עשר מכות מצרים
עשר מכות מצרים או עשר המכות הם עשרה פגעים ניסיים שניחתו על העם המצרי. המכות באו בשל סירובו של פרעה מלך מצרים להיענות לדרישתו של ה', על ידי שליחו משה, לשחרר את בני ישראל. רק האחרונה שבהן, מכת בכורות, הובילה לשחרורם של בני ישראל וליציאת מצרים.
עשר המכות פגעו במצרים בלבד, למרות סמיכות המגורים של בני ישראל[1].
סיפור עשר המכות מופיע במקרא בספר שמות בפרשות וארא ובֹּא. קיימים כינויים מקובלים לכל מכה ומכה, שמקורם בהגדה של פסח, חיבור מימי התנאים והאמוראים שתיקנו לקרוא בליל הסדר. בהגדה מופיעה רשימה של עשר המכות: דם, צפרדע, כינים, ערוב, דֶּבֶר, שחין, ברד, ארבה, חושך ומכת בכורות. בהגדה מופיע גם סימן לזכירת עשר המכות על ידי ראשי התיבות שלהן: דצ"ך עד"ש באח"ב.
הסיפור
בעקבות הרעב שהיה בארץ כנען, היגרו בני ישראל מארץ כנען לארץ מצרים, והתיישבו באזור ארץ גושן. לאחר מספר שנים קם שליט חדש במצרים, הוא רואה בהם איום מדיני פוטנציאלי, ומחליט כצעד מונע לשעבד אותם בעבודת פרך. בנוסף הוא קובע שכל בן זכר שייוולד לבני ישראל – ייהרג. כאשר מלך מצרים מת, בני ישראל מנצלים את ההפוגה על מנת לזעוק אל ה'. ה' שומע לתפילתם, זוכר את בריתו עם האבות, ומחליט להוציא את בני ישראל ממצרים.
ה' פונה אל משה, ושולח אותו לפנות אל פרעה מלך מצרים בדרישה לשחרר את בני ישראל.[2] עם זאת, ה' מודיע מראש למשה שהוא יקשיח את ליבו של פרעה, ופרעה יסכים לדרישה רק לאחר שמצרים תספוג מאיתו מכות רבות.[3] מטרת המכות היא להראות לכל את שליטתו המוחלטת של ה' בעולם.[4]
משה, יחד עם אהרון אחיו, פונה אל פרעה בשם ה' בדרישה לאפשר לבני ישראל לצאת למדבר לכמה ימים על מנת להקריב שם קורבנות לה'.[5] כאשר פרעה מסרב לדרישה, ה' מנחה את משה ואהרון להביא מכה אחר מכה על מצרים, ואילו פרעה ממשיך לעמוד בסירובו פעם אחר פעם:
- מכת דם – המים ביאור נהפכים לדם. הדגים שביאור מתים, והסירחון עולה. המצרים כורים בארות סביב היאור כדי לשתות מים, ולחלק מהדעות בחז"ל[6] גם אלה נהפכים לדם, והמצרים נאלצים לרכוש מים מבני ישראל.
- מכת צפרדע – המוני צפרדעים (לפי חלק מהפרשנים הכוונה לתנינים[7]) מתפשטים בכל ארץ מצרים, וחודרים לבתים. לבסוף הצפרדעים מתים והסירחון העולה מהפגרים ממלא את הארץ.
- מכת כינים – המוני כינים תוקפות את המצרים וכל מצרים מתמלאת בכינים, המצרים חווים סבל רב מגירוד השיער שעל ראשם ואף לא מצליחים להפסיק הגירוד הרב שתקף אותם (אותם=מצרים).
- מכת ערוב – "ערוב כבד" ממלא את בתי המצרים ואת אדמתם. על פי רוב הפרשנים, הערוב הוא תערובת של חיות טרף, אך ישנם פרשנים המפרשים שהכוונה לחרקים ומכרסמים.
- מכת דֶּבֶר – מגפת דֶּבֶר מכלה את כל בהמותיהם של המצרים. מחלה זו ככל הנראה אינה המחלה הנקראת היום דבר, היות שהמחלה המודרנית פוגעת בעיקר בבני אדם ולא בבהמות. גם אין זו מחלת דֶבֶר הבקר, מכיוון שעם בעלי-החיים שנפגעו ממנה, נמנו גם סוסים, חמורים וגמלים, שאינם נדבקים ואינם חולים בדֶבֶר הבקר.
- מכת שחין – מחלת אבעבועות תוקפת את המצרים ואת בהמותיהם.
- מכת ברד – ברד כבד ניתך בארץ מצרים, שובר את העצים, פוגע בגידולים החקלאיים, והורג את האנשים והבהמות ששהו מחוץ לבתים. בתוך הברד התלקחה אש, ואל הברד נלוו גם קולות מפחידים.
- מכת ארבה – ארבה כבד מגיע לארץ מצרים ואוכל את כל הגידולים שעוד נותרו אחרי הברד.
- מכת חושך – שוררת אפילה מוחלטת במצרים למשך שלושה או ששה ימים[8].
- מכת בכורות – בחצות הלילה שבין י"ד ל-ט"ו בניסן מת הבן הבכור של כל משפחה במצרים וכל בכור בבהמה.
