משה בארמון פרעה

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

סיפור משה בארמון פרעה מוזכר במדרשי חז"ל, אך במקרא עצמו הוא אינו נזכר, מלבד מה שמסופר שמשה נשלח בציווי ה' אל פרעה לבקש ממנו להוציא את בני ישראל מארץ מצרים.

מעשה משה וכתר פרעה

הסיפור המדרשי מתאר אירוע דרמטי בו משה הילד, גדל כבן בבית פרעה, נוטל את עטרת המלך מעל ראשו ומניחה על ראשו שלו. המעשה מעורר בהלה וחרדה בקרב פרעה ויועציו. בלעם בן בעור, יועץ המלך, מזהיר את פרעה שמשה מהווה סכנה למלכות מצרים, וטוען שמשה פעל כך בכוונה תחילה, כחלק מתוכנית ערמומית של העברים להשתלט על העולם. הוא מזכיר דוגמאות מהעבר, כמו אברהם, יצחק ויעקב, שלטענתו פעלו בערמה כדי להשיג את מטרותיהם. בלעם מציע להרוג את משה כדי למנוע ממנו לממש את מזימתו.

פרעה מכנס את חכמי מצרים כדי להחליט על גורלו של משה. מלאך, המחופש לאחד החכמים, מציע מבחן: להניח לפני משה אבן שוהם וגחלי אש. אם יבחר משה בשוהם, סימן שפעל בערמה, ואם יבחר בגחלים, סימן שפעל בתמימות. משה מושיט ידו לשוהם, אך המלאך מטה את ידו אל הגחלים. משה נוטל גחלת לוהטת, מכניס אותה לפיו ושורף את לשונו, מה שהופך אותו לכבד פה וכבד לשון. בעקבות המבחן, פרעה חוזר בו מכוונתו להרוג את משה.

משה גדל בארמון, זוכה ליחס מועדף ולבגדי מלכות, אך אינו שוכח את אחיו, בני ישראל, הסובלים בעבודת פרך. הוא שומע על סבלם ועל העצות של בלעם נגדם ונגדו. משה זועם על בלעם ומחפש דרך להורגו. בלעם, שחושש ממשה, בורח ממצרים עם בניו. הסיפור מסתיים במשה המתבגר, אהוב על ידי פרעה וכל אנשי מצרים, אך מודע לסבל עמו, מה שמרמז על תפקידו העתידי כגואלם.

הכניסה לארמון

והיו ארבע מאות פתחים לפלטרים של פרעה ועל כל פתח ופתח אריות ודובים וחיות רעות ולא היתה בריה יכולה ליכנס שם עד שהיו מאכילין אותם בשר שלא יהו מזיקין אותו, וכשבאו משה ואהרן נתקבצו כולם וסובבים ומלחכין רגליהם והתחילו ללוותם עד שבאו לפני פרעה וכל מלכי מזרח ומערב כשראו אותם נפל פחדם עליהם וזיע ורתת וחלחלה אחז לפרעה ולכל היושבים לפניו והסירו כתריהם מעל ראשיהם והשתחוו להם

אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ הָלְכוּ עִמָּהֶן הַזְּקֵנִים וְהָיוּ מְגַּנְבִין אֶת עַצְמָן וְנִשְׁמָטִין אֶחָד אֶחָד שְׁנַיִם שְׁנַיִם וְהָלְכוּ לָהֶן, כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעַ לְפַלְטֵרִין שֶׁל פַּרְעֹה לֹא נִמְצָא אֶחָד, שֶׁכֵּן כְּתִיב: וְאַחַר בָּאוּ משֶׁה וְאַהֲרֹן, וְהֵיכָן הַזְּקֵנִים, אֶלָּא שֶׁהָלְכוּ לָהֶן, אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כָּךְ עֲשִׂיתֶם, חַיֵּיכֶם שֶׁאֲנִי פּוֹרֵעַ לָכֶם, אֵימָתַי, בְּשָׁעָה שֶׁעָלָה משֶׁה וְאַהֲרֹן עִם הַזְּקֵנִים לְהַר סִינַי לְקַבֵּל הַתּוֹרָה, הֶחֱזִירָן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כד, יד): וְאֶל הַזְּקֵנִים אָמַר שְׁבוּ לָנוּ בָּזֶה. וַיֹּאמְרוּ אֶל פַּרְעֹה כֹּה אָמַר ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל שַׁלַּח אֶת עַמִּי וְיָחֹגוּ לִי בַּמִּדְבָּר. אָמַר רַבִּי חִיָּא בַּר אַבָּא, אוֹתוֹ הַיּוֹם יוֹם פְּרוּזְבּוּטִי שֶׁל פַּרְעֹה הָיָה, וּבָאוּ כָּל הַמְלָכִים כֻּלָּן לְכַבְּדוֹ, וְהֵבִיאוּ דּוֹרָאוֹת שֶׁל עֲטָרוֹת, וְהָיוּ מַעֲטִירִין אוֹתוֹ, שֶׁהוּא יוֹם קוֹזְמוֹקְרַטוֹר, וְהֵבִיאוּ אֱלֹהֵיהֶן עִמָּהֶן, מִשֶּׁעִטְּרוּ אוֹתוֹ, הָיוּ משֶׁה וְאַהֲרֹן עוֹמְדִין עַל פֶּתַח פַּלְטֵרִין שֶׁל פַּרְעֹה, נִכְנְסוּ עֲבָדָיו וְאָמְרוּ שְׁנֵי זְקֵנִים עוֹמְדִין עַל הַפֶּתַח, אָמַר לָהֶן, יַעֲלוּ. כֵּיוָן שֶׁעָלוּ הָיָה מִסְתַּכֵּל בָּהֶן שֶׁמָּא יְעַטְּרוּ אוֹתוֹ, אוֹ שֶׁמָּא יִתְּנוּ לוֹ כְּתָבִים, וְאַף לֹא שָׁאֲלוּ בִּשְׁלוֹמוֹ. אָמַר לָהֶם מִי אַתֶּם, אָמְרוּ לוֹ שְׁלוּחָיו שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אָנוּ

שמות רבה ה יד

לקריאה נוספת

  • מלמד אברהם, 'כבדות הלשון של משה ובעיית הרטוריקה היהודית', משה אבי הנביאים – דמותו בראי ההגות לדורותיה, 2010, עמ' 127 – 142.

קישורים חיצוניים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

משה בארמון פרעה40379621