מייק הררי

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מיכאל הררי
תמונה זו מוצגת במכלול בשימוש הוגן.
נשמח להחליפה בתמונה חופשית.
לידה 18 בפברואר 1927
ארץ ישראל
פטירה 21 בספטמבר 2014 (בגיל 87)
כינוי מייק
השתייכות ההגנה
פלמ"ח
שב"כ
המוסד
תפקידים בשירות
ראש אגף קיסריה במוסד
תפקידים אזרחיים
איש עסקים

מיכאל (מייק) הררי (18 בפברואר 1927[1][2] - 21 בספטמבר 2014) היה איש "ההגנה", הפלמ"ח, השב"כ והמוסד למודיעין ולתפקידים מיוחדים.

ביוגרפיה

הררי נולד בשכונת נווה צדק בתל אביב. הוא החל את שירותו ב"הגנה" בגיל 13, ושימש שליח שהעביר מסרים בין היחידות השונות. ב-1943 התגייס לפלמ"ח, לפלוגה ד' שהוצבה ברמת הכובש[3]. הוא השתתף בפעולות פריצת מחנה עתלית ובפיצוץ גשר שייח' חוסיין במהלך מבצע ליל הגשרים[4], נתפס מספר פעמים בידי שלטונות המנדט הבריטי ונשלח למחנה המעצר בלטרון. לאחר שחרורו, עבר קורס אלחוט, שובץ בפלי"ם, וב-1946 נשלח למרסיי, ושם כ"גדעוני" עסק בהכנת אוניות מעפילים. ביולי 1947 הוא הפליג כ"גדעוני" בספינת המעפילים "שיבת ציון", ולאחר מכן היה הממונה על ה"גדעונים" באיטליה.

לאחר הכרזת מדינת ישראל, התגייס לשירות הביטחון, כיהן כאחראי על הביטחון בנמל התעופה לוד ובמשרד החוץ, והיה פעיל בארגון "נתיב". ב-1954 גויס למוסד למודיעין ולתפקידים מיוחדים, הוצב באגף "צומת" (גיוס והפעלת סוכנים) ושירת בפריז ובאתיופיה. ב-1965 עבר לאגף "קיסריה", אגף המבצעים המיוחדים, ושירת כסגנו של יוסף יריב. בשנת 1970 מונה למפקד האגף[5]. הררי הוא שהקים בתוך אגף קיסריה את יחידת כידון, המתמחה בהרג יזום[2]. כראש האגף, פיקד הררי על "מבצע זעם הא-ל" - מבצע חיסול חברי ארגון הטרור "ספטמבר השחור"[6], שהיו אחראים במישרין או בעקיפין לטבח הספורטאים באולימפיאדת מינכן ב-1972. בין היתר, עסקו הררי ואנשיו באיסוף המודיעין למבצע אביב נעורים ובסיוע ללוחמי צה"ל במבצע[7]. נורווגיה הוציאה בשנת 1998 צו מעצר בינלאומי כנגד הררי בשל מעורבותו בפרשת לילהאמר, אך סגרה את התיק כעבור שנה בנימוק שבלתי אפשרי יהיה להשיג הרשעה במשפט[8].

ב-08:00 של ה-6 באוקטובר 1973 נפגש הררי בקריה בתל אביב, פגישה שנקבעה מבעוד יום בהנחיתו של צבי זמיר, ראש המוסד, עם גולדה מאיר. לפגישה קדם מברקו של זמיר מ-04:00 שהודיע על התקפה מצרית וסורית למחרת היום ב-18:00 מידע שהועבר לו מוקדם יותר בפגישתו עם אשרף מרואן. הררי הציג בפניה את תיק המודיעיני 'הציוד החקלאי'. התיק שהוכן על ידי זמיר ורומי בן פורת, קצין המודיעין של יחידת קיסריה במוסד, הכיל את תוכנית 'הצריחים הגבוהים' - תוכנית הצליחה המצרית העדכנית, אליה נחשפו מעטים בצבא המצרי, ולפיה יתפסו המצרים רצועה של 5-7 ק"מ בלבד בגדה המערבית של תעלת סואץ ולפי מידת ההצלחה יחליטו במועד מאוחר יותר אם להעביר מערבה לתעלה את דיוויזיות השריון 4 ו-21 במטרה להתקדם וללכוד את מעבר המיתלה ומעבר הגידי. התיק כלל גם חלופות לתגובת צה"ל על מנת לסכל את התוכנית המצרית. גולדה הודתה שכבר שמעה על תיק המודיעין הזה מזמיר ולאחר מחשבה הפנתה את הררי למשה דיין כדי שהוא יחליט מה לעשות. דיין הפנה את הררי לדדו כדי שהוא יחליט. דדו אמר להררי שזמיר 'ממזר' על שהסתיר את התיק הזה והררי השיב לו שישנו מידור. הררי העריך שהמידע שבתיק סייע למתקפת הנגד של צה"ל. הררי העיד על תחושת האין אונים שחש באותו הבוקר לאור ההתנהלות המתוארת, נוכחותו המוחשית של הקיבעון התפיסתי[9] של 'המעריך הלאומי' - אמ"ן, שלימים נתכנתה הקונספציה וההתרוצצות לה היה עד בבור.[10]

ביולי 1976 נטל הררי חלק חשוב במבצע אנטבה, הוא חדר לנמל התעופה באנטבה תחת מסווה של איש עסקים איטלקי, ופיקח על איסוף המידע המודיעיני לקראת המבצע, הררי גם הסדיר את תדלוקו של מטוס ההרקולס בקניה, על חלקו במבצע אנטבה זכה בעיטור המודיעין הגבוה ביותר[11].

