מכון ון ליר בירושלים
 | |
 | |
| מכון ון ליר בירושלים | |
| בעלי תפקידים | |
|---|---|
| יו"ר | פרופ' שי לביא |
| מנכ"ל | שמעון אלון |
| סגל | 47 |
מכון ון ליר בירושלים (הוקם ב-1959) הוא מרכז מחקר ושיח בין-תחומי במדעי הרוח והחברה, ועוסק בתחומים בעלי חשיבות ורגישות חברתית, הנוגעים למוקדי מתח מרכזיים בחברה הישראלית. המכון עוסק בשלושה תחומים מרכזיים: גלובליזציה וריבונות; קדושה, דת וחילון; מדע, טכנולוגיה, וציוויליזציה. בנוסף המכון עוסק גם בתחומי יהדות, מגדר וכלכלה. לפי פרסומי המכון, מטרתו להיות בית גידול לרעיונות חדשניים במדעי הרוח והחברה, לטפח מצוינות מחקרית ולרתום את תוצאות המחקר לתועלת החברה.
המכון ממוקם בשכונת טלביה בירושלים, בקרבת מעונו הרשמי של נשיא מדינת ישראל. קמפוס המכון מכיל גם את האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים ואת המועצה להשכלה גבוהה.
המכון פועל כחברה לתועלת הציבור. ראש המכון הנוכחי (מאז 2017) הוא פרופסור שי לביא.
רקע
מכון ון ליר בירושלים הוקם על ידי משפחת ון-ליר, ונהנה מתמיכת קרן ון-ליר ההולנדית. המכון הוקם במטרה לנצל את הידע המדעי לקידום ערכי האדם[1]. בין מטרותיו המוצהרות של המכון: לקדם ערכים הומניסטיים, דמוקרטיים וליברליים בשיח החברתי בישראל, להגדיר ולעצב את השיח הציבורי ולהצביע על חשיבה אלטרנטיבית בנושאים העומדים בראש סדר היום הציבורי.
תולדות המכון
על התרומה להקמת המכון, מכספי תרומה של המיליונר ברנרד ון ליר, הודיעה משפחת ון ליר בשנת 1955[2]. פגישת יסוד של המכון התקיימה במלון המלך דוד במאי 1956[3]. בשנת 1958 חוקקה הכנסת את חוק המרכז הישראלי לקידום תרבות האדם, תשי"ט-1958[4]. באוגוסט 1959 נתמנו עשרת החברים הראשונים במרכז[5]. בשנת 1961 הוחל בבניית מבנה המכון על שטח של 23 דונם שהוקצה למכון בטלביה. תכנן את המבנה דוד רזניק, יחד עם שמעון פובזנר[6] והוא נבנה יחד עם מבנה האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים[7]. המבנה נחנך בשנת 1965[8] אך במשך שנים אחדות לאחר הקמתו עמד שומם[9]. בשנת 1968 התמנה למנהל המכון ד"ר יהודה אלקנה, והוא החל – יחד עם פרופ' אהרן קציר – למלא את המכון בתוכן[10]. אלקנה ניהל את המכון עד שנת 1993.
עם מינוי פרופ' גבריאל מוצקין למנהל המכון הוא נפגש עם ד"ר לאונרד פולונסקי, שהסכים להעניק למכון תרומה על סך 50 מיליון דולר. התרומה יועדה להקמת קרן מלגות לפוסט-דוקטורנטים. כעשרים אחוזים מהסכום יועדו לקרן המלגות, אשר מזכה כל סטודנט במלגה בגובה 40 אלף דולרים בשנה, והנותר – להקמתו של בניין חדש שיארח את המלגאים. בשנת 2008 נערכה תחרות אדריכלים, שבה זכו ברכה ומיכאל חיוטין לאחר שגברו על חמישה משרדים אחרים. ההצעה כללה תכנון של הקמפוס כולו, הכולל את האקדמיה למדעים (אף היא בתכנון רזניק ופובזנר) ואת בניין המועצה להשכלה גבוהה, ותכנון 7,200 המטרים הרבועים שיועדו לבניין החדש, בלי שיעיב על הבניין ההיסטורי. בשנת 2014 הסתיימה בנייתו של המבנה[11]. בשנת 2018 זכו האדריכלים חיוטין בפרס רכטר על תכנון הבניין.
