע ליהודי דינו מוות.[44] בגילוי דעת שהתפרסם על ידי הרב אליהו ורבנים נוספים בינואר 2011, נאמר כי שלא כמשתמע מהמכתב הקודם חובה על פי התורה לגלות יחס שוויוני כלפי כל אזרחי המדינה, ועם זאת על מדינת ישראל לפעול נגד גורמים עוינים המבקשים לנצל את עקרון השוויון בין אזרחים נאמנים במדינה, על מנת לממש את 'זכות השיבה'.[45]
- בשנת 2009 יצא לאור "תורת המלך", ספרם של הרבנים יצחק שפירא ויוסף אליצור, מישיבת "עוד יוסף חי" ביצהר. הספר העוסק בהלכות הקשורות להריגת גויים בזמן שלום ומלחמה, גרר אחריו מאבק ציבורי של מספר ארגונים חילוניים ודתיים, שהתאגדו תחת הכותרת "ברית חושך לגרש", בקריאה לאסור את הפצת הספר ולהעמיד את כותביו ומסכימיו לדין בהאשמת "הסתה גזענית" .[46]
גזענות על רקע עדתי
גזענות על רקע עדתי היא גזענות על רקע מוצא ותרבות של יהודים, בדרך כלל מצד יהודים אחרים. גזענות זו הייתה קיימת במשך דורות, כאשר יהודים ייחסו ליהודים אחרים תכונות סטריאוטיפיות. תופעה זו, לצד פערים אובייקטיביים כמו הבדלים בהשכלה, מיקום גאוגרפי, מעגלי עוני בין-דוריים וסיבות נוספות מזינות את השסע העדתי בישראל.
מזרחיים
ביטויי גזענות נגד מזרחים כוללים התייחסות מזלזלת וכינויי גנאי כמו צ'חצ'ח, פרחה וערס. הם כוללים גם דעות סטראוטיפיות המייחסות להם בורות, המוניות, גסות ולעיתים אף בריונות, אופי עברייני, חזות חיצונית מצועצעת, לשון עילגת ואמונה באמונות טפלות.
אשכנזים
ביטויי גזענות נגד אשכנזים כוללים כינויי גנאי כמו "אשכנטוזים", "ווזווזים", "השבט הלבן" ו"אשכנאצים". חלק מכינויי הגנאי הפחות נפוצים והיותר חריפים, כוללים התייחסות לקשר אפשרי עם הכוזרים וחלקם גם מערבים את השואה.
עולים מברית המועצות לשעבר
ביטויי גזענות מול עולים מברית המועצות לשעבר, ובפרט מרוסיה, כוללים סטריאוטיפים כי אינם יהודים, וכינויי גנאי.
עולים מאתיופיה
עד שנת 2002 מדיניות משרד החינוך הייתה שלא יותר מ-25% מתלמידי כיתה יהיו עולים חדשים מאתיופיה, לאור מחקרים שהראו שבשיעור זה קליטתם מיטבית.[47] מדיניות זו בוטלה בעקבות עתירה לבג"ץ. בשנים 2007–2009 התנגדו בתי ספר וועדי הורים בפתח תקווה לקלוט תלמידים בני העדה האתיופית מעבר לשיעור מסוים.[48] באחד מבתי הספר שקליטת התלמידים נכפתה עליו, העבירו כל ההורים שאינם ממוצא אתיופי את ילדיהם לבתי ספר אחרים.[49]
ב-2009 נמנעה כניסתו של מוטי וודג'ה למועדון "גלינה בר" בתל אביב, בשל חזותו האתיופית. בית משפט השלום בתל אביב חייב את המועדון לפצות את וודג'ה ב-35,000 ש"ח בגין הפלייתו.[50]
ב-2012 נחשף כי תושבי שכונת בר-יהודה בקריית מלאכי התארגנו בחשאי כדי למנוע השכרת דירות ומכירתן ליוצאי אתיופיה.[51]
חקיקה למניעת גזענות
