נחלת שבעה
נחלת שבעה היא שכונה ותיקה במרכז ירושלים, שקמה בשנת 1869 (תרכ"ט) כחלק מתהליך "היציאה מן החומות" - ההתיישבות היהודית מחוץ לחומות העיר העתיקה. הייתה זו השכונה השלישית שנוסדה במסגרת זו, לאחר משכנות שאננים ומחנה ישראל. מאז פברואר 1989, לאחר השלמת עבודות שיקום ושימור, השכונה היא אחד ממוקדי הבילוי של העיר, וברחובותיה הצרים של השכונה ניתן למצוא מסעדות, פאבים ובתי קפה רבים.
ייסוד השכונה
השכונה נוסדה ביוזמת שבעה צעירים ירושלמים, בני המשפחות הוותיקות ביישוב הישן של ירושלים בעיר העתיקה, ששאפו לקיים את מצוות יישוב ארץ ישראל ולבנות את ירושלים: יוסף ריבלין, יואל משה סלומון, יהושע ילין, מיכל הכהן, בנימין סלנט (בנו של הרב שמואל סלנט, שהיה רבה האשכנזי של ירושלים), חיים הלוי ואריה (לייב) הורוביץ. השבעה שאבו עידוד מהצלחת ניסיונות ההתיישבות הקודמים מחוץ לחומות.
ש"י עגנון בספרו תמול שלשום מספר על השכונה "שבעה בתים אלו אין להם לא הידור ולא זיו פנים אבל מעלה יתירה יש להם שהרחיבו גבול ירושלים וזכו לחזק את היישוב שאנשי ירושלים לא היו למודים לצאת משער העיר ולחוץ, חוץ מבחולו של פסח, שנוהגים לסבב את חומת העיר, משנבנתה נחלת שבעה התחילו יוצאים אף בשאר הימים כדי לשאול בשלום אחיהם אנשי נחלת שבעה."[1]
אם כי התיישבות כזו עדיין נחשבה כמסוכנת ולא פופולרית. כדי להגביר את תחושת הביטחון, נבחר אתר השכונה בסמוך למגרש הרוסים שנבנה שנים אחדות קודם לכן, ועל אם הדרך הראשית מירושלים ליפו, כיום רחוב יפו. השטח שנקנה עבור השכונה היה בן 24,000 אמות רבועות (כ-6 דונם), ונתחם בין דרך יפו לבין בית הקברות ממילא.
הקמת השכונה הייתה חלק מתהליך היציאה מהחומות, שכלל הקמה של שתי שכונות יהודיות לפני הקמתה של שכונה זו - משכנות שאננים ומחנה ישראל. לבד מהחזון הציוני של חיזוק ההתיישבות היהודית, הונע תהליך היציאה מהחומות מהצורך בהגברת הביטחון בשכונות שמחוץ לחומות ומהידרדרות תנאי התברואה בתוך העיר העתיקה. היוזמה להקמת השכונה באה לאחר מגפת כולרה בעיר העתיקה שהכתה גם בקהילה היהודית שלה. ההבדל בין יוזמת ההקמה של שכונה זו לבין השתיים שקדמו לה ביציאה מהחומות היה בכך שהשכונה הוקמה ביוזמת אנשי היישוב הירושלמי הישן בלבד, בלא עזרה מבחוץ.
רכישת האדמה לבניין השכונה, בשנת 1866, לא הייתה עניין של מה בכך. מרבית יהודי ירושלים היו נתיני מדינות אירופיות שונות, והחוק העות'מאני האוסר רכישת קרקעות ובניית בתים על ידי נתינים זרים בוטל רק בשנת 1867. על כן הוטלה משימת הרכישה על אסתר, אשתו של לייב הורוביץ, שהייתה ילידת הארץ ובעלת נתינות טורקית. היא ניהלה משא ומתן עם השלטונות תוך שהיא מצהירה כי ייעוד האדמה הוא "שדה לזריעת חיטה למצות", והשדה נרשם על שמה. על פי מסורת משפחת חרל"פ הירושלמית שעלו בשנת תר"י, סירבו בני המשפחה להשתתף בקניה מאחר שמקרקעין אלו היו 'ואדי', שלא יכול היה להימכר על פי חוקי המקרקעין העות'מאניים.
מקור הביטוי "נחלת שבעה" הוא בדברי מדרש מתוך ספרי דברים (יח, ב), והוא מנציח את שבעת מייסדי השכונה.
