האחים המוסלמים

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
האחים המוסלמים
מנהיגים מוחמד בדיע
אידאולוגיות אסלאמיזם סוני
שמרנות
אנטי-ציונות
אנטי-קומוניזם
מטה

קהיר (בעבר)

מקום לא ידוע (היום)
האתר הרשמי של התנועה (באנגלית)

תנועת האחים המוסלמים (בערבית: جماعة الإخوان المسلمين, תעתיק: ”ג'מאעת אַלְאִחְ'וָאן אַלְמֻסְלִמִין“) היא תנועה[1] אסלאמיסטית-סונית שנוסדה במצרים בשנת 1928 על ידי האימאם חסן אל-בנא. התנועה קוראת להשליט את האסלאם הסוני בחוקה ובחיי החברה באמצעות הפיכת מצרים ומדינות ערב האחרות למדינות הלכה שכל מערכותיהן מתנהלות בכפוף לחוקי השריעה. אחת מסיסמאותיה של התנועה היא "האסלאם הוא הפתרון".

התנועה נוקטת קו רשמי של התנגדות לשימוש באלימות,[2][3] וגינתה באופן עקבי פעולות טרור אסלאמי, לרבות פיגועי 11 בספטמבר. עם זאת, שאלת קשריה עם ארגוני טרור נוספים נמצאת במחלוקת,[4] והיא מוגדרת כארגון טרור על ידי מספר מדינות, ובהן מצרים,[5] איחוד האמירויות,[6] ערב הסעודית,[7] בחריין,[8] סוריה, רוסיה, טג'יקיסטן וקזחסטן.

ארגון האחים המוסלמים הוא אנטי-ציוני, ונחשב לאנטישמי על ידי מספר גורמים רשמיים כגון מרכז שמעון ויזנטל.[9] בין השאר קרא הארגון להשמדת מדינת ישראל.[10]

התנועה ונגזרותיה הצליחו לאחוז בהגה השלטון במספר מדינות, לרבות מצרים, שם זכה נציגה, מוחמד מורסי, בבחירות לנשיאות ב-2012 והיה בשלטון עד להפיכה הצבאית בשנה שלאחר מכן. מאז הארגון ומנהיגיו נמצאים תחת רדיפה מצד שלטונות מצרים.

אידאולוגיה

תנועת האחים המוסלמים מתנגדת לנטיות חילוניות במדינות האסלאם, ושואפת לחזרה אל תפישות האסלאם והתנגדות להשפעה המערבית. אידאולוגיית התנועה מושפעת מתפישת הסלפיה, תנועה מתוך הזרם הסוני בדת האסלאם, המתייחסת אל האבות ה"צדיקים" (السلف, אלסלף) שחיו בשלושת הדורות הראשונים של האסלאם, כדוגמה וכמופת, שעל פיהם יש לפעול. מקור ההשפעה בחסן אל-בנא, מקים התנועה, אשר למד את כתביהם של ההוגים הסלפים המפורסמים מחמד עבדה, ורשיד רידא. בנוסף, בנא לקח גם רעיונות ממחמד א-דין אל-חטיב, שהיה בעל עיתון אל-פאתח, עיתון סלפי לחלוטין, בו פורסמו רעיונות האסלאם כפי שהכירו אותם בימי הנביא מוחמד.[11] אולם, יש לתנועת האחים המוסלמים ביקורת קשה על התנועה הסלפית; הסלפים היו מסוגרים בעצמם, והתנגדו לכל פלג שלא היה בעל השקפה זהה לשלהם, ובשל כך התווכחו רבות עם העולמא והטריקות הסופיות. עניין זה נוגד את עקרונות תנועת האחים, שכן אחד מעקרונותיה החשובים הוא אחידות הכלל מתוך סובלנות והכלה כללית המתעלות מעל השסעים ואי ההסכמות הדתיות והעדתיות.

אחד העקרונות המרכזיים של התנועה הוא הטוטליות של האסלאם (الشاملة, אלשאמלה), לפיו האסלאם הוא רעיון מסדר לכל נדבכי חייו של המוסלמי, המקיף את תחומי הפרט, החברה, הכלכלה, הפוליטיקה, התרבות והספורט. ידועה אימרתו המפורסמת של חסן אלבנא בעניין זה: "האסלאם הוא אמונה ופולחן, מולדת ולאומיות, דת ומדינה, רוחניות ומעשה, ספרא וסייפא".

התנועה התנגדה נחרצות להגמוניה הפוליטית של המערב במזרח התיכון. פעיליה לחמו נגד ישראל במלחמת העצמאות, והתנועה התנגדה להסכמי שביתת הנשק בין ישראל למצרים ב-1949.[12]

סמל התנועה כולל את ספר הקוראן, שתי חרבות ואת המילה "והכינו".

