חמאס

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
(הופנה מהדף חמס)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
יש לשכתב ערך זה. הסיבה היא: ערך חסר, מעט מקורות איכותיים, מבנה בעייתי. פרטים בדף השיחה.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
יש לשכתב ערך זה. הסיבה היא: ערך חסר, מעט מקורות איכותיים, מבנה בעייתי. פרטים בדף השיחה.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
חמאס
حماس
דגל חמאס
סמליל החמאס
סמליל החמאס
חגיגות ה־25 לתנועה, עזה (2012)
חגיגות ה־25 לתנועה, עזה (2012)
תקופת הפעילות 1987–הווה (כ־37 שנים)
אידאולוגיה לאומנות פלסטינית[1]
אסלאמיזם סוני[2]
פונדמנטליזם אסלאמי[3]
אנטי-ציונות[4]
אנטישמיות[4]
פתרון המדינה האחת[4]
קבוצות אתניות ערבים פלסטינים
מנהיגים לא ידוע
מטה עזה, הרשות הפלסטינית
אזורי פעילות הרשות הפלסטיניתהרשות הפלסטינית הרשות הפלסטינית
סוריהסוריה סוריה
לבנוןלבנון לבנון
קטר (מדינה)קטר (מדינה) קטר
חברים כמה עשרות אלפי חמושים (לפני מלחמת חרבות ברזל)
חלק מ ציר ההתנגדות
יחידות בת גדודי עז א-דין אל-קסאם
בעלי ברית מדינות בעלות ברית
איראןאיראן איראן
סוריהסוריה סוריה
קטר (מדינה)קטר (מדינה) קטר
טורקיהטורקיה טורקיה (בתקופת ארדואן)
סודאןסודאן סודאן (עד 2019)[5][6]
קוריאה הצפוניתקוריאה הצפונית קוריאה הצפונית
דרום אפריקהדרום אפריקה דרום אפריקה[7]
ארגונים בעלי ברית
הג'יהאד האסלאמי הפלסטיניהג'יהאד האסלאמי הפלסטיני הג'יהאד האסלאמי הפלסטיני
חזבאללהחזבאללה חזבאללה
החזית העממית לשחרור פלסטיןהחזית העממית לשחרור פלסטין החזית העממית לשחרור פלסטין
החזית הדמוקרטית לשחרור פלסטיןהחזית הדמוקרטית לשחרור פלסטין החזית הדמוקרטית לשחרור פלסטין
גדודי חללי אל-אקצא
ועדות ההתנגדות העממית
חות'יםחות'ים חות'ים
האחים המוסלמים
מתנגדים ישראלישראל ישראל
ארצות הבריתארצות הברית ארצות הברית
הממלכה המאוחדתהממלכה המאוחדת הממלכה המאוחדת
אוסטרליהאוסטרליה אוסטרליה
גרמניהגרמניה גרמניה
האיחוד האירופיהאיחוד האירופי האיחוד האירופי
ירדןירדן ירדן
מצריםמצרים מצרים
יפןיפן יפן
קנדהקנדה קנדה
ערב הסעודיתערב הסעודית ערב הסעודית
איחוד האמירויות הערביותאיחוד האמירויות הערביות איחוד האמירויות הערביות
ניו זילנדניו זילנד ניו זילנד
ארגנטינהארגנטינה ארגנטינה
קרבות
אתר חמאס
חמאס
אידאולוגיות לאומנות פלסטינית
אסלאמיזם סוני
פונדמנטליזם אסלאמי
אנטי-ציונות
אנטישמיות
פתרון המדינה האחת
נציגויות בפרלמנטים
המועצה המחוקקת הפלסטינית
74 / 132

חמאסערבית: حماس, ראשי תיבות של حركة المقاومة الاسلامية – בתעתיק מדויק: חרכת אלמקאומה אלאסלאמיה – "תנועת ההתנגדות האסלאמית"; פירוש המילה "חמאס": התלהבות, גבורה, קנאות[8]) הוא ארגון טרור ותנועה אסלאמיסטית-סונית פונדמנטליסטית פלסטינית שהוקמה בשנת 1987.

מטרת הארגון על פי אמנת חמאס היא הקמת מדינה פלסטינית אסלאמית תאוקרטית בשטחי ארץ ישראל, "מהנהר עד לים", הכוללים את שטחי מדינת ישראל[9] כולל יהודה, שומרון וחבל עזה, תחת המוטו: "אללה הוא תכליתה, הנביא הוא דמות המופת שלה, הקוראן הוא החוקה שלה, מלחמת הקודש היא דרכה, והמוות למען אללה הוא הנעלה במשאלותיה".

תנועת חמאס הוגדרה כארגון טרור על ידי מדינות רבות ובהן ישראל, ארצות הברית, הממלכה המאוחדת, האיחוד האירופי,[10] קנדה,[11] אוסטרליה,[12][13] ירדן, יפן,[14] נורווגיה, איסלנד[15] ופרגוואי.[16] מנגד, היא מוגדרת כתנועה פוליטית לגיטימית על ידי איראן, רוסיה, טורקיה, סין ורוב מדינות ערב.[17]

על פי הצהרות פומביות, תנועת חמאס מחולקת לשלוש זרועות:

  1. זרוע פוליטית-מדינית.
  2. זרוע צבאית המכונה "גדודי עז א-דין אל-קסאם" שהיא וה"מוראביטון" נאבקות בישראל באמצעות ביצוע פעולות טרור.
  3. זרוע אזרחית ("דעוה"), הפועלת לרווחת הציבור הרחב, בהפעלת מרפאות, מתן צדקה, חלוקת מזון, הקמת בתי ספר ובהשפעת פעילות הרווחה מגייסת תומכים לחמאס.

בפועל, כל הזרועות משמשות במישרין או בעקיפין לאותן מטרות, שהוגדרו באמנת חמאס, ובראשן חיסול מדינת ישראל.

בתקופת האינתיפאדה השנייה הובילה חמאס את הטרור הפלסטיני ובפרט את גל פיגועי ההתאבדות כנגד אזרחי ישראל. חמאס צברה פופולריות ביהודה ושומרון אך עיקר כוחה היה ברצועת עזה, שם אף על פי שנהרגו רוב מנהיגיה (אחמד יאסין, סלאח שחאדה, איבראהים מקאדמה, עדנאן אל-ע'ול ועבד אל-עזיז א-רנתיסי), חמאס שמרה על כוחה, ואף התחזקה אל מול אוזלת ידם של מנגנוני הביטחון של הרשות הפלסטינית.

בינואר 2006 זכתה רשימת "הרפורמה והשינוי" של חמאס ברוב בבחירות למועצה המחוקקת הפלסטינית, הפרלמנט של הרשות הפלסטינית. ראש הסיעה, אסמאעיל הנייה, מונה כראש ממשלת הרשות הפלסטינית. אולם עם פרוץ עימות חמאס-פת"ח ברצועת עזה, פוזרה הממשלה וחמאס הוצא מחוץ לחוק על ידי ראש הרשות, מחמוד עבאס.[18] העימות הסתיים ב-14 ביוני 2007, אז השתלטה חמאס על רצועת עזה, תוך הריגת פעילי פת"ח.[19] מאז שולטת חמאס ברצועה תחת הנהגתו של יחיא סנוואר משנת 2017. סנוואר כפוף לאסמאעיל הנייה, (שחוסל מאז) העומד בראש הזרוע המדינית של חמאס ששוכנת בקטר, ולמחמוד א-זהאר, שאחראי על קשרי החוץ של הארגון בעזה. לאחר חתימת הסכם הפיוס בין פת"ח לחמאס (אנ') בקהיר באפריל 2011 אמר משעל כי חמאס תקבע את אופי המאבק נגד ישראל, כולל השימוש באלימות ובטרור, בתיאום עם פת"ח.[20] באוקטובר 2011 בעסקת שליט הגיעה תנועת חמאס להסכם עם ישראל על שחרורם מהכלא הישראלי של 1,027 אסירים פלסטינים, בהם 280 רוצחים שנשפטו למאסר עולם, בתמורה לשחרורו של החייל החטוף גלעד שליט. ב-2014 נחתם הסכם פיוס נוסף בין חמאס לפת"ח והוקמה ממשלת מעבר בתמיכת שני הארגונים.[21] נכון לשנת 2020, טרם מומש בפועל הפיוס בין התנועות.

ב-7 באוקטובר 2023 פתח חמאס במתקפת פתע על ישראל – במסגרתה חדרו כ-3,000 מחבלים ליישובי עוטף עזה ולבסיסי צבא באוגדת עזה, טבחו בכ-1,200 ישראלים ואזרחים ממדינות אחרות, פצעו יותר מ-4,800, וחטפו יותר מ-240 אזרחים וחיילים לרצועת עזה.[22] לפי העדויות, מעשי הרצח כללו התעללות, עינויים, פגיעה בנשים,[23] עריפת ראשים[24] והשחתת גופות של אזרחים, נשים, ילדים וקשישים. בעקבות המתקפה ישראל הכריזה על מלחמת חרבות ברזל, שבמסגרתה כבש צה"ל חלקים גדולים מרצועת עזה במטרה להשמיד את יכולותיו הצבאיות של חמאס, להשיב את החטופים לישראל ולהסיר את האיום הביטחוני מרצועת עזה כלפי ישראל.

האידאולוגיה הבסיסית של חמאס

ערך מורחב – אמנת חמאס

יעדים

יעדי חמאס נגזרים מיעדי "האחים המוסלמים". החידוש שבתפיסת חמאס הוא שילוב התפיסה התאולוגית המוסלמית במסגרת המאבק הלאומי הפלסטיני. חמאס גורסת כי מדינת ישראל (או כהגדרתה, "הישות הציונית") היא ישות מלאכותית, שהיא פרי של כיבוש, עושק וגזל שצריך לחסלה באלימות ובכוח. בראיית חמאס, כל אדמת ארץ ישראל ("מהים עד הנהר") היא אדמה קדושה (וקף) אסלאמית, אשר צריכה להיות תחת שלטון מוסלמי.

אמצעי מאבק

כרוז של חמאס המשבח את פיגועי ההתאבדות
תמונה זו מוצגת במכלול בשימוש הוגן.
נשמח להחליפה בתמונה חופשית.

לשם השגת יעדה, חמאס דוגלת בשימוש בשני אמצעים עיקריים:

  • ג'יהאדג'יהאד הוא מושג אסלאמי שפירושו "מלחמה למען הדת". באסלאם יש פירושים שונים למהות המושג ולאופן שבו יש ליישם אותו. לפי אחת הפרשנויות, משמעות הג'יהאד היא מאבק בכוח כדי להעביר את כל ה"כופרים" מהעולם. הג'יהאד, עם זאת, פוסח על בני "דתות הספר" (יהדות, נצרות, זורואסטריות), אם הם מכירים בשלטון האסלאם ומתיר את קיומם כבני חסות. בפרשנות חמאס להקשר הפלסטיני, ג'יהאד פירושו מאבק אלים נגד ישראל או כל גורם לא-מוסלמי השולט בשטחי פלסטין. במסגרת הג'יהאד, אנשי הדת של חמאס נותנים הכשר דתי גם למעשים שנחשבים בדרך כלל אסורים למוסלמים, כגון פעולות התאבדות, פגיעה באוכלוסייה אזרחית ושימוש בנשים וילדים במלחמה, ואף רצח פלסטינים חפים מפשע, אם קיים, לדעתם, חשש שאלו יעבירו מידע לישראל.[25] ההצדקה של חמאס לפעולות אלו היא שהעם הפלסטיני נמצא תחת כיבוש ואין לו כלים אחרים נגד ישראל, שלה אמצעים טכנולוגיים מתקדמים.
  • דעוה (دعوة) – בתרגום מילולי לעברית פירוש המושג הוא "הזמנה". בהקשר הדתי-מוסלמי הכוונה לקריאה לאמונה באללה. בהקשר הפלסטיני, דעוה היא פעילות של צדקה, סיוע סוציאלי וחינוך, אשר מהווים "הכשרת לבבות". חמאס מעוניינת בכך גם לקרב את העם הפלסטיני לאסלאם וגם לקרב אותו להשקפותיה האידאולוגיות. הדעוה יוצרת, למעשה, אינדוקטרינציה, ומקנה לחמאס תמיכה עממית. הדעוה משתלבת בשאיפת חמאס ליצור מדינה אסלאמית, משום שחמאס אינה מעוניינת בהפיכה אלימה, הכופה את האסלאם על העם, אלא בשינוי חברתי שיוביל לתמיכה עממית באסלאם - "אבולוציה ולא רבולוציה". בעיני כמה מהמומחים, מטרת הדעוה היא הסתת הדור הצעיר נגד ישראל ונגד החילוניות, וחינוכו לפעול באלימות[דרוש מקור]. מאז כניסתה של חמאס למערכת הפוליטית במהלך 2005 והשתלטותה על רצועת עזה ב-2007, השתנתה מערכת היחסים שבין האמצעים העומדים לרשות התנועה. מחד, שלטונה ברצועה אפשר לה לקדם חלק מיעדיה בשינוי החברה הפלסטינית באמצעות חקיקה וכפייה; ומנגד, הוא חשף אותה למערכת לחצים צבאיים וכלכליים על ידי ישראל, מדינות ערב ואף כמה מבעלות בריתה. במהלך 2011 הצהירו דוברי התנועה כי יחתרו להשתמש יותר בכלים מדיניים ועממיים כדי להשיג את מדיניותם, אך זאת מבלי לוותר על "זכותם להשתמש בהתנגדות".