התפתחות השכונה
ב-1869 התאגדו השבעה בחברה עם "פנקס ייסוד" – תקנון מפורט שקבע את סדרי הבנייה והמימון של השכונה (בהמשך, שימשה צורת התאגדות זו דגם להקמת שכונות נוספות מחוץ לחומות). על פי התקנון, חולקה הקרקע שנקנתה ל-7 רצועות אורך שוות בגודלן, והשכונה תוכננה להיבנות בשלבים – בכל שלב שני בתים לשני חברים, שסדרם ייקבע על פי גורל. יוסף ריבלין היה הראשון שהקים את ביתו בשכונה, על דרך יפו (במקום שבו עומד היום בניין המשרדים בית יואל). בסופו של דבר הבתים לא נבנו על פי התוכנית, וגם לא כולם אוכלסו על ידי בוניהם או שאוכלסו באיחור רב.
בשנת 1870, בנו יואל משה סולומון וחיים הלוי קובנר את בתיהם בשכונה וסולומון העביר אליה את בית הדפוס שלו. בשנה זו הוקמה בשכונה גם ישיבת אח"ד.
ב-1872 פנה יוסף ריבלין בקריאה ליהודי העיר העתיקה ליישב את השכונה, וכדי לסייע בהתיישבות גייס כספים מגבירי העיר, מכוללים ומקרנות. כמה עשרות משפחות נענו לקריאתו, כולל משפחות ספרדיות שהצטרפו, וב-1875 כבר היו 50 דירות בשכונה, וכן בתי כנסת ומוסדות ציבור. הקרבה לדרך יפו הראשית סייעה כלכלית לתושבי השכונה, ואפשרה להם למצוא פרנסה במכירת מוצרים, מזון ושירותים לעוברי הדרך, תוך עקיפת התקנות העות'מאניות שאסרו על הקמת בתי עסק בשכונה.
בשנות ה-80 של המאה ה-19, ככל הנראה בשנת 1883, התגוררה בשכונה הקבוצה הראשונה שעלתה ארצה מאירופה מתוך מניעים ציוניים, קבוצת ביל"ו.
בסוף המאה ה-19 גרו רבים מנכבדי יהודי בוכרה בשכונת נחלת שבעה אשר ביססו את המוסדות בשכונה. בין המפורסמים שבהם נמנו: אברהם ברוכוף, שמעון חכם, מרדכי תילאיוף, רפאל סיידוף ועוד.
על פי מפקד יהודי ארץ ישראל שנערך בידי ההסתדרות הציונית העולמית בשנת 1918, כבר דרו 861 איש בשכונה ב-253 בתי-אב. המפקד מנה בשכונה את בני העדות השונות ובעלי המקצועות השונים על פי מספר הנפשות ומספר בתי האב. האוכלוסייה בשכונה הייתה מגוונת מבחינת עדותיהם של תושביה והיה בה רוב בולט לבתי אב שהתפרנסו ממסחר או ממלאכה (כשלא מכלילים את מי שהפוקדים לא ביררו ממה פרנסתו). בתקופה זו הבתים הפונים לרחוב יפו הפכו לחנויות, והיו בשכונה גם כמה בתי מלאכה ובתי דפוס.
השכונה נעדרה תשתית מתוכננת או תוכנית אדריכלית מוגדרת שאפיינה את יתר השכונות החדשות שנבנו בעיר, והתפתחה על פי הצרכים והאמצעים של מתיישביה. הבתים היו דו-קומתיים כשבכל קומה דירה אחת והמדרגות לקומה העליונה הן חיצוניות. בחצרות הבתים נחפרו בורות מים. הבתים קושרו ביניהם ברשת צפופה של סמטאות צרות ולא-מתוכננות, ברוחב שבקושי הספיק למעבר אדם או בהמה. סגנון הבניינים והסמטאות הזכיר מאוד את זה של העיר העתיקה. מאפיין זה היה לרועץ להמשך התפתחותה, אך לימים, לאחר שימור ושיחזור, היה לסימנה המאפיין וסוד קיסמה כיום.
