הכרובים

מתוך המכלול
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
כרובים מעל המזבח. מתוך מפה צרפתית מהמאה ה-17 המתארת את יציאת מצרים

הַכְּרֻבִים הם זוג יצורים מכונפים שצורתם ניצבה מעל הכפורת המכסה את ארון הברית, והופיע גם בצד ארון הברית, בדביר שבמקדש שלמה. בתנא דבי אליהו מובא כי הכרובים קדמו לכל מעשה בראשית[1].

הכרובים היו "מעורין (=מחוברים) זה בזה", כלומר דבקים זה בזה. הכרובים ייצגו ישויות או מעלות שמימיות, וקיימים כמה מדרשים ופרשנויות לגבי זהותם, מראם ומשמעותם. אזכור הכרובים מופיע לא רק בתנ"ך ובתלמוד אל אף בספרים אחרים. את כרובי ארון הברית הראו הכהנים שבבית המקדש לעיני עם ישראל בשלושת הרגלים[2]. בשל מיקומם בקודש הקודשים כונה אלוקי ישראל 'יושב הכרובים'[3] [4].

זהות ומראה

קובץ:Zer zaav saviv.jpg
דגם של ארון הברית, בראש הדגם - הכפורת ושני הכרובים

כרובי המשכן היו עשויים זהב, כנפיהם פרושות מעלה וסוככות על הכפורת: "וְעָשִׂיתָ שְׁנַיִם כְּרֻבִים, זָהָב; מִקְשָׁה תַּעֲשֶׂה אֹתָם, מִשְּׁנֵי קְצוֹת הַכַּפֹּרֶת. וַעֲשֵׂה כְּרוּב אֶחָד מִקָּצָה, מִזֶּה, וּכְרוּב-אֶחָד מִקָּצָה, מִזֶּה; מִן-הַכַּפֹּרֶת תַּעֲשׂוּ אֶת-הַכְּרֻבִים, עַל-שְׁנֵי קְצוֹתָיו. וְהָיוּ הַכְּרֻבִים פֹּרְשֵׂי כְנָפַיִם לְמַעְלָה, סֹכְכִים בְּכַנְפֵיהֶם עַל-הַכַּפֹּרֶת, וּפְנֵיהֶם, אִישׁ אֶל-אָחִיו; אֶל-הַכַּפֹּרֶת--יִהְיוּ, פְּנֵי הַכְּרֻבִים. " (שמות כה יח-כ)

כרובי מקדש שלמה עמדו בדביר שרוחב כל אחד מקירותיו כ' אמה. הם היו עשויים עץ זית מצופה זהב, קומתם עשר אמות, ועשר אמות כנפי כל אחד מהם, כך שיחדיו נפרשו מקיר לקיר: "וַיַּעַשׂ בַּדְּבִיר, שְׁנֵי כְרוּבִים עֲצֵי-שָׁמֶן: עֶשֶׂר אַמּוֹת, קוֹמָתוֹ. וְחָמֵשׁ אַמּוֹת, כְּנַף הַכְּרוּב הָאֶחָת, וְחָמֵשׁ אַמּוֹת, כְּנַף הַכְּרוּב הַשֵּׁנִית; עֶשֶׂר אַמּוֹת, מִקְצוֹת כְּנָפָיו וְעַד-קְצוֹת כְּנָפָיו. וְעֶשֶׂר, בָּאַמָּה, הַכְּרוּב, הַשֵּׁנִי: מִדָּה אַחַת וְקֶצֶב אֶחָד, לִשְׁנֵי הַכְּרֻבִים. קוֹמַת הַכְּרוּב הָאֶחָד, עֶשֶׂר בָּאַמָּה; וְכֵן, הַכְּרוּב הַשֵּׁנִי. וַיִּתֵּן אֶת-הַכְּרוּבִים בְּתוֹךְ הַבַּיִת הַפְּנִימִי, וַיִּפְרְשׂוּ אֶת-כַּנְפֵי הַכְּרֻבִים, וַתִּגַּע כְּנַף-הָאֶחָד בַּקִּיר, וּכְנַף הַכְּרוּב הַשֵּׁנִי נֹגַעַת בַּקִּיר הַשֵּׁנִי; וְכַנְפֵיהֶם אֶל-תּוֹךְ הַבַּיִת, נֹגְעֹת כָּנָף אֶל-כָּנָף. וַיְצַף אֶת-הַכְּרוּבִים, זָהָב. וְאֵת כָּל-קִירוֹת הַבַּיִת מֵסַב קָלַע, פִּתּוּחֵי מִקְלְעוֹת כְּרוּבִים וְתִמֹרֹת, וּפְטוּרֵי, צִצִּים--מִלִּפְנִים, וְלַחִיצוֹן." ( מלכים א' פרק ו' כג-כט)

כמה הנחות קיימות לגבי זהותם ומראם של הכרובים: לפי רבי אבהו פרצופם היה כפני ילדים, ומסיק הוא זאת מן הכינוי הבבלי 'רביא' לילדים (מסכת סוכה ה ב); רש"י אף הוא גורס כי פרצופם היה כפני תינוקות[5]; לפי מדרש בראשית רבה (פרק כא יג) ככלל כרובים נשאו לעיתים פני אנשים, נשים, רוחות או מלאכים.