מדיניות

חמאס מתמרנת באמצעות כלים אלו (ג'יהאד ודעוה), תוך קשב מתמיד לקשת הסיכויים ולסיכונים העומדים בפניה. שיטות השימוש בג'יהאד ודעוה משתנות באופן מתמיד, על פי המצב המדיני בו חמאס פועלת. חוקרי התנועה במערב ובעולם הערבי ציינו כי חמאס משתדלת שלא לפגוע בארבעה עקרונות מרכזיים:

  • אי-הכרה בישראל, ג'יהאד – לפי אמנת חמאס, למדינת ישראל אין זכות קיום, כי אדמת ארץ ישראל ("פלסטין") היא "אדמה קדושה" שאסור לאומה הערבית לוותר עליה, וחובה על כל מוסלמי לפעול בדרך של ג'יהאד כדי לשחרר אותה. כתוצאה מכך, חמאס אינה מבצעת צעדים אשר משתמע מהם כי היא משלימה עם קיומה של ישראל או תשלים עם קיומה בעתיד. כתוצאה מעמדה זו, חמאס שואפת תמיד לפעילות של מאבק אלים כנגד ישראל (כולל שימוש בטרור המתאבדים), והיא שוללת את האפשרות של ויתור על "נשק ההתנגדות". חמאס משתמש לעיתים בהפסקות אש, ככלי טקטי בלבד לצבור כוח לקראת המתקפות הבאות, וכדרך להונאת האויב.
  • זיקה לאסלאם – "חמאס: מצעה הוא השריעה. ממנו היא שואבת את רעיונותיה, את מושגיה והבנתה על העולם. ממנו היא שואבת השראה להדריך את צעדיה" (אמנת חמאס). חמאס שואפת תמיד להעניק נופך אסלאמי לפעולותיה, ולקרב את העם הפלסטיני לפירוש שהיא נותנת לאסלאם. חמאס, לפיכך, לא מקבלת את הרעיון של הקמת מדינה חילונית (המזוהה עם אש"ף ופת"ח), אלא אם מדובר בשלב בדרך להקמת מדינה אסלאמית.
  • הימנעות מפִתְנה (מלחמת אחים) – חמאס שואפת תמיד לפעול מתוך שיתוף עם כוחות הפלסטיניים, אשר בראייתה הם חלק מההתנגדות הפלסטינית. לפיכך, על אף התנגדותה לעמדות התנועות החילוניות (בעיקר הפת"ח, הנוקטת פרגמטיות מדינית ורעיונית), היא רואה בהן שותפות. באמנת חמאס, לדוגמה, מכונה אש"ף (שכבר באותה עת הכיר בהחלטה 242), "האב, האח, שאר הבשר והידיד". ראייה זו מדריכה את חמאס להימנע כמה שיותר מחיכוכים אלימים עם כוחות פלסטיניים אחים. החל מ-2006 החלו רבים להטיל ספק בעיקרון זה, לאחר שורה של עימותים אלימים שהתקיימו בין פעילי חמאס ופת"ח, בעיקר ברצועת עזה.
  • לגיטימציה פנימית – חמאס שואפת לשמור תמיד על תדמיתה בעיני העם הפלסטיני, כתנועה נקיית כפיים, אשר אימוץ רעיונותיה יאפשר לפלסטינים להשתחרר מהכיבוש הישראלי. חמאס, בהרבה ממהלכיה, נוקטת ברגישות רבה כלפי דעת הקהל הפנימית, ומשתדלת שלא להתעמת עמה.

במסגרת עקרונות אלה, מתמרנת חמאס בין הגורמים השונים. ניתן לראות מרחבי גמישות של חמאס בכל הקשור לאמצעי מאבקה, אך דוגמטיות מוחלטת ביחס ליעדיה. דוגמה בולטת לנכונותה של חמאס להתפשר היא ההסכמה על ההודנה במהלך חודשי יולי-אוגוסט 2003: אף שלא הכירה בישראל, חמאס הסכימה להפסיק את הפיגועים כלפי ישראל למשך זמן קצוב, תוך שהיא נעזרת בתקדים דתי. מהלך זה, שנועד לאפשר לחמאס להתמודד עם הלחץ הפוליטי הפנימי, איפשר לחמאס מספר חודשים של שיקום (במהלכם ישראל צמצמה את פעילותה המבצעית) אשר השתלמו לאחר מכן בעליית כוחה של חמאס בבחירות של 25 בינואר 2006, שבהם הביסה את תנועת הפת"ח השלטת. לדברי מומחים אחרים, מטרת ההודנה הייתה לחזק את הכוח הצבאי בזמן שישראל מפסיקה את הסיכולים הממוקדים ואת המבצעים הצבאיים. חמאס ביצעה מהלך דומה בראשית 2005, כאשר הסכימה ל"תהדיאה", הרגעה, שיזם מחמוד עבאס, תוך שהיא שומרת, לטענתה, על זכות התגובה.

עקרון ה'צבר'

עקרון נוסף, הן באידאולוגיה והן במדיניות חמאס, הוא ה'צבר' (صبر; הגייה מקורבת: סַבְּר), שפירושו "סבלנות, אורך רוח והתמדה". חמאס מבינה שיעדיה רחוקים מהשגה, ולכן היא דוגלת במאמץ שהוא מקיף, ארוך-טווח ומשתנה בשיטותיו בהתאם לכל מצב. אמנת חמאס נאחזת בתקדימים היסטוריים כדי להמחיש כי את ישראל ניתן להשמיד בטווח הארוך, כל עוד הפלסטינים יפגינו עמידה איתנה: "גם להסתערות הציונית הנוכחית קדמו פשיטות צלבניות מן המערב ואחרות טטאריות מן המזרח, וכשם שעמדו המוסלמים בפני הפלישות ההן ועיבדו תוכניות להילחם בהן ולהביס אותן, כך יש ביכולתם להתייצב בפני הפלישה הציונית ולהביסה". לא פעם ניתן לשמוע את הסיסמה "הסבלנות היא מפתח הישועה" כביטוי עיקרון זה כערך אסלאמי עליון בהקשרים מלחמתיים.

אנטישמיות

בהמשך לתפיסה הפאן-אסלאמית, רואה חמאס את שורש הבעיה במזרח התיכון ביהדות ולא רק בישראל, אותה היא תופסת כ"ראש גשר" לאזור.[דרוש מקור][מפני ש...] הוגי חמאס ואנשיה במסגדים מטיפים לדמוניזציה של העם היהודי כולו ומתירים פגיעה בו. כדי לעשות זאת, משתמשת חמאס הן במוטיבים אסלאמיים של אנטישמיות והן באנטישמיות אירופית "קלאסית". חמאס מדגישה שהיהדות פעלה כנגד מוחמד כבר מראשית האסלאם, ושמוחמד פעל נגדם בכוח. סעיפים 17 ו-22 של אמנת חמאס מציינים את השליטה של היהודים בתרבות, בחינוך ובאמצעי התקשורת במערב, מזכירים את הפרוטוקולים של זקני ציון וטוענים שהיהודים עומדים מאחורי המלחמות והמאבקים בעולם, לרבות מלחמות העולם. האמנה עושה דמוניזציה של העם היהודי כמי שמתכנן להשתלט על המזרח התיכון כולו.

אנשי חמאס ומסמכים רשמיים של התנועה עומדים גם מאחורי התבטאויות שמקטינות ומגמדות את שואת העם היהודי או מכחישות אותה לחלוטין. כך למשל, עבד אל-עזיז א-רנתיסי, מראשי חמאס, הרבה להתבטא בנושא השואה ולטעון שהיא הייתה "זיוף ציוני" וכי "הציונים היו מאחורי הפעולות של הנאצים". חמאס מונעת מאונר"א ללמד על השואה בבתי הספר של הארגון ברצועת עזה.[26] במסמך תגובה רשמי לוועידת סטוקהולם בינואר 2000 הצהירה חמאס על עמדתה הרשמית המכחישה את השואה:

"מה שכביכול נקרא שואה [...] הוא סיפור מומצא ללא ביסוס [...] ההמצאות של האשליות הגדולות הללו על פשע לכאורה שמעולם לא קרה, [...] חושף בבירור את הפנים הגזעניות של הציונים, שמאמינים בעליונות הגזע היהודי על שאר האומות."[27]

שיא השימוש במוטיבים אנטישמיים מצד חמאס בא לידי ביטוי באמצעי התקשורת, בפרסומים ובדברים של בכירי התנועה בערבית הקוראים להשמדת העם היהודי ומצדיקים זאת הלכתית. לגישתם, היהודים כבר אינם ד'מים, כלומר בני חסות של האסלאם, מכיוון שפעלו נגדו, ועתה הם במעמד של אויבים שיש להשמידם.[28][29] לתפיסתם, אללה איפשר את הקמת המדינה היהודית על מנת לרכז את היהודים ולהקל על המלאכה. חבר הפרלמנט הפלסטיני מטעם תנועת חמאס, ד"ר יונס אל-אסטל, כתב למשל מאמר בשנת 2008 תחת הכותרת "ייסורי הגיהנום הם גורל היהודים בעולם הבא ובעולם הזה והם עומדים להתממש". במאמר זה, שפורסם בעיתון חמאס - אלרסאלה, טוען אלאסטאל שגורל היהודים לשרפה כבר בעולם הזה, ונותן את הפיגוע בישיבת מרכז הרב כדוגמה להשמדה זו, השמדה אקטיבית ולא ציפייה לענישה בידי האל.[30]

בשנת 2017 פרסם חמאס מסמך של עקרונות ומדיניות כלליים שנועד לעדכן את אמנת היסוד. במסמך זה ישנה הבחנה בין היהודים והיהדות כדת עימם אין לחמאס סכסוך, לבין "הכיבוש והפרויקט הציוני", בהם רואה החמאס אויבים.[31] בנוגע ליהודים מציין המסמך כי "חמאס מאשר שהסכסוך שלו הוא עם הפרויקט הציוני ולא עם היהודים בגלל דתם", וכי "חמאס דוחה רדיפת כל אדם או ערעור זכויותיו על רקע לאומי, דתי או עדתי. חמאס סבור כי הבעיה היהודית, האנטישמיות והרדיפה של היהודים הן תופעות הקשורות ביסודן להיסטוריה האירופית ולא להיסטוריה של הערבים והמוסלמים או למורשתם".[31]

חמאס והג'יהאד העולמי

תנועת חמאס תומכת בג'יהאד העולמי, אך בשלב הראשון דוגלת בהקמת מדינה אסלאמית בשטחי ארץ ישראל בלבד. לפיכך, מנסה חמאס לגייס את תמיכת העולם במאבק זה ולבדל את עצמו מארגונים כמו אל-קאעידה. כך למשל, גינתה חמאס את פיגועי 11 בספטמבר. היא נגד "אל-תוחיד ואל-ג'יהאד", ארגון הטרור האסלאמי המסונף ל"אל-קאעידה", לאחר שבאפריל 2011 חטפו ורצחו את הסופר האיטלקי ויטוריו אריגוני ברצועת עזה. זאת בדרישה לשחרור מנהיגם, אבו וליד אל-מקדסי. באוגוסט 2012 שחררה חמאס מהכלא את אל-מקדסי.

ב-14 באוגוסט 2009 הכריז המנהיג הרוחני של ג'נד אנצאר אללה עבד אל-לטיף מוסא בדרשת יום שישי במסגד אבן תימיה ברפיח על הקמת אמירות מוסלמית, תוך שהוא טוען כי החמאס אינו ארגון דתי. החמאס כתש את האמירות והרג את מנהיגיה.[32] או 29.

עם זאת, משתפת חמאס פעולה עם ארגונים המזוהים עם אל-קאעידה במאבק וטרור נגד ישראל. למשל בחטיפת גלעד שליט השתתף צבא האסלאם. ראש ממשלת חמאס אסמאעיל הנייה גינה את מבצע חנית נפטון להריגת מנהיג אל-קאעידה, אוסאמה בן לאדן, שיבח את בן לאדן וכינה אותו "לוחם ערבי מוסלמי".[33]

לאחר סיום לאחר מבצע "שומר החומות" משמרות המהפכה וחמאס, הקימו מפקדה משותפת לתיאום פעולות צבאית נגד ישראל.[34]

שיתוף פעולה עם חזבאללה ואיראן

איסמאיל הנייה בפגישה עם עלי חמינאי, 2012.

ארגון הטרור השיעי חזבאללה, השוכן בלבנון ומהווה מעין פרוקסי של איראן, פרס את חסותו על חמאס. שניהם מקבלים, ברמות שונות, מימון, אימונים והכוונה מאיראן. הארגונים מקיימים שיתוף פעולה רציף. שיתוף הפעולה התחזק לאחר גירוש פעילי החמאס ללבנון ב-1992, שאנשיהם לימדו את אנשי חמאס לבנות מכוניות תופת ומטעני חבלה.[35]

בזמן מבצע שומר החומות, חזבאללה, חמאס ואיראן הקימו חמ"ל משותף לתיאום פעולות הטרור נגד ישראל.[36] לחמ"ל אף הגיע פעמיים מפקד כוח קודס, הגנרל אסמאעיל קאאני. חזבאללה שיתף מידע מודיעיני עם חמאס טרם התקפת צה"ל על "המטרו של עזה", ועל תרגיל ההונאה הצה"לי שקדם לו. לטענת סגן מזכ"ל חזבאללה, הוא העביר לחמאס גם מידע על תנועות צה"ל על ידי מזל"טים. עוד פורסם כי הארגון העביר נשק ותחמושת לעזה והעביר מספר קציני התנגדות פלסטינים מהרצועה במהלך התוקפנות.[34]

לאחר מתקפת הפתע על ישראל באוקטובר 2023, בישראל התעורר חשש שחזבאללה יבצע פלישה דומה מצפון. כבר באותו היום גויסו כוחות מילואים משמעותיים לחזית הצפונית. בפועל התנהלה בצפון לוחמה בעצימות נמוכה, ואילו חמאס נותר להילחם לבדו.[37] ראש הלשכה המדינית של חמאס, אסמאעיל הנייה, הגיע לביקור בהול באיראן, שם נפגש עם המנהיג העליון עלי ח'אמנאי. אך לדאבונו של הנייה ח'אמנאי הבהיר כי איראן לא תשתתף ישירות במלחמה.[38]

חמאס ודאעש

בין חמאס ודאעש קיים דמיון רעיוני, כשותפים לאידאולוגיה פונדמנטליסטית מדינה אסלאמית. ישנו גם דמיון מעשי בדפוסי הפעולה האכזריים, שליטה באוכלוסייה אזרחית, חינוך לשנאה, והעמדה בראש סדר העדיפויות את לוחמי ה"ג'יהאד". קשר בין הארגונים התקיים עם שלוחת המדינה האסלאמית בחצי האי סיני דרך מנהרות ההברחה של רצועת עזה מתחת לציר פילדלפי.[39] חמאס סייע לדאעש בהעברת כספים, הכשרה ואימון של מחבלים, סיוע בקשר ותקשורת ובטיפול בפצועים.[דרוש מקור] לפי מקורות אחרים דאעש וחמאס מתנגדים זה לזה כתוצאה מהמטרות השונות של הארגונים, וכן בגלל התמיכה שחמאס מקבלת מאיראן.[40][41] דאעש אף הוציא להורג פעיל חמאס.[42]

לאחר מתקפת הפתע על ישראל שביצע חמאס ב-7 באוקטובר 2023. על גופותיהם של חלק מהמחבלים שהשתתפו בטבח במתקפה על ישראל נמצאו דגלים של דאעש.[43][44] בהתקפה נטבחו כ-1,200 ישראלים ואזרחים מעשרות מדינות, רובם אזרחים לא חמושים, כולל קשישים, ילדים ותינוקות. לאחר ההתקפה הצהיר נשיא ארצות הברית ג'ו ביידן כי "חמאס צמא דם כמו דאעש".[45] ראש ממשלת צרפת עמנואל מקרון אף הציע להקים קואליציה בין לאומית להשמדת חמאס, בדיוק כמו כוח המשימה הבינלאומי שקם נגד דאעש.[46] לאור כך התפרסם ההאשטאג #HamasisISIS שפירושו "חמאס הוא דאעש".[47]

ההיסטוריה של חמאס

הקמה

חמאס הוקמה בגדה המערבית על ידי אנשי המוג'מע האיסלאמי (אנ') (השלוחה של האחים המוסלמים ברצועת עזה) בראשות שייח' אחמד יאסין[48] סביבות שנת 1987, אחרי שצברו כוח במשך שנות ה-80, בעידוד השלטון הצבאי הישראלי[49][50] שראה באנשי האחים המוסלמים שעסקו בצדקה חלופה לאש"ף, שנחשב אז לאויב המרכזי של ישראל מהצד הפלסטיני וערך פעולות אלימות נגדה.