מבנה

סיסמת האחים המוסלמים - "האסלאם הוא הפתרון"

לאחים המוסלמים סניפים ב־70 מדינות. האחים המוסלמים במצרים הם ארגון עממי, ושמו נקשר בפעולות מחתרתיות פוליטיות שונות, לרבות השתתפות פעילה בהפלת משטרו (2011) של חוסני מובארכ. במדינות אחרות יש לארגוני התנועה המקומיים תפקידים בולטים יותר, ואף מושבים בבתי הפרלמנט. אנשי התנועה תמכו או שהביאו להקמתם של ארגונים שונים, כגון התנועה האסלאמית והג'יהאד האסלאמי במצרים, ותנועת הקהילות המוסלמיות המכונות "מוג'הידין" באירופה ובארצות הברית. לתנועה סניפים מאורגנים ברחבי העולם הערבי ובישראל, המארגנים פעילות חינוכית, חברתית וכלכלית. במסגרת סניפים אלו מאורגנים מפגשים, החל מתפילות בציבור ועד אירועי ספורט, היוצרים התערות חברתית.

היסטוריה

האחים המוסלמים במצרים

תנועת האחים המוסלמים נוסדה במצרים בשנת 1928, על ידי מורה צעיר בשם חסן אל-בנא. התנועה החלה את דרכה באסמאעיליה, הסמוכה לתעלת סואץ, הרחק ממוקדי הפוליטיקה המצרית. אסמאעיליה התאימה להקמת תנועת האחים המוסלמים עקב הימצאותם של פקידים אירופיים ממנהלת התעלה שחיו בה חיי רווחה לצד אוכלוסייה מקומית ענייה. מתח כלכלי-לאומי זה היווה כר נוח לשגשוג התנועה. במהלך תקופת השפל העולמי הגדול שהחל בשנת 1929, חדרה התנועה אל שורות האפנדים שהיו בין הנפגעים מהמצב הכלכלי, וגייסה, לאורך הזמן, אלפי חברים. בתקופה, בה עיקר פעילות התנועה התקיימה באסמאעיליה, הצליחו חבריה להביא להתעוררות דתית באומה האסלאמית. כמו כן, בקרב פשוטי העם התנועה חיזקה את היכולת של האסלאם להצליח בתחרות עם התרבות המערבית. בחופשת הקיץ של שנת 1932 ביקש חסן אל-בנא משיח' עבד אלוהאב אלנג'אר לפעול להעברת המרכז הארגוני לקהיר. באוקטובר 1932 החל המעבר, כששיאו הגיע בסוף 1933.

בסוף מאי 1936, הקימו "האחים המוסלמים" ועדה מיוחדת לארגון ולפיקוח על הסיוע לערבים הפלסטינים, שהיו בעיצומה של שביתה כללית בתחילתו של "המרד הערבי הגדול" (1936–1939). בקיץ 1938 אף יצאו "האחים המוסלמים" בקריאה להתנדב לג'יהאד בפלסטין. הפעילות בשאלת ארץ ישראל סייעה לארגון להשיג אחיזה גם בקרב האפנדיה (ולא רק משכבות עממיות ותלמידי אל-אזהר), ולהפוך לארגון שיש לו גם עמדות בנושאים לאומיים הקשורים במדיניות החוץ והאינטרסים הלאומיים של מצרים. פעילות זאת הייתה גורם חשוב בהפיכתו מארגון אידאולוגי וחברתי לארגון פוליטי.[13]

ב־1942, במהלך מלחמת העולם השנייה, הקים חסן אל-בנא סניפים נוספים של התנועה בעבר הירדן ובארץ ישראל. לאחר מלחמת העולם השנייה, חברים בארגון המצרי נקטו פעילות אלימה נגד ממשלתו של המלך פארוק. בעקבות כך, הארגון המצרי הוצא אל מחוץ לחוק במצרים, ומאות מתומכיו עברו לירדן. רבים מתומכי התנועה לחמו במלחמת העצמאות, חלקם במסגרות עצמאיות תחת צבאות מדינות ערב, נגד ישראל. חבר בארגון התנקש בחייו של ראש הממשלה המצרי מחמוד פהמי נוקראשי ב־28 בדצמבר 1948. אל-בנא נהרג ככל הנראה בידי סוכני ממשלה בפברואר 1949, בקהיר.