סמל ומשמעות

יש שכתבו שהמשכן שימש להשראת שכינה בארץ, ועיקר עניינו נתינה מן הלב, וכל חלק בו מלמד על נדבך בצורת הנתינה של האדם ודמות העולמות הרוחניים[6]. המשכן וכליו, לפי תפיסה זו מצביעים על היכולת לממש את האמונה בדרך הנכונה אשר טבועה באדם אך תלויה ברצונו, ושראשיתה היא על ידי נדיבת הלב.

מפרשים מסבירים[דרוש מקור] כי כל שניתן לאדם הוא מאת ה' יתברך ונועד רק כדי לתת לו הזדמנות לעבוד את ה'. המשכן כמקום של תרומה והקרבה, מסמל מהות זו, ומעיד על לב ליבה - הנתינה מן הלב. כמאמר חז"ל (מסכת ברכות, דף ל"ה, עמוד א'), נתינה שאינה נעשית בלב שלם אינה כלל בגדר נתינה, באשר, כהסברו של חתם סופר, "לה' הארץ ומלואה... ואם כן הכל להקב"ה, ואין נותנים רק בנדבת לבם הטוב, ורק זה הוא נתינתם לה'. אבל מי שאינו נותן בלב שלם, זה אינו נותן כלום כי הכל שלו יתברך."[7] הכרובים כחלק מן המשכן מסמלים רובד בעבודת השם, או צורה מצורות נתינת הלב הטבועות באדם.[8]

חז"ל מסבירים כי הכרובים המעורים מדמים את חיבת הקב"ה לישראל לחיבת זכר לנקבה - "בשעה שהיו ישראל עולים לרגל - מגללים להם את הפכורת ומראים להם את הכרובים שהיו מעורים זה בזה ואומרים להם: ראו חיבתכם לפני המקום כחיבת זכר ונקבה" (יומא נד א).

הרמב"ם טען שהא-ל ציווה להציב מעל ארון הברית דמות של שני מלאכים (כרובים) כדי לקיים את אמונת הימצאות המלאכים, שליחי האל, בלב ההמון, אמונה הנמשכת אחר האמונה במציאות האל[9], והדגיש כי הציווי על עשיית שני כרובים בא לסמל כי האמונה במציאותם שנייה לאמונה במציאות האל, כי הכרובים רבים והאל אחד[10].

על פי הקבלה הכרובים שמעל לארון הקודש מייצגים עולמות רוחניים והקשרים בין הללו, ואת הדרך להתקרב לבורא ולהדמות אליו.[11]

בספרות החיצונית

פילון האלכסנדרוני ראה בשני הכרובים שתיים ממידותיו של הקדוש ברוך הוא: מידת הדין ומידת הרחמים (חיי משה ג 8).

לפי יוספוס פלביוס היו הכרובים ללא דמות גשמית בת תיאור (קדמוניות ח 6,5); בספרים החיצוניים הכרובים מייצגים מלאכי עליון;

ראו גם

לקריאה נוספת

  • "מקדש בית ה-", ערך באנציקלופדיה מקראית, ירושלים: הוצאת מוסד ביאליק, תש"י-תשמ"ב.
  • אוהד אזרחי, "שניים כרובים", בתוך: הישן יתחדש והחדש יתקדש, הוצאת האקדמיה לירושלים, 1997.
  • Albright, W. F., "What Were the Cherubim?", The Biblical Archaeologist 1 (1938), pp. 1-3. Reprinted in G. Ernest Wright and David Noel Freedman (eds.), The Biblical Archaeologist Reader, vol. 1, Chicago: Quadrangle Books, 1961, pp. 95-97.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. (אליה רבה, א') "וַיַּשְׁכֵּן מִקֶּדֶם לְגַן עֵדֶן אֶת הַכְּרֻבִים" מלמד שהכרובים קדמו לכל מעשה בראשית.
  2. יומא נד א
  3. ישעיהו לז טז
  4. ראו, ד"ר יום-טוב לוינסקי, אנציקלופדיה של הווי ומסורת ביהדות, כרך א', עמוד 283
  5. רש"י שמות פרק כה פסוק יח: "כְּרֻבִים: דמות פרצוף תינוק להם"
  6. "צורת המשכן כולה רומזת לצורת מעשה מרכבה עליונה כמו צורת האדם והתורה ובהיות למטה הדברים ההם עכ"פ תשרה שם השכינה... דברי המחברים כולם הסכימו כי המשכן היא תבנית העולמות והשתלשלותם...", ישעיהו הלוי הורביץ, ספר "שני לוחות הברית" ח"ג דף מה, א-ב. מו, א
  7. החתם סופר, "תורת משה", תרומה דף נו, א
  8. לפי הרמב"ם טבע זה הוא האחראי למנהג העולם להקריב קורבנות. ראו, מורה נבוכים ג פרק מה
  9. "הנה התבאר שאמונת מציאות המלאכים קודמת לאמונת הנבואה, ואמונת הנבואה קודמת לאמונת התורה ..... הנה התבאר במה שהקדמנוהו שאמונת מציאות המלאכים נמשך אחר אמונת מציאות השם, ובהן תיתכן הנבואה והתורה, ולחזוק אמונת זאת הפינה צוה הש"י לעשות על הארון צורת שני מלאכים, לקיים מציאות המלאכים באמונת ההמון, אשר הוא דעת אמתי שני לאמונת מציאות השם, והוא התחלה לנבואה ולתורה ומבטל עבודה זרה כמו שבארנו." מורה נבוכים ג פרק מה
  10. "אחר שהשם אחד והוא ברא אלו הרבים" מורה נבוכים ג פרק מה
  11. ראו, למשל מדברי הרב ישעיהו הלוי הורביץ בהערה לעיל