בן

אב פקיסטני ובנו

במשפחה, בן הוא יחס שארות הקושר (זכר) אל הוריו (המושג המקביל בנקבה הוא בת). להבדיל מילד, שהוא מצבו של אדם בשנותיו הראשונות, היותו של אדם בגדר בן של הורים מסוימים היא עובדה שרירה וקיימת לצמיתות. המושג נפוץ בהתייחסות לבני אדם, אך רלוונטי גם לבעלי חיים, למשל בפסוק: ”ושור או שה, אתו ואת בנו לא תשחטו ביום אחד” (ספר ויקרא, פרק כ"ב, פסוק כ"ח).

בן (וגם בת) הוא תוצאה של לידה, אך אדם עשוי להפוך לבן גם כתוצאה של אימוץ. לבן מאומץ יש הורים ביולוגיים (אלה שילדו אותו) והורים מאמצים (אלה המגדלים אותו).

נקרא בשם 'בן' מלשון בניין שבונה וממשיך את משפחת אבותיו.

הכמיהה לבן

בחברות קדומות, ובחברות מסוימות גם בימינו, יוחס ערך רב לבן זכר, בזכות הכוח הפיזי העדיף שלו, שאיפשר לו להשתלב טוב יותר בעבודה החקלאית. המחשה לכך מופיעה בספר בראשית (פרק ה'), שבו מפורט סדר הדורות מאדם ועד נח. על כל אחד מגיבורי פרק זה נאמר "ויולד בנים ובנות", אך רק הבנים מצוינים בשמם.

חשיבות גדולה במיוחד נודעת לבן במשפחת המלוכה, במונרכיה שבה רק בן (אך לא בת) יורש את כס המלך (כדוגמת יפן), ובמונרכיה שבה לבן יש עדיפות על פני אחיותיו, גם אם הן מבוגרות ממנו (כדוגמת הממלכה המאוחדת עד 2011). הנרי השמיני, מלך אנגליה, נודע בנישואיו לשש נשים (בזו אחר זו). הסיבה העיקרית לכך הייתה רצונו בבן שיירש את כיסאו.

מדיניות הילד האחד שהונהגה בסין הביאה לכך שנרשמו יותר לידות של בנים מאשר לידות של בנות. הסיבה המשוערת לכך היא הפלה מלאכותית של בנות (או המתתן מיד עם הלידה), וכן הסתרת הולדתן של בנות, על-מנת לאפשר ניסיון נוסף להולדת בן.

ביהדות

ככתוב בספר בראשית בתנ"ך, אדם הראשון הוא הזכר היחיד שאיננו בן (ובדומה לכך, חוה אשתו היא הנקבה היחידה שאיננה בת), משום שנבראו ולא נולדו.

בההלכה, כאשר נולד בן זכר מברך אביו ברכת "הטוב והמטיב" ו"שהחיינו", ואילו בלידת בת מברך רק "שהחיינו". העדפת הבנים על פני הבנות מוצגת בברייתא: "אי אפשר לעולם בלא זכרים ובלא נקבות, אלא אשרי למי שבניו זכרים אוי לו למי שבניו נקבות".

יחסי אבות ובנים

ספר משלי עוסק ביחסים שבין הורים ובנים:

• ”שְׁמַע בְּנִי מוּסַר אָבִיךָ וְאַל תִּטֹּשׁ תּוֹרַת אִמֶּךָ: כִּי לִוְיַת חֵן הֵם לְרֹאשֶׁךָ וַעֲנָקִים לְגַרְגְּרֹתֶיךָ:” (ספר משלי, פרק א', פסוק ח'-ט)
• ”בֵּן חָכָם יְשַׂמַּח אָב וּבֵן כְּסִיל תּוּגַת אִמּוֹ” (ספר משלי, פרק י', פסוק א')

גם התלמוד עוסק בכך (במסכת סנהדרין):

• ”בכל אדם מתקנא חוץ מבנו ותלמידו”.

על חוסר הסימטריה ביחסים שבין האב לבניו עמד השל"ה בספרו "שני לוחות הברית": "אמרו במשל הדיוט: אב אחד מפרנס עשרה בניו באהבה וברצון ועשרה בנים לא מפרנסים באהבה וברצון אב אחד שלהם".

מצוות הבן על האב ומצוות האב על הבן

המשנה, במסכת קידושין, קובעת: ”כל מצוות הבן על האב – האנשים חייבין, והנשים פטורות; וכל מצוות האב על הבן – אחד אנשים ואחד נשים, חייבין”. מצוות הבן על האב הן מצוות שעל האב לקיים כלפי בנו, ומצוות האב על הבן הן מצוות שעל הבן והבת לקיים כלפי אביהם.

התלמוד הבבלי מפרט מהן מצוות הבן על האב: ”האב חייב בבנו למולו ולפדותו וללמדו תורה ולהשיאו אשה וללמדו אומנות ויש אומרים – אף להשיטו במים”.

מצוות האב על הבן הן "כבד את אביך ואת אמך" ו"איש אמו ואביו תיראו".

ראו גם

• בכור
• תסביך אדיפוס

קישורים חיצוניים

• שרונה ברץ, יחסי אבות ובנים בספר משלי, באתר מט"ח

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

25641450בן