מבצע הבאת ביכורים

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

מבצע הבאת ביכורים הוא השם שניתן לפשיטת כוחות צה"ל ב-14 במרץ 2006 על הכלא ביריחו במטרה להביא לדין בישראל את רוצחי רחבעם זאבי, שהוחזקו בכלא ועמדו להשתחרר בעקבות עליית החמאס. המצור על הכלא נמשך כעשר שעות וחצי, ובסיומו נכנעו כל המבוקשים, אחרי שצה"ל הפעיל דחפורים כבדים שהחלו למוטט את מבנה הכלא. בין המבוקשים שנעצרו אחמד סעדאת - מזכ"ל החזית העממית לשחרור פלסטין, פואד שובאכי - איש הכספים של יאסר ערפאת, וארבעת רוצחי רחבעם זאבי.

המבצע נערך בתקופה בה השר אהוד אולמרט היה למעשה ראש הממשלה בפועל לאחר שראש הממשלה אריאל שרון לקה בשבץ והיה בנבצרות.

רקע

ב-2001 התנקשה חוליית טרור מהחזית העממית לשחרור פלסטין, בהוראתו של מזכ"ל החזית העממית אחמד סעדאת, בשר התיירות רחבעם זאבי. ישראל דרשה מהרשות הפלסטינית להסגיר לידיה את הרוצחים. בעקבות סירובה של הרשות הפלסטינית, הטילה ישראל מצור על המוקטעה ברמאללה, שם התחבאו הרוצחים. תחת תיווך בינלאומי הסתיים המצור בפשרה שנקראה "הסכם רמאללה": המבוקשים יעברו לכלא ביריחו, שם הם יהיו כלואים תחת השגחה בריטית-אמריקנית, ובתמורה ישראל תסיר את המצור מעל יאסר ערפאת. בפברואר 2002 הורה ערפאת לעצור את רוצחי זאבי ולכלאם ביריחו ובמאי 2002 הגיעו למקום הפקחים.

בכיר נוסף שהוחזק בכלא יריחו הוא פואד שובאכי, איש הכספים של הרשות הפלסטינית, ואחד מבכירי המעורבים בפרשת ספינת הנשק קארין איי.

עד 2006 ישבו הרוצחים בכלא יריחו השוכן באחת המצודות המנדטוריות הנקראות מצודות טגארט, שם נמצאו תחת פיקוח של פקחים מארצות הברית ובריטניה. הללו לא הוחזקו בתא אלא בחדר מרוהט היטב וזכו לתנאים טובים מאוד, לרבות שיחות טלפון ללא הגבלה.

ברם, אחרי שארגון הטרור חמאס ניצח בבחירות למועצה הפלסטינית המחוקקת בינואר 2006, הכריז אסמאעיל הנייה על שחרור רוצחי זאבי. בנאום פומבי לא הביע יו"ר הרשות אבו מאזן התנגדות למהלך, אך הזהיר ששחרורם עלול לסכנם ולחשפם לסיכול ממוקד או מעצר בידי צה"ל.

ב-14 במרץ 2006 בשעה 09:00 בבוקר יצאו הפקחים הבריטים והאמריקאים מחשש לחייהם בעקבות עליית החמאס לשלטון ובעקבות תמיכתו של אבו מאזן בשחרור רוצחיו של השר הישראלי. הבריטים הפנו אצבע מאשימה לרשות הפלסטינית שלטענתם, לא שמרה על הפקחים, וגרמה לעזיבתם. גם ארצות הברית האשימה את הרשות הפלסטינית בעזיבת הפקחים. הפקחים הודיעו על המהלך לרשות הפלסטינית ולישראל, אך המהלך לא תואם עימן. עזיבת הפקחים אירעה שבועיים לפני הבחירות בישראל, ויש הטוענים כי ההחלטה לצאת למבצע נבעה גם משיקולי תעמולת בחירות.

המבצע

אסירים מכלא יריחו מסגירים את עצמם לידי כוחות צה"ל.

ב-14 במרץ, יום שלישי, בשעה 9:16 בבוקר לערך, החלו כוחות של צה"לגדס"ר נח"ל, פלס"ר 401, גדוד 97 וכוחות שריון מגדוד סער) וימ"מ תחת פיקוד מפקד חטיבת הבקעה, אלוף-משנה מוטי אלמוז[1] לכתר את כלא יריחו ותבעו מהפלסטינים להסגיר לידיהם את אחמד סעדאת, מזכ"ל החזית העממית לשחרור פלסטין, ועוד 4 מחבלים האחראים לרצח השר רחבעם זאבי. הפעולה באה בעקבות מידע מודיעיני על כוונת הרשות הפלסטינית לשחרר את הכלואים במקום.

