רצח רחבעם זאבי
רצח שר התיירות הישראלי רחבעם זאבי, אירע ביום רביעי, ל' בתשרי תשס"ב (17 באוקטובר 2001), בשעה 7:00 בבוקר במלון הייאט שבירושלים. הרצח בוצע על ידי חוליית מתנקשים פלסטינית שהשתייכה לארגון הטרור החזית העממית לשחרור פלסטין.
לאחר ביצוע הרצח, רוצחי זאבי הצליחו להימלט מזירת הפשע. במשך זמן רב הם הסתתרו במתחם המוקטעה ברמאללה, תחת חסותו של יאסר ערפאת. בסופו של דבר, במהלך מבצע חומת מגן, בו כוחות צה"ל ערכו מצור על מתחם המוקטעה, הושג הסכם לפיו רוצחי זאבי יועברו לכלא ביריחו תחת פיקוח של סוהרים בריטים ואמריקנים. לאחר שארגון החמאס זכה בבחירות למועצה המחוקקת הפלסטינית בינואר 2006, מנהיג החמאס איסמעיל הנייה הצהיר בפומבי על כוונתו לשחרר את רוצחיו של זאבי. ב-14 במרץ 2006 הסוהרים האמריקאים והבריטים עזבו את הכלא ביריחו, בטענה כי הרשות הפלסטינית לא עמדה בהסכם שהושג עם ישראל ארבע שנים קודם לכן. כתוצאה מכך ישראל השיקה עוד באותו היום את מבצע הבאת ביכורים אשר במהלכו לכדו כוחות צה"ל את חברי החוליה שהתנקשה בזאבי. בעקבות כן, רוצחי זאבי נשפטו בישראל, הורשעו ונידונו לעונשי מאסר ארוכים.
זאבי היה השר הישראלי הראשון שנרצח בידי מתנקשים פלסטיניים, והאדם הישראלי הבכיר ביותר שנרצח על ידי חמושים במהלך הסכסוך הערבי ישראלי כולו.
שלב ההכנות
ארגון החזית העממית לשחרור פלסטין החל לאסוף מידע מודיעיני מפורט על מקום הימצאו של זאבי ועל לוח הזמנים שלו. במהלך שלב זה התברר כי זאבי שהה בחדר קבוע במלון היאט שבירושלים, הממוקם על הגבול שבין הגבעה הצרפתית והר הצופים.
בעקבות כך חברי חוליית המתנקשים הזמינו חדר במלון באמצעות הטלפון ובאמצעות תעודת זהות מזויפת. המתנקשים הגיעו למלון בלילה שלפני הרצח, כדי להתכונן לרצח.
ההתנקשות
ב-17 באוקטובר 2001, ביום הרצח, רחבעם זאבי שהה במלון הייאט שבירושלים, בחדר מספר 816. זאבי שהה במלון ללא מאבטחים, משום שהתנגד להיות מאובטח בעוד האזרחים חשופים, ולא רצה לשנות מהרגליו עקב איומי הטרור. בשעה 6:00 בבוקר, אחד המתנקשים, חמדי קורען, פנה לעבר חדר האוכל של המלון על מנת לוודא כי השר זאבי אכן שוהה שם בהתאם ללוח הזמנים הקבוע שלו. בשעה 06:20 זאבי ורעייתו יעל ירדו לחדר האוכל של המלון. כאשר קורען הבחין בזאבי בחדר האוכל הוא חזר לחדרו ועדכן את שאר חברי החוליה בכך. מיד לאחר מכן, שניים מחברי החוליה פנו לעבר רכבם אשר חנה במגרש החניה אשר בקומת המרתף של המלון, כדי להביא את האקדחים שלהם, עליהם הורכבו משתיקי קול. על מנת שלא לעורר חשד, שני התוקפים חזרו בנפרד לחדר שלהם דרך חדר המדרגות במקום להשתמש במעלית.
שני התוקפים נפגשו בחדרם, הכינו את נשקם, ומשם פנו לעבר חדרו של זאבי בקומה 8. התוקפים חיכו לזאבי ליד יציאת החירום, במיקום הסמוך לחדרו של זאבי.
בינתיים, בשעה 6:45 נהגו של זאבי, עדי ממן, הגיע לחדר האוכל של המלון והצטרף לזאבי ואשתו לארוחת בוקר.
בשעה 6:50 זאבי עזב לבדו את חדר האוכל ועלה חזרה לחדרו באמצעות המעלית. שתי דקות לאחר מכן, יעל זאבי והנהג עדי ממן, החלו גם כן להתקדם לעבר החדר של זאבי.
כאשר דלת המעלית נפתחה, זאבי יצא מהמעלית ועבר על פני שני התוקפים. על פי עדות התוקפים, קורען צעק לעברו "היי!" וכאשר זאבי פנה לעברו של קורען הוא נורה בראשו שלוש יריות ממרחק קרוב. שני כדורים פגעו בראשו של זאבי. למרות שהכדור השני פגע בלסת של זאבי ולא גרם לפגיעה קטלנית, הכדור הראשון חדר למוחו וגרם לנזק בלתי הפיך. מיד לאחר הרצח המתנקשים נמלטו מהמלון לאזור שבשליטת הרשות הפלסטינית.
בשעה 7:00, רק מספר דקות בודדות לאחר הרצח, גילו יעל זאבי והנהג עדי ממן את זאבי שוכב על הרצפה של המסדרון, ירוי בראשו ומדמם.