לאחר הכישלון בחיסול בלילהאמר, הגיש הררי את התפטרותו לראש המוסד, צבי זמיר, והלה סירב לקבלה. הררי נותר בתפקידו. תחת פיקודו, זכתה יחידת קיסריה בצל"ש מוועדת פרס ביטחון ישראל ב-1977. בהוראת ראש המוסד, יצחק חופי, פיקד הררי על חיסול עלי חסן סלאמה בלבנון בשנת 1979, במה שהיווה המשך ל"מבצע זעם הא-ל". לאחר שהשלים את המשימה, פרש מן המוסד[12].

לאחר פרישתו מהמוסד עבד כשנה בחברת ביטוח בתל אביב, לאחר מכן פנה לידידו נחום אדמוני שהיה אז סגן ראש המוסד וביקש לחזור למוסד, אדמוני מינה אותו להיות נציג המוסד באמריקה התיכונה, מטהו שכן בשגרירות ישראל במקסיקו סיטי, אך פעילותו הייתה בפנמה, הררי עסק במכירת נשק – שלל ממלחמת שלום הגליל – למדינות שונות. ובשנת 1985 פרש בשנית מהמוסד[13].

לאחר פרישתו עסק הררי בביצוע פרויקטים בטחוניים בפנמה, הוא אירגן מחדש את קהילת המודיעין הפנמנית, וסייע בסיכול ניסיונות הפיכה נגד נורייגה, בנוסף שימש הררי כיועץ ביטחוני למנהיג פנמה, הגנרל מנואל נורייגה. לאחר הפלישה האמריקאית לפנמה ב-1989 שב הררי לישראל, והשתלב בעולם העסקים[14]. באמצע העשור הראשון של המאה ה-21 לקח הררי חלק, לבקשתו של ראש המוסד מאיר דגן, במבצע מיוחד במסגרת הפעילות נגד תוכנית הגרעין האיראנית. על תפקידו זה, העניק לו דגן צל"ש[2].

הררי היה נשוי לפנינה, בתה הבכורה של הסופרת, חוה וֶרבָּה, ואחותה של נשיאת בית המשפט העליון לשעבר דורית ביניש. לזוג נולדו שני ילדים ושבעה נכדים, בהם העיתונאי אמנון הררי.

בשנת 2005 גילם השחקן משה איבגי את דמותו של הררי בסרט "מינכן".

הררי נפטר ב-21 בספטמבר 2014 בביתו בשכונת אפקה בתל אביב.

לקריאה נוספת

  • אהרון קליין, איש המבצעים, סיפורו של מייק הררי, מפקד היחידה המבצעית של המוסד, כתר ספרים, 2014
  • יוסי מלמן ודן רביב, מלחמות הצללים: המוסד וקהילת המודיעין, תל אביב: ידיעות ספרים, 2012, מסת"ב 9789655454826
  • יוסי מלמן ודן רביב, מרגלים לא מושלמים, תל אביב: מעריב, 1990

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ אהרון קליין, איש המבצעים, סיפורו של מייק הררי, מפקד היחידה המבצעית של המוסד, כתר ספרים, 2014, עמוד 112
  2. ^ 2.0 2.1 2.2 רונן ברגמן, צופן הררי, ידיעות אחרונות, 4 באפריל 2014
  3. ^ יוסי מלמן, ‏הפרוטוקולים של המחדל בלילהאמר נחשפים, באתר מעריב השבוע, 2 ביולי 2013
  4. ^ אהרון קליין, איש המבצעים, סיפורו של מייק הררי, מפקד היחידה המבצעית של המוסד, כתר ספרים, 2014, עמוד 122
  5. ^ יוסי מלמן ודן רביב, מלחמות הצללים: המוסד וקהילת המודיעין, הוצאת ידיעות ספרים, 2012, עמוד 197
  6. ^ יוסי מלמן ודן רביב, מלחמות הצללים: המוסד וקהילת המודיעין, הוצאת ידיעות ספרים, 2012, עמוד 198
  7. ^ אהרון קליין, איש המבצעים, סיפורו של מייק הררי, מפקד היחידה המבצעית של המוסד, כתר ספרים, 2014, עמ' 44-50
  8. ^ יוסי מלמן ודן רביב, מלחמות הצללים: המוסד וקהילת המודיעין, הוצאת ידיעות ספרים, 2012, עמ' 201-204
  9. ^ בלשכתו השוממה של דיין פגש הררי את ראש הלשכה שלו, ישעיהו רביד, שעמד מול רצועות הנייר שפלט מכשיר הטלקס ומלמל לעצמו, כך מעיד הררי, ולאחר מכן באוזני דיין: "זה לא יכול להיות, זה לא ייתכן, זה נוגד את הקונספציה" והוסיף שאלה לכיוונו של הררי: "אתה מאמין לו?" כאשר הררי העריך שרביד התכוון לאשרף מרואן
  10. ^ שבת בבוקר בקרייה, סרטון באתר יוטיוב, עדותו של הררי על הצגת תיק 'הציוד החקלאי', בפני גולדה, דיין ודדו בבוקרו של ה-6 באוקטובר 1973 בקריה בתל אביב
  11. ^ רן דגוני, מייק הררי זכה בעיטור גבוה על חלקו במבצע אנטבה, מעריב, 8 בינואר 1990
  12. ^ אהרון קליין, איש המבצעים, סיפורו של מייק הררי, מפקד היחידה המבצעית של המוסד, כתר ספרים, 2014, עמ' 41-42
  13. ^ רן דגוני, מייק הררי, מעריב, 8 בינואר 1990
  14. ^ יוסי מלמן ודן רביב, מלחמות הצללים: המוסד וקהילת המודיעין, הוצאת ידיעות ספרים, 2012, עמ' 210-212
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

25152538מייק הררי