קיים חוסר בהירות לגבי המיקום, המועד וזהות האנשים שהקימו את התנועה, כאשר הגרסה המקובלת היא ב-15 בדצמבר 1987 בעזה על ידי אחמד יאסין, מחמד טהאה ומנהיגים נוספים,[51] אם כי יש מאחרים את התאריך עד לפברואר 1988.[52] מסעב חסן יוסף טוען שהגרסאות האלו שגויות ונובעות מהיעדר מידע מדויק בנושא, ושחמאס הוקמה עוד קודם בפגישה חשאית בחברון בשנת 1986 של אחמד יאסין, אביו ודמויות דתיות משמעותיות נוספות מרחבי הגדה.[53]

התנועה גייסה את אנשיה באמצעות מערכת ארגוני הצדקה שהקימה בשנים אלו, ועל תשתית ארגוני צדקה איסלאמיים נוספים אשר היו מזוהים עם חמאס אידאולוגית. עם זאת, כארגון פוליטי עם מטרות סדורות, התנועה עלתה לבימה רק עם פרוץ האינתיפאדה הראשונה, בתחילת דצמבר 1987, ושילבה בפעם הראשונה אידאולוגיה לאומית פלסטינית עם אידאולוגיה איסלמית. בין פעולותיה הבולטות בתקופה זו ניתן למנות את חטיפת ורציחת החיילים אבי סספורטס ואילן סעדון, בעקבותיהם נשפט ונכלא מנהיג התנועה אחמד יאסין בהוראת ראש הממשלה יצחק שמיר לשב"כ, במסגרת מאמץ לאתר את מנהיגי ההתקוממות העממית - האינתיפאדה - ודרך כך להביא לרגיעתה.

בסוף ספטמבר 1989 הוצאה חמאס מחוץ לחוק בישראל.[54]

חמאס בתקופת הסכמי אוסלו

ב-13 בדצמבר 1992, טרוריסטים של חמאס חטפו ורצחו את איש מג"ב נסים טולדנו. אחרי מציאת גופתו החלה ישראל במבצע מעצרים של מחבלי חמאס מבוקשים. בבוקר ה-16 בדצמבר החליטה ממשלת רבין לגרש ללבנון, באותו יום, למעלה מ-400 טרוריסטים של חמאס, לתקופה של שנתיים. על ההחלטה הוטל איפול בתקווה שהיא תוכל להתבצע מבלי שהעניין יגיע לדיון בבג"ץ. ההחלטה הודלפה לארגוני זכויות אדם, שמיהרו להגיש עתירה לבג"ץ עוד באותו לילה. השופט אהרן ברק הוציא צו ביניים שמנע את המשך הגירוש, והדיון נערך למחרת. בדיון בבג"ץ, אושר ביצוע הגירוש וב-17 בדצמבר גורשו 415 טרוריסטים למרג' א-זוהור, שמעבר לרצועת הביטחון בדרום לבנון. בלחץ ארצות הברית, הוחלט בפברואר לקצר את תקופת הגירוש לשנה אחת בלבד.

העיכוב ופרסום הגירוש גרם לכך שממשלת לבנון התכוננה לכך מראש, ומנעה מהמגורשים להיכנס לשטח שבו היא שלטה. כך הם הקימו מחנה אוהלים, שמיקד את תשומת לב התקשורת העולמית. במחנה המגורשים בלטו הטרוריסטים עבד אל-עזיז א-רנתיסי ומחמוד א-זהאר, שהתקדמו בצמרת התנועה כתוצאה מכך, והפכו למנהיגי הדור השני שלה. המגורשים ניצלו את תקופת שהותם בלבנון ליצירת קשרים עם ארגון החזבאללה וללמידת דרכי פעולה חדשות בתחום הטרור והחבלה. יש סוברים, שכך הייתה תרומתם חשובה לביצוע גל פיגועי הטרור הפלסטיני, שהחל ב-1994, לאחר חזרתם של כל הטרוריסטים שגורשו.

ב-16 באפריל 1993, בוצע פיגוע ההתאבדות הראשון על ידי חמאס. מחבל מתאבד התפוצץ בסמוך לפונדק דרכים בצומת מחולה בבקעת הירדן. בתחילת 1996 נהרג מנהיג הארגון יחיא עיאש על ידי ישראל, ובתגובה בוצעו ארבעה פיגועי התאבדות - בירושלים (הפיגועים באוטובוסים בקו 18 בירושלים (1996)), בתל אביב (הפיגוע בדיזנגוף סנטר) ובאשקלון. בעקבות פיגועים אלה, טענה הרשות הפלסטינית, כי החלה לפעול נגד חמאס, ולדכא לכאורה את פעילותה. זמן קצר לאחר מכן, נעצר ראש הלשכה המדינית של התנועה, מוסא אבו מרזוק, במהלך נסיעה לארצות הברית, והוחלף על ידי סגנו ח'אלד משעל. אבו מרזוק שוחרר לבסוף כעבור שנה אך התמנה לסגנו של משעל במקום לחזור לתפקידו המקורי.

פיגוע באוטובוס ב-1996 שעליו אחראי חמאס

בשנת 1997, לאחר שני פיגועי התאבדות בירושלים, הורה ראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו, למוסד, לחסל את ראש הלשכה המדינית החדש של התנועה, ח'אלד משעל, שהתגורר בירדן ולטענת גורמי ביטחון בישראל היה "ראש הנחש", שעומד למעשה בראשות הארגון, באמצעות רעל מיוחד. המבצע הסתבך, וסוכני "המוסד" שנשלחו לבצע את הפעולה נתפסו. בתמורה לשחרורם, שלחה ישראל נסיוב שהציל את חייו של משעל, ושחררה עשרות טרוריסטים פלסטינים שנשפטו לתקופות מאסר ארוכות על מעשי הטרור שביצעו, ובראשם שייח' אחמד יאסין.

לקראת הדיונים בקמפ-דייוויד על הסדר הקבע, הציע יאסין כי חמאס תכריז על הודנה למשך 10 או 20 שנה, בתמורה להקמת מדינה פלסטינית שבירתה ירושלים, "והדור הבא יחליט אם לחדש את המאבק". בעקבות כישלון השיחות, לא ידוע אם הצעה זו הייתה ממשית.

חמאס באינתיפאדה השנייה

מאז פרוץ האינתיפאדה השנייה עלה כוחה של חמאס. סיבה אחת היא התפוררות שלטון הרשות הפלסטינית והשחיתות ברשות, שחלקה קשור למונופולים שיצרו אנשי הרשות עם אנשי עסקים ישראליים. חמאס נחשבה לגוף אידאולוגי שהשחיתות לא דבקה בו. סיבה נוספת היא פופולריות מעשי הרצח, הטרור והגרילה שלו נגד ישראל בקרב הציבור הפלסטיני. למרות העוינות בין חמאס לפת"ח ולרשות הפלסטינית, טוענים גורמי ימין בישראל, כי השניים קיימו שיתוף פעולה חלקי בהתקפות כנגד ישראל, כאשר יאסר ערפאת משתמש בחמאס ללחוץ את ישראל על ידי טרור מבלי שהרשות תהיה אחראית לכך. ברצועת עזה, חמאס וגדודי חללי אל-אקצא לקחו אחריות משותפת על מספר רב של פעולות טרור כנגד ישראל.

במהלך האינתיפאדה החלה ישראל בסיכול ממוקד של מחבלי חמאס באמצעות תקיפה צבאית יזומה כגון בתקיפה אווירית או על ידי צלפים. מדיניות זו עוררה מחלוקת בישראל ובעולם, ויש שטענו שהיא אינה יעילה ואף משיגה את התוצאה ההפוכה בכך שהיא מלבה את האש. עם זאת, מדינות רבות ובהן ארצות הברית אימצו טקטיקה דומה במלחמה העולמית בטרור. כמו כן, ארגוני זכויות האדם וארגוני שמאל קיצוני בישראל ומחוץ לה הביעו מחאה כנגד מדיניות הסיכולים הממוקדים, בטענה שהיא מהווה למעשה ביצוע הוצאה להורג ללא משפט. בתחילה מדיניות זו הופעלה כנגד מחבלים מתאבדים ופעילים צבאיים שנחשבו כ"פצצה מתקתקת", אך ככל שעבר הזמן הופעלה מדיניות זו גם כנגד אנשי הזרוע הפוליטית של הארגון, ולא רק כלפי הזרוע הצבאית (גדודי עז-א-דין אל קסאם). בקיץ 2003 נהרג בסיכול ממוקד דובר חמאס ברצועה, אסמאעיל אבו שנב, בעוד שבכירי הארגון עבד אל-עזיז א-רנתיסי ומחמוד א-זהאר ניצלו מניסיונות דומים.

ב-6 בספטמבר 2003 במבצע קטיף כלניות הטיל מטוס קרב של חיל האוויר הישראלי פצצה במשקל רבע טון על בית שבו התכנסו בכירים בחמאס: מוחמד דף, ראש הזרוע הצבאית; עדנאן אל-רול, המהנדס ברצועה והאחראי על פרויקט הקסאם; השייח אחמד יאסין, המנהיג הרוחני של חמאס; אסמאעיל הנייה, ראש לשכתו של יאסין; עבד אל-עזיז א-רנתיסי, סגנו של השייח יאסין; ומחמוד א-זהאר, מראשי חמאס וסגנו של יאסין. הפצצה פגעה רק בקומה העליונה של הבית, בעוד שכל צמרת החמאס התכנסה בקומה התחתונה של הבית, ולכן כולם ניצלו מהמתקפה.

ב-22 במרץ 2004 נהרג מייסד התנועה ומנהיגה, השייח אחמד יאסין. במקומו מונה ח'אלד משעל למנהיג חמאס. כמנהיג חמאס בשטחי יהודה, שומרון ועזה מונה עבד אל-עזיז א-רנתיסי, שנהרג אף הוא בסיכול ממוקד ב-17 באפריל 2004.

על-פי נתונים שפרסמה מערכת הביטחון לאחר מותו של יאסין, בשלוש וחצי שנותיה של האינתיפאדה השנייה ביצע חמאס 425 פיגועים, שבהם נהרגו 377 ישראלים ונפצעו 2,076 אנשים. 52 מפיגועים אלה היו פיגועי התאבדות, שבהם נהרגו 288 ישראלים ונפצעו 1,646. לפי המרכז למורשת המודיעין ביצע חמאס מאז תחילת העימות 780 פיגועים בהם נהרגו 430 אזרחים ונפצעו 2,260 אזרחים.

מדיניות הסיכולים הממוקדים פגעה קשה בתשתית ההנהגתית והצבאית של חמאס. בשנת 2004 נהרגו רוב המהנדסים הבכירים של חמאס ברצועת ופעילים בכירים בתעשיית הקסאם (הבכיר שבהם היה עדנאן אל-ע'ול). פגיעות קשות אלה הביאו להחלשה בכוחה של חמאס לבצע פיגועי התאבדות בשטח ישראל, והיא הגיבה בהגברת ירי הרקטות לעבר יישובי גוש קטיף ושדרות.

התחזקות חמאס בציבור הפלסטיני, ההתפוררות ההדרגתית של הרשות הפלסטינית ופת"ח, ההחלטה הישראלית על תוכנית ההתנתקות ובעיקר מות יאסר ערפאת הביאו לשינוי במדיניות התנועה בתחילת 2005, ולהדגשה רבה יותר של מאפייניה הפוליטיים. חמאס החליטה על השתתפות בבחירות למועצות המקומיות ובבחירות למועצה המחוקקת, והסכימה ל"תהדיאה" (הרגעה) שהכריז אבו מאזן בפסגת שארם א-שייח בשנת 2005.

במהלך 2005 המשיך חמאס בפעילותו הצבאית, כתגובה, לטענתו, על הפרות ישראליות של ה"תהדיאה". בסבבי הבחירות המקומיות זכתה חמאס במספר עיריות מרכזיות, בהן שכם וקלקיליה. במקביל, התחדדה היריבות בין התנועה ובין פת"ח והרשות הפלסטינית. ב-14 ביולי 2005 החלו עימותים בין התנועות ברצועת עזה, על רקע ניסיון מנגנון "הביטחון הלאומי" למנוע ירי פצמ"רים לעבר ישראל. במהלך העימותים נהרגו שני פלסטינים, נפצעו כמה עשרות נוספים והוצתו שריוניות ותחנות משטרה של הרשות הפלסטינית.