זאבי הובהל במצב אנוש אל המרכז הרפואי הדסה שבירושלים. צוות הרופאים בבית החולים ניסה להצילו. מותו הוכרז בסופו של דבר בשעה 10:00 בבוקר.
ארגון החזית העממית נטל אחריות לרצח וטען כי בוצע כנקמה על חיסול מנהיג החזית העממית אבו עלי מוסטפא חודשיים קודם.
אלפי אנשים השתתפו בהלוויתו של זאבי שהתקיימה יום לאחר הרצח, בבית הקברות הצבאי בהר הרצל שבירושלים. נשיא המדינה משה קצב וראש הממשלה אריאל שרון ספדו לזאבי בהלוויתו.
העמדת הרוצחים לדין
המצור הישראלי על המוקטעה ו"הסכם רמאללה"
מיד לאחר ההתנקשות מערכת הביטחון הישראלית פתחה בחקירה אינטנסיבית במטרה לאתר את הרוצחים ובפרט את מנהיג ארגון החזית העממית אשר יזם ותכנן את ההתנקשות. באפריל 2002, במהלך מבצע חומת מגן, נודע לכוחות הביטחון הישראליים כי המתנקשים הסתתרו במתחם המוקטעה ברמאללה, הכולל את בנייני הממשלה של הרשות הפלסטינית וכן את מעונו הרשמי של נשיא הרשות הפלסטינית יאסר ערפאת. באותה העת, בניין המוקטעה היה תחת מצור ישראלי מה-29 במרץ 2002. ישראל דרשה כי הרשות הפלסטינית תסגיר את הרוצחים תמורת נסיגתם של הכוחות הישראלים. הרשות הפלסטינית סירבה להסגיר את הרוצחים. בסופו של דבר, בתיווך בינלאומי, ישראל הסכימה להצעה (אשר נודעה בשם "הסכם רמאללה") לפיה רוצחי זאבי יהיו כלואים בכלא יריחו תחת פיקוח של סוהרים בריטים ואמריקאים, ובתמורה ישראל תסיר את המצור על מתחם המוקטעה. כתוצאה מכך ערפאת הורה לכלוא את חברי החוליה שרצחה את זאבי בכלא יריחו. במאי 2002 כוחות בריטים ואמריקנים הגיעו לכלא יריחו.
עם זאת, לאחר שארגון החמאס זכה בבחירות למועצה המחוקקת הפלסטינית בינואר 2006, מנהיג החמאס איסמעיל הניה הצהיר בפומבי על כוונתו לשחרר את רוצחי זאבי לחופשי. ב-14 במרץ 2006, הסוהרים האמריקאים והבריטים עזבו את הכלא ביריחו, בטענה כי הרשות הפלסטינית לא עמדה בהסכם שהושג עם ישראל ארבע שנים קודם לכן. כתוצאה מכך, עוד באותו היום ישראל פתחה במבצע הבאת ביכורים.
מבצע הבאת ביכורים
ערך מורחב – מבצע הבאת ביכורים
ב-14 במרץ 2006 כוחות צה"ל פשטו על הכלא ביריחו בו שהו רוצחי זאבי במטרה למנוע מממשלת החמאס לשחררם ובכדי להביא את הרוצחים לדין בישראל.
לאחר מצור שנמשך כ-10 וחצי שעות ולאחר שכוחות צה"ל הרסו את קירות הכלא ביריחו באמצעות דחפורים, בסופו של דבר נכנעו ארבעת הרוצחים:
- עאהד אבו גהולמה - האדם שתיכנן את ההתנקשות בחייו של רחבעם זאבי.
- מג'די רחימה רימאווי - ראש החוליה אשר שימש בתור נהג המילוט במהלך המבצע.
- חמדי קורען - האדם אשר ירה בפועל ברחבעם זאבי.
- באסל אל-אסמר - שימש כמשקיף במהלך המבצע.
בנוסף לארבעת המתנקשים, במהלך הפשיטה על בית הכלא ביריחו ישראל לכדה גם את אחמד סעדאת (אשר לטענת ישראל הורה לבצע את רצח זאבי) ופואד שובאכי (לטענת ישראל עמד מאחורי משלוח מצבור נשק גדול מאיראן שנתפס על ידי ישראל בינואר 2002).
העמדתם לדין של הרוצחים בישראל
רוצחי זאבי נשפטו בישראל. הארבעה הורשעו ונידונו לעונשי מאסר ארוכים. קורען נידון ל-125 שנות מאסר, באסל אל-אסמר נידון ל-45 שנות מאסר, מג'די רחימה רימאווי נידון למאסר עולם בתוספת 80 שנים ועאהד אבו גהולמה נידון ל-30 שנות מאסר על תפקידו בייזום ותכנון ההתנקשות.
בנוסף, ב-25 בדצמבר 2008, בית משפט צבאי ישראלי גזר על אחמד סעדאת, בשל חלקו כמנהיג ארגון החזית העממית לשחרור פלסטין, עד 30 שנות מאסר על כך שעמד בראש "ארגון טרור בלתי חוקי" ועל אחריותו בכל הפעולות שבוצעו על ידי ארגונו ובמיוחד בשל ההתנקשות בחייו של השר רחבעם זאבי.
קישורים חיצוניים
רצח רחבעם זאבי, ב"וידאופדיה" – אנציקלופדיית הווידאו של חברת החדשות באינטרנט