בחוקי מדינת ישראל נכללים חוקים אחדים שמטרתם מניעת גזענות:
- סימן א'1 לחוק העונשין, שנוסף לחוק באוגוסט 1986[52] עוסק בגזענות, המוגדרת בסעיף 144א: ”רדיפה, השפלה, ביזוי, גילוי איבה, עוינות או אלימות, או גרימת מדנים כלפי ציבור או חלקים של האוכלוסייה, והכל בשל צבע או השתייכות לגזע או למוצא לאומי-אתני”. סעיף 144ב קובע: "המפרסם דבר מתוך מטרה להסית לגזענות, דינו – מאסר חמש שנים". בדברי ההסבר להצעת החוק[53] נומק הצורך בסימן זה:
- "בעת הבחירות לכנסת האחת-עשרה ובעקבותיהן, הלכו ורבו תופעות של התבטאויות פומביות, בכתב ובעל-פה, של דברים הקוראים לרדיפה, השפלה, ביזוי, איבה ומעשי עוינות ואלימות כלפי ציבור מתושבי המדינה, או הגורמים מדנים בין חלקים של האוכלוסייה, בשל השתייכות לגזע, ללאום או לדת."
- בנובמבר 2004 נוסף לחוק סעיף 144ו[54] הקובע: "העובר עבירה מתוך מניע של גזענות ..., דינו – כפל העונש הקבוע לאותה עבירה או מאסר עשר שנים, הכל לפי העונש הקל יותר."
- החוק מגדיר כהתאגדות אסורה גם "חבר בני אדם, מואגד או לא מואגד, שבאופן מאורגן, בחוקתו או בתעמולתו או בדרך אחרת הוא מטיף, מסית או מעודד לגזענות", ומטיל עונשי מאסר על פעילות הכרוכה בהתאגדות אסורה.
- סעיף 15 לחוק איסור אלימות בספורט, אוסר על "התבטאות גזענית במהלך אירוע ספורט" המוגדרת כ”קריאה של מילים, צלילים או נהמות, וכן התבטאות חזותית, על ידי אדם, לבדו, יחד עם אחר או במקהלה, שיש בהם משום איום, השפלה, ביזוי, גילוי איבה, עוינות, אלימות או גרימת מדנים כלפי אדם, ציבור או חלקים של האוכלוסייה, והכל בשל צבע או השתייכות לגזע, לדת או למוצא לאומי-אתני.”
- חוק יסוד: הכנסת מאפשר לפסול רשימה מהתמודדות לבחירות לכנסת על סמך הסתה לגזענות. בהתאם לסעיף זה נפסלה רשימת כ"ך מהתמודדות בבחירות לכנסת ה-13.
- חוק המפלגות מאפשר לרשם המפלגות למנוע רישום מפלגה על סמך הסתה לגזענות.
- הנחת הצעת חוק פרטית לפני הכנסת טעונה אישור של יושב ראש הכנסת וסגניו, והם רשאים למנוע העלאת הצעה גזענית.
השוואת הציונות לגזענות
העצרת הכללית של האו"ם קבעה בהחלטתה מנובמבר 1975, כי הציונות היא סוג של גזענות. להחלטה זו התנגדו רוב המדינות הדמוקרטיות ורבים החשיבו אותה לכתם שחור על הארגון. בדצמבר 1991 חזרה בה עצרת האו"ם מהחלטה זו וקבעה כי הציונות אינה גזענות בהחלטה 4686 של העצרת הכללית של האו"ם, שביטלה את הקביעה הקודמת ובכך ביטלה את החלטה 3379 למעשה.
בספטמבר 2001 כונסה בדרבן שבדרום אפריקה ועידת האו"ם נגד הגזענות, אפליה גזעית, שנאת זרים וחוסר סובלנות. בוועידה זו הועלתה שוב הטענה המשווה את הציונות לגזענות. במחאה על כך, ארצות הברית, ישראל ועוד מספר מדינות עזבו את דיוני הוועדה.
