הפיגוע בציר המתפללים
שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית פיגוע טרור ריקה. הפיגוע בציר המתפללים אירע בליל שבת פרשת ויצא, י"א בכסלו ה'תשס"ג, 15 בנובמבר 2002, סמוך לציר המתפללים בחברון. הפיגוע התרחש בתוך סמטה צרה מדרום לציר המתפללים, המשמש כחלק מהדרך מקריית ארבע למערת המכפלה ובאזור ה"שער הדרומי" (השער לקריית ארבע) במקביל. במהלך הקרב עם שלושת המפגעים נהרגו 12 ישראלים - 3 לוחמי חטיבת הנח"ל, 5 שוטרי משמר הגבול, שלושה אנשי כיתת הכוננות של קריית ארבע, ומפקד החטיבה המרחבית, אלוף משנה דרור וינברג. 14 ישראלים נוספים נפצעו. נהרגו גם שלושת מבצעי הפיגוע, חברי הג'יהאד האסלאמי הפלסטיני.
בשנים שלאחר הפיגוע היו שכינו את המקום בשם "סמטת המוות", "סמטת הגיבורים" או "סמטת הגבורה".
רקע
שלושה שבועות לפני הפיגוע, במסגרת תוכנית "יהודה תחילה" צה"ל פינה את כוחותיו מהעיר חברון. פינוי הכוחות היה נגד דעתו של מפקד החטיבה דרור וינברג שהעריך שצה"ל לא יוכל לפעול בצורה טובה לסכל פיגועים. בימים שלפני הפיגוע התקבל מידע שמתארגנת חוליה לביצוע פיגוע, אך כוחות צה"ל נמנעו מכניסה לשטח העיר חברון עקב תוכנית "יהודה תחילה".
מיקום הכוחות לפני האירוע
אחד המחבלים מיקם את עצמו מול ה'שער הדרומי', שער היציאה מקריית ארבע לחברון. שני המחבלים הנותרים מיקמו את עצמם בקצה הקרוב לציר המתפללים של סמטת הגבורה. לפי הערכות תחקיר האירוע המחבל ששהה סמוך לשער אמור היה להיכנס לתוככי קריית ארבע במטרה לבצע בה פיגוע ושני המחבלים הנותרים אמורים היו להוות הסחת דעת.
4 חיילי חטיבת הנח"ל בפטרול, בליווי ג'יפים של משמר הגבול היו בכיוון היציאה מסמטת הגבורה לאחר פטרול שם. עוד 2 חיילי נח"ל שהו על עמדת תצפית באזור. עוד מספר חיילי צה"ל בעמדת ה'שער הדרומי'.
הקרב
האירוע החל בשעה 18:55, לאחר שתפילת ליל שבת הסתיימה במערת המכפלה, המתפללים חזרו לביתם בקריית ארבע דרך 'ציר המתפללים', והכוחות החלו בסיור פטרול האחרון. המחבלים החלו לירות במקביל משני האזורים: באזור השער הדרומי לעבר כוחות צה"ל בעמדה ובאזור סמטת הגבורה לעבר הכוחות היוצאים מהפטרול בסמטה. כתוצאה מהירי 2 חיילי נח"ל בסמטה נפצעו. 2 חיילי הנח"ל האחרים החלו לירות לעבר המחבלים ששהו בסמטה וג'יפ מג"ב נכנס כדי לחלץ את הפצועים ויצא חזרה החוצה כיוון שלא הצליח במשימתו. בעקבות הירי באזור השער הדרומי 2 חברי כיתת הכוננות קראו לכוחות נוספים לבוא למקום והחלו להשיב אש.
מפקד כוח הפטרול של הנח"ל פקד על 2 חיילי הנח"ל שהיו בעמדת התצפית לרדת, מכיוון שהתוקפים ירו לעבר העמדה ואחד מהחיילים היה חובש. מאחר שהאזור היה חשוך, השניים לא הצליחו למצוא את דרכם ובמקום זה חברו לכוחות מחוץ לסמטה.