מכת בכורות מעוררת פאניקה במצרים, ופרעה נעתר לדרישת משה לאפשר לבני ישראל לצאת ולהקריב קורבנות במדבר. בהמשך, כשבני ישראל אינם חוזרים למצרים, מתרחש סיפור קריעת ים סוף שמסיים את מסכת הפגעים שהביא ה' על המצרים.
אזכור נוסף בתנ"ך לחלק ממכות מצרים נמצא בספר תהילים, פרק ע"ח, פסוקים מ"ד-נ"א: דם, ערוב וצפרדע, ארבה, ברד, דבר בבהמה ומכת בכורות באדם. ב
שגיאות פרמטריות בתבנית:תנ"ך
'ללא: שם' אינו ערך חוקי ספר תהילים, פרק ק"ה, פסוקים כ"ח-ל"ו מוזכרות: חושך, דם, צפרדע, ערוב וכינים, ברד, ארבה ומכת בכורות באדם.
משמעויות
סדר המכות
רש"י בפירושו על המקרא, מביא את דברי המדרש, כי סדר המכות הוא כסדרן של לוחמים היוצאים למלחמה - למשל: ראשית המלחמה היא בסתימת מעיינות האויב - מכת דם. לאחר מכן היו המלכים מרעישים מחוץ לעיר כדי להביא מורך בליבות האויבים - מכת צפרדע, שהרי הצפרדעים מרבים לקרקר ולהרעיש - וכן הלאה.
סיבת המכות
המדרש[9] מבאר שיש סיבה מיוחדת לכל מכה ומכה, והיא: מידה כנגד מידה, בגלל הבטחתו של ה' לאברהם "ואת הגוי אשר יעבודו דן אנוכי"[10]. כלומר, למכות הייתה משמעות של דין ומשפט, ולא נקמה בעלמא[11]. לדוגמה: מכת דם באה כתמורה לכך שהמצרים היו מונעים מבנות ישראל לטבול לטהרתן, ולפיכך היו נמנעים ממצוות פריה ורביה, ולפי שאמר ה' "וידגו לרוב" -כדגים, לכן מתו כל הדגים שביאור כעונש על כך[12].
סימנים
בהגדה של פסח כתוב: "רבי יהודה היה נותן בהם סימנים: דצ"ך עד"ש באח"ב". פרשנים ניסו להסביר מה פשר הסימנים.
על פי פרשנות מקובלת, המכות מסודרות בסדר של שלוש, כאשר כל שלוש מכות היו בסדר שהוא ביחס לאופן ההתראה, שניים בהתראה, והשלישית בלי התראה, וחוזר חלילה. לדוגמה, על מכות דם וצפרדע התרה משה לפני פרעה ואילו על מכת כינים לא התרה.
על פי פרשנותו של האבן עזרא, דצ"ך הן המכות שנעשו על ידי אהרן, עד"ש על ידי משה מבלי שהשתמש במטה שלו ובאח"ב כאשר הטה אותו לשמים. יש הסבר מקובל לפיו מכות דצ"ך נעשו על ידי אהרן כדי ללמדנו "בור ששתית ממנו אל תזרוק בו אבן". היאור הגן על משה כאשר התחבא שם בתור תינוק והקרקע הגנה עליו כאשר טמן בה מצרי שהרג. לכן כאשר היה צורך להכות ביאור (דם וצפרדע) או באדמה (כנים) עשה זאת אהרן ולא משה.
ראו גם
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 ערך מילוני בוויקימילון: ערב |
 טקסט בוויקיטקסט: מכות מצרים |
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: מכות מצרים |
- הערך "מכות מצרים", באתר ויקישיבה
הערות שוליים
- ^ כך לדעת רוב מפרשי התורה. אמנם לדעת האבן עזרא בשלושת המכות הראשונות לקו גם בני ישראל, אך האבי עזר סבור שאין אלו דברי האבן עזרא, אלא תלמיד טועה הכניס דברים אלו. וראה בהרחבה: האם פגעה המכה גם בעברים
- ^ ספר שמות, פרק ג'
- ^ ספר שמות, פרק ג', פסוק כ'; פרק ד, פסוק כ; פרק ז, פסוקים ג-ד
- ^ ספר שמות, פרק ז', פסוק ה'; פרק ט, פסוקים יד-טז; פרק י, פסוק ב
- ^ ספר שמות, פרק ה', פסוקים א'-ג'
- ^ נחלקו בזה רבי יהודה ורבי נחמיה בשמות רבה ט י-יא. גם יונתן בן עוזיאל סובר שמי הבארות לא היו ראויים לשתיה. ראו עוד בפירוש המלבי"ם
- ^ פירוש רס"ג לתהלים עח, מה; פירוש האבן עזרא לשמות כז, ז, פירוש רבינו חננאל מובא באברבנאל.
- ^ לדעת המדרש היתה ששה ימים, ולדעת רס"ג שלושה.
- ^ שמות רבה ט, י.
- ^ ספר בראשית, פרק ט"ו, פסוק י"ד
- ^ עץ יוסף על מדרש רבה, שמות ט
- ^ יד משה על שמות רבה, ט, י
| עשר מכות מצרים | |
|---|---|
|