פעילות
עד שנת 2017 היה המכון פעיל בארבעה תחומים עיקריים: לימודים מתקדמים, תרבות ומחשבה יהודית, החברה האזרחית בישראל ושכני ישראל בים התיכון. המכון ביצע מחקרי מדיניות ציבורית ומחקר חברתי-יישומי, ופיתח והפעיל ברחבי הארץ תוכניות חינוך כמו גם קשת של תוכניות הכשרה למחנכים ולמנהיגים קהילתיים.
עם כניסתו של פרופ' שי לביא לתפקיד ראש המכון החל המכון בתהליך של שינוי כיוון. בסופו של התהליך יתמקד המכון בשלוש או בארבע תמות מרכזיות, וירכז את עיקר פעילותו בהנגשה לציבור של רעיונות עומק.
המכון מפעיל פרויקטים וקבוצות דיון ומעודד שיתופי פעולה עם ארגוני החברה האזרחית, עם האקדמיה ועם הממסד, תוך מתן במה למגוון דעות ולייצוג רחב של בעלי עניין. המכון מפתח ומפעיל תוכניות חינוך וכן קשת של תוכניות הכשרה למחנכים ולמנהיגים קהילתיים ופותח את שעריו לפעילות תרבותית לציבור הרחב. מכון ון ליר מפיק כנסים מקומיים ובין-לאומיים, סימפוזיונים וסדנאות, מוציא לאור ספרים, כתבי עת ומונוגרפיות ומקדם דיאלוג ציבורי פלורליסטי. ספריית המכון מכילה כ-40,000 ספרים וכתבי עת, בעיקר בתחומי הפילוסופיה, ההיסטוריה, מדע המדינה והדת. המכון פועל כמרכז ללימודים מתקדמים ולשיח ציבורי אינטלקטואלי.
המכון משתף פעולה עם מספר גדול של מוסדות מחקר ישראליים ובין-לאומיים, ומקיים פרויקטים משותפים עם חוקרים מרחבי העולם המבקרים בישראל.
במכון אולמות שונים: שני אודיטוריומים – של 250 מקומות ישיבה ושל 145 מקומות ישיבה, אולם כנסים רב-תכליתי, אולם ישיבות, ו-6 חדרי סמינר בגדלים שונים.
גלובליזציה וריבונות
תמת גלובליזציה וריבונות מתמקדת בשאלת עיצובה של הריבונות המודרנית, על ממדיה ההיסטוריים, העכשוויים והתאורטיים, מתוך התמקדות במושגי הגבול והסגת הגבול. בדיוני התמה ניתנת עדיפות מסוימת לאזור המזרח התיכון, אך הדיונים נערכים בהקשר השוואתי רחב, הן מבחינה גאוגרפית הן מבחינה היסטורית. עם התחומים המרכזיים נמנים קונפליקטים לאומיים, אתניים ודתיים, יחסים בין אזרחים ללא-אזרחים, ותהליכי גלובליזציה וליברליזציה החותרים תחת ריבונות המדינה. דיוני התמה הם בעלי אופי בין-תחומי במטרה להשיג הבנה מקיפה של הנושא, והם משלבים עמדות והשקפות מגוונות כדי לאתגר את התפיסות הקיימות.
קדושה, דת וחילון
במוקד התמה עומדת חקירה מחודשת של מושג הקדושה. מטרתה לפתוח פתח להתבוננות חדשה על מקומן של קדושות מסוגים שונים – קדושות מרובות (Multiple Sacrednesses) – בתרבות העכשווית, ועל המשמעויות התרבותיות הרחבות הנובעות מהתבוננות זו.