חמאס החרימה את הבחירות ליושב ראש הרשות הפלסטינית שנערכו בינואר 2005, לאחר מותו של יאסר ערפאת, אולם הודיעה שתשתף פעולה עם מי שייבחר לתפקיד. בבחירות לרשויות המקומיות שנערכו לאורך שנת 2005 זכה חמאס בהצלחה יחסית, בעיקר ברצועת עזה, אך גם ביהודה ושומרון.

לאחר ההתנתקות

עם סיום פינוי היישובים הישראליים מרצועת עזה במסגרת ההתנתקות בשנת 2005, החמאס חשף בתקשורת את האישים המאיישים את שרשרת הפיקוד העליונה שלו ברצועת עזה. מפקדי החטיבות של החמאס ברצועת עזה היו: אחמד רנדור "מפקד צפון רצועת עזה",[55] ראא'ד סעד (מפקד חטיבת העיר עזה), אימן נופל (מפקד חטיבת מחנות המרכז, נעצר במצרים בשנת 2008 ונכלא. בתחילת שנת 2011, במסגרת אירועי "יום הזעם" ברח מהכלא המצרי וחזר לרצועת עזה,[56] נהרג על ידי חיל האוויר במהלך מלחמת חרבות ברזל), מוחמד סנואר (מפקד חטיבת ח'אן יונס), ראאד אל-עטאר (מפקד חטיבת רפיח, שנהרג במבצע צוק איתן), ומוחמד אבו שמאלה (מפקד חטיבת דרום הרצועה ואזור רפיח). עד להריגתו על ידי ישראל היו כלל מפקדי החטיבות כפופים לאחמד ג'עברי, מפקד הזרוע הצבאית של חמאס בפועל ואחראי על חטיבה נוספת בעיר עזה.

בחירות 2006 לרשות הפלסטינית

תוצאות הבחירות לפרלמנט 2006

ב-25 בינואר 2006, לאחר שנדחו מספר פעמים, נערכו הבחירות למועצה המחוקקת הפלסטינית. הסוקרים הפלסטינים וגורמי מודיעין ישראליים צפו ניצחון דחוק לפת"ח של אבו מאזן על פני "רשימת הרפורמה והשינוי" של תנועת חמאס בראשות אסמאעיל הנייה וסגנו מוחמד אבו טיר. ההערכות בעיתונות הישראלית והפלסטינית היו שממשלת ישראל מסייעת לפת"ח בבחירות, כדי למנוע את עליית חמאס. אף על פי כן, חמאס הפתיעה וזכתה ברוב גדול (75 מושבים בפרלמנט לעומת 43 של הפת"ח) בבחירות דמוקרטיות שקטות שפוקחו על ידי נציגות בינלאומית. בין הסיבות לעליית חמאס ניתן למנות את השחיתות והאנרכיה ברשות שמזוהה עם בכירי תנועת הפת"ח, חוסר היעילות של מדיניות אבו מאזן כלפי המחסומים, נוכחות צה"ל בשטחים ובניית גדר ההפרדה בתוך תחומי הגדה, תפישת הציבור הפלסטיני לגבי תרומת המאבק המזוין של חמאס למהלך ההתנתקות ותמיכת הציבור הפלסטיני בהמשך הטרור נגד ישראל[דרוש מקור]. סקרים שערכו מכונים פלסטיניים גילו שרוב המצביעים ש-40% עשו זאת בשל השחיתות ברשות, אחוז מסוים נתן קולו לתנועה בגלל התפישות הדתיות של התנועה ורק כעשרה אחוז הצביעו עבורה בשל עמדותיה המדיניות הניציות. כמה מהם הסבירו את ניצחון חמאס במכניזם של הבחירות - במסגרתו כמחצית מהצירים נבחרו באופן אישי ולא על בסיס שיוך תנועתי. בבחירות היחסיות נוצר שוויון יחסי בין פת"ח וחמאס (29% ל-חמאס לעומת 28% ל-פת"ח), בניגוד לבחירות האזוריות, שהיו על בסיס אישי.

זמן קצר לאחר הבחירות, החל לחץ בינלאומי כבד שרוכז על ידי ארצות הברית וישראל כנגד המפלגה, שהוביל לכך שמנהיגי חמאס השמיעו אמירות מתונות יותר מאלה המופיעות במצע התנועה. בישראל התרחש ויכוח ער לגבי חמאס, ומפלגת הליכוד העמידה את הנושא במרכז הקמפיין שלה לבחירות לכנסת השבע עשרה, כשהשתמשה בסלוגן "בנימין נתניהו - חזק מול חמאס". ב-21 בפברואר 2006, הטיל אבו מאזן את הרכבת הממשלה על אסמאעיל הנייה, מספר אחד ברשימת חמאס. לאחר מספר ניסיונות כושלים לקיים מגעים עם ארגונים אחרים בנושא, נאלצה חמאס להקים ממשלה בלא שיתוף מפלגות אחרות. לאחר הקמת הממשלה, הציבו האיחוד האירופי, רוסיה, ארצות הברית והאו"ם שלושה תנאים, המכונים "תנאי הקווארטט", שאי עמידת תנועת חמאס בהם תוביל לעצירת הזרמת כספי תרומות ממדינות שונות ל"רשות". תנאים אלה היו:

  • הכרה בהסכמים שנחתמו בין אש"ף וישראל, לרבות הסכמי אוסלו.
  • התנערות מהתמיכה בטרור.
  • הכרה בישראל.

חמאס סירבה לתנאים אלו, והאיחוד האירופי החליט על אי מתן תרומות ישירות לרשות הפלסטינית עד שתעמוד בהן.

המאבק הפנימי מול פת"ח

זמן קצר לאחר הקמת ממשלת הרשות הפלסטינית החמישית, החל מאבק פנימי חריף בין חמאס לבין הנשיא הפלסטיני אבו מאזן ותנועתו פת"ח. מאבק זה החל בשל מספר סוגיות:

  • דרישת אבו מאזן כי ממשלת חמאס תכיר בישראל ותעמוד בתנאי הקהילה הבינלאומית.
  • מאבקי סמכויות בין משרדי הממשלה לבין מוסד הנשיאות, לרבות השליטה בגופים הכלכליים והמנהליים ברשות ובמערך הביטחון הפלסטיני.
  • הקמת "הכוח המבצע" - מנגנון ביטחוני נוסף - על ידי שר הפנים הפלסטיני סעיד ציאם, אשר היווה מוקד למתיחויות רבות.

בעוד שבחודשים הראשונים המאבק היה בעיקר הסברתי, באפריל 2006 נשא יו"ר הלשכה המדינית של חמאס נאום שהחריף במידה רבה את מאבק זה, ובו רמז כי אבו מאזן ופת"ח הם בוגדים המנסים לבצע הפיכה נגד חמאס בעזרת ארצות הברית וישראל:

ההפיכה הצבאית-ביטחונית שנתמכת על ידי הציונים והאמריקנים לא תמומש והעם הפלסטיני יכשיל את המזימה הזו. מה לחלק מבני עמנו, בשר מבשרנו, לקשור קשר נגדנו ולבצע תוכנית סדורה להכשילנו?!. מכובדי הפת"ח, אתם יודעים שבתקופתכם היה מי שקושר מזימות נגדכם ונגדנו. התרחקו ממנו ונטשו אותו... יבוא יום ואנו נחשוף את כל העובדות ונחשוף מה עושים הסרחים הללו שמקריבים את האינטרס של המולדת. מאמציהם עולים בקנה אחד עם האויב הציוני, הם נוטלים חלק בהרעבת עמנו ובאנרכיה הביטחונית

הנאום ספג גינויים מצד גורמים פלסטיניים (אפילו הממשלה של חמאס סירבה להתייחס אליו) ומספר שעות לאחר מכן החלו מהומות אלימות בכל רחבי השטחים, בין פעילי שתי התנועות. המהומות נרגעו לאחר זמן קצר, אך התדרדרו בהדרגה יותר ויותר במהלך שלושת החודשים שלאחר מכן, והובילו לעשרות פצועים והרוגים.

מסמך האסירים וחטיפת גלעד שליט

ערכים מורחבים – מסמך האסירים, גלעד שליט

בחודש יוני 2006 ניסה אבו מאזן לשכנע את חמאס לחתום על "מסמך האסירים" שבו יש הכרה במדינת ישראל בגבולות 1967 וקריאה להקמת ממשלת אחדות פלסטינית. חמאס סירבה לכך למרות לחץ מצד אבו מאזן, שאיים לקרוא למשאל עם. במקביל לאירועים אלה, נמשכו האירועים האלימים בשטח בין פעילי חמאס ופת"ח, עם מספר הרוגים לשני הצדדים. באותו חודש שברה חמאס באופן גלוי את התהדיאה מול ישראל כאשר שבה לשגר רקטות קסאם אל עבר שדרות בתגובה לפעולות צה"ל בעזה ולמותם של 16 אזרחים פלסטינים. ב-25 ביוני הרג חמאס יחד עם ועדות ההתנגדות העממית 2 חיילי צה"ל וחטף חייל שלישי מבסיס ליד כרם שלום, הוא גלעד שליט. זמן קצר אחר כך, הכריזו אבו מאזן ואסמאעיל הנייה על הסכמה בדבר "מסמך האסירים" תוך שינוי כמה מסעיפיו וניסוחם באופן שממנו ניתן גם לפרש כי חמאס אינה מחויבת להכיר בישראל.

למרות ההסכמה על מסמך האסירים, והצפי כי המגעים לשחרור גלעד שליט יביאו לשחרורם של אסירים פלסטינים ופריצת המצור על ממשלת חמאס, החל המצב הפנימי בשטחים להידרדר בשנית. המגעים לממשלת אחדות פלסטינית, שבאוגוסט וספטמבר 2006, הכריזו בכירי חמאס כי צפויה לקום תוך זמן קצר, נכשלו, ובמהלך אוקטובר חל סבב עימותים נוסף במאבק בין אנשי חמאס ופת"ח ב"שטח". ב־14 בדצמבר נערך ניסיון התנקשות בראש הממשלה מטעם התנועה, אסמאעיל הנייה. שורה של התפרעויות רבות היקף נרשמו גם לאחר נאומו של אבו מאזן ב־16 בדצמבר, בו איים בהקדמת הבחירות במקרה שלא תושג ממשלת אחדות. אירועים אלו סימנו תחילה של הסלמה רחבה יותר במאבק הפנימי - האירועים החלו לכלול יותר ויותר ניסיונות הדדיים של התנקשויות בבכירים (לרבות אבו מאזן, רשיד אבו שבאכ, מוחמד דחלאן ואחרים מ-פת"ח, ושרי הממשלה מצד חמאס), פגיעה במוסדות האזרחיים המזוהים עם התנועות (כמו האוניברסיטה האסלאמית המזוהה עם חמאס) חטיפות, והקמת מחסומים צבאיים בכל רחבי רצועת עזה. חלק מהמאבק אף זלג לגדה המערבית, שם המאבק התבטא בעיקר בחטיפות ופיגועים בבכירים מקומיים, כגון ראשי עיריות.

התחדשות המאבק עם הפת"ח

הפגנת תמיכה בחמאס ברמאללה. בכרזה מופיעים דיוקנותיהם של אחמד יאסין ועבד אל-עזיז א-רנתיסי, שני מנהיגי חמאס שנהרגו בידי ישראל במהלך האינתיפאדה השנייה.
ערך מורחב – עימות חמאס-פת"ח ברצועת עזה

עימותים מזוינים בין חמאס לבין פת"ח החלו ב-15 בדצמבר 2006, ואחרי מספר הפוגות, ב-15 במאי 2007 התחדשו העימותים בעצימות גבוהה, עם עשרות הרוגים - רובם מהפת"ח. חמאס המשיכה להשתלט על רצועת עזה, ובמהלך של 12-14 ביוני 2007 כבשה חמאס את כל בסיסי מנגנוני הביטחון ברצועת עזה.

בעקבות ההשתלטות המוחלטת על הרצועה הכריז יו"ר הרשות הפלסטינית מחמוד עבאס ב-14 ביוני, על פירוק ממשלת האחדות בראשות אסמאעיל הנייה ועל הוצאת חמאס וארגוניו החמושים אל מחוץ לחוק.

תחת שלטון חמאס גבר ירי הרקטות על ישראל, דבר שגרם להכרזה על הרצועה כ"ישות עוינת" ועל הטלת סנקציות כלכליות כנגד הרצועה. בינואר 2008 גברו הסנקציות ומעבר הסולר לרצועה הופסק וכתוצאה מכך חלקים מהרצועה הוחשכו. בתגובה, חמאס פרץ את ציר פילדלפי, דבר שגרם למאות אלפי פלסטינים לנהור לרפיח המצרית.

מבצע עופרת יצוקה

ערך מורחב – מבצע עופרת יצוקה

בעקבות ירי רקטות (קסאם וגראד) לעבר יישובים ישראלים הסמוכים לרצועת עזה, פתחה ישראל ב-27 בדצמבר 2008 במבצע צבאי רחב שכלל התקפות מן האוויר, פעילות של חיל הים הישראלי וכניסת כוחות קרקעיים. מטרת המבצע המוצהרת הייתה "שיפור המציאות הביטחונית בדרום", דבר שתורגם על ידי פיקוד הדרום לשתי מטרות משנה: 1. הפסקת ירי הרקטות לעבר ישראל; 2. פגיעה בכוחה של חמאס שתרתיע אותה מחידוש הירי. במבצע בן 22 יום שזרע הרס גדול מאוד ברצועת עזה,[57] צה"ל הצליח להסב כ-700 הרוגים ללוחמי חמאס (הן לפי ספירת צה"ל והן לפי ספירת חמאס עצמו), בהם מספר בכירי חמאס מהשורה הראשונה, ולהשמיד מספר רב של משגרים ומחסני תחמושת.[58] המבצע יצר מנופי לחץ על מצרים, ארצות הברית ומדינות האיחוד האירופי להירתם למניעת הברחות הנשק לרצועת עזה, והבליט את הפירוד בעולם הערבי בין המתונים לקיצוניים.

