יציאת מצרים

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
(הופנה מהדף יציאת מצריים)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
בערך זה חסרה אספקלריה תורנית. המידע בערך זה מוצג מנקודת מבט של חול ללא אספקלריה תורנית מספקת.
אנא אל תסירו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
בערך זה חסרה אספקלריה תורנית. המידע בערך זה מוצג מנקודת מבט של חול ללא אספקלריה תורנית מספקת.
אנא אל תסירו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
חסר בערך זה מידע יהודי/תורני מהותי. ערך זה מוטה מחמת חוסר מהותי במידע יהודי/תורני.
להשלמת ערך זה ניתן להיעזר במדריך לעריכה באספקלריה תורנית אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
חסר בערך זה מידע יהודי/תורני מהותי. ערך זה מוטה מחמת חוסר מהותי במידע יהודי/תורני.
להשלמת ערך זה ניתן להיעזר במדריך לעריכה באספקלריה תורנית אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.

יְצִיאַת מִצְרָיִם היא תהליך יציאתם ושחרורם של בני ישראל משיעבוד פרעה במצרים, על ידי השם בהנהגת משה שליחו, בשנת ב'תמ"ח לבריאת העולם. האירוע מתואר בפירוט בספר שמות, וזכרו ולקחו מועלים פעמים רבות בתנ"ך ובמסורת היהודית.

בתורה מתואר השעבוד ארוך השנים של בני ישראל במצרים, וזעקתם לה' שיושיעם, ה' שלח את משה נביאו ובידו אותות נסיים, כדי לדרוש מפרעה שישלחם לעבדו במדבר סיני. פרעה סירב, וה' הנחית על המצרים עשר מכות שכל אחת מהן הייתה חמורה מקודמתה, עד שלאחר מכת בכורות פרעה נכנע והתיר לבני ישראל לעזוב. ואז התחיל התהליך של יציאת מצרים, כעבור שלושה ימים פרעה חזר בו ויצא למרדף בראש צבאו, שהסתיים בנס קריעת ים סוף, כאשר בני ישראל חצו את הים בבטחה והמצרים טובעו.

חג הפסח נחוג לזכר יציאת מצרים, והגדה של פסח מנציחה את העברת הדברים מאב לבן.

בני ישראל יוצאים ממצרים. ציור מאת דייוויד רוברטס משנת 1828.

האמונה ביציאת מצרים היא מאבני יסודי הדת, והסיפור עובר בכל דור מאב לבן כחלק מהמסורת. ההיזכרות בגאולת עם ישראל ובצאתו מעבדות לחירות הינה מצוות עשה בתורה "למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך" ויש חיוב להזכיר את יציאת מצרים מדי יום בבוקר ובערב.

להבדיל, סיפור יציאת מצרים, על משמעויותיו הרוחניות ועל סמליו, הוא יסוד חשוב גם בנצרות ובאסלאם והפך דרכן למופת ומקור השראה לשוחרי חירות לאורך ההיסטוריה.

התיאור בתורה

בני ישראל עוזבים את מצרים, איור תנ"ך
קיימות שיטות שונות לגבי זיהויים של המקומות ותיאור המסלול, ובפרט מיקומו של הר סיני ומקום חציית ים סוף. מפה זו מתארת את אחת משיטות הזיהוי. כדאי לבחון את המפה במקביל לפסוקי פרשת מסעי.