לאחר מהפכת הקצינים החופשיים ב-1952, האחים המוסלמים במצרים תמכו בממשלתו החילונית של גמאל עבד אל נאצר ושיתפו עימה פעולה, אולם התנגדו להשפעות משמאל. בהמשך, חבר התנועה עבד אלמנעם עבד אלרא'וף ניסה להתנקש בחיי עבד אלנאצר ב־26 באוקטובר 1954. התנועה הוצאה שוב אל מחוץ לחוק, ומעל 4,000 מחבריה נעצרו, ובהם סייד קוטב, האינטלקטואל המשפיע ביותר מבין חברי התנועה. בעודו בכלא, כתב קוטב ספרים רבי השפעה (המפורסם בהם הוא הפירוש לקוראן "פי ט'לאל אלקראן"). חברי תנועה נוספים עברו לירדן, לבנון, ערב הסעודית וסוריה. בין העצורים באותה תקופה נמנה ד"ר מחג'וב עומאר, שהצטרף מאוחר יותר לפת"ח. הארגון המצרי התנגד לברית בין מצרים וברית המועצות באותה התקופה, והתנגד להשפעת הקומוניזם במצרים, במידה כה רבה עד כי ישנם דיווחים לפיהם הארגון נתמך בידי ה־CIA במהלך שנות ה-60 של המאה ה-20.

נאצר השיב לתנועה את מעמדה כתנועה חוקית ב־1964, ושחרר את כל אסירי הארגון המקומי. בהמשך נעשו ניסיונות התנקשות נוספים בחיי נאצר, וגם הם יוחסו לחברי התנועה. בהוראתו הוצאו להורג כמה ממנהיגי האחים המוסלמים ב־1966 ורבים אחרים נעצרו שוב.

אנואר סאדאת, יורשו של נאצר, הבטיח עם עלייתו לשלטון לבצע רפורמות דתיות, וביניהן החלת השריעה (חוקי הדת המוסלמית). אולם הסכם השלום של סאדאת עם ישראל קומם את האחים המוסלמים, וככל הנראה לאנשי הארגון המצרי היה חלק בהתנקשות בחייו של סאדאת ב-1981. ב-1984 התקבל שוב ארגון האחים המוסלמים במצרים, באופן חלקי, כארגון דתי; מאז מקיים הצבא מעקב קפדני אחר פעילות הארגון, שמהווה מוקד התנגדות פוליטי משמעותי במצרים.

בשנת 2005 זכו ב-88 מקומות בפרלמנט המצרי, כמעט פי חמישה יותר מאשר בבחירות הקודמות. בשנת 2008 זכתה התנועה לאהדה עממית כאשר ארגנה שביתה כללית כמחאה על תנאי שכר נמוכים, תנאי עבודה ירודים, ליקויי בטיחות ועלייה במחירי המזון. בשנת 2010 נבחר ד"ר מוחמד בדיע למדריך הכללי של התנועה[14] בשנת 2012 נבחר מוחמד מורסי כנשיא מצרים מטעם המפלגה של האחים המוסלמים, ברוב של 52 אחוז מהקולות בבחירות לנשיאות מצרים. בשנת 2013 הודח מוחמד מורסי במהלך הפיכה צבאית.

בבחירות שנערכו בעקבות ההפיכה במצרים ב-2011, זכתה "מפלגת החופש והצדק" של התנועה ב-36.6% מהקולות, והפכה למפלגה הגדולה ביותר בפרלמנט המצרי.[15] בבחירות לנשיאות שנערכו כארבעה חודשים מאוחר יותר, ניצח המתמודד מטעם התנועה מוחמד מורסי והפך ל"נשיא מצרים החדשה", עד הדחתו בידי הצבא המצרי בעת ההפיכה במצרים ב-2013. האחים המוסלמים השתלטו על מצרים בדרך להפיכתה למדינה דתית יותר, זאת בניגוד לתקופת שלטונו של מובארק שבה מצרים נטתה יותר לעולם המערבי והשלטון בה היה בעל אופי חילוני. ב-23 בספטמבר 2013, הוצאה התנועה מחוץ לחוק במצרים וכל כספיה הופקעו בהוראת בית משפט,[16] ועקב כך רבים ממנהיגי התנועה נעצרו ונכלאו. חלק מהמנהיגים המוכרים של התנועה הוכנסו לבית הסוהר באדר,[17] שם, על פי ארגוני זכויות אדם, מוחזקים רבים מאסירי התנועה בתנאים המפרים את זכויותיהם הבסיסיות.[18][17]

האחים המוסלמים באפגניסטן

בראשית ימי המלחמה הסובייטית באפגניסטן, האחים המוסלמים נחשבו לחלק מרכזי מהאופוזיציה האנטי־סובייטית. תנועת ההתנגדות באפגניסטן הוקמה במחאה על פעילותו השמאלנית של המלך זאהיר שה. לתנועה היה קשר לאחים המוסלמים.