במגילת העצמאות מופיעה ההכרזה כי "מדינת ישראל תקיים שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומגדר" וברבים מחוקי מדינת ישראל מופיע איסור על הפליה של אדם על-פי גזעו ועל פגיעה באדם בשל גזעו. דוגמה לכך היא חוק זכויות החולה, שבסעיף 4 שלו נאמר: "מטפל או מוסד רפואי לא יפלו בין מטופל למטופל מטעמי דת, גזע, מגדר, לאום, ארץ מוצא או מטעם אחר כיוצא באלה".
עם זאת, יש הרואים בחוק השבות חוק גזעני,[55] משום שהוא מעניק זכות שבות לזרים ממוצא יהודי בלבד. חוקים המעניקים אזרחות או זכות הגירה לזרים הקשורים תרבותית או אתנית לארץ היעד קיימים במספר מדינות אירופאיות כגון גרמניה, יוון ופינלנד.[56]
ראו גם
לקריאה נוספת
- יהודה שנהב, יוסי יונה (עורכים), גזענות בישראל, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2008 (פתח דבר)
- ברוך קימרלינג, "הישראלים החדשים: ריבוי תרבויות ללא רב-תרבותיות", אלפיים, 16, 1998, עמ' 264–308.
- מרדכי קרמניצר, "פרשת אלבה: 'בירור הלכות הסתה לגזענות'", משפטים 30, 1999, עמ' 105–143.
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 ציטוטים בוויקיציטוט: גזענות |
- תהל פרוש, עכבר העיר אונליין, גזענות כפי שסיפרנו לתלמידינו, באתר הארץ, 25 בספטמבר 2008
- אמנון רובינשטיין, כהנא חי - השאר בתרדמת, באתר "ישראל היום", 11 במרץ 2011
- ג'קי חורי, הגזענות בישראל גוברת: מאות מקרי הסתה, אפליה ואלימות בשנה, באתר הארץ, 25 במרץ 2011
- ענת רימון-אור, ממות הערבי עד "מוות לערבים": היהודי המודרני מול הערבי החי בתוכו, תיאוריה וביקורת 20, אביב 2002
- תמיר שורק, מתי מותר לקרוא "מוות לערבים"?, באתר ynet, 5 בנובמבר 2007
- תומר ולמר, תשובת התלמיד במבחן באזרחות: "מוות לערבים", באתר ynet, 18 בינואר 2011
- אתר המטה למאבק בגזענות בישראל
הערות שוליים
- ^ היחידה הממשלתית לתיאום המאבק בגזענות
- ^ סמי סמוחה, יחסי ערבים ויהודים בישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית
- ^ איתמר לוין, גבי גזית לא ייחקר על השמצת חרדים ומתנחלים, באתר News1 מחלקה ראשונה, 4 באוקטובר 2011.
- ^ ח"כ אשר יוזם: תיקון חוק הגזענות באתר קול חי, ו' תמוז תשע"ט.
- ^ איתמר ענברי, "אתם מהמרים על עתיד עמכם": בדרשה נוטפת ארס תקף השייח' ראאד סלאח את ישראל והזהיר: י-ם עוד תהיה בירה איסלאמית, nrg מעריב, 16 בפברואר 2007
- ^ שון אוניל וג'ון סטיל, Mein Kampf for sale, in Arabic, The Telegraph, מרץ 2012:
"Mein Kampf became the sixth best selling book in the Palestinian Authority area" - ^ "אטבח אל יהוד" בשוק פ"ת, דבר, 7 בפברואר 1935.
אבו כביר משתוללת, דבר, 23 בנובמבר 1936.
נקנסו 4 נשים שהשתתפו בהפגנות ברצועה, דבר, 29 במאי 1968.
אורה ערמוני, בחזרה מהשבי הלבנוני, 14 בדצמבר 2007. - ^ י. ד. פריאר, על המאורעות בירושלים, הצפירה, 25 במאי 1920.