הידרדרות השכונה
בשנת 1949 הפכה ירושלים לעיר ענייה ביותר בישראל. נחלת שבעה הייתה שכונה בעלת בנייה מיושנת במרכזה הצפוף של עיר זו. תוכנית ההריסה של השכונה, תוכנית 549, שהתקבלה בשנת 1939 ובוטלה רק בשנת 1950 גרמה לעזיבת בית הדפוס "סולומון" ועסקים אחרים מהשכונה ועיכבה את חיבור השכונה לרשת הביוב עד לשנת 1955. ברבות השנים החל תהליך של הזדקנות האוכלוסייה, נטישת אוכלוסייה צעירה לטובת מגורים יותר מרווחים מחוץ למרכז העיר, והידרדרות כוללת של המבנים והתשתיות. בשנת 1955 נכללה השכונה בתוכנית המתאר של ירושלים כאזור הריסה[2] שלא ניתן לדללו ולשקמו אלא יש להרסו כליל[3]. חוקר ירושלים זאב וילנאי כתב על נחלת שבעה בשנת 1960:
"אמנם בתי נחלת שבעה הם קטנים וצפופים, סימטאות צרות ומעוקלות מתפתלות ביניהם ודלת העם מתגוררת בהם. אולם הם מהווים אבני זיכרון נשגבים לראשיתה של ירושלים החדשה, לעוז רוחם של מיסדיה, קומץ יהודים חוזים, יוצאי העיר העתיקה. אותה שכונה קטנה ונידחת לפני תשעים שנה, הייתה בימינו מרכז חייה של ירושלים החדשה. סכנת חורבן מתקרב אל בתיה הראשונים, שאחדים מהם כבר נעקרו ובמקומם יוקמו בקרוב בתי קומות גדולים, לפי האופנה החדישה".
— זאב וילנאי, ירושלים בירת ישראל, 1960
בשנות ה-60 אושרה תוכנית להריסת השכונה לצורך חידוש פני מרכז העיר והקמת ה"סיטי" של ירושלים, שיושתת על מבני ציבור ומשרדים. כמה בתים נהרסו והוקם על מקומם בניין המשרדים "בית יואל" (על שם יואל משה סלומון)[4]. המשך התוכנית לא יצא אל הפועל, ונשקלו תוכניות אלטרנטיביות, כולל תוכנית מ-1970 לסלילת כביש רחב במקום השכונה שיקשר בין רחוב יפו לרחוב הלל וגן העצמאות, וייתן מענה למצוקת התנועה במרכז העיר. גם תוכנית זו נגנזה, ובינתיים נמשך תהליך ההידרדרות. בתי השכונה היו לבתי מלאכה ומחסנים, בחצרות ובשבילים הפנימיים נצברו גרוטאות. שני רחובות השכונה - סלומון וריבלין - היו לסימטאות פקוקות ורועשות, שמעבר הולכי רגל בהם חייב הידחקות בין המכוניות לבין קירות הבתים שהשחירו מפיח.
שיקום ושימור
בשנות ה-80, בעקבות לחץ ציבורי והתעוררות המודעות לשימור אתרים היסטוריים, יצאה לפועל תוכנית שימור, שיקום ושיחזור של נחלת שבעה בהוראתו של ראש העיר טדי קולק. על התכנון הופקד האדריכל נחום מלצר, והעבודות התבצעו בשיתוף פעולה בין עיריית ירושלים, קרן ירושלים, החברה לפיתוח מזרח ירושלים והמועצה לשימור אתרים. המחסנים ובתי המלאכה התפנו, הרחובות רוצפו והפכו למדרחובים, חזיתות הבתים נוקו וחודשו, ומערכת הסמטאות והשבילים הפנימיים פונו מגרוטאות ורוצפו מחדש. נפתחו במקום בתי קפה, מסעדות, פאבים, גלריות וכדומה, ונקבע שילוט אחיד לכל בתי העסק המשקף את רוח המקום. תוכנית השיקום אושרה במאי 1988. עבודות השיקום החלו בקיץ 1988 והושלמו בפברואר 1989.
בית הכנסת האשכנזי "נחלת יעקב", שהוא בית הכנסת הראשון שנבנה מחוץ לחומות (באמצע שנות ה-70 של המאה ה-19), ממשיך לשמש בתפקידו והמבנה נשמר כפי שהיה מראשיתו. כמה שנים אחרי הקמת "נחלת יעקב", הקים ר' יצחק רקנטי את בית הכנסת הספרדי "אוהל יצחק" הסמוך אליו, והוא נחשב כיום לבית הכנסת הגדול והיפה בשכונה.
בשנות ה-2000 הוקם בשכונה מתחם "כיכר המוזיקה" הכולל במת הופעות ציבורית, ובו "מוזיאון המוזיקה העברי". כיום נחלת שבעה מתפקדת כמוקד בילוי מרכזי של ירושלים ונחשבת כמודל מוצלח של שימור שכונות ואתרים.