השעבוד במצרים

ערכים מורחבים – ספר שמות, שעבוד מצרים, גזירות פרעה

בני ישראל, צאצאי יעקב שירדו עמו למצרים בגלל הרעב בארץ כנען, שוכנו על ידי יוסף המשנה למלך המצרי בגושן, ומשבעים נפשות הם החלו להתרבות ולהתעצם עד שאוכלוסייתם היוותה מיעוט ניכר ובדלני במנהגיו. המצרים חששו מהריבוי הטבעי הגדול של העברים, ופרעה מלך מצרים החל להכין את הרקע לשעבודם בטענה כי עצם קיומו וגידולו של השבט העברי הזר, מהווה סכנה לביטחונה של מצרים, העלול לשמש כגיס חמישי בכל מלחמה עתידית. לפיכך, הוא שינה את המעמד והיחס המועדף בו זכו בזכות היותם שארי המשנה למלך המנוח, והפך אותם בהדרגה לעבדים המשועבדים לעם המצרי. השעבוד כלל ניצול קשה לצורך בניית ערי מסכנות ואסמי תבואה, וביצוע כל עבודות השדה והבית השוטפות בכל רחבי הממלכה בעבודת פרך, זאת באמצעות כפייה ועינויים. חוק נוסף של פרעה, הוא הדרישה להמית את כל הבנים הזכרים בשעת לידתם. לאחר 210 שנות שהיה במצרים, מתוכן 86 שנה תחת שעבוד קשה, התקבלה במרום זעקת עם ישראל אל האלקים, בבקשה שיושיעו.

משה

ערכים מורחבים – משה, הסנה הבוער

בעיצומו של שעבוד קשה זה, נולד משה. בעקבות הגזרה להמית כל בן עברי, הוא הוחבא בבית הוריו במשך שלושה חודשים, ולאחר מכן הוסתר על ידי אמו בתוך תיבת גומא קטנה אותה הניחה בין קני הסוף שעל שפת היאור, מתוך מטרה שלא ייתפס ויומת על ידי שוטרי מצרים כשאר התינוקות. אחותו, מרים הנביאה, מסתתרת על מנת לראות מה יעלה בגורלו. בתיה בת פרעה, שירדה לרחוץ ביאור, גילתה את התיבה ונטלה את התינוק, למרות שהבחינה כי הוא מילדי העברים. מרים שצפתה עליה כל העת, ניגשה אליה והציעה לה למצוא עבורו מינקת עברית, בתור מינקת היא לקחה את אמו על מנת שתניק אותו. בתיה בת פרעה לקחה את הילד תחת חסותה, והחלה מגדלת אותו בארמון.

בעת שבגר, יצא משה, שידע על מוצאו, על מנת לבחון מקרוב את סבלות אחיו. לאחר שהציל עבד עברי מיד נוגש מצרי, על ידי הריגתו של האחרון, ולמחרת ראה את העבד העברי רב עם עברי אחר, ומחשש להלשנה ברח למדין שם נשא לאישה את צפורה בת יתרו, שילדה לו שני בנים, גרשם ואליעזר. במהלך שהותו במדיין הלך למדבר, שם התגלה אליו האלקים בסנה בוער, וציווה עליו לגאול את ישראל. בתחילה סרב משה, אך האלקים נתן בידו מספר אותות ומופתים, ויידע אותו כי בעת הגעתו מצרימה, יקבל את פניו אהרן אחיו בשמחה, ויבצע עמו את השליחות.

עשר המכות

ערכים מורחבים – עשרת המכות, פסח מצרים, קידוש בכורות

משה הגיע עם אהרן אחיו אל פרעה, ודרש ממנו: "שלח את עמי"! שישחרר זמנית את עם ישראל למען חגיגת חג להשם אלוקי ישראל, אך פרעה סרב. משה הדגים את כוחו של אלקים באמצעות הפיכת מטהו לנחש מול פרעה. מטה אהרון הפך לתנין, בתגובה לכך כישפו גם חרטומי מצרים את מטותיהם והמירו אותם לתנינים, אך מטה משה בלע את תניני החרטומים. לאחר מכן החל משה בביצוע עשרת המכות, כאשר כבר במהלכם החל להתרכך פרעה, אך סרב למתווה השחרור הכולל שהציע משה. תשע מכות שנחתו על מצרים ופגעו בה, לא הצליחו לשכנע את פרעה לשחרר את ישראל ורק המכה האחרונה, המתת הבכורות, הובילה לשחרורם עד כדי גירושם של בני ישראל.

יציאת מצרים

ערכים מורחבים – עמוד האש עמוד הענן, קריעת ים סוף, שירת הים, יציאת בני אפרים

בליל ט"ו בניסן לאחר מכת הבכורות, נתן פרעה לבני ישראל את האישור לצאת ממצרים אל המדבר, לצורך הקרבת קרבנות לאלוקים. בהתאם לדרישת משה רבנו, הגביל פרעה את אישור היציאה למשך שלשה ימים בלבד, לפי תנאי זה היו אמורים היהודים לחזור למצרים ביום הרביעי.

