מצביא
מצביא הוא אדם הנושא בתפקיד בכיר בניהול והכוונת הצבא. בין השאר כולל תפקיד המצביא גם משימות כמו קביעת אסטרטגיה לקרב, החלטות לגבי יציאה למלחמה ופעמים רבות גם שימש המצביא כקובע מדיניות הביטחון.
תפקיד המצביא בהיסטוריה
בתקופת מלכי ישראל, תפקיד המצביא (שכונה לא אחת "שר הצבא") היה תפקיד רחב היקף, ולא פעם איישו אותו מספר אנשים. המצביא השתתף בתכנון הקרב, ואף השתתף בקרב באופן אישי כשהוביל את הצבא.
במהלך ההיסטוריה אפשר לראות לא פעם שראש מדינה, המלך, הקיסר או המושל שימשו גם בתפקיד המצביא. בעת הקמת ארצות הברית במשטר נשיאותי, הוחלט שנשיא ארצות הברית יעמוד בראש הצבא וכל הכוחות המזוינים של ארצות הברית ובכך יהיה למעשה מעין מצביא ראשי. כיום, כבר לא מקובל שראש המדינה מוביל את הצבא, ותפקיד המצביא לרוב כבר לא נמצא בידי אדם אחד, אלא מחולק לתפקידי משנה הנתונים בידי אנשים רבים.
במדינות המודרניות מי שמתווה את האסטרטגיה הוא הנשיא או ראש הממשלה, כאשר לו כפוף שר הביטחון, שאחראי על בניין כוח אסטרטגי, הקצאת משאבים ופיקוח על הצבא. על הצבא מפקד בפועל קצין בכיר בדרגת גנרל או פילדמרשל (בצה"ל: רב-אלוף). מפקד הצבא נקרא בעברית ראש המטה הכללי, או פשוט רמטכ"ל, שכן הצבאות המודרניים גדולים ומורכבים ממספר זרועות, מטות ופיקודים.
מצביאים בולטים בהיסטוריה
במהלך ההיסטוריה היו כמה וכמה מצביאים בולטים, שהכריעו תוצאות קרב, ולעיתים אף את תוצאת המלחמה כולה.
אלכסנדר הגדול
ערך מורחב – אלכסנדר הגדול
אלכסנדר הגדול, הידוע בעברית גם כ"אלכסנדר מוקדון", היה מלך מוקדון. מגדולי המצביאים והמדינאים של העת העתיקה. כיבושיו הנרחבים כללו את ערי המדינה של יוון העתיקה, כל שטחה של האימפריה הפרסית, מספר אזורים במרכז אסיה ואף חלקים מתת-היבשת ההודית.
אלכסנדר היה אחד המצביאים המבריקים בכל הזמנים. הוא בין הבודדים שלא הפסיד אף קרב שבו השתתף כמפקד. זה קרה כתוצאה מהגמישות הרבה שבה השתמש בצבאו. אלכסנדר הצליח לנצל את נקודות החוזק של צבאו, שינה והתאים את צבאו כל פעם מחדש לנסיבות המשתנות של שדה הקרב. ביצע תמרונים מפתיעים ותקף בנקודות החלשות של מערך האויב. כמו כן, ניחן באומץ אישי. תמיד הסתער בראש אנשיו בנקודות הקריטיות של הקרב ואף הבליט את עצמו בקסדה מיוחדת ובדרכים אחרות כדי שחייליו יראו היכן נמצא מלכם. הבולטות של אלכסנדר משכה את תשומת לבו של האויב ובקרב גרניקוס תקפו אותו הפרסים באופן אישי כדי לנסות לחסל אותו.
גם במצורים הרבים שניהל נחל הצלחה. המצור התנהל לפעמים על ידי ביצוע עבודות הנדסיות עצומות כמו בניית מזח בעת מצור צור. במקרים אחרים השתמש בכלי מצור קונבנציונליים כגון מגדל מצור, קטפולטות ועוד בעת מצור הליקרנסוס. כשהיעד היה מבוצר בצורה כזאת שלא ניתן היה להשתמש בכלי מצור רגילים או לבצע עבודות עפר, תקף מנקודה מפתיעה. כך למשל בעת מצור על הסלע הסוגדיאני, מבצר שהיה ממוקם על פסגת הר תלול שלא הייתה גישה אליו, פקד על חייליו לטפס על הרים סמוכים ולהקים שם עמדות ירי.
ג'ינגיס חאן
- ערך מורחב – ג'ינגיס חאן
ג'ינגיס חאן היה מייסדה ושליטה הראשון של האימפריה המונגולית הידוע כ"אבי האומה" המונגולית. נחשב לאחד מגדולי הכובשים והמצביאים בכל הזמנים.
נחשב לאבי תורת הלחימה המודרנית מהיותו זה שפיתח את תורת האסטרטגיה הצבאית במהלך מלחמותיו; הוא הקים יחידות עילית מובחרות בצבאו, וכן היה הראשון שיסד חיל רפואה ייעודי שליווה את הלוחמים. הוא היה הראשון שקידם קצינים על בסיס יכולתם וכישוריהם האישיים, ולא על בסיס ירושתם וייחוסם המשפחתי, כמקובל באותו זמן.