- ^ יהודה לפידות, העשור הראשון של המנדט הבריטי בארץ-ישראל, באתר "דעת".
- ^ אפרים תלמי, 40 שנה למאורעות הדמים בתרפ"ט, דבר, 24 ביולי 1969.
- ^ מרים גורונצ'יק, מחזה הדמים בטבריה, דבר, 26 בפברואר 1937.
נהדפה התנפלות נועזה על ראש פינה, דבר, 2 במאי 1938.
ישראל שיוו, 30 שנה להגנת גבעת עדה, דבר, 22 ביולי 1968. - ^ א. קצנלסון, בליל נפילת העיר העתיקה, דבר, 8 במאי 1950.
- ^ Catherine Philp, Israeli minister Danny Ayalon may press charges over 'racist' heckling, Times Online, 10.2.2010
- ^ פ (י-ם) 4577/00 מדינת ישראל נגד איאד סוב לבן, ניתן ב-6 בנובמבר 2002.
- ^ "במדינה דמוקרטית המקדשת את חופש הביטוי, אין מקום למעצרם של אנשים בשל התבטאויות בלבד, כל עוד לא מדובר בשידול לביצוע עבירה או בקריאה מובהקת לפגוע באחר", ביהמ"ש: לא ניתן לעצור אדם שכתב "מוות ליהודים" בפייסבוק, כלכליסט 27.7.14
- ^ שמוליק גרוסמן, צעדת סילואן - תחת מטר אבנים ו"מוות ליהודים", באתר ynet, 25 באפריל 2010.
- ^ קובי דוד, כתובות "מוות ליהודים" רוססו על בתי כנסת בצפת, באתר וואלה!, 12 באוקטובר 2011.
- ^ עדי חשמונאי, שני תושבי צפת הודו בריסוס בתי הכנסת, באתר nrg, 12 באוקטובר 2011.
- ^ איילה חננאל, מי צעק "מוות ליהודים" בקו 5 בתל אביב?, באתר וואלה!, 26 במאי 2010.
- ^ מערכת אתר צה"ל, תיעוד מיוחד: סוכל ניסיון לפיגוע דקירה בצומת גוש עציון, באתר צה"ל (דרך ארכיון האינטרנט), 20 באוקטובר 2011.
- ^ קלוד סיטבון, אחרי הבחירות בתוניסיה, מבחן לדמוקרטיה וליחסים עם הקהילה היהודית, באתר הארץ, 24 באוקטובר 2011.
- ^ אטילה שומפלבי, "ניסיתי להוריד את השלט 'מוות ליהודים' והתעוורתי ממטען", באתר ynet, 5 ביוני 2002.
- ^ גזענות בישראל, עורכים יהודה שנהב ויוסי יונה, הוצאת מכון ון ליר (2008), עמוד 48, 61-2; בין השינויים הבולטים ביחס לגזענות היה תוספת סעיף 7א לחוק יסוד: הכנסת.
- ^ הארץ, 1992ב; גזענות בישראל, עורכים יהודה שנהב ויוסי יונה, הוצאת מכון ון ליר (2008), עמוד 69.
- ^ ע"פ 3549/01 אדם אשואל נ' מדינת ישראל, ניתן ב־11 ביוני 2001.
- ^ ת"פ (י-ם) 442/04 מדינת ישראל נ. ישראל בוזגלו ואחרים, ניתן ב-3 בינואר 2006.
- ^ יואב שטרן, כתובות "מוחמד חזיר" ו-"מוות לערבים" רוססו על מסגד ביפו, באתר הארץ, 21 בדצמבר 2008.
- ^ חנן גרינברג, "מוות לערבים". על החתום: חפ"ק מסלול גבעתי, באתר ynet, 30 בינואר 2009.
- ^ מכתב תשובה של היועץ המשפטי לממשלה אתר האגודה הערבית לזכויות האדם.
- ^ רע"פ 1252/06 טחן נ' מדינת ישראל, ניתן ב־23 באפריל 2006.