-
חצר בנחלת שבעה -
פאב בסמטאות נחלת שבעה -
בתים בנחלת שבעה -
בור מים בשכונה -
מפת נחלת שבעה על קירות אחד הבתים בשכונה
מתקפת טרור
בלילה שבין ה-9 באוקטובר ל-10 באוקטובר 1994, ביצע החמאס פיגוע ירי באזרחים ובתיירים שבילו ברחוב יואל משה סולומון בשכונה. מבצעי הפיגוע היו שני שוטרי הרשות הפלסטינית שערקו ימים אחדים קודם לכן. המחבלים הגיעו באוטובוס אל גן העצמאות הסמוך, התחמשו שם ורצו לבצע את הפיגוע בשכונה. בפיגוע נהרגו שני אזרחים ונפצעו שישה עשר. חלק מהפצועים היו קשים לאיתור לשם מתן טיפול רפואי משום שהם הסתתרו מאש המחבלים ואיבדו את הכרתם במסתור בשל פציעתם. משפחתה של אחת ההרוגות, מעין לוי בת ה-19, הקימה בשכונה פינה להנצחתה[5]. ההרוג השני היה זיאד (בן מוחמד) מוגרבי שישב בבית קפה ברחוב עם אשתו וילדיו. את הפיגוע סיכלו שני אזרחים, מתנדבי המשמר האזרחי מאזור הדרום, ששהו במסעדה לאחר קורס הכשרה: עמיקם גמליאלי מאשדוד ורון אבני ממצפה רמון[6].
| רחוב יפו, ירושלים | ||||||||
| ||||||||
| אתרים לאורך רחוב יפו | ||||||||
| (1) התחנה המרכזית | (2) תחנת הרכבת | (3) שוק מחנה יהודה | (4) מרכז כלל | (5) מדרחוב בן-יהודה | (6) נחלת שבעה (7) בניין ג'נרלי | (8) כיכר ספרא | (9) העיר העתיקה | (10) ממילא | (11) שער יפו ומגדל דוד (A) כיכר הדוידקה | (B) - כיכר ציון | (C) - כיכר צה"ל | ||||||||
לקריאה נוספת
- אלי שילר ומנחם לוין (עורכים) 120 שנה לנחלת שבעה, הוצאת עיריית ירושלים, מחלקת ההסברה, תשמ"ט, 1989
- זאב וילנאי, ירושלים בירת ישראל, הוצאת אחיעבר, 1960
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: נחלת שבעה |
- שבעת המופלאים • השכונות שמחוץ לחומה • סיור שלישי, באתר בחדרי חרדים
- יורדים העירה - מרכז העיר ירושלים, היסטוריה, תמונת מצב, ותוכנית ההתחדשות
- ניר חסון, השאנז אליזה של ירושלים על סף ייאוש, באתר הארץ, 23 בנובמבר 2012
- מוזיאון המוזיקה העברי
- נחשף מסמך רכישת 'נחלת שבעה' ערוץ 7 05/07/16
הערות שוליים
- ^ ש"י עגנון, תמול שלשום, הוצאת שוקן, תשכ"ז, עמ' 199
- ^ נקבעו 11 אזורי הריסה בירושלים, דבר, 6 באוקטובר 1955
- ^ שיקומם של משכנות העוני, דבר, 30 בדצמבר 1959
- ^ עוזי בנזימן, בנינים חדשים - נוף חדש, מעריב, 15 במאי 1962
- ^ Fatal Terrorist Attacks in Israel Since the DOP (Sept 1993) Israel Ministry of Foreign Affairs
- ^ ענת ביגר, למעלה מ-21 שנה אחרי הפיגוע בירושלים: "כיוונתי הנשק וחיסלתי את אחד המחבלים", באתר אשדוד 10, 18 בפברואר 2016 (ארכיון)
| היציאה מן החומות | ||
|---|---|---|
| היציאה הנוצרית מהחומות | בית הספר התיכון של הבישוף סמואל גובאט בהר ציון (1850) • החווה החקלאית כרם אברהם ובית הקיץ של ג'יימס פין (1850) • מגרש הרוסים (1860) |  |
| היציאה היהודית מהחומות | משכנות שאננים (1860) • מחנה ישראל (1865) • נחלת שבעה (1869) • בית דוד (1873) • מאה שערים (1874) | |
31527753נחלת שבעה