מדע, טכנולוגיה וציוויליזציה
טביעת ידה של האנושות על הסביבה הטבעית ניכרת כל כך עד שהפכה לתו ההיכר של זמננו. התיעוש, העיור, השימוש בכוח גרעיני, המצאת טכנולוגיות רבייה חדשות, המהפכה הפרמקולוגית, מיפוי הגנום – אלו רק כמה דוגמאות בולטות לכוחות משני-מציאות שיש למדע ולטכנולוגיה היום. למעשה, חותם הטכנולוגיה האנושית על הטבע משמעותי כל כך עד כי גאולוגים הציעו לאחרונה שאנחנו חיים בעידן גאולוגי חדש, עידן האדם, האנתרופוקן. אשכול "מדע, טכנולוגיה וציוויליזציה" עוסק בסוגיות הנובעות ממצב דברים זה.
האקדמיה ע"ש פולונסקי למחקר מתקדם במדעי הרוח והחברה
האקדמיה ע"ש פולונסקי, שהוקמה בתרומתו של ד"ר לאונרד פולונסקי ב-2014, היא מרכז בין-לאומי למדעי הרוח והחברה. תוכנית פולונסקי מעניקה לחוקרים בראשית דרכם האקדמית, מישראל ומחו"ל, משאבים, שירות ותמיכה כספית מלאה למשך חמש שנים, על מנת שיוכלו לקדם את מחקריהם ולבנות את עתידם האקדמי בצורה הטובה ביותר.
מנאראת: מרכז ון ליר ליחסי יהודים-ערבים
מרכז מנאראת נוסד ב-2015. הוא מבקש להאיר סוגיות הנוגעות למעמדם ולזכויותיהם של האזרחים הפלסטינים בישראל, להשלכות של הסכסוך היהודי-ערבי המתמשך על החברות היהודיות והערביות, ולמקומה של ישראל במזרח התיכון.
המרכז מעורב במחקר ובשיח הרלוונטיים לאתגרים העומדים בפני החברה הישראלית והפלסטינית, במטרה לחשוף את השיטות והגישות בעלות סיכויי ההצלחה הגדולים ביותר ליצירת הבנה, דו-קיום, כבוד הדדי, פיוס, צדק ושלום. מרכז מנאראת שואף לקדם שותפויות בין ארגונים יהודיים וערביים.
בשנת 2017 השיק מרכז מנאראת את מכתוב (סדרת ספרים), אשר מקדמת תרגומי ספרות מערבית לעברית. כיום, זוהי סדרת הספרים היחידה בעולם המוקדשת לתרגום ספרות ערבית לעברית.
פרס ון ליר
המכון מעניק מדי שנה פרס לעבודות גמר מצטיינות בתחומי מדעי הרוח שנכתבו על ידי תלמידי תיכון על פי הנחיות משרד החינוך.[12] ארבע עבודות זוכות בפרס כספי, ושש אחרות בציון לשבח.[13] מטרת הפרס היא לעודד כתיבת עבודות גמר בתחומים אלו. הזוכים בפרס נפגשים עם נשיא המדינה, ומשתתפים בטקס במכון.
פעילות לציבור
מכון ון ליר בירושלים מארח קשת רחבה של אירועים ציבוריים, הכוללים: כנסים, סדנאות, קולוקוויומים, סימפוזיונים ומפגשים חברתיים נוספים. בין המשתתפים ישנם אינטלקטואלים ממוסדות אקדמאיים בישראל ומרחבי העולם, כמו גם מעולמות העיתונאות, המדיניות החברתית והפוליטיקה.
הוצאת מכון ון ליר
הוצאת מכון ון ליר מפרסמת ספרי מחקר וכתבי עת מדעיים בתחומי החברה והרוח, מאז ראשית שנות התשעים. פרסומי ההוצאה משקפים את הנושאים שהמכון עוסק בהם ומציגים חשיבה מקורית וחדשנות תאורטית ברמה הגבוהה ביותר. הפרסומים נאמנים לחזונו של המכון, המתווה שני צירי מחשבה ופעולה: ציר מחקרי; וציר ציבורי-חברתי, הנובע מהמחקר ועוסק בשאלות, בבעיות ובתהליכי עומק הנוגעים לחברה בישראל ומחוצה לה. לצד הספרות המחקרית, בהוצאת המכון רואים אור גם ספרי עיון המיועדים לקהל המשכיל, וכן מחקרי מדיניות וניירות עמדה בנושאי מגדר, כלכלה ומדיניות ציבורית, גם הם פרי מחקרים שנעשים במכון. כל פרסומי ההוצאה עוברים תהליך שיפוט קפדני בידי שופטים חיצוניים.