הצלחותיו של ג'ינגיס חאן ושל יורשיו התבססו על תמרון והפחדה. למעשה, הנקודה אליה כיוון ג'ינגיס את התקפותיו האסטרטגיות הייתה לא יותר מאשר הדימוי הפסיכולוגי של כוחותיו בתודעתה של אוכלוסיית היריב. על ידי יישום שיטתי וקפדני של אסטרטגיה זו, כלומר אופרטיבה מגובה בלוחמה פסיכולוגית, הצליחו ג'ינגיס וצאצאיו לכבוש שטחים נרחבים ביותר באירואסיה.
בני הבניין של הצבא והאסטרטגיה של ג'ינגיס היו הקשתים ועדרים עצומים של סוסים מונגוליים. ביחס של חמישה סוסים לכל לוחם, היה הצבא המונגולי נייד ביותר (עדרי הסוסים סיפקו גם את הבסיס הלוגיסטי לאספקת מזון, בעוד שאת כל המצרכים האחרים הדרושים לחייל במסעו בזזו המונגולים מסביבתם). בהשוואה לצבא המונגולי, כל הצבאות האחרים היו כבדים - וכתוצאה מכך בעלי כושר-ניידות נחות בהרבה. באמצעות ריכוז מאמץ, תמרון, הפתעת האויב והתקפה בלתי-פוסקת, הובאו צבאותיהם של סין, פרס, ארצות ערב וארצות אירופה תחת לחץ עד שבירתם, ואז נרדפו עד שהושמדו כליל.
כשנדרש הצבא המונגולי לכבוש עיר מבוצרת, נדרשה מהאסטרטגיה הנ"ל הכרעה מהירה. כאן יצא לעזרתם של המונגולים שמם כלוחמים נוראים ואכזרים: טרבושה או סוג אחר של נשק בליסטרה הובא כדי להטיל פגרי חיות וגוויות לתוך העיר הנצורה, במטרה להפיץ מחלות ומוות בקרב התושבים. תושבי ערים שלמות נטבחו כשהחאן רצה להטיל מורא על ערים אחרות. מכאן שהמונגולים יישמו באופן אסטרטגי את מה שאנו מכנים היום בשם לוחמה פסיכולוגית, אם ניתן לכלול טרור ברוטלי וטבח במונח זה, והצלחותיהם הביאו לשליטה שלא נראתה כמוה בכל ארצות אירואסיה כמעט, במשך המאות ה-13 וה-14.
נפוליאון בונפרטה
- ערך מורחב – נפוליאון בונפרטה
נפוליאון בונפרטה היה שליט צרפת, מייסד הקיסרות הראשונה, מצביא מהולל ותאורטיקן צבאי. כיהן כשליט צרפת במהלך השנים 1799 עד 1814, ובמשך כ-100 ימים בשנת 1815. בשיאו, הוביל את צרפת לכיבוש רוב מערב ומרכז אירופה.
המהפכה הצרפתית (1789) והמלחמות הנפוליאוניות שהחלו בעקבותיה (1792-1815) גרמו למהפכה באסטרטגיה הצבאית. ההשפעה של התקופה ההיא ניתנת הייתה להבחנה גם במלחמת האזרחים האמריקאית (1861-1865) ובשלביה הראשונים של מלחמת העולם הראשונה (1914-1918). הופעתו של נשק קל אמין, זול וקל לייצור, וכן התפתחותם של צבאות האזרחים והגיוס ההמוני הביאו לגידול מהיר בגודלם של הצבאות, והעוצבות גדלו בהתאמה: בתחילה התהווה הצורך לחלק את הצבא לדיוויזיות, ומאוחר יותר לקורפוסים. במקביל התהוותה הארטילריה הדיוויזיונית: קלת-משקל, ניידת, ועם טווח ועוצמת-אש משופרים. מערכי חיילים חמושים ברמחים והמוסקטרים היורים מטחים מאסיביים התחלפו בחיל רגלים קל הנלחם בקו-מגע.
נפוליאון ניצל את ההתפתחויות הנ"ל כדי ליישם אסטרטגיה של השמדה ברוטלית ביעילותה, שהתעלמה כמעט לחלוטין מהדרישות ה"מתמטיות" הדקדקניות של האסטרטגיה הגאומטרית. הוא חתר בהתמדה להשגת הכרעה בקרב כשמטרתו יחידה - להשמיד לחלוטין את כוחות האויב העומד מול כוחותיו. בשבתו כשליט יחיד לצד היותו המצביא העליון של צבאו, הוא הקדיש את מחשבתו הן לאסטרטגיה-רבתי והן לאסטרטגיה האופרטיבית, ורתם את כל המאמצים, גם פוליטיים וכלכליים, באופן הדוק ומתואם לצורך השגת מטרותיו הצבאיות המשרתות את יעדיו המדיניים.
בסופו של דבר נפוליאון הובס כאשר אויביו אימצו את האסטרטגיות שהוא הביא לידי שלמות.