התרופפות הקשר עם הפטרון הסורי

באפריל 2011, לאחר גל מחאות בסוריה כחלק מגל המחאות בעולם הערבי באותה עת, הביע ראש הלשכה המדינית של חמאס, ח'אלד משעל תמיכה באחים המוסלמים בסוריה. לפי דיווחים עיתונאיים, הודיע בתגובה הנשיא הסורי בשאר אל-אסד כי מקומו אינו מובטח. חמאס ביקשה מקום אירוח חדש בירדן ובמצרים, אך נדחתה, אם כי מצרים הסכימה לפתוח משרד אינטרסים לחמאס, אותו ייצג סגנו של משעל, מוסא אבו מרזוק. לאחר שפנתה לקטר, המדינה הסכימה לארח את ההנהגה המדינית של חמאס, ללא הזרוע הצבאית, בעיר הבירה דוחה. הדלפות גרסו כי ח'אלד משעל צפוי לעבור לקטר, ואילו סגנו מוסא אבו מרזוק צפוי לעבור למצרים.[59] ההנהגה הצבאית תכננה לחזור לרצועת עזה דרך מעבר רפיח שהיה צפוי להיפתח תחת ההנהגה החדשה של מצרים.

מבצע עמוד ענן

ערך מורחב – מבצע עמוד ענן

כחלק ממבצע עמוד ענן, צה"ל חיסל פעילים בכירים בחמאס, ביניהם מפקד הזרוע הצבאית אחמד ג'עברי, והפציץ מאגרי נשק ובנייני ממשל ברצועה.[60] בתגובה למבצע הגבירה חמאס את הירי הארטילרי לעבר ישראל יחד עם ארגוני טרור אחרים מעזה, ולראשונה ירתה רקטות אל עבר גוש דן ואזור ירושלים. המבצע הסתיים בהפסקת אש בתיווך מצרים ובה התחייב חמאס להפסיק את כל הפעילות ההתקפית נגד ישראל מרצועת עזה, כולל של ארגונים אחרים.

בין מבצע עמוד ענן למבצע צוק איתן

אחרי מבצע עמוד ענן כמות ירי הרקטות והנחת המטענים ירדה באופן משמעותי ואזור עוטף עזה נהנה משקט כמעט מוחלט רוב הזמן.

בעקבות ההפיכה הצבאית במצרים ביולי 2013 והדחתו של מוחמד מורסי, נשיא מצרים מטעם האחים המוסלמים, החל חמאס לשלוח לוחמים דרך מנהרות ההברחה של רצועת עזה לחצי האי סיני, ואלה ביצעו פעולות טרור וגרילה כנגד כוחות מצריים. בפעולות סיכול של צבא מצרים נהרגו ונעצרו עשרות פעילי חמאס בסיני.[61]

ב-2014 הוצא חמאס, ביחד עם תנועת האחים המוסלמים, אל מחוץ לחוק במצרים. צבא מצרים, שהחל במבצע למיגור הטרור בחצי האי סיני, פעל גם נגד מנהרות ההברחה של רצועת עזה בציר פילדלפי והרס רבות מהן.[62] התנגדותו של חמאס למעורבותו של חזבאללה במלחמת האזרחים בסוריה גרם לפטרונית שלו, איראן, לקצץ באופן דרסטי בסיוע הכספי שהיא מעבירה לחמאס. שני תהליכים אלה פגעו קשות בכוחו של חמאס ברצועת עזה והביאו אותו לחתום במאי 2014 על הסכם פיוס עם הפת"ח והקמת ממשלה משותפת. הסכם פיוס זה התקבל בתגובות מעורבות בעולם, כאשר המתנגדת הבולטת לו הייתה ישראל.[63]

מבצע צוק איתן

ערך מורחב – מבצע צוק איתן

ביוני 2014, לאחר חטיפת שלושת הנערים, הטיל ראש הממשלה בנימין נתניהו את האשמה לחטיפה על חמאס, בעוד הארגון הכחיש את האשמה. לאחר מספר ימים ההאשמה מוקדה בחברי הארגון מרואן קוואסמה ועמר אבו עיישה. רק לאחר כחודשיים הודה בכיר חמאס סאלח אל-עארורי בכנס חכמי דת מוסלמים בטורקיה כי חמאס עומד מאחר החטיפה.[64] תוך כדי כך, עם תחילת הרמדאן באותה שנה, ירה חמאס רקטות לעבר ישראל לראשונה מאז מבצע עמוד ענן,.[65] ב-30 ביוני אותרו גופות שלושת הנערים[66] וישראל עצרה מאות פעילי חמאס ביהודה ושומרון, כולל בכירים וכולל מחבלים ששוחררו בעסקת שליט.

ביולי 2014 הגביר חמאס את ירי הרקטות מרצועת עזה, דבר שהוביל לפתיחת מבצע צוק איתן ב-8 ביולי. במהלך המבצע, שנמשך 50 ימים, ירה חמאס 4,594 רקטות ופצמ"רים לעבר ישראל, בהם רקטות רבות לעבר גוש דן ולעבר השפלה. רקטות נורו גם צפונית יותר והגיעו לחיפה ולחדרה, על אף שירי הרקטות התמקד בעוטף עזה ובערים בטווח ה-40 ק"מ מעזה. רוב הרקטות לא הצליחו לחדור את מעטפת ההגנה של כיפת ברזל. מנגד, ישראל הפציצה אלפי מטרות טרור ברצועת עזה. בעקבות ניסיונות לפיגועי חדירה וחדירות שגרמו לאבדות של חיילים דרך מנהרות חדירה מתוך רצועת עזה לישראל, ב-17 ביולי נכנסו כוחות היבשה של צה"ל לרצועת עזה והחלו לחשוף ולהשמיד את המנהרות.[67] אחרי שהסבו למחבלים אבדות קשות (למעלה מאלף מחבלים נהרגו בקרבות) והשמידו 32 מנהרות טרור, בהן 14 מנהרות חודרות לישראל, יצאו כוחות צה"ל בתחילת אוגוסט אל מחוץ לרצועה, והמשיכו בירי מנגד, תוך שחמאס מתמקד בעיקר באזור עוטף עזה.[68] העימות נמשך עד שהושג הסכם הפסקת אש ב-26 באוגוסט.[69]

ב-18 באוגוסט 2014 הותר לפרסום שבמהלך החודשים מאי עד אוגוסט חשף השב"כ תשתית רחבת-היקף של חמאס שפעלה בירושלים ויהודה ושומרון,[70][71] שהוכוונה ומומנה על ידי מפקדת חמאס בטורקיה, ושמטרתה הייתה ביצוע הפיכה שלטונית אלימה ביהודה ושומרון והפלת אבו מאזן, ובמקביל יזום גל טרור פלסטיני רחב-היקף ואינטנסיבי נגד ישראל. התוכנית סוכלה על ידי מערכת הביטחון הישראלית, השב"כ וכוחות צה"ל ומג"ב שעצרו 93 פעילי חמאס ותפסו והחרימו כסף רב וכמות גדולה של אמצעי לחימה.[71]

לאחר מבצע צוק איתן

אחרי מבצע צוק איתן הייתה ירידה משמעותית בירי הרקטות, אך 26 ימים בלבד לאחר תחילת הפסקת האש השקט הופר. בממוצע בכל חודש נפילה אחת של רקטות ופצמ"רים.[72][73]

חמאס החל לשקם את המנהרות,[74] ביצע עשרות ניסויים ברקטות, סלל כביש סמוך לגדר הגבול שנועד לתקיפת פתע,[75] דבר שהתממש מאוחר יותר במתקפת הפתע על ישראל, והמשיך לעודד מחבלים פלסטינים לבצע פיגועים נגד ישראל[76] ולאסוף כסף כדי לשקם את תשתיות הטרור השייכות לו.[77]

במאי 2017 ביקר נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ בערב הסעודית ובמהלך פסגה דיפלומטית בריאד הגדיר הנשיא טראמפ את ארגון החמאס כארגון טרור בפני שליטי ערב הסעודית וקטר וקרא להן להתנער מהטרור. בתחילת יוני קטר פנתה לבכירי חמאס השוכנים בה ודרשה שיעזבו את שטחה,[78] כאשר המניע היה למנוע חרם שבסופו של דבר הוטל על קטר על ידי חמש מדינות ערביות[79] - מצרים, ערב הסעודית, בחריין, איחוד האמירויות הערביות ותימן. הדיווח הראשוני שהגיע מערוץ אל-מיאדין (המזוהה עם חזבאללה), התפרש לצד הרצון להביך את קטר, בעיקר כאיתות לחמאס לחזור ולחבור לציר ההתנגדות, לאחר שהיחסים בין חמאס וסוריה נותקו בשל הזדהות חמאס עם המורדים באסד.[80] אחת ההשלכות של גירוש בכירי חמאס מקטר היא פגיעה ביכולת של קטר להעביר תמיכה לרצועת עזה. עם זאת הוועדה הקטארית לשיקום רצועת עזה המשיכה להזרים כספים לחמאס, בהתאם לבקשתו של בנימין נתניהו, שהיה סבור כי מימון זה יביא לרגיעה בעימותים בין ישראל לחמאס, ואכן, חמאס דרש הכנסת כסף קטרי בתמורה למתן שקט מול ישראל. העברת הכספים ספגה בישראל גינויים, שנראתה כנכנעת לתשלום דמי חסות לארגון טרור.[81]

על רקע זה גם הורע יחסם של החמאס עם ערב הסעודית, שהייתה באותה עת אחד מהמרכזים המשמעותיים לגיוס כספים עבור החמאס. בשנת 2018 הכריזה ערב הסעודית על החמאס כארגון טרור, ובשנת 2019 החלה במבצע מעצרים של חברי הארגון בהאשמות שונות ובהן הלבנת הון. משבר דיפלומטי זה הקשה על החמאס בגיוס כספיו.[82]

ביולי 2020 בשל כוונת מדינת ישראל לספח את יהודה ושומרון לשטחיה הארגון ישתף עם ארגון הפת"ח, בין היתר נחתם הסכם בו סוכם כי פעילי חמאס יקבלו חסינות מפני מעצר ובתמורה החמאס יעזור לארגן הפגנות גדולות בגדה המערבית.[83]

מבצע שומר החומות

ערך מורחב – מבצע שומר החומות

במאי 2021, בהמשך להמהומות בישראל, שבהן נפצעו עשרות מפגינים ומספר שוטרים, ביום ירושלים (10 במאי) בסביבות השעה 16:00 הציב חמאס אולטימטום לממשלת ישראל שלפיו יפתח בהתקפה אם לא ייסוגו כוחות הביטחון מהר הבית ומשכונת שייח ג'ראח שבירושלים עד השעה 18:00.

בשעה 18:02, לאחר שהדרישה לא נענתה, החל ירי הרקטות לכיוון ירושלים וסביבותיה, זמן קצר לאחר מכן גם לעבר יישובי עוטף עזה. בעקבות זאת יצא צה"ל למבצע שומר החומות ברצועת עזה, שעיקרו תקיפות אוויריות של מאות מטרות ברצועת עזה, תקיפות שגרמו להרס רב וליותר ממאה הרוגים. חמאס והג'יהאד האסלמי הפלסטיני המשיכו בירי רקטות מסיבי לעבר ישראל, שגרם אף הוא להרוגים ולנזק לרכוש. כ-250 שיגורים כשלו או נפלו בשטח הרצועה.

בחודש יולי פרסם ארגון Human Rights Watch דו"ח לפיו במבצע הצבאי הפר ארגון החמאס את דיני המלחמה וייתכן שאף ביצע פשעי מלחמה, כאשר שיגר אלפי רקטות לא מונחות לעבר ריכוזי אוכלוסייה אזרחית. במקביל טען הארגון גם להפרות של הצד הישראלי כלפי חמאס, כאשר תקף צה"ל יעדים אשר על פניו אינם צבאיים, טענות שהוכחשו על ידי צה"ל - הכחשות שנענו בקריאה שעל ארגונים בינלאומיים לקבל גישה לשדה הקרב ברצועה על מנת לחקור את הטענות ההדדיות לפשעי מלחמה.[84][85]

לאחר מבצע שומר החומות

לאחר מבצע שומר החומות ניסה חמאס להציג את עצמו כארגון שהשתקם מהפגיעות שספג במהלך מבצע שומר החומות. לצורך כך קיים הארגון מספר תרגילים.

בתרגיל "משענת איתנה 1" שנערך בסוף 2020, הושם הדגש על שיגורי רקטות לעבר הים ושיגור מל"טים.[86]

התרגיל "משענת איתנה 2" כלל התגוננות מפני כוחות של צה"ל שמבצעים תמרון יבשתי בשטח הרצועה וחדירה לישראל באמצעות מנהרה יבשתית, תקיפת טנקים של צה"ל באמצעות מל"טים וחטיפת חיילים ישראלים.[87][88]

תרגיל "מגן ירושלים" נערך ב-16 בדצמבר 2021, ברצועת עזה. בתרגיל תרגל החמאס פשיטה על בסיסים צבאיים, חטיפת חיילים וירי רקטות. האימון הוא אחד מסדרה לקראת תרגיל של כלל ארגוני הטרור ברצועה בשם "משענת איתנה 2". אימון שנועד לתרגל את יכולת הלחימה המשותפת של הארגונים מול צה"ל תחת חמ"ל-י פיקוד משותפים, נערך גם ב-2020.[89]

בספטמבר 2023 פורסם תרגיל של החמאס, שכלל תרגול של חמ"ל ממודר, הסחה באמצעות מטחי רקטות, פריצת הגדר, תנועה מהירה באמצעות טנדרים, הגעה ליישובי עוטף עזה, כניסה לבתים והריגת תושביהם.[90] היה מדובר בתרגיל השנתי שהתקיים בשנים הקודמות בחודש דצמבר, ובאותה שנה הוחלט להקדימו לחודש ספטמבר, לפני ציון חגי תשרי בישראל ובמועד יום השנה ליציאת צה"ל מהרצועה.[91][92] באותם ימים דנו הצדדים באופי העברת הכסף הקטארי לעזה וחמאס יזם התפרעויות.[93][94] ב־29 בספטמבר הן הופסקו והושגו הבנות.[95][96]

מתקפת הפתע על ישראל ומלחמת חרבות ברזל

ערכים מורחבים – מתקפת הפתע על ישראל (2023), מלחמת חרבות ברזל
קטע זה עוסק באירוע אקטואלי או מתמשך. הנתונים בנושא זה משתנים במהירות או בהתמדה, ועל כן ייתכן שהם חלקיים, לא מדויקים או לא מעודכנים.
מבנה מגורים שרוף בקיבוץ בארי לאחר התקפת הפתע והטבח בקיבוץ, צילום: יואב קרן.