ספרים נבחרים בעברית
- בלשון כרותה: פרוזה פלסטינית בעברית (2019), עורכת: ראויה בורבארה, הוצאת ידיעות ספרים, והוצאת מכון ון ליר
- רגולציה בישראל: ערכים, אפקטיביות, שיטות (2019), עורכים: אייל טבת, יצחק גל-נור, הוצאת מכון ון ליר והוצאת הקיבוץ המאוחד
- גוף יחיד רבים: הכלכלה הפוליטית של איברים להשתלה (2019), מאת: חגי בועז, הוצאת מכון ון ליר והוצאת הקיבוץ המאוחד
- לֻזוּמּׅיַאת: התחייבויות וחובות מוּפָרִים (2019), מאת: אבּוּ אלעלאא' אלמערי, הוצאת עולם חדש והוצאת מכון ון ליר
- המדריך לייעוץ והתערבות מגדרית בארגונים (2018), מאת: הדס בן אליהו, זאב לרר, הוצאת מכון ון ליר
- היבטים פוליטיים בחייהם של הערבים אזרחי ישראל (2018), עורך: עזיז חידר, הוצאת מכון ון ליר והוצאת הקיבוץ המאוחד
- להלחין כוח לשיר חירות: קשרים גלויים וסמויים בין מוזיקה לפוליטיקה במערב (2017), מאת: רות הכהן-פינצ'ובר וירון אזרחי, הוצאת מכון ון ליר והוצאת הקיבוץ המאוחד
- הילדים צוחקים (2017), מאת: זכריא תאמר, הוצאת מכון ון ליר והוצאת עולם חדש
- לימודי מוגבלות: מקראה (2017), עורכים: אדוה איכנגרין, ארלין קנטר, נטע זיו, שגית מור, ניסים מזרחי, הוצאת מכון ון ליר והוצאת הקיבוץ המאוחד
- הערבים והשואה: מלחמת הנרטיבים הערבית-ישראלית (2017), מאת: ז'ילבר אשקר, הוצאת מכון ון ליר והוצאת הקיבוץ המאוחד
- צדק חינוכי: הפרטה ומטרות החינוך (2017), מאת: יוסי דהאן, הוצאת מכון ון ליר והוצאת הקיבוץ המאוחד
- סמויות מן העין: נשים והערים הפלסטיניות (2017), מאת: מנאר חסן, הוצאת מכון ון ליר והוצאת הקיבוץ המאוחד
- נכבה והישרדות: סיפורם של הפלסטינים שנותרו בחיפה ובגליל, 1948–1956 (2017), מאת: עאדל מנאע, הוצאת מכון ון ליר והוצאת הקיבוץ המאוחד
- קפיטליזם ומגדר: סוגיות פמיניסטיות בתרבות השוק (2017), עורכות: רונה ברייר-גארב, דנה אולמרט, ארנה קזין, יופי תירוש, הוצאת מכון ון ליר והוצאת הקיבוץ המאוחד
- חילון וחילוניות: עיונים בין-תחומיים (2015), עורכת: יוכי פישר, הוצאת מכון ון ליר והוצאת הקיבוץ המאוחד
- הציונות והאימפריות (2015), עורך: יהודה שנהב, הוצאת מכון ון ליר והוצאת הקיבוץ המאוחד
- לוינסקי פינת אסמרה: היבטים חברתיים ומשפטיים של מדיניות המקלט בישראל (2015), עורכת: טלי קריצמן-אמיר, הוצאת מכון ון ליר והוצאת הקיבוץ המאוחד
- מראי מקום: זהויות משתנות ומיקומים חברתיים בישראל (2014), עורכים: זאב שביט, אורנה ששון-לוי, גיא בן-פורת, הוצאת מכון ון ליר והוצאת הקיבוץ המאוחד
| עיינו גם בפורטלים: | |||
|---|---|---|---|
|
פורטל ירושלים | ||
|
פורטל מדעי החברה | ||
כתבי עת
- תיאוריה וביקורת - כתב עת אקדמי לעיון ביקורתי בחברה ובתרבות בישראל
- זהויות - כתב עת לתרבות ולזהות יהודית [הסתיים]
- Journal of Levantine Studies - כתב עת רב-תחומי בביקורת עמיתים, המוקדש למחקר ביקורתי של המרחב התרבותי, ההיסטורי והפוליטי המוכר כ"לוואנט".
- הזמן הזה - כתב עת מקוון למחשבה פוליטית, תרבות ומדע מבית מכון ון ליר שהושק ב-2018. כתב העת, המוקדש לדיון ציבורי אינטלקטואלי בישראל, מפרסם מאמרים מאת כותבים וחוקרים מהארץ לצד תרגומים מכתבי עת בחו״ל.
פעילות בעבר
לימודים מתקדמים
תחום הלימודים המתקדמים נוהל בידי ד"ר יוכי פישר, והוקדש למחקר בינתחומי והשוואתי במדעי הרוח החברה.
פעילויות התחום כללו: קבוצות מחקר, סדנאות, ועידות בינלאומיות וסמינר קיץ, בהשתתפותם של חוקרים בכירים מישראל, עמיתיהם מחו"ל, וחוקרים ואינטלקטואלים צעירים.
התחום התמקד בנושאים הקשורים לדת, חילוניות ודמוקרטיה; שוויון, פלורליזם וגזענות; מעמדה של מערכת ההשכלה הגבוהה, בעיקר במדעי הרוח והחברה; היסטוריה, זיכרון והשלמה מנקודות מבט השוואתיות ובינתחומיות.
שכנים בים התיכון
מכון ון ליר בירושלים יזם את הקמת לימודי המזרח התיכון, דיסציפלינה אקדמית, שהתמקדה בחקר התרבויות והחברות של מדינות האזור. החלטה זו התבססה, בין היתר, על אמנת ברצלונה משנת 1995 ועל הקמת שותפות אירופה-הים התיכון, שהגדירה מחדש את מושג אגן הים התיכון ואת שיתוף הפעולה בין מדינות האגן, כבסיס לתכנון פעילות כלכלית, פוליטית ותרבותית.
תחום "שכנים בים התיכון", שנוהל בידי ד"ר אביגיל יעקבסון, נוסד כדי לקדם את המחקר על אודות האזור, להשפיע על הדרך בה האזור מיוצג ומובן, ולעודד הבנה ודיאלוג בין ישראלים ושכניהם. חוקרים ישראלים ופלסטינים יזמו והובילו פרויקטים חוצי-גבולות, לרבות קבוצות דיון, סדנאות, ועדות ופרסומים.
תחומי פעילות ספציפיים כללו: מחקר, הוצאה לאור של כתב עת בשם "לוואנט", דיאלוג אזורי ומעורבות בקרן אנה לינד.
תרבות ומחשבה יהודית
את תחום התרבות והמחשבה היהודית של מכון ון ליר בירושלים מנהל פרופ' אמנון רז-קרקוצקין. בתחום זה קידם המכון מחקר בינתחומי ואירועים ציבוריים הקשורים לתרבות ולמחשבה יהודית בישראל ובתפוצות. התוכניות בתחום התמקדו בנושאים כגון: זהותן של קהילות, זרמים ותופעות ביהדות בת-זמננו, יהדות ודמוקרטיה, וביטויי תרבות, מחשבה ויצירה יהודית. תחום התרבות והמחשבה היהודית שימש בית עבור חוקרים ותיקים וצעירים ממדעי הרוח והחברה, ולהוגים, רבנים ומחנכים מישראל והתפוצות.
החברה האזרחית בישראל
תחום החברה האזרחית בישראל, שנוהל בידי פרופ' משה יוסטמן, שאף ליצור מאגר ידע בנושאי אזרחות ומדיניות אזרחית. מאגר זה שולב בשיח הציבורי כדי לשמש את דרג מקבלי ההחלטות. הפרויקטים בתחום כללו: קבוצות מחקר, קבוצות דיון, שולחנות עגולים בנושאים עדכניים הקשורים לשינוי חברתי, כנסים מקומיים ובין-לאומיים וסימפוזיונים ציבוריים – מאוגדים סביב נושאים של אזרחות, צדק חברתי, היחסים בין המדינה לבין החברה האזרחית, החברה הערבית בישראל, מגדר, כלכלה וחינוך.