רפ"ק סמיח סוידאן, קצין מג"ב, שמע את היריות ונסע במהירות עם ג'יפ לאזור הסמטה. עם כניסתו לסמטה פתח את דלת רכבו. ההערכה היא שהוא ניסה להכניס פנימה את הפצועים אך אחד המחבלים הרג אותו ואת נהגו. הג'יפ נותר עם פנסים דולקים, תוך שהוא מסנוור את הנכנסים לסמטה.
אחרי מספר דקות גם אחד הפצועים נפטר. בשעה 19:00 היו כבר 4 הרוגים.
קמב"ץ הגדוד של מג"ב שהיה מפקד הגזרה באותו סוף השבוע נכנס עם הקשר שלו לסמטה. בניהם למחבלים נערכו חילופי אש עד שנפצע הקשר. הקמב"ץ פינה את הקשר מחוץ לסמטה לאמבולנס ולאחר זמן קצר חזר לסמטה להמשיך בקרב. כעבור מספר דקות מת הקשר מפצעיו.
בשעה 19:15, אל"ם דרור וינברג שמע את היריות וניסה להגיע בדרך המהירה ביותר, אך גילה שהיא חסומה. הוא הקיף את קריית ארבע והגיע לאזור הפיגוע. בזמן זה המחבלים הפסיקו לירות וארבו לחיילי צה"ל שיכנסו לסמטה. וינברג ארגן כוח של שלושה ג'יפים ונכנס לתוך הסמטה. הוא ירד מהג'יפ ופסע לעבר הג'יפ הפגוע של רפ"ק סמיח סוידאן. בשלב זה נורה לעברו כדור והוא נפגע, הוא דיווח לקשר שלו שהוא נפצע והקשר פינה אותו אל מחוץ לסמטה שם הוא מת מפצעיו.
במקביל לקרב בסמטה התפתח קרב באזור ה'שער הדרומי'. קב"ט קריית ארבע יצחק בואניש וכוח המילואים שאייש את המחסום הרגו את המחבל ששהה שם. הקב"ט ארגן כוח של חברי כיתת הכוננות, רץ לעבר הסמטה והגיע לשם ב-19:40. הכוח נכנס לתוך הסמטה בליווי ג'יפ. בואניש זיהה מחבל מימין וצעק לחבריו שהמחבל מימינם בינתיים הופיע המחבל השני משמאל ופתח באש. בנקודה זו החובש שהיה בעמדת התצפית שמע את היריות ורץ לתוך הסמטה כדי לעזור בקרב ולהגיש עזרה לפצועים, אך הוא נורה ומת במקום. בתקרית זו נהרג יחד עם שני חברי כיתת כוננות של קריית ארבע וחברון, מפקד כיתת הכוננות הקב"ט יצחק בואניש, ועוד 2 חיילי מג"ב. השעה 19:50 והיו 11 חיילים וחברי כיתת כוננות הרוגים ומחבל אחד שנהרג.
אליהו ליבמן, קב"ט הישוב היהודי בחברון, נכנס לסמטה עם ג'יפ 451 כדי להשיג מידע על המתרחש בזירה. אחד המחבל פתח באש על הג'יפ, אך הוא לא נפגע והצליח לצאת מהסמטה ולהעביר את המידע שהשיג.
בשעה 19:50 הגיעו מפקדי צה"ל לאזור ונכנסו בנגמ"שים לסמטה. הם יצאו ממנה בזריזות כיוון שהמחבלים ירו ללא הרף לעברם. בשעה 20:15 הפסיקו המחבלים לירות. הכוח נכנס שוב לסמטה וירה לעבר המחבלים וחילץ את מי שהיה שם (כולל המתים). המחבלים לא החזירו אש.
בין השעות 20:30-21:30 ערכו המפקדים תוכנית. בשעה 21:30 סגן מפקד גדוד 931 של חטיבת הנח"ל נכנס לסמטה עם נגמ"שים. סגן מפקד פלוגה של הגדוד זיהה אחד מהמחבלים וניסה לירות לעברו, ומכיוון שלא הצליח הוא יצא מכיפת המפקד בנגמ"ש וכך נורה על ידי מחבל ונפצע קשה. הוא פונה במסוק לטיפול רפואי ומת מפצעיו בבית החולים. הוא ההרוג ה-12 והאחרון בפיגוע.