האחים המוסלמים בבנגלדש

האחים המוסלמים בבנגלדש Bangladesh Jamaat-e-Islami (באורדו: جماعتِ اسلامی), היא התנועה האסלאמית הגדולה בבנגלדש, זהו פלג של התנועה האסלאמית ההודית, "גֻ'מַעאת-א-אסלאמי" שנוסדה ב-1941 על ידי סיד אבו אל-אעלא מודודי.

האחים המוסלמים בהודו

ב-1941 הקים סיד אבו אל-אעלא מודודי תנועה אסלאמית בהודו וקרא לה "ג'מַעאת-א-אסלאמי" Jamaat-e-Islami (באורדו: جماعتِ اسلامی). אחרי חלוקת הודו ב-1947 התפלגה התנועה לשני פלגים, מקצת החברים נשארו בהודו וקראו למפלגתם Jamaat-e-Islami Hind, רוב חברי התנועה עברו לפקיסטן וקראו לתנועתם Jamaat-e-Islami Pakistan. עם פילוג פקיסטן הפך הסניף בבנגלדש לתנועה עצמאית.

האחים המוסלמים בישראל

בתקופת המנדט הבריטי

החל מסוף 1945 החלו לקום בארץ ישראל המנדטורית סניפים של אגודת "האחים המוסלמים".[19] עד שנת 1948 היו לאגודה 25 סניפים ובין 12,000 ל-20,000 חברים בארץ ישראל. הסניפים היו כפופים ישירות למרכז "האחים המוסלמים" בקאהיר, שהכריז על המופתי של ירושלים חאג' אמין אל-חוסייני (שכבר לא ישב בתקופה זו בארץ) ממונה מטעמו על סניפי פלסטין.[20] במהלך מלחמת העצמאות, הגיעו לארץ ישראל מתנדבים רבים של "האחים המוסלמים" במצרים.

לאחר הקמת מדינת ישראל

התנועה האסלאמית שואפת לעודד את האסלאם בקרב ערביי ישראל, ולמעשה דוגלת באידאולוגיה של האחים המוסלמים. לתנועה זו שני פלגים: הפלג הצפוני, הנחשב לקיצוני ובדלני, והפלג הדרומי, הנחשב למתון יותר ואף מיוצג בכנסת - מפלגת רע"ם - בעבר חלק מסיעת הרשימה המשותפת. השאלה האם מפלגת רע"ם היא למעשה זרוע של האחים המוסלמים עלתה לדיון ציבורי נרחב בשנת 2021 בעקבות האפשרות להקמת ממשלת ימין בתמיכתה של רע"ם ולאחר מכן בהצטרפותה לממשלת בנט לפיד.

האחים המוסלמים ביהודה ושומרון

בשנת 1973 אפשרה ממשלת ישראל למנהיג התנועה המקומי, אחמד יאסין, להקים ארגונים חברתיים ודתיים וארגוני צדקה בקרב המוסלמים הפלסטינים. ב־1983 הוא נעצר בשל אחזקת נשק, ונשלח לכלא. כששוחרר ב־1985 הפך פופולרי; עם פרוץ האינתיפאדה הראשונה ב־1987, היה יאסין אחד ממקימי החמאס. הוא נידון למאסר עולם ונכלא שוב בשנת 1991 בגין מעורבותו ברצח החיילים אבי סספורטס ואילן סעדון, אך שוחרר ב-1997 במסגרת הסכם בין ישראל לירדן לאחר כישלון ניסיון ההתנקשות בח'אלד משעל. ב־22 במרץ 2004 סוכל יאסין על ידי ישראל באמצעות טילים, שנורו כלפיו ממסוקי קרב של חיל האוויר הישראלי.

האחים המוסלמים בירדן

"האחים המוסלמים" החלו את פעילותם באמירות עבר הירדן, בתקופת המנדט הבריטי, בשנת 1945. הארגון זכה לחסותו של האמיר עבדאללה, שהיה אורח הכבוד בטקס פתיחת משרדיו בעמאן. "האחים" נהנו מאז מאהדת השלטונות ומיחס סובלני. מאז בחירות 1954 היו לארגון נציגים בבית הנבחרים של ירדן, וחבריו אף היו שרים בממשלה.[21]

בשנות החמישים, חברי התנועה בירדן תמכו בחוסיין מלך ירדן במאבקו במתנגדים פוליטיים ובנסיונותיו של נאצר להפילו. כשחוסיין אסר על התארגנויות פוליטיות בירדן ב־1957, המגבלה לא חלה על ארגון האחים המוסלמים. בניגוד למפלגות הפוליטיות כדוגמת המפלגה הקומוניסטית הירדנית, תנועת האחים המוסלמים לא נחשבה על ידי השלטון הירדני למפלגה אלא לארגון חברתי, ומשכך, הצו של המלך חוסיין משנת 1957 בדבר הוצאת כלל המפלגות בירדן מחוץ לחוק לא פגע בפעