מכת בכורות

מתוך המכלול
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

מַכַּת בְּכוֹרוֹת היא המכה האחרונה בסדרת עשר המכות שניתכו על ראש המצרים, במכה זו מתו כל בכורי מצרים - בנים ובנות, ילדים ומבוגרים - בכורים מאב או מאם. בעקבות מכת בכורות פרעה שילח את העברים מארצו.

תיאור המכה

לאחר שפרעה לא הסכים לשלח את העברים מארצו, למרות המכות שניחתו על ראשו בזה אחר זה, בא משה אל פרעה ואמר לו:

כֹּה אָמַר ה': כַּחֲצֹת הַלַּיְלָה אֲנִי יוֹצֵא בְּתוֹךְ מִצְרָיִם. וּמֵת כָּל-בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם--מִבְּכוֹר פַּרְעֹה הַיֹּשֵׁב עַל-כִּסְאוֹ עַד בְּכוֹר הַשִּׁפְחָה אֲשֶׁר אַחַר הָרֵחָיִם; וְכֹל בְּכוֹר בְּהֵמָה. וְהָיְתָה צְעָקָה גְדֹלָה בְּכָל-אֶרֶץ מִצְרָיִם, אֲשֶׁר כָּמֹהוּ לֹא נִהְיָתָה וְכָמֹהוּ לֹא תֹסִף. וּלְכֹל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, לֹא יֶחֱרַץ-כֶּלֶב לְשֹׁנוֹ, לְמֵאִישׁ וְעַד-בְּהֵמָה--לְמַעַן תֵּדְעוּן אֲשֶׁר יַפְלֶה ה' בֵּין מִצְרַיִם וּבֵין יִשְׂרָאֵל. וְיָרְדוּ כָל-עֲבָדֶיךָ אֵלֶּה אֵלַי וְהִשְׁתַּחֲווּ-לִי לֵאמֹר, צֵא אַתָּה וְכָל-הָעָם אֲשֶׁר-בְּרַגְלֶיךָ, וְאַחֲרֵי-כֵן אֵצֵא; וַיֵּצֵא מֵעִם-פַּרְעֹה בָּחֳרִי-אָף.

תוכן המכה היה, לפיה ימותו כל בכורי מצרים - מגדולם ועד קטנם. זמן המכה היה אמור להתחיל בחצות הלילה בדיוק, אך משה אמר "כחצות", מכיוון שחשש ששעוני המצרים אינם מדויקים, והם יטענו שה' לא קיים את דבריו. מעשית, מתו כל הבכורים הזכרים והנקבות בארץ מצרים, כל מי שהיה בכור מאב או מאם. לפעמים מתו מספר ילדים בבית אחד, כאשר נשים מצריות זנו תחת בעליהן וילדו מספר ילדים שכל אחד מהם בכור לאביו.

בית פרעה במכה

כל הבכורים והבכורות מתו, חוץ מבתיה בת פרעה, שהייתה בכורה לאמה[1] ולא מתה בגלל שהצילה את משה רבינו[2].

בנו הבכור של פרעה מת ובהיותו בכור בעצמו, פרעה חשש כי אף הוא עומד למות. הוא מיהר אל משה ואהרן וביקש מהם לצאת יחד עם כל משפחותיהם, מקניהם וטפם. בני ישראל שחיכו לרגע זה, יצאו ממצרים בבוקר שלאחר מכת הבכורות.

השפעת המכה על בני-ישראל

מכת בכורות בציורו של ויליאם טרנר

בזמן המכה

בני ישראל נצטוו להקריב את קרבן הפסח בערב מכת בכורות ולאכלו באותו ערב. על מנת שהקב"ה יפסח על בתי העברים בשעת מכת בכורות, נצטוו העברים למשוח מדם הקורבן על משקוף ביתם. מכאן גם התקבל שם החג, חג הפסח. כמו כן, נצטוו העברים שלא לצאת מפתח ביתם עד בוקר.

מצוות לזכר המכה

כמה מצוות בתורה, הנוגעות לקדושת הבכורה, ניתנו כזכר למכת בכורות:

  1. מצוות בכור בהמה טהורה
  2. מצוות פטר חמור
  3. מצוות בכור אדם - פדיון הבן

התורה אף מדריכה את יוצאי מצרים להשיב לבניהם, כשישאלו מדוע הם מקיימים מצוות אלה, שמצוות אלו הן זכר ליציאת מצרים ולמכת בכורות, בה הרג ה' את בכורי מצרים - "מבכור אדם עד בכור בהמה" (ספר שמות, פרק י"ג, פסוק ט"ו).

המכה במדרשים

מדרשים רבים מדברים על מכה זו, ביניהם:

  • מכיוון שנשות מצרים זינו תחת בעליהם, היו יותר מבכור אחד בכל בית. מה שגרם לכך שהיו מספר מתים. כתוצאה מכך, חששו המצרים שמא המכה החלה "להתפשט" ולהרוג גם כאלו שאינם בכורים.
  • מדרש אחר מספר על פרעה, נמוך הקומה, רץ ברחובות ארץ גושן (בה שכנו העברים) לחפש את משה.
  • סיפור אחר עוסק בהכנות למכה, כאשר בכורי מצרים שמעו על הצרה המשמשת ובאה, באו להוריהם בתביעה לשחרר את בני ישראל ממצרים. כאשר לא הסכימו, החלה מלחמה ביניהם ונפלו קרבנות משני הצדדים. מדרש זה רמוז בפסוק "למכה מצרים בבכוריהם", ולזכרו חוגגים את שבת הגדול.

ראו גם

קישורים חיצוניים

הערות שוליים


שגיאות פרמטריות בתבנית:הערות שוליים

לא נמצא templatedata תקין

  1. פרקי דרבי אליעזר פרק מ"ח, ובמפרשים מובא שהייתה בכורה לאמה
  2. מדרש רבה בא יח ג.