בבוקרו של יום ט"ו בניסן ב'תמ"ח החלו בני ישראל ובהם כ-600 אלף גברים מגיל עשרים ומעלה את מסע היציאה מארץ מצרים בה גרו סך הכל מאתיים ועשר שנים, מאז ביאת יעקב אבינו וזרעו.

מיד עם יציאתם החלו ללוות אותם עמוד האש ועמוד הענן הנסיים.

הקדוש ברוך הוא שינה את הדרך המקורית והקצרה ליציאת מצרים דרך ארץ פלשתים, משום שחשש שבשעה שהעם יראו את גוויות אחיהם בני אפרים שנהרגו הם יירתעו וישובו למצרים.

בעוד הצבא המצרי החזק דולק אחריהם על מרכבות וסוסים, כאשר בני ישראל הגיעו לים סוף, נקרע הים לשניים והם עברו בתוכו. ה' חיזק את לב צבא מצרים להמשיך לרדוף אחרי בני ישראל, והמים חזרו והטביעו אותם בעודם עומדים בלב ים. לאחר שעלו בני ישראל לחוף פלט הים את גופות ומצרים יחד עם רכושם ובני ישראל נטלו את השלל.

מתן תורה והנדודים במדבר

ערכים מורחבים – מעמד הר סיני, חטא העגל, נדודי בני ישראל במדבר
מפה מהמאה ה-17 המתארת את המסלול שעברו בני ישראל ביציאת מצרים.

לאחר היציאה ממצרים, הוביל משה את בני-ישראל אל הר סיני ושם ניתנה להם התורה. לזכר מעמד הר סיני זה נחוג חג מתן תורה. בזמן ששהה משה על ההר חטאו בני ישראל, בהשפעת הערב רב, ועשו עגל זהב וערכו חגיגות פולחניות לכבודו. משה שבר את לוחות הברית בהם נכתבו עשרת הדיברות על ידי ה', והעם נענש קשות. לאחר השמדת העגל והשקיית העם במי חטאת, עולה משה שנית אל ההר על מנת לבקש רחמים על העם מאת הבורא. הוא חוזר אל המחנה כעבור ארבעים יום, ומצוּוה על ידי ה' לפסל שני לוחות חדשים מאבן, ואז הוא עולה בשלישית אל ההר, על מנת לכתוב את התורה מפי האלקים ולחרוט את עשרת הדיברות בשנית על לוחות הברית השניים.[1] עם שובו כעבור ארבעים יום נוספים, מקהיל משה את בני ישראל, מעניק להם את התורה מפיו, מציג בפניהם את עשרת הדיברות ומצווה אותם על בניית המשכן.

לאחר מכן הלכו בני ישראל ארבעים שנה במדבר (כעונש על חטא המרגלים), אכלו מן ושליו, עד הכניסה לארץ כנען. היחידים מדור קבלת התורה שזכו להיכנס לארץ ישראל, הם המרגלים שדיברו טובה על ארץ ישראל - יהושע בן נון וכלב בן יפונה. משה עצמו לא זכה להיכנס לארץ כנען, בגלל חטא ההכאה בסלע למען יצאו ממנו מים, אך תלמידו, יהושע בן נון, הוביל את בני ישראל אל מעבר הירדן והנהיג את ההתנחלות בארץ כנען היא ארץ ישראל.

