מכת בכורות

מכת בכורות בציורו של ויליאם טרנר

מַכַּת בְּכוֹרוֹת היא המכה האחרונה בסדרת עשר המכות שניתכו על ראש המצרים, במכה זו מתו כל בכורי מצרים - בנים ובנות, ילדים ומבוגרים - בכורים מאב או מאם. בעקבות מכת בכורות פרעה שילח את העברים מארצו.

תיאור המכה

לאחר שפרעה לא הסכים לשלח את העברים מארצו, למרות המכות שניחתו על ראשו בזה אחר זה, בא משה אל פרעה ואמר לו:

כֹּה אָמַר ה': כַּחֲצֹת הַלַּיְלָה אֲנִי יוֹצֵא בְּתוֹךְ מִצְרָיִם. וּמֵת כָּל-בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם--מִבְּכוֹר פַּרְעֹה הַיֹּשֵׁב עַל-כִּסְאוֹ עַד בְּכוֹר הַשִּׁפְחָה אֲשֶׁר אַחַר הָרֵחָיִם; וְכֹל בְּכוֹר בְּהֵמָה. וְהָיְתָה צְעָקָה גְדֹלָה בְּכָל-אֶרֶץ מִצְרָיִם, אֲשֶׁר כָּמֹהוּ לֹא נִהְיָתָה וְכָמֹהוּ לֹא תֹסִף. וּלְכֹל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, לֹא יֶחֱרַץ-כֶּלֶב לְשֹׁנוֹ, לְמֵאִישׁ וְעַד-בְּהֵמָה--לְמַעַן תֵּדְעוּן אֲשֶׁר יַפְלֶה ה' בֵּין מִצְרַיִם וּבֵין יִשְׂרָאֵל. וְיָרְדוּ כָל-עֲבָדֶיךָ אֵלֶּה אֵלַי וְהִשְׁתַּחֲווּ-לִי לֵאמֹר, צֵא אַתָּה וְכָל-הָעָם אֲשֶׁר-בְּרַגְלֶיךָ, וְאַחֲרֵי-כֵן אֵצֵא; וַיֵּצֵא מֵעִם-פַּרְעֹה בָּחֳרִי-אָף.

— ספר שמות, פרק י"א, פסוקים ד'-ח'

תוכן המכה היה, לפיה ימותו כל בכורי מצרים - מגדולם ועד קטנם. זמן המכה היה אמור להתחיל בחצות הלילה בדיוק, אך משה אמר "כחצות", מכיוון שחשש שהמצרים אינם יודעים לשער את הזמן במדויק, והם יטענו שה' לא קיים את דבריו. מעשית, מתו כל הבכורים הזכרים והנקבות בארץ מצרים, כל מי שהיה בכור מאב או מאם. לפעמים מתו מספר ילדים בבית אחד, כאשר נשים מצריות זנו תחת בעליהן וילדו מספר ילדים שכל אחד מהם בכור לאביו.

בית פרעה במכה

כל הבכורים והבכורות מתו, חוץ מבתיה בת פרעה, שהייתה בכורה לאמה ולא מתה בגלל שהצילה את משה רבינו.

בנו הבכור של פרעה מת ובהיותו בכור בעצמו, פרעה חשש כי אף הוא עומד למות. הוא מיהר אל משה ואהרן וביקש מהם לצאת יחד עם כל משפחותיהם, מקניהם וטפם. בני ישראל שחיכו לרגע זה, יצאו ממצרים בבוקר שלאחר מכת הבכורות.

מצוות שניתנו בעטיה של המכה

מצוות בזמן המכה

בני ישראל נצטוו להקריב את קרבן הפסח בערב מכת בכורות ולאכלו באותו ערב. על מנת שהקב"ה יפסח על בתי העברים בשעת מכת בכורות, נצטוו העברים למשוח מדם הקורבן על משקוף ביתם. מכאן גם התקבל שם החג, חג הפסח. כמו כן, נצטוו העברים שלא לצאת מפתח ביתם עד בוקר.

מצוות לדורות זכר למכה

כמה מצוות בתורה, הנוגעות לקדושת הבכורה, ניתנו כזכר למכת בכורות:

1. מצוות בכור בהמה טהורה
2. מצוות פטר חמור
3. מצוות בכור אדם - פדיון הבן

התורה אף מדריכה את יוצאי מצרים להשיב לבניהם, כשישאלו מדוע הם מקיימים מצוות אלה, שמצוות אלו הן זכר ליציאת מצרים ולמכת בכורות, בה הרג ה' את בכורי מצרים - "מבכור אדם עד בכור בהמה" (ספר שמות, פרק י"ג, פסוק ט"ו).

מצוות אכילת קרבן פסח

כזכר ליציאת עם ישראל ממצרים, וע"מ לזכור את ניסי ה' בהצלתם ממכת בכורות, ובמהלך יציאתם בחיפזון, נצטוו עם ישראל לזבוח בכל שנה ביום י"ד בניסן אחר חצות היום את קרבן הפסח, ולאוכלו בלילה עם מצות ומרורים, כפי שעשו בליל יציאתם ממצרים:

וְזָבַחְתָּ פֶּסַח לַה' אֱלֹוהֶיךָ צֹאן וּבָקָר בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם: לֹא תֹאכַל עָלָיו חָמֵץ שִׁבְעַת יָמִים תֹּאכַל עָלָיו מַצּוֹת לֶחֶם עֹנִי כִּי בְחִפָּזוֹן יָצָאתָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לְמַעַן תִּזְכֹּר אֶת יוֹם צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ

— ספר דברים פרק ט"ז, פסוקים ב'-ג'

המכה במדרשים

מדרשים רבים מדברים על מכה זו, ביניהם:

• מכיוון שנשות מצרים זינו תחת בעליהם, היו יותר מבכור אחד בכל בית. מה שגרם לכך שהיו מספר מתים. כתוצאה מכך, חששו המצרים שמא המכה החלה "להתפשט" ולהרוג גם כאלו שאינם בכורים.
• מדרש אחר מספר על פרעה, נמוך הקומה, רץ ברחובות ארץ גושן (בה שכנו העברים) לחפש את משה.
• סיפור אחר עוסק בהכנות למכה, כאשר בכורי מצרים שמעו על הצרה המשמשת ובאה, באו להוריהם בתביעה לשחרר את בני ישראל ממצרים. כאשר לא הסכימו, החלה מלחמה ביניהם ונפלו קרבנות משני הצדדים. מדרש זה רמוז בפסוק "למכה מצרים בבכוריהם", ולזכרו חוגגים את שבת הגדול.

ראו גם

• יציאת מצרים