ב-7 באוקטובר 2023 פתח חמאס במבצע "מבול אל-אקצא" – מתקפת פתע על ישראל – במסגרתו חדרו כ-3,000 מחבלים ליישובי עוטף עזה, טבחו בכ-1,200 ישראלים ואזרחים ממדינות אחרות, פצעו יותר מ-4,800, וחטפו יותר מ-250 אזרחים וחיילים לרצועת עזה.[22] לפי העדויות, מעשי הרצח כללו התעללות, עינויים, פגיעה בנשים, עריפת ראשים[24] והשחתת גופות של אזרחים, נשים, ילדים וקשישים. בעקבות המתקפה בישראל השוו בין חמאס לדאעש ולנאצים,[97] בהם ראשי ממשלת ישראל בהווה ובעבר בנימין נתניהו, נפתלי בנט,[98] ויאיר לפיד.[99]

בתגובה למתקפת חמאס יצאה ישראל למלחמת חרבות ברזל, שכללה הפצצה נרחבת ברצועת עזה, סיכולים ממוקדים ותמרון קרקעי בכל שטחי הרצועה שגרמו ללמעלה מ-45,097[100] הרוגים, להרס רב, ולפינוי של כמיליון מתושבי צפון רצועת עזה דרומה. בלחימה נהרגו למעלה מ-14,000[101] מחבלי חמאס ועוד מספר דומה נפצעו. תשתיות טרור של חמאס בהן מבני שלטון, מנהרות, מפקדות, מחנות אימונים, בורות שיגור ארטילריה רקטית, מחרטות ומפעלים לייצור אמל"ח - רבים מהם פעלו בתוך תשתיות אזרחיות והומניטריות כגון בתי חולים, בתי ספר, מתקני אונר"א ומסגדים - הושמדו על ידי כוחות צה"ל.

נכון לאוקטובר 2024, חמאס פסק מלתפקד כארגון בשטח הרצועה - פעיליו נלחמים ללא פיקוד מסודר, יכולותיו הצבאיות והשלטוניות ספגו מהלומה קשה, והתמיכה בו בקרב הציבור ברצועה הולכת ופוחתת.[102][103]

מבנה חמאס

חמאס אינה מפרסמת את המבנה שלה באופן פומבי. המידע על מבנה התנועה מוכר על רקע ראיונות שונים בהם התייחסו בכירי התנועה לסוגיה, מחקרים אקדמיים באוניברסיטאות מערביות, ופרסומים של גורמים ביטחוניים ישראלים ואמריקאיים.

מקור הסמכות של מבנה התנועה אינו ברור. מחד, אחת לכמה שנים התנועה מדווחת על קיום בחירות פנימיות, ואף גורמי ביטחון ישראליים רמזו לכך. מכאן, נראה שהמבנה הפנימי של התנועה הוא בעל מכניזם דמוקרטי כלשהו. מנגד, חמאס ציינה מספר פעמים כי היא מחויבת לפתוות של גדולי האסלאם (כך למשל, הדגישה שהיא מחויבת לפסיקת ההלכה של יוסוף אל-קרדאווי). לצד זאת, בשנותיה הראשונות של התנועה ובין 1997 ל-2004, הכריזה התנועה על השייח' אחמד יאסין כמנהיגה הרוחני, מה שמלמד שהוא היה בעל מעמד הלכתי-דתי בפני עצמו.

החלוקה המוכרזת ביחס למבנה התנועה מתייחסת בעיקר לפונקציות הפומביות שלה, או לגורמים העוסקים בפעילות צבאית וטרוריסטית. אופן קבלת ההחלטות שלה אינו נחשף בפומבי, בין השאר בשל חשש לפגיעה מצד ישראל במנהיגיה.

הזרוע הצבאית

ערך מורחב – גדודי עז א-דין אל-קסאם

הזרוע הצבאית של חמאס נקראת גדודי עז א-דין אל-קסאם, על שמו של שייח עז א-דין אל-קסאם, אבי ההתנגדות הפלסטינית המודרנית, אשר נהרג בידי הבריטים ב־1935. הזרוע התפרסמה בעיקר בגלל פיגועי ההתאבדות ורקטות הקסאם שלוחמיה יורים אל עבר יישובים ישראלים.

תאים חמושים של חמאס כינו את עצמם בתחילה בשמות: "סטודנטים של עיאש", "סטודנטים של המהנדס" או "חוליות יחיא עיאש", כדי לכבד את זכרו של יחיא עיאש, מהנדס הפצצות האחראי למותם של עשרות ישראלים, שנהרג על ידי ישראל בשנת 1996 בעזרת טלפון סלולרי ממולכד.

זרוע זו כוללת גם מנגנון מודיעין צבאי שעוסק בישראל.[104]

לפי מרכז המידע למודיעין וטרור בשנת 2008 מנה חמאס כ-20,000 מחבלים חמושים.[105] אחמד ג'עברי היה מפקד הזרוע הצבאית של חמאס, עד שנהרג בתקיפת טיל של חיל האוויר הישראלי ב-14 בנובמבר 2012.[106]

השלוחה הלבנונית

ערך מורחב – חמאס בלבנון

ב-2014, בעקבות מבצע צוק איתן, הקים חמאס שלוחה בלבנון שמונה כמה מאות מחבלים.[107] ב-6 באפריל 2023 שיגר חמאס בלבנון כ-34 רקטות ארטילריות לעבר הגליל המערבי.[108] באפריל 2023 נחשף כי חזבאללה אימן מחבלי חמאס בלבנון, וביחד עם איראן, משמרות המהפכה האסלאמית ומשטר אסד, צייד אותם ברקטות קרקע-קרקע וטילים ארוכי טווח לתקוף את ישראל, במטרה לפתוח חזית צפונית מול ישראל שבה חזבאללה "באופן רשמי" לא יהיה מעורב.[109]

במהלך מלחמת חרבות ברזל השתתף חמאס באופן פעיל בלחימה על גבול ישראל-לבנון בשיגור כלי טיס בלתי מאוישים, ניסיונות חדירה, ירי טילי נ"ט ומקלעים אל מעבר לגבול, ובעיקר בירי פצצות מרגמה ורקטות אל עבר ישראל, אל יישובים סמוכי גדר אך גם למקומות מרוחקים יותר כמו קריית שמונה, נהריה, צפת, עכו והקריות, במקביל למעורבות מוגבלת של חזבאללה גם כן בלחימה.

בהמשך המלחמה, נחלשה ונשחקה השלוחה הלבנונית, וככל שעבר הזמן חמאס ביצע פחות ופחות פעולות נגד ישראל מלבנון, בזמן שחזבאללה רק העצים את פעולותיו נגד ישראל, והארגון לא ביצע פיגועים נגד ישראל מחזית זו מאמצע מאי 2024.

הזרוע המדינית

הזרוע המדינית של "חמאס חוץ" אחראית על הקשר של חמאס עם מדינות אסלאמיות וארגוני טרור ועל התעצמות הזרוע הצבאית. הלשכה המדינית יושבת בקטר מאז שנת 2012, לפני כן שכנה במחנה הפליטים אל-ירמוכ.[110] עד 2017 עמד בראשה ח'אלד משעל, ואז מונה במקומו אסמאעיל הנייה. בראש הזרוע הצבאית של "חמאס פנים" עמד יחיא סנוואר במקום ראש הממשלה המודח אסמאעיל הנייה ומחמוד א-זהאר, האחראי על קשרי החוץ של ממשלת חמאס, עד לחיסולו.

מועצת השורא

מועצת השורא, גוף המספק הכוונה רעיונית והלכתית לתנועה וחבריו אינם ידועים בציבור, ככל הנראה כדי למנוע פגיעה בהם.[111] נכון ל-2017, עמד בראשו ח'אלד משעל.[112] בהמשך עמד בראשו אוסמה מזיני עד לסיכולו בהפצצה של צה"ל בראשית מלחמת חרבות ברזל, אז החליפו מוחמד אסמאעיל דרוויש.[113]

ארגון הביטחון הכללי

על פי מסמכים שאסף אמ"ן בשנים 2016–2023 ופרסם בשנת 2024, זרוע זו של הארגון מחזיקה תיקים לפחות על 10,000 עזתים, ואוספת מידע אודותיהם באמצעות רשת של מלשינים ומודיעים. הארגון עקב בין היתר אחר עיתונאים, פעילי אנשי הג'יהאד האסלאמי, ואחר תושבים שהיו מעורבים בפעילות כלשהי שעוררה את עניינו של הארגון, דוגמת מתיחת ביקורת על החמאס ברשתות החברתיות, השתתפות בהפגנות או מעורבות במעשים "לא מוסריים".[104]

על פי אמ"ן, ארגון הביטחון הכללי היה כפוף ישירות למנהיג חמאס. נכון לפתיחת מלחמת חרבות ברזל, כלל הארגון 856 פעילים, ותקציב חודשי של כ־120 אלף דולר.[104]

ערוץ אל-אקצא

ערך מורחב – ערוץ אל-אקצא

ערוץ אל-אקצא הוא ערוץ הטלוויזיה של חמאס, המשמש לשידור תעמולה פלסטינית, תוכני הסתה והדרכות כיצד לבצע טרור. הערוץ משדר בלוויין גם למדינות בעולם, בהם ארצות ערב וריכוזי מוסלמים באירופה. הערוץ הוצא אל מחוץ לחוק והוכרז כארגון טרור בשל ההסתה לטרור המשודרת בו.

מימון חמאס

המנהיג העליון באיראן אייתוללה ח'אמנאי ויושב-ראש הלשכה המדינית של חמאס, חאלד משעל, טהראן, איראן, אפריל 2006

חמאס זוכה למימון רב מחלק ממדינות ערב ובתקופה מסוימת אף קיבלה מימון וסיוע צבאי וכלכלי רב מאיראן. קטר נותנת מימון ומחסה לראשי הלשכה המדינית של חמאס, כולל היו"ר ח'אלד משעל. על פי הערכות היא מעבירה לחמאס מדי שנה כ-100 מיליון דולר, לבד ממענקים מיוחדים שמסתכמים במאות מיליוני דולרים (למשל 350 מיליון דולר לאחר נפילת מורסי).[114][115]

בנוסף "קרנות צדקה אסלאמיות" בעולם, ובייחוד במערב, מעבירים בחשאי כספים לחמאס. ב-2014 חשף בכיר בחמאס, מחמוד טועמה, שלתנועה האסלאמית של ערביי ישראל ובפרט לראאד סלאח יש קשרים סודיים עם חמאס ושהתנועה האסלאמית אף מעבירה כספים לפעילויות של חמאס. טועמה נעצר על ידי השב"כ וסיפק מידע על מקורות המימון של חמאס. הוא פירט על שורה של ארגונים בינלאומיים המממנים את חמאס, בהם "מוסד אלקודס הבינלאומי" ("מואססת אל-קודס א-דאוליה") וקואליציית הצדקה ("אאתלאף אלח'יר") בראשות יוסוף אל-קרדאווי.[116][117]

חמאס גובה מס על הסחורות העוברה במנהרות ההברחה ברצועת עזה, המובילות מרפיח המצרית לרצועת עזה מתחת לציר פילדלפי.

בנובמבר 2014 פרסם מגזין פורבס ישראל מחקר מקיף על פיו מייצר חמאס בשנה כמיליארד דולר בממוצע. מבין ארגוני הטרור בעולם חמאס היה שני בעושרו רק לחזבאללה מבחינת הכנסות שנתיות. על פי התחקיר, השתלטות חמאס על רצועת עזה ב־2007 שדרגה את מעמדו. בכך עבר מהסתמכות על תרומות לקונצרן אדיר, אשר בזכות רשת המיסים המסועפת והמתוחכמת שטווה, השואב את הונו ממקורות מגוונים, כולל סיוע הומניטארי. נוסף לכך מנהל חמאס מאות עסקים, ופעילותו העסקית כוללת עסקי נדל"ן, ביטוח, בנקאות, מלונאות ותיירות.[118] חמאס גם נוהג לגבות מס על כל סחורה המועברת במנהרות ההברחה המובילות מרפיח המצרית לרצועת עזה מתחת לציר פילדלפי. בשנת 2018 ירד החמאס למקום השלישי בדירוג,[119] עקב השתקמות הטליבאן.

לטענת ישראל, ארגון הצדקה ג'מעת אל-ופא לרעיאת אל-מסנין פועל לתמיכה בחמאס.

הכרה בזרועות חמאס

מדינות המכירות בחמאס כארגון טרור

מדינת ישראל, ארצות הברית, קנדה, בריטניה, יפן, אוסטרליה[120] והאיחוד האירופי אינם מכירים בחלוקה בין "זרוע מדינית" לבין "זרוע צבאית" ומבחינתם כל ארגון חמאס, על כל זרועותיו, הוא ארגון טרור. מפת הדרכים דורשת את פירוק חמאס יחד עם ארגוני טרור, ואילו הסכמי אוסלו אוסרים על ארגוני טרור לרוץ בבחירות לפרלמנט הפלסטיני. הולנד יישמה בפועל הכרזה זו, ואסרה על כניסתו של הנייה לשטחה באפריל 2007. באמצע 2024 ארגנטינה הכירה בחמאס כארגון טרור.[121]

סמלים

דגל חמאס

ערך מורחב – דגל חמאס

בדומה לדגל ערב הסעודית, מורכב דגל חמאס מכיתוב בצבע לבן בקליגרפיה ערבית של השהאדה – הכרזת האמונה האסלאמית (لَا إِلٰهَ إِلَّا الله مُحَمَّدٌ رَسُولُ الله - "אין אלוהים מלבד אללה; מוחמד שליח אללה") על רקע ירוק חלק – הצבע המסורתי שמזוהה עם האסלאם. בדומה לדגלים אסלאמיים אחרים, הצבע נגזר, על פי המסורת, מהגלימה הירוקה שעטה הנביא מוחמד.