הנהגה
ראש מכון ון ליר בירושלים הוא פרופ' שי לביא, חבר סגל בכיר בפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל אביב, המתמחה בסוציולוגיה ובפילוסופיה של המשפט. הוא מכהן גם כמנהל שותף של מרכז מינרבה לחקר בינתחומי של סוף החיים, ועד 2017 עמד גם בראש מרכז אדמונד י' ספרא לאתיקה, שניהם באוניברסיטת תל אביב[14].
נוסף על ראש המכון, חברי הוועדה האקדמית הם: שמעון אלון, ד"ר חגי בועז, ציפי הכט, ד"ר כפיר כהן, ד"ר טל כוכבי וד"ר יוכי פישר.
ראשי המכון לשעבר
- 2016-2007 - פרופ' גבריאל מוצקין
- 2007-1997 - ד"ר שמשון צלניקר
- 1997-1994 - פרופ' נחמיה לבציון
- 1993-1968 - פרופ' יהודה אלקנה
פרסומים
מכון ון ליר בירושלים מפרסם מגוון רחב של ספרים, אנתולוגיות, מונוגרפיות, ניירות עמדה וכתבי עת, פרי עטם של חוקרים ודמויות ציבוריות, חלקם עמיתים במכון. פרסומים אלה, רובם בעברית וחלקם באנגלית, בערבית ובצרפתית, מבוססים על מחקר, על כינוסים ועל קבוצות דיון במכון. הפרסומים מביאים לידי ביטוי את מלוא הקשת של עבודת המכון.
רבים מהפרסומים רואים אור בשיתוף עם מו"לים מסחריים בישראל, במטרה להגדיל את תפוצת הפרסומים ואת השפעתם על הדיון הציבורי בסוגיות שעל סדר היום.
קישורים חיצוניים
חוק המרכז הישראלי לקידום תרבות האדם, תשי"ט-1958, בספר החוקים הפתוח- מכון ון ליר בירושלים, באתר גיידסטאר ישראל המזהה לא מולא ולא נמצא בוויקינתונים, נא למלא את הפרמטר.
הערות שוליים
- ^ גדולי המדענים בעולם לימין המרכז לקידום תרבות האדם, דבר, 24 בדצמבר 1958
- ^ נתגלה, מעריב, 16 בדצמבר 1955
- ^ פגישת היסוד למוסד ון ליר, דבר, 23 במאי 1956
- ^ חוק המרכז הישראלי לקידום תרבות האדם, חרות, 1 ביולי 1958
- ^ נתמנו החברים הראשונים למרכז לקידום תרבות האדם, דבר, 6 באוגוסט 1959
- ^ איתן בנצור, מרכז לקידום תרבות האדם יוקם בבירה, מעריב, 30 באפריל 1961
- ^ יהודה האזרחי, המדע ישכון מאחורי חומת אבן, מעריב, 7 ביוני 1962
- ^ נילי פרידלנדר, משלימים את הבניין הראשי במרכז לתרבות האדם בבירה, מעריב, 24 ביוני 1965
- ^ דניאל דגן, מפוארים וריקים, מעריב, 26 בפברואר 1971; המשך
- ^ נ. בן-יוסף, מדען בשירות החברה, דבר, 2 ביולי 1972
- ^ נעמה ריבה, המלך ון ליר: הבניין החדש של המכון הירושלמי הוא פנינה אדריכלית, באתר Xnet, 9 ביוני 2014
- ^ פרס ון ליר, באתר מכון ון ליר ירושלים
- ^ רשימת הזוכים בפרס ון ליר לפי שנים, באתר taharut.org
- ^ נבחר מנהל חדש למכון ון ליר בירושלים | מכון ון ליר בירושלים, באתר www.vanleer.org.il
30515013מכון ון ליר בירושלים