הכתר לווה בחילופי אש שבמהלכם נפצעו מספר פלסטינים ונהרגו אסיר ושוטר. כוחות צה"ל השיבו אש מנשק קל, מקלעים ואף בפגזי טנקים. למקום הגיעו כלים הנדסיים כבדים וממוגנים של יחידת ההנדסה של חטיבת הבקעה ואלה כללו דחפורי די-9, מחפרים ושופלים, שהחלו להרוס את הקירות החיצוניים של מתחם בית הכלא. אחר הצהריים מסוקי קרב החלו בירי טילים לעבר שטחים ריקים במתחם ואילו הדחפורים הרסו את קירותיו החיצוניים. בחילופי אש אלה נהרגו ככל הנראה שני פלסטינים.

רוב האסירים בכלא, היושבים בו בגלל סיבות פליליות ולא חבלניות, הסגירו את עצמם לצה"ל כבר בשלב זה. אחמד סעדאת עצמו התראיין לערוץ אל-ג'זירה באמצעות טלפון וחזר ואמר שיסרב להיכנע או להסגיר את עצמו ליד ישראל. לפי דיווחי התקשורת, האולטימטום שנתנו כוחות צה"ל לאסירים היה להסגיר את עצמם או שיהרגו. לעת ערב, החלו דחפורי צה"ל להרוס גם את המתחם הפנימי במטרה ללחוץ על המבוקשים להיכנע ולדחוק אותם למרחב קטן ומוגבל. אחד המחפרים קילף את הקירות של החדר בו שהו בכירי המבוקשים.

הלחץ באמצעות הדחפורים עבד ובשעה 19:15 (בערך) הסגירו עצמם כל המבוקשים לידי צה"ל, לרבות אחמד סעדאת ורוצחי זאבי. הכניעה באה בעקבות שבירתם של השוטרים הפלסטינים במתחם, שהקשר שלהם עם המפקד נאסר יוסוף נותק בעקבות מעצר מפקד חטיבת יריחו במשטרה הפלסטינית. ללא קשר עם הוראותיו הללו העדיפו לא לחכות לקריסת המבנה ונכנעו. בעקבות כניעתם הבינו ראשי החזית העממית שאין מי שיגן עליהם מפני פריצה של כוח צה"לי, ונכנעו גם כן.[2] המבוקשים הבכירים הועברו לחקירה בשב"כ.

בנוסף להם נעצרו עוד 15 מבוקשים המעורבים בטרור ועוד כ-280 אסירים ושוטרים פלסטינים (אלה שלא היו מעורבים בטרור שוחררו מאוחר יותר). בסופו של היום נהרגו בין 2 ל-4 פלסטינים ונפצעו בין 10–20 פלסטינים, כאשר לא היו נפגעים לכוחות צה"ל.

המבוקשים הבכירים שנלכדו

תגובות הפלסטינים

הפלסטינים החלו בהפגנות ומהומות המוניות שבשיאן הוצתו באש מספר מבנים, ביניהם מרכז התרבות הבריטית ברצועת עזה ומספר כלי רכב של ארגונים זרים. הם האשימו את ארצות הברית ואנגליה בשיתוף פעולה עם ישראל, כמו גם הפרת "הסכם רמאללה". בנוסף טרוריסטים פלסטינים מהחזית העממית לשחרור פלסטין חטפו בתגובה 14 אזרחים זרים בשטחים ואיימו לרצחם אם לא תופסק הפעולה. בין החטופים היו אזרחים בריטים, 3 אזרחיות מצרפת, מרצה אמריקני, 2 מורות אוסטרליות ועיתונאי קוריאני.[3] כוחות ביטחון של הרשות הפלסטינית ניסו לסכל חלק מהפעולות נגד הזרים ובמהלך חילופי אש עם חמושים נהרג פלסטיני אחד ונפצעו עוד כעשרה. בתגובה לחטיפות דרשו צרפת והאיחוד האירופאי את שחרור בני הערובה ואיימו בהפסקת הסיוע לרשות.

בנוסף לחטיפות ירו הפלסטינים 13 רקטות קסאם לעבר ישראל מצפון רצועת עזה, בלילה שבין יום שלישי לרביעי.

בישראל העלו את הכוננות הביטחונית מחשש לניסיונות של ארגוני הטרור הפלסטינים לבצע גל פיגועי נקמה.

ב-15 במרץ, יום למחרת האירוע, שוחררו כל האזרחים הזרים שנחטפו על ידי הפלסטינים ללא פגע, כאשר רוב האזרחים שהיו ברצועת עזה יצאו מן האזור, כולל ממעבר רפיח.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ אמיר בוחבוט‏, איך להכניע מחבל מבלי לירות כדור אחד?, באתר וואלה!‏, 11 במאי 2013.
  2. ^ עמוס הראל ו"הארץ"‏, מקורות: הנצורים נכנעו לאחר שמפקד חטיבת יריחו הפלסטיני נעצר, באתר וואלה!‏, 14 במרץ 2006
  3. ^ ברק רביד (יריחו), אמיר בוחבוט וסוכנויות הידיעות, הפקחים עזבו – המעבר נסגר, באתר nrg‏, 14 במרץ 2006


Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0