- ^ עב 2858/92 אליאסף מובשוביץ ותנועת "כהנא חי" נגד יו"ר ועדת הבחירות לכנסת ה-13, ניתן ב-9 ביוני 1992.
- ^ פ (י-ם) 2225/03 מדינת ישראל נגד איתמר בן גביר, פסקה 17, ניתן ב-25 ביוני 2007.
- ^ טל רוזנר, נדחה ערעורו של פעיל הימין דוד העברי שהורשע בהסתה לגזענות, באתר ynet, 23 בנובמבר 2005
- ^ נרי ברנר ובועז פיילר, מהומה ועצורים בהפגנה בדרום ת"א: זרים הותקפו, באתר ynet, 23 במאי 2012.
- ^ בלה קאופמן, על סרטן, גזענות ומה שביניהם, באתר ynet, 29 במאי 2012.
רויטל חובל, סמי מיכאל: ישראל - המדינה הגזענית ביותר בעולם המפותח, באתר הארץ, 26 ביוני 2012. - ^ תגובת ראשי יד ושם לגילויי ההסתה והאלימות כנגד מסתנני העבודה, הודעה לעיתונות, 29 במאי 2012.
- ^ ברק רביד יניב קובוביץ, נתניהו נגד הח"כים: אין מקום להתבטאויות נגד זרים, הארץ, 24.05.2012
- ^ מדד השלום לחודש מאי שנת 2012, פרויקט מדד השלום בראשות, פרופ' אפרים יער ופרופ' תמר הרמן
- ^ [1][2]
- ^ ע"פ 2831/95 עידו אלבה נ. מדינת ישראל, פ"ד נ (5) 221.
- ^ עשרות רבנים נגד מכירת בתים לערבים, באתר ערוץ 7, 17 בדצמבר 2010.
- ^ יאיר אטינגר, אלישיב יוצא נגד הרבנים שחתמו על איסור השכרת דירות לערבים, באתר הארץ, 10 בדצמבר 2010.
הרב אהרן ליכטנשטיין, "התבונה נראית נפגמת", באתר כיפה. - ^ 55%: מסכימים עם פסיקת הרבנים, באתר ynet, 12 בדצמבר 2010.
- ^ הרב שמואל אליהו, אתם בעד הרבנים? זה בסדר, באתר ynet, 13 בדצמבר 2010.
- ^ גילוי דעת: כבדהו וחשדהו, באתר ערוץ 7, 13 בינואר 2011.
- ^ ברית חושך לגרש.
- ^ "מדיניות קליטת תלמידים יוצאי אתיופיה במערכת החינוך", מתוך אתר אנשים ישראל
- ^ אפרת זמר, 'יותר מדי אתיופים בבית הספר'", התפרסם באתר nrg
מורן זליקוביץ', פתח-תקווה: ילד אתיופי? לך חפש לך בית-ספר, באתר ynet, 14 באוגוסט 2007 - ^ אור קשתי, בתי ספר בפתח תקוה: לא נקבל תלמידים אתיופים, באתר הארץ, 12.08.2009
- ^ פסק דין שוורץ ואח' נ' גלינה בר בע"מ ואח'
- ^ כתבה, באתר גלובס, 3 בינואר 2012
- ^ חוק העונשין (תיקון מס' 20), התשמ"ו-1986, ס"ח 1191 מ-13 באוגוסט 1986.
- ^ חוק העונשין (תיקון מס' 24), התשמ"ה-1985, ה"ח 1728 מ-17 באפריל 1985.
- ^ חוק העונשין (תיקון מס' 82), התשס"ה-2004, ס"ח 1961 מ-17 בנובמבר 2004.
- ^ אריק בנדר, חוק השבות – גזעני או ליברלי?, באתר nrg, 10 באפריל 2008.
- ^ רות גביזון, שישים שנה לחוק השבות: היסטוריה, אידאולוגיה, הצדקה, עמ' 36.
גזענות בישראל25915315