כעבור זמן מה יצא מפקד גדוד 931 של חטיבת הנח"ל (ערן ניב) ביחד עם מפקד מג"ב חברון, 2 לוחמי דובדבן שבאו מהיישוב, מפקד גדוד 101 של חטיבת הצנחנים (שתפס את הגזרה קודם לכן והגיע לעזור) מ-2 כיוונים שונים לעבר המחבלים, לאחר קרב הם הרגו את 2 המחבלים ששהו בסמטה. יותר מאוחר מצאו את גופת המחבל השלישי על יד "השער הדרומי". השעה הייתה 23:00 כאשר הקרב הסתיים. 14 אנשים נפצעו ו-12 חיילים וחברי כיתת הכוננות של קריית ארבע וחברון נהרגו. כל המחבלים שהשתתפו בפיגוע נהרגו[1].
בעקבות הפיגוע
בעקבות הפיגוע תוכנית "יהודה תחילה" שהעבירה את השליטה על חברון לרשות הפלסטינית התמוטטה וצה"ל חזר לשלוט בשטח העיר חברון.
הרמטכ"ל העניק את אות ההערכה מטעם הרמטכ"ל (לאחר מותם) ליצחק בואניש, אלכס דוכן ואלכס צביטמן, חברי כיתת הכוננות של קריית ארבע וכן לאליהו ליבמן, קצין הביטחון של היישוב היהודי בחברון[2] לאחר פטירתו קיבל סמ"ר גדי רחמים שוטר מג"ב את עיטור האומץ על חלקו בקרב ובעיר קריית מלאכי הוקם רחוב "מבוא גדי", על שמו. כמו הוענקו צל"ש אלוף לחובש איגור דרוביצקי מהפלוגה הרובאית של גדוד 931, שנהרג בקרב, ולרב סמל וקנין שמעון הוענק צל"ש מפקד אוגדה 162.
במקום בו אירע הקרב הוקם "מאחז הגיבורים" שבתחילה כלל מספר מצומצם של מבנים ארעיים ומספר אוהלים ששוכנו על ידי בני נוער ומשפחות שביקשו להקים שכונה לזכר הנופלים במקום. לאחר 30 יום פונה מאחז הגיבורים. מאז מתקיימים במקום באופן לא קבוע שיעורי תורה וכן מנייני תפילה.
ב-30 בדצמבר יצאו ארבעה שוטרי משמר הגבול למסע נקם בחברון[3]. בזה אחר זה הם העלו לג'יפ שלהם פלסטינים והכו אותם. אחד הקרבנות, עומראן אבו חמדיה, בן 17, הושלך מן הג'יפ תוך כדי נסיעה, אל מותו. הארבעה הורשעו ונגזרו עליהם 4.5 עד 8.5 שנות מאסר בפועל[4].
לקריאה נוספת
- עמוס הראל, "תדע כל אם עברייה", כנרת זמורה-ביתן דביר, 2013, עמודים 354–355.
- עמוס הראל, אבי יששכרוף, "המלחמה השביעית", תל אביב: ידיעות ספרים, מהדורה שנייה 2005, עמודים 291–292.
- רונית לוינשטיין-מלץ, וקראתם דרור, הוצאת ידיעות ספרים
קישורים חיצוניים
- סיקור הפיגוע באתר ערוץ 7.
- אלון בן דוד, בחזרה לסמטת המתפללים: "קודקוד צוקים? הוא כרגע פצוע קשה", באתר של "רשת 13", 2 במאי 2014 (במקור, מאתר "nana10").
- פליקס פריש, יודחו 3 קצינים שלא לקחו פיקוד בקרב בחברון, באתר ynet, 12 בדצמבר 2002.
הערות שוליים
- ^ עמוס הראל, קוצרה כהונת מח"ט שתיפקד באופן לקוי במלחמה, באתר הארץ, 25 בינואר 2007.
- ^ אות הערכה הוענק גם לכיתת הכוננות של קרית ארבע, באתר ערוץ 7, 12 באפריל 2005
- ^ עמי בן דוד, מסעות הנקם של מג"ב בחברון, באתר nrg, 25 באפריל 2003
- ^ עדי שמחוביץ, כתבה, באתר וואלה!, 27 באפריל 2009