יציאת מצרים במחקר

ערך מורחב – יציאת מצרים במחקר

מקורות מצריים עתיקים

אף שלא נודע במקורות המצריים תיעוד חד של אירוע יציאת מצרים, בכמה מקורות מצריים נראה שמתעדים אירועים שונים המוזכרים במקרא, כגון תיאורים המזכירים חלק מ"עשר המכות", תיאורי סוף עולם וכאוס במצרים ועוד. כמו כן, קיימים גם מוטיבים ומיתוסים מצריים הבאים בהתאמה מסוימת עם יציאת מצרים כפי שהיא מופיעה במקרא. עד לאחרונה, ניתוח הטקסטים המצריים לא התבצע באופן מסודר בהקשר של קורלציה עם הטקסטים המקראיים. לפי פרופ' בראד ס. ספארקס במחקר המודרני המוקדם, מאז 1844 ועד לסוף המאה העשרים, חמישה טקסטים מצריים זוהו כמקבילות מסוימות לסיפור יציאת מצרים:[2]

  • פרק אודות השמדת האנושות ב"ספר הפרה השמיימית" - מופיע בשלמותו כחריטה בתוך הפירמידות של מספר פרעונים מתקופת הממלכה החדשה, לרבות סתי הראשון;
  • פפירוס מצרי בשם "פפירוס איפוור" (מיוחס לתקופת הביניים התיכונה);
  • סיפור שני האחים שנכתב בתקופת פרעה סתי השני בממלכה החדשה;
  • אסטלת הרעב (הוקמה בתקופה הקלאסית);
  • אבן רוזטה (הוקמה בתקופה הקלאסית);

בשנות השמונים והתשעים שמונה עשר חוקרים שונים עסקו בנושא של מקבילות מצריות ליציאת מצרים, ומספרם כבר עלה ל-34 בשנת 2012. לפי פרופ' ספארקס, בתקופה האחרונה גבר העניין בנושא בשילוב טכניקות חדשות עם אמצעים דיגיטליים מאגר הטקסטים ממצרים העתיקה עם מקבילות לסיפור יציאת מצרים גדל ליותר מ-70 (נכון ל-2013).[2] טקסטים נוספים שעל פי פרופ' ספארקס נחקרו בתקופה האחרונה:[2]

  • אסטלת אל-עריש (כיתוב חריטה שבמקדש מצרי מאל עריש) - הטקסט נחקר ב-1981 בידי האנס גואדיקה;
  • כיתובי קיר במקדש של חתשפסות באתר ספאוס ארטמידוס - הטקסט נחקר ב-1981 בידי האנס גואדיקה;
  • אגדה מצרית סי-אוסירה III מסדרת אגדות שתנה (חייממשת) - נחקר ב-1986 וב-2006 בידי נחום סרנה וגארי רנדסבורג בהתאמה;
  • אסטלת יעחמס (הידועה גם כ"אסטלת סערה") - נחקרה ב-1992 ו-2009 בידי דונלד רדפורד וריצ'רד פרוינד בהתאמה;

מקורות מצריים נוספים:

  • באבן הראשה של הפירמידה של הפרעון המצרי אאנס השלישי (2300~ לפנה"ס) מופיע: "הוא המלך אשר נשפט על ידי הוא-אשר-שמו-מוסתר, ביום זה של מות הבכורות." משפט דומה כתוב על ארונות קבורה מצריים מתקופות שונות.[3]
  • פפירוס של נפר-רהו[דרוש מקור];



היציאה כמודל השראה אוניברסלי

הרב קוק טבע את הביטוי: "יציאת ישראל ממצרים, תשאר לעד האביב של כל העולם כולו" והוא ראה בה סמל לניצחון רוח האדם על מעגליות הטבע הדטרמיניסטית של התפיסה המצרית הקדומה, שבה אליל השמש והנחש תפסו מקום מרכזי, ושבה מלך הוא אל ועבד תמיד ישאר עבד. כוחות הטבע חזקים הם ואיתנים, אבל רוחו של האדם בן החורין חזקה מהם. הידיעה בדבר האפשרות של שבירת מוטות העבדות ויציאה לחירות, סימלה את הרוח החופשית של האנושות שלא ניתן לכבול אותה, ושיוצאת כנגד הרוע של השעבוד וניצול של איש את רעהו.

ואכן יציאת מצרים כמודל וסמל של שחרור עבדים מעונים וחסרי תקוה, היווה לחברות ועמים משועבדים מגדלור של תקווה. בעת החדשה ידוע השימוש שעשו בכך הפוריטנים של מייפלאוור שנרדפו בידי הכנסייה האנגליקנית, ושראו בחציית האוקיינוס האטלנטי את קריעת ים סוף וב"עולם החדש" את ארץ כנען, העבדים האפריקנים באמריקה שחתרו לחירות ושיויון עם הסיסמה "Let my people go". בנאומו מתייחס מרטין לותר קינג לאירוע, כמו גם, היהודים שהיו מאחורי מסך הברזל של ברית המועצות, עם הארגון "שלח את עמי".