סמליל החמאס

בראש הסמליל, שרטוט של ישראל מהנהר עד לים, בהתאם לאמנת החמאס השואפת למדינה פלסטינית אסלאמית תיאוקרטית במקום מדינת ישראל. במרכזו, שתי חרבות מוצלבות על רקע כיפת הסלע, ומסביב דגלי פלסטין עם השהאדה, מתחת כיתוב "פלסטין" בערבית בשחור, ובמוטו השם המלא של הארגון.

אישים בולטים בחמאס

הנהגת חמאס מחוץ לשטחי רצועת עזה ואיו"ש

הנהגת חמאס באיו"ש ובמזרח ירושלים

הנהגת חמאס בשטחי רצועת עזה

"הזרוע הצבאית"

ראו: טרוריסטים בולטים בגדודי עז א-דין אל-קסאם

פעילי חמאס שנהרגו

פעילי חמאס שנהרגו בסיכול ממוקד או תוך כדי לחימה:

ראו גם: פעילי גדודי עז א-דין אל קסאם שנהרגו

ראו גם

לקריאה נוספת

מאמרים

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ Amid Israel-Hamas War, Revisit ‘Shattered Dreams of Peace’, PBS, ‏21 באוקטובר 2023
  2. ^ Entrenching the Middle East, באתר צה"ל, 23 בנובמבר 2020
  3. ^ ד"ר נסיה שמר, כך משתמש חמאס בקוראן להצדיק את השמדת ישראל, באתר ynet, 10 באוקטובר 2023
  4. ^ 4.0 4.1 4.2 Hamas in Its Own Words, הליגה נגד השמצה, ‏10 בינואר 2024
  5. ^ David Ehl, What is Hamas and who supports it?, DW, May 15 2021
  6. ^ Khalid Abdelaziz, Nafisa Eltahir and John Irish,After fall of Bashir, Sudan closes door on support for Hamas, Reuters, September 23, 2021
  7. ^ איתמר אייכנר, דרום אפריקה, החברה הקרובה של איראן וחמאס - ששוקלת לנתק יחסים עם ישראל, באתר ynet, 14 בנובמבר 2023.
  8. ^ מצטפא כבהא, המזרח התיכון בימינו: הפלסטינים – עם בפזורתו, האוניברסיטה הפתוחה, עמ' 283, הערה 10: "השם "חמא"ס" הוא ראשי תיבות של המילים חְַרכַּת אַל-מַֻקאוַמַה אַל-אִסְלַאמִיַה – תנועת ההתנגדות האסלאמית. לשם עצמו יש משמעות: התלהבות, גבורה, קנאות".
  9. ^ למעט רמת הגולן, שכן חמאס תומך בתביעה הסורית לרמת הגולן
  10. ^ ניסן צור, חמאס חוזר לרשימת ארגוני הטרור, באתר ערוץ 7, 26 ביולי 2017
  11. ^ "קנדה: ארגוני הטרור האסלאמיים אינם מייצגים את האסלאם - המרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה". המרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה. 2016-11-24. נבדק ב-2018-06-18.
  12. ^ אוסטרליה: חמאס אחראי להרג הפלסטינים בגבול רצועת עזה, באתר ynet, 15 במאי 2018
  13. ^ איתמר אייכנר, אוסטרליה תכריז - חמאס ארגון טרור: "אידיאולוגיית שנאה", באתר ynet, 17 בפברואר 2022
  14. ^ יפן החליטה: החמאס הוא ארגון טרור, באתר וואלה!‏, 30 בספטמבר 2003
  15. ^ איתמר אייכנר, חמאס יוכרז כארגון טרור בכמה מדינות, שרה בספרד: "נתניהו לדין על פשעי מלחמה", באתר ynet, 16 באוקטובר 2023.
  16. ^ News Flash, באתר ynet
  17. ^ גליה לביא, "סין והמזרח התיכון - סוגיית הסכסוך הישראלי פלסטיני על סדר היום", המכון למחקרי ביטחון לאומי, אוניברסיטת תל אביב, 2021
  18. ^ יוני מנדל‏, אבו מאזן הוציא את חמאס מחוץ לחוק, באתר וואלה!‏, 17 ביוני 2007
  19. ^ שירות, ‏החמאס, שמשתלט במהירות על מעוזי הפתח' ברצועת עזה, כבש אחה"צ את מפקדת הביטחון המסכל: "בדרך למדינה איסלאמית", באתר גלובס, 14 ביוני 2007
  20. ^ משעל: התנגדות אלימה - בתיאום עם אבו מאזן, באתר ynet, 7 במאי 2011
  21. ^ מערכת ישראל היום, ‏נחתם הסכם הפיוס בין חמאס לפת"ח, באתר ישראל היום, 23 באפריל 2014
  22. ^ 22.0 22.1 כאן, דובר צה"ל הציג: חוברת הדרכה של דאעש נמצאה על מחבל חמאס, באתר כאן – תאגיד השידור הישראלי, 12 באוקטובר 2023
  23. ^ שגיאת ציטוט: תג <ref> לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשם :0
  24. ^ 24.0 24.1 רועי אבן, ‏העולם נחרד מהזוועות בכפר עזה: "ערפו ראשים של ילדים", באתר ‏מאקו‏‏, ‏11 באוקטובר 2023‏
  25. ^ חמאס הוציא להורג עשרות חופרי מנהרות אתר כיכר השבת, 12 באוגוסט 2014
  26. ^ מרכז המידע למודיעין וטרור, ‏מל"מ: חמאס מונע מהאו"ם ללמד במוסדותיו בעזה אודות השואה, באתר צה"ל (דרך ארכיון האינטרנט), 25 באוקטובר 2012
  27. ^ Hamas’ Denial of the Holocaust, הבלוג הרשמי של צה"ל
  28. ^ מספר דוגמאות לתפיסה זו מהתקשורת הפלסטינית באתר Palestinian Media Watch (באנגלית)
  29. ^ סקירה של מרכז המידע למודיעין וטרור בנושא הסתה בערוץ הטלוויזיה של חמאס - אפריל 2009
  30. ^ מאמר של הניו יורק טיימס תחת הכותרת עלבונות חמאס ביהודים מסבכים את השלום - אפריל 2008 (אנגלית)
  31. ^ 31.0 31.1 Hamas in 2017: The document in full, Middle East Eye (באנגלית)
  32. ^ המאבק בין חמאס להתארגנויות הג’האדיות-סלפיות ברצועה המזדהות עם הג’האד העולמי – תמונת מצב, באתר של מרכז המידע למודיעין ולטרור, 4 באוקטובר 2009
  33. ^ ניר יהב‏, הניה: "מגנים חיסול בן לאדן, לוחם ערבי מוסלמי", באתר וואלה!‏, 2 במאי 2011
  34. ^ 34.0 34.1 חיזבאללה חושף את עומק התאום מול חמאס - המרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה, באתר המרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה, ‏11 ביולי 2021
  35. ^ 30 שנה לגירוש בכירי חמאס ללבנון, חדשות 12, 24 בדצמבר 2022
  36. ^ דין שמואל אלמס, ‏"חיזבאללה, משמרות המהפכה וחמאס הפעילו חמ"ל משותף ב'שומר החומות'", באתר ישראל היום, 29 במאי 2021
  37. ^ אתר למנויים בלבד ג'קי חורי, נסראללה הבהיר שלא יקריב את לבנון למען עזה, והותיר את חמאס לבד, באתר הארץ, 4 בנובמבר 2023
  38. ^ חמינאי הבהיר להנייה: "איראן לא תתערב ישירות במלחמה, לא הזהרתם אותנו מראש", באתר ynet, 15 בנובמבר 2023
  39. ^ ISIS threatens to wipe out Israel – Here’s why we’re taking them seriously, הבלוג הרשמי של צה"ל, מאי 2016
  40. ^ NPR, What Effect ISIS' Declaration Of War Against Hamas Could Have In The Middle East, 2018
  41. ^ The Times of Israel, Hamas arrests Salafi sheikh over alleged Islamic State ties, 2015
  42. ^ אתר למנויים בלבד ג'קי חורי, ארגון דאעש בסיני פרסם סרטון הוצאה להורג של פעיל חמאס, באתר הארץ, 4 בינואר 2018
  43. ^ יואב זיתון, דגל דאעש אותר בין ציוד המחבלים. דובר צה"ל: "חמאס בכאוס, נערכים לשלב הבא", באתר ynet, 12 באוקטובר 2023
  44. ^ איליה יגורוב, ‏דגלי דאעש נמצאו על גופות מחבלים בקיבוץ סופה, באתר ישראל היום, 11 באוקטובר 2023
  45. ^ איתמר אייכנר, ביידן בנאום תמיכה חסר תקדים: "עומדים לצד ישראל! חמאס כמו דאעש", באתר ynet, 11 באוקטובר 2023
  46. ^ Kevin Sieff, Noga Tarnopolsky, Miriam Berger, William Booth, David Ovalle, In Israel, Macron proposes using anti-ISIS coalition against Hamas, The Washington Post, ‏24 באוקטובר 2023
  47. ^ אתר למנויים בלבד רפאלה גויכמן, דיסטל-אטבריאן מתעקשת שקמפיין ההסברה המוצלח הוא עבודה של משרדה. האמנם?, באתר TheMarker‏, 10 באוקטובר 2023
  48. ^ "מעצרו של מוחמד טאהא ? "מכה לחמאס"", באתר ערוץ 7, 4 במרץ 2003
  49. ^ גרסה זו מופיעה, בין השאר, בספר "אינתיפאדה" מאת זאב שיף ואהוד יערי, וכן בספר "היה הייתה ארץ" מאת סרי נוסייבה ואנתוני דוד
  50. ^ רוני הדר ויוסי מלמן, יש עם מי לא לדבר, באתר הארץ, 12 ביולי 2006
  51. ^ Tamimi, Azzam (2007). Hamas: a history from within ([2nd. ed.] ed.). Northampton, Mass.: Olive Branch. מסת"ב 978-1566568241על פי אל"ם דוד חכם, מומחה לחמאס, הארגון הוקם ב-14 בדצמבר 1987.
  52. ^ ההיסטוריה של חמאס במיד-איסט-ווב, באתר MidEastWeb
  53. ^ מסעב חסן יוסף בשיתוף עם רון ברקין, בן החמאס: סיפור בנו של מנהיג החמאס שהפך לסוכן שב"כ, עמ' 35–36, ובהערה שתיים שם, מאנגלית: דפנה לוי, הוצאת מודן, 2010.
  54. ^ התביעה: חוטפי משעניה תכננו לדרוש שחרור עובייד, מעריב,⁩ 29 בספטמבר 1989⁩.
  55. ^ ברק רביד, הנהגת החמאס עולה מהמחתרת, באתר nrg‏, 3 בספטמבר 2005
  56. ^ אבי יששכרוף, בכיר אסירי החמאס במצרים, איימן נופל, נמלט לעזה, באתר הארץ, 5 בפברואר 2011
  57. ^ אליאור לוי, 3 שנים אחרי עופרת יצוקה, עזה עדיין לא השתקמה, באתר ynet, 26 בדצמבר 2011
  58. ^ יריב פלג, ‏מבצע עופרת יצוקה: שלב אחר שלב, באתר ‏מאקו‏‏, ‏12 בספטמבר 2013‏
  59. ^ יונתן גונן, דיווח: ההנהגה המדינית של חמאס עוזבת את דמשק, באתר של "רשת 13", 30 באפריל 2011 (במקור, מאתר "nana10")
  60. ^ חיסול אחמד ג'עברי: זוהי רק ההתחלה, באתר הארץ, 14 בנובמבר 2012
  61. ^ דיווח: 200 חמושים נהרגו ונעצרו בסיני, חדשות מחלקה ראשונה, 11 ביולי 2013
  62. ^ רועי קייס ואליאור לוי, מצרים: חמאס הוצא מחוץ לחוק, נכסיו יעוקלו, באתר ynet, 4 במרץ 2014
  63. ^ ג'קי חוריו ברק רביד, פתח וחמאס חתמו על הסכם פיוס: "סוף תקופת הפיצול הפלסטיני", באתר הארץ, 23 באפריל 2014
  64. ^ אהוד יערי, ‏חמאס הודה: חטפנו ורצחנו את שלושת הנערים, באתר ‏מאקו‏‏, ‏20 באוגוסט 2014‏
  65. ^ אליאור לוי, לראשונה מאז "עמוד ענן": חמאס ירה בעצמו לישראל, באתר ynet, 30 ביוני 2014
  66. ^ כתבי ynet, סוף עצוב: גופות שלושת החטופים אותרו באזור חברון, באתר ynet, 30 ביוני 2014
  67. ^ יואב זיתון, אחיה ראב"ד, אליאור לוי, רועי קייס, מורן אזולאי ואטילה שומפלבי, צה"ל נכנס בכוחות יבשתיים גדולים לעזה, באתר ynet, 18 ביולי 2014
  68. ^ שירות גלובס, ‏צה"ל יוצא מעזה - וחמאס ממשיך לשגר רקטות; מזכ"ל האו"ם: "ישראל הפרה את החוק הבינלאומי", באתר גלובס, 3 באוגוסט 2014
  69. ^ אטילה שומפלבי, רועי קייס ויואב זיתון, הפסקת אש בין ישראל לחמאס, באתר ynet, 26 באוגוסט 2014
  70. ^ לירן תמרי, השב"כ חושף: כך פועל ארגון הטרור חמאס בירושלים, באתר mynet‏ ירושלים, 11 בנובמבר 2022
