מערת שם ועבר

מערת שם ועבר

מערת שם ועבר היא אחד מאתריה של העיר העתיקה של צפת. המקום היה מקודש לשלוש הדתות המונותאיסטיות לאורך ההיסטוריה.

תולדות המערה

מערת שם ועבר היא מערת קבורה מהתקופה הביזנטית, המהווה אחד משרידיה הקדומים של צפת. במקור היא שימשה כמערת קבורה של משפחה יהודית אמידה. לקראת סוף המאה העשירית המערה התקדשה על ידי היהודים.

בתקופה הצלבנית זוהתה המערה כמקום קבורתו של טוביה, אחד מכותבי הספרים החיצוניים, והיא הפכה למרכז דתי נוצרי. על פי המסורת הנוצרית, המערה הוחזקה על ידי נזירות "בנות יעקב".

לאחר כיבוש צפת על ידי צלאח א-דין ב-1188, הוסבה למקום תפילה מוסלמי. בתקופה הממלוכית כונתה "בית אלאחזאן" (בית האבל). על פי המסורת המוסלמית כאן התאבל יעקב על מות יוסף. דמעותיו ניקבו את קירות המערה ויצרו את המעיינות הנובעים בסביבתהּ של צפת. שמה המוסלמי הנוסף, "קבר המבשר" נובע מהעובדה שמבשר הבשורה הרעה על פי המסורת קבור במערה זו. ב-1310, מושל צפת, בכתמור אלגֻ'כנר, הרחיב את המערה ופרץ כניסה חדשה בקשת מאבני גזית לבנות ואדומות. על אבן הראשה חקוק סמל המושל בצורת שני מקלות פולו ומגן קמור מעליהם. המערה נודעה גם בשם מערת "בנות יעקב" ואילו רבי חיים ויטאל מכנה אותה "אולאד יעקב".

מסורת יהודית מאוחרת בת המאה ה-19 גורסת^{[דרוש מקור]} כי שם ועבר - בנו ונכדו של נח - הקימו במערה זו בית מדרש, ובו למד יעקב אבינו. לפי האר"י^{[דרוש מקור]}, קבורים באותה מערה התנאים רבי דוסא בן הרכינס, בן עזאי ורבי נחמיה. אבל המסורת העדיפה את גרסת שם ועבר ובה זוהו קברי התנאים^{[דרושה הבהרה]}.

בשנות בצורת התירו הערבים ליהודים להתפלל במערה, כדי למנוע עצירת גשמים, אך בשנים גשומות לא נתנה בה דריסת רגל ליהודים.

קבר שם בן נח

לפי המסורת היהודית במערה קבור גם שם בן נח^{[דרוש מקור]}.

ראו גם

אֶבְּלָה – בית המדרש של שם ועבר?

קישורים חיצוניים

• מערת שם ועבר באתר צפת.נט
• מערת שם ועבר באתר "צפת - עיר הקודש"

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

26788964מערת שם ועבר