ראו גם

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא יציאת מצרים בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ ומכאן השוני המקראי, בין נוסחי שני הלוחות.
  2. ^ 2.0 2.1 2.2 פרופ' בראד ס. ספארקס. הרצאה "Egyptian Text Parallels to the Exodus: The Egyptology Literature". כנס USDS על יציאת מצרים "Out of Egypt: Israel's Exodus Between Text and Memory, History and Imagination". 2013
  3. ^ 3.0 3.1 יציאת מצרים בארכאולוגיה מאת אבי גולדשטיין. אמת מארץ
  4. ^ ספר מלכים א', פרק ו', פסוק א'
  5. ^ יהודה אליצור, ‏יציאת מצרים לאור ההיסטוריה, באתר "דעת"
  6. ^ פרופ' עמנואל ענתי
  7. ^ New Evidence Supporting the Early (Biblical) Date of the Exodus and Conquest
  8. ^ Israelites Found in Egypt
  9. ^ קנוהל, מאין באנו, עמ' 73.
  10. ^ Israel Finkelstein and Neil Asher Silberman, The Bible Unearthed: Archaeology's New Vision of Ancient Israel and the Origin of Its Sacred Texts, New York: Free Press, 2001, pp. 61-63
  11. ^ http://emetmerets.xyz/2017/01/08/יציאת-מצרים-בארכיאולוגיה/
  12. ^ Dating War of Hyksos
  13. ^ Thomas Eric Peet, Egypt and the Old Testament, Liverpool: University Press of Liverpool ltd., 1922, pp. 74-75
  14. ^ הקטאיוס איש אבדרה אצל דיודורוס סיקולוס, ביבליותקה היסטוריקה, ספר 40, פרק 3.
  15. ^ פטר שפר, יוּדוֹפובּיה, פרק 1 גירוש ממצרים, הקטאיוס איש אבדרה, עמ' 32-29 (מאנגלית: להד לזר).
  16. ^ יוסף בן מתתיהו, נגד אפיון, מאמר ראשון, פרק יד; תרגום: יעקב נפתלי שמחוני.
  17. ^ יוסף בן מתתיהו, נגד אפיון, מאמר ראשון, פרק כו.
  18. ^ יוסף בן מתתיהו, נגד אפיון, מאמר ראשון, פרק כז.
  19. ^ אריה כשר, (יוספוס פלאוויוס) נגד אפיון, כרך ראשון, פירוש לספר ראשון, פרק כו, עמ' 233-231.
  20. ^ ספר שמות, פרק ד', פסוק ו'.
  21. ^ פילון האלכסנדרוני, על חיי משה, א, 79.
  22. ^ יוסף בן מתתיהו, קדמוניות היהודים, ספר שני, סעיף 273.
  23. ^ אריה כשר, (יוספוס פלאוויוס) נגד אפיון, כרך ראשון, פירוש לספר ראשון, פרק לא, עמ' 259.
  24. ^ Bezalel Bar-Kochva, The Image of the Jews in Greek Literature: The Hellenistic Period, p. 306
  25. ^ יוסף בן מתתיהו, נגד אפיון, מאמר ראשון, פרק כד; תרגום: יעקב נפתלי שמחוני.
  26. ^ טאקיטוס, דברי־הימים, ספר חמישי, פרק ג; תרגום מרומית: שרה דבורצקי.
  27. ^ פטר שפר, יודופוביה - גישות כלפי היהודים בעולם העתיק; פרק 1: גירוש ממצרים, טאקיטוס, עמ' 53.
  28. ^ יוסף בן מתתיהו, נגד אפיון, מאמר שני, פרק ב.
  29. ^ יוסף בן מתתיהו, נגד אפיון, מאמר ראשון, פרק לב, תרגום: יעקב נפתלי שמחוני.