  71. ^ 71.0 71.1 הותר לפרסום: חמאס בגדה תכנן הפיכה ברשות הפלסטינית, nrg, 18 באוגוסט 2014
  72. ^ אילנה קוריאל ויואב זיתון, לראשונה מאז סיום המבצע: רקטה בעוטף עזה, באתר ynet, 16 בספטמבר 2014
  73. ^ שנה ל"שקט": 12 נפילות, 14 תקיפות, באתר ‏מאקו‏‏, ‏28 באוגוסט 2015‏
  74. ^ רועי קייס ואילנה קוריאל, מתוך המנהרה לישראל: סרטון חדש של חמאס, באתר ynet, 27 באוגוסט 2015
  75. ^ יואב זיתון, חופר מנהרות של חמאס העיד בשב"כ: ממשיכים לחפור, סללנו כביש למתקפת פתע, באתר ynet, 11 באוגוסט 2015
  76. ^ אמיר תיבון‏, חמאס בירך על הפיגוע בי"ם; נתניהו: "משבח את נחישות כוחותינו", באתר וואלה!‏, 21 ביוני 2015
  77. ^ שמעון כהן, חמאס משקם יכולות צבאיות שנפגעו ב'צוק איתן', באתר ערוץ 7, 23 בפברואר 2015
  78. ^ אסף גבור, בישראל מאשרים: בכירי חמאס גורשו מקטאר, באתר nrg‏, 5 ביוני 2017
  79. ^ אבי יששכרוף‏, עקב "תמיכתה בטרור": מדינות ערב ניתקו קשרים דיפלומטיים עם קטאר, באתר וואלה!‏, 5 ביוני 2017
  80. ^ פרופ' אייל זיסר, ‏קטאר מורידה פרופיל, באתר ישראל היום, 4 ביוני 2017
  81. ^ עמיחי אתאלי, אליאור לוי, סמדר פרי ויובל קרני, "פרוטקשן לחמאס", באתר ynet, 10 בנובמבר 2018
  82. ^ יוני בן-מנחם, סעודיה נגד הטרור של חמאס, באתר News1 מחלקה ראשונה‏, 10 באוגוסט 2021
  83. ^ רג'וב יזם, אבו מאזן הסכים: שותפות בין פתח וחמאס בגדה מול הסיפוח, באתר ‏מאקו‏‏, ‏2 ביולי 2020‏רג'וב יזם, אבו מאזן הסכים: שותפות בין פתח וחמאס בגדה מול הסיפוח, באתר ‏מאקו‏‏, ‏2 ביולי 2020‏
  84. ^ Gaza: Apparent War Crimes During May Fighting, Human Rights Watch, ‏27.7.21
  85. ^ נטע בר, ‏דו"ח של ארגון זכויות אדם: "חמאס ביצע פשעי מלחמה", באתר ישראל היום, 12 באוגוסט 2021
  86. ^ נטע בר, ‏תיעוד: מפגן כוח של חמאס ברצועת עזה, באתר ישראל היום, 29 בדצמבר 2020
  87. ^ Gaza terror groups launch military exercise amid growing tensions, באתר ג'רוזלם פוסט (באנגלית)
  88. ^ אתר למנויים בלבד אסף גבור, ‏תצוגת "אחדות": 12 פלגים בארגוני הטרור בעזה ערכו תרגיל משותף, בעיתון מקור ראשון, 27 בדצמבר 2021
  89. ^ Hamas launches 'Shield of Jerusalem' drill in Gaza, באתר ג'רוזלם פוסט (באנגלית)
  90. ^ ערוץ 7, צבי יחזקאלי: חמאס פרסם את כל התוכנית לפני חודש, באתר ערוץ 7, 8 באוקטובר 2023
  91. ^ ספיר ליפקין, ‏תרגול חטיפת חיילים ומטח רקטות: מפגן הראווה של ארגוני הטרור ברצועת עזה | תיעוד, באתר ‏מאקו‏‏, ‏12 בספטמבר 2023‏
  92. ^ עינב חלבי, רקטות לים וסיור בגבול: התרגיל הגדול של חמאס והג'יהאד האיסלאמי בעזה, באתר ynet, 12 בספטמבר 2023
  93. ^ אליאור לוי, חמאס קיבל את הכסף הקטרי בחג - והמשיך בהתפרעויות בעזה, באתר כאן – תאגיד השידור הישראלי, 19 בספטמבר 2023
  94. ^ ספיר ליפקין, ‏המחלוקת בין חמאס לקטאר - והלחץ על ישראל: מאחורי העימותים על הגדר בעזה, באתר ‏מאקו‏‏, ‏19 בספטמבר 2023‏
  95. ^ שחר קליימן ודנה בן שמעון, ‏באישור הממשלה: המענק הקטארי לרצועה יגדל, באתר ישראל היום, 29 בספטמבר 2023
  96. ^ עינב חלבי, המשא ומתן מאחורי הפסקת המהומות בגבול רצועת עזה, באתר ynet, 29 בספטמבר 2023
  97. ^ ציוץ של כאן חדשות ברשת החברתית אקס (טוויטר)
  98. ^ 'We're fighting Nazis': Former Israeli prime minister defends cutting off energy to Gaza Strip, סרטון בערוץ "Sky News", באתר יוטיוב (אורך: 00:49).
  99. ^ דנה ירקצי, לפיד לתקשורת הזרה: חמאס משקר, יוצא שאתם משרתים את הרוע, באתר כאן – תאגיד השידור הישראלי, 19 באוקטובר 2023
  100. ^ ישראל במלחמה - תמונת מצב, באתר המכון למחקרי ביטחון לאומי (שקף 2) מעודכן ל-18 בדצמבר 2024
  101. ^ חיסולים וחקירות, באתר צה"ל, מעודכן ל-25 בספטמבר 2024. כמו כן יש עוד כ-3,000 מחבלים שנהרגו בסבירות בינונית-נמוכה.
  102. ^ נורית יוחנן, יכולת השיגור, התמיכה בעזה, והזירה העולמית: שנה אחרי - מה מצבו של חמאס?, באתר כאן – תאגיד השידור הישראלי, 7 באוקטובר 2024
  103. ^ ניר דבורי, ‏בדרך למיטוט חמאס? ההישגים של צה"ל בעזה - ומה נותר לעשות | תמונת מצב, באתר ‏מאקו‏‏, ‏16 באוגוסט 2024‏
  104. ^ 104.0 104.1 104.2 ynet, מעקב אחר מתנגדים, וגם קשרים מחוץ לנישואים: היחידה הסודית של חמאס, באתר ynet, 13 במאי 2024
  105. ^ nrg מעריב, 'מההתנתקות גדל חמאס ל-20 אלף חמושים', באתר nrg‏, 10 באפריל 2008
  106. ^ כתבי חדשות 2, ‏מפקד הזרוע הצבאית של חמאס חוסל, באתר ‏מאקו‏‏, ‏14 בנובמבר 2012‏
  107. ^ עלמה סברוב, מהו ה'סניף' הלבנוני של חמאס?, באתר צה"ל, 9 באפריל 2023.
  108. ^ יואב זיתון, איתמר אייכנר, דניאל סלאמה, יאיר קראוס, ירי גם לעבר מטולה. צה"ל: חמאס אחראי ל-34 הרקטות מלבנון, באתר ynet, 6 באפריל 2023.
  109. ^ דניאל סלאמה, גורם אמריקני חשף את הקשר של חמאס בלבנון לחיזבאללה: "קיבלו טילים ארוכי-טווח לתקוף את ישראל", באתר ynet, 10 באפריל 2023.
  110. ^ גיא אביעד, לקסיקון חמאס, הוצאת מערכות, 2008, עמ' 23
  111. ^ חמאס, מכון ראות
  112. ^ 112.0 112.1 112.2 אבי יששכרוף‏, מנהיג חדש לחמאס: הניה נבחר לראשות הלשכה המדינית במקום משעל, באתר וואלה!‏, 6 במאי 2017
  113. ^ לירן אהרוני, חמאס אישר: יחיא סינוואר נבחר למחליפו של אסמאעיל הנייה כראש הלשכה המדינית, באתר i24news, ‏6 באוגוסט 2024
  114. ^ דורון פסקין, מכונת הכסף מקטאר שמניעה את חמאס, באתר כלכליסט, 21 ביולי 2014
  115. ^ רחלי בינדמן, הראל מחסלת ההשקעה באג"ח של קטאר בגלל מימון חמאס, באתר כלכליסט, 28 ביולי 2014
  116. ^ אור הלר, השב"כ עצר בכיר בחמאס: "ניצלו קשרים עם התנועה האיסלאמית בישראל", באתר של "רשת 13", 29 במאי 2014 (במקור, מאתר "nana10")
  117. ^ פעיל חמאס בכיר נחקר בשב“כ: איראן - מקור המימון העיקרי של הארגון, באתר צה"ל (דרך ארכיון האינטרנט), 29 במאי 2014
  118. ^ איתי זהוראי, החמאס מגלגל כמיליארד דולר בשנה - ארגון הטרור השני בעושרו בעולם - Forbes Israel, באתר Forbes Israel, ‏11 בנובמבר 2014
    איתי זהוראי, ‏חמאס במקום השני: 10 ארגוני הטרור העשירים בעולם, באתר ‏מאקו‏‏, ‏11 בנובמבר 2014‏
  119. ^ ארגוני הטרור העשירים בעולם 2018, באתר פורבס-ישראל
  120. ^ אנה ברסקי, ‏בישראל מברכים: ההחלטה הדרמטית של אוסטרליה נגד חמאס, באתר מעריב אונליין, 17 בפברואר 2022.
  121. ^ ארגנטינה הכירה בחמאס כארגון טרור - הראשונה בדרום אמריקה, באתר מעריב אונליין, 13 ביולי 2024
  122. ^ עינב חלבי, בקטאר, בטורקיה, בלבנון ובאיראן: בכירי חמאס ש"מושכים בחוטים" מחו"ל, באתר ynet, 6 בנובמבר 2023
  123. ^ ציוץ של הקול היהודי ברשת החברתית אקס (טוויטר)
  124. ^ 124.0 124.1 נדב שרגאי, ‏עזה – חבית לקראת פיצוץ, באתר ישראל היום, 9 במרץ 2017
  125. ^ פליקס פריש ועלי ואקד, צה"ל התנקש בבכיר החמאס בעזה, באתר ynet, 21 באוגוסט 2003
  126. ^ שירות גלובס, ‏בכיר המבוקשים בגדה, עבדאללה קוואסמה, נהרג בעת שכוחות ימ"מ ניסו לעוצרו, באתר גלובס, 22 ביוני 2003
  127. ^ פליקס פריש ועלי ואקד, חברון: נהרג בכיר החמאס שהתבצר בבניין, באתר ynet, 22 בספטמבר 2003
  128. ^ פליקס פריש ועלי ואקד, החמאס ספג מכה אנושה: שניים מבכיריו נהרגו, באתר ynet, 18 במרץ 2003
  129. ^ עלי ואקד וחנן גרינברג, ישראל התנקשה בעזה במנהיג החמאס שייח יאסין, באתר ynet, 22 במרץ 2004
  130. ^ פליקס פריש, ‏חוסל ראש החמאס, עבד אל עזיז רנטיסי; נהרגו גם בנו ושומר ראשו, באתר גלובס, 17 באפריל 2004
  131. ^ יוסי מלמן ודן רביב, מלחמות הצללים: המוסד וקהילת המודיעין, הוצאת ידיעות ספרים, 2012, עמוד 439
  132. ^ שירות גלובס, ‏חוסל בדמשק בכיר החמאס, עז א-דין שייח' חאליל; החמאס מאשים את ישראל, באתר גלובס, 26 בספטמבר 2004
  133. ^ ynet, עדנאן אל ע'ול - היסטוריה של פיגועים, באתר ynet, 21 באוקטובר 2004
  134. ^ סוריה אישרה ידיעה על מותו של בכיר חמאס, החמאס הכחיש, באתר המרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה, 27 באפריל 2008
  135. ^ יואב שטרן, דיווח: מזכירו של משעל חוסל בסוריה, באתר הארץ, 15 בספטמבר 2008
  136. ^ ניר יהב‏, השייח', הד"ר והמחבל: סיפורו של ניזאר ריאן, באתר וואלה!‏, 1 בינואר 2009
  137. ^ שר הפנים של חמאס נהרג בתקיפת צה"ל בעזה, באתר ערוץ 7, 15 בינואר 2009
  138. ^ יוסי מלמן ודן רביב, מלחמות הצללים: המוסד וקהילת המודיעין, הוצאת ידיעות ספרים, 2012; עמ' 441-450
  139. ^ אליאור לוי, "רנאג'ה הבריח נשק מאיראן, המוסד חיסל אותו", באתר ynet, 28 ביוני 2012
  140. ^ יואב זיתון ואליאור לוי, רמטכ"ל חמאס אחמד ג'עברי חוסל בעזה לצד בנו, באתר ynet, 14 בנובמבר 2012
  141. ^ שירות גלובס, ‏צה"ל חיסל את רמטכ"ל החמאס אחמד ג'עברי, באתר גלובס, 14 בנובמבר 2012
  142. ^ אליאור לוי, רועי קייס ויואב זיתון, צה"ל חיסל שלושה בכירים בזרוע הצבאית של חמאס, בהם מפקד חטיפת שליט, באתר ynet, 21 באוגוסט 2014
  143. ^ ניר דבורי, ‏אחראי הכספים של חמאס חוסל בצפון רצועת עזה, באתר ‏מאקו‏‏, ‏24 באוגוסט 2014‏
  144. ^ חמאס: "המוסד חיסל את מהנדס המל"טים של הארגון", באתר ישראל היום, 16 בנובמבר 2017
  145. ^ הקשר הצפון קוריאני וההוראה של ראש המוסד. פרטים חדשים על החיסול במלזיה, באתר ynet, 26 באפריל 2018
  146. ^ 146.0 146.1 נדב שרגאי, ‏עזה – חבית לקראת פיצוץ, באתר ישראל היום, 9 במרץ 2017
  147. ^ נדב שרגאי, ‏עזה - חבית לקראת פיצוץ, באתר ישראל היום, 9 במרץ 2017


הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

39849162חמאס