סתי הראשון
.jpg)
סֶתִי הָרִאשׁוֹן היה פרעה במצרים העתיקה מהשושלת ה-19 בתקופת הממלכה החדשה. היה בנו של רעמסס הראשון והמלכה סיתרע, תקופת שלטונו מתוארכת לשנים 1304-1318 לפנה"ס לפי הכרונולוגיה הגבוהה או 1290-1279 לפנה"ס לפי הכרונולוגיה הנמוכה. בגלל בעיית התיארוך הבאה לידי ביטוי בכרונולוגיה המצרית יש המתארכים את שלטונו לתחילת המאה ה-13 לפנה"ס. השם סתי פירושו "שֶׁל סֶת", כלומר המקודש לאל סת. חלק מהחוקרים משערים שסתי הראשון צרף את בנו רעמסס השני לשלטון שש שנים לפני מותו.
ביוגרפיה
שליטה הראשון של השושלת ה-19 היה רעמסס הראשון שמלך שנתיים. הוא מונה לתפקידו על ידי חרמחב. רעמסס הראשון היה חייל מקצועי. מכיוון שמונה לתפקידו בהיותו מבוגר שיתף את בנו סתי בשלטון.
מסע המלחמה הראשון של סתי היה לנוביה. אבל את עיקר שלטונו הקדיש למסעות לכוון צפון-מזרח. תקופה זו נקראת בהיסטוריה של הלבנט תקופת הברונזה המאוחרת ג. הוא חידש את מדיניות הכיבושים שהייתה נהוגה בתחילת השושלת ה-18 בימיהם של תחותמס השלישי ואמנחותפ השני. סתי הראשון ערך 3 מסעות בכנען וסוריה וזאת כדי לחזק את השלטון של מצרים שהתרופף שם לאחר תקופת שלטונו של אחנתון. מסעו הראשון היה כדי לדכא מרד שפרץ בבית שאן. לזכר ניצחונו הציב 2 מצבות בבית שאן, אחת מהם מדברת על ניצחון על החבירו מרמות יששכר. במסעו השלישי שב סתי הראשון להתמודד עם ממלכת החתים, הוא הצליח להכותם בקדש שם הציב מצבת ניצחון שנמצאה במקום בחפירות ארכאולוגיות. אך לא כבש מחדש את סוריה. בכתובות ובתבליטי קיר שהותיר אחריו במקדש בכרנך עולה כי לקח שבויים רבים ביחד איתו בחזרתו למצרים מקרב השסו הכנענים שפרעו כנגד המצרים בכנען והרשו לעצמם למרוד במרותו, וכפי הנראה נוצלו כעבדים במקום מושבם החדש במצרים - היו כאלה שביקשו לראות בכך רמז לשעבוד העברים מספר שמות אולם זו לא סוגיה מפורטת דיו ממקורות ראשוניים או משניים, בהתבסס על תאוריה זו הופק הסרט "נסיך מצרים".
סתי הראשון בנה בנייני פאר רבים. הוא בנה מקדש מתים לאביו רעמסס הראשון בכרנך ומקדש מתים לעצמו באבידוס. במקדש זה נמצאת רשימת המלכים מאבידוס המפרטת 75 מלכים שקדמו לסתי ואת סתי עצמו. הוא פיתח את מכרות הזהב באזור ים סוף ובנוביה התחתונה.
קברו של סתי הראשון נמצא בקבר KV17 בעמק המלכים. אורך הקבר הוא 136 מטר והוא הקבר העמוק ביותר שנכרה מכל מלכי הממלכה החדשה. הקבר נמצא מעוטר בכל המסדרונות והחדרים. המומיה של סתי הראשון נמצאה בשנת 1881 בקבר בדיר אל-בחרי. מפניו נדמה כי מת בגיל 40 או אולי אף פחות מזה - צעיר ביחס לחורמחב, לאביו ובנו והוצע כי ייתכן שסבל ממחלה שליוותה אותו במשך שנים. הלב שלו הונח בצד ימין של החזה במקום בצדו השמאלי לאחר החניטה והוצע כי ייתכן שסבל ממחלת לב וכי החונטים ייעדו לשינוי המקום לאחר המוות שיפור של תפקוד הלב בעולם הבא, אך זאת רק תאוריה. גופתו מלמדת שהיה בגובה 1.70 מ' (שהיה גבוה ביחס לממוצע המצרי דאז) ושרכס אפו וסנטרו הבולט מזכירים את אלו של בנו (גופו היה מאסיבי יותר משל בנו שמת מבוגר וחלש בהרבה ממנו מבחינה גופנית), המומיה הושחתה במהלך השנים טרם גילוייה בידי שודדי קברים שפרצו לקברו וערפו את ראשו, אולם לפניו שהיו מכוסים לא נגרם כלל נזק.[1] המומיה שמורה במוזיאון המצרי בקהיר.
מצבות סתי הראשון בבית שאן
בחפירות בבית שאן נתגלו שתי מצבות ניצחון מימיו של סתי הראשון. מצבות אלה מעידות שכבר במסעו הראשון עבר דרך בית שאן והשליט בה סדר.
מצבה א
הכתובת על המצבה כוללת את הטקסט הבא: ”שנת מלכות ראשונה, חודש שלישי לעונה ה"ג. היום העשירי”. לאחר מכן מופיע טקסט המפרט את שבחי פרעה ולאחריו הקטע הבא: ”ביום זה באו להגיד להוד מלכותו לאמור: האויב העלוב אשר בעיר חמת אוסף לו עם רב, כדי להתקיף את העיר בית-שאן והוא עומד להתחבר אל אנשי פחל. הוא איננו נותן לשליט רחוב לצאת החוצה. אז שלח הוד מלכותו את הגדוד הראשון של אמון 'אמיצי הקשתות' לעיר חמת, את הגדוד הראשון של רע 'רב האומץ' לעיר בית-שאן ואת הגדוד הראשון של סת 'חזק הקשתות' לעיר ינועם. כעבור יום אחד נפלו מפני הדרו של הוד מלכותו, מלך מצרים העליונה והתחתונה”[2].
מצבה ב
מצבה זו שימשה כאבן סף בתקופה הביזנטית בארץ ישראל. האותיות נשחקו עם הזמן ופיענוח הכתובת התעכב זמן רב. התאריך המדויק של הכתובת נמחק. במצבה מופיעה פתיחה המפארת את המלך ולאחריה הטקסט הבא: ”ביום זה באו להגיד להוד מלכותו - החבירו מהר יַרְמְתוּ עם התירו התוקפים את העאמו מרהמה. ויאמר הוד מלכותו: מה חושבים העאמו העלובים, כי תפסו שוב קשתותיהם לפרוע פרעות. הם אינם מכירים את השליט החזק כמו בז ופר אביר, רחב צעד, חד קרניים, פרוש כנפיים, מוצקים כל אבריו כנחושת, כדי להרוס את הארץ של דאהי (כנען) כולה. ויצווה הוד מלכותו על אחדים מאנשי צבאו וממרכבותיו הרבות לפנות אל ההר של דאה. לאחר יומיים הם שבו בשלום מהר ירמת עם מנחות, שבויים ושלל...”. "הר יַרְמְתוּ" המוזכרת במצבה היא רֶמֶת שמופיעה בנחלת שבט יששכר[3].
| לפניו: רעמסס הראשון |
אחריו: רעמסס השני |
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ ג'יימס הנרי ברסטד, "דברי ימי מצרים: מן הזמן הקדום ביותר ועד לכבוש הפרסי", כרך ב', 1956.
- ^ יוחנן אהרוני, תולדות ארץ ישראל, הוצאת משרד הביטחון, תל אביב 1986, עמוד 112
- ^ יוחנן אהרוני, תולדות ארץ ישראל, הוצאת משרד הביטחון, תל אביב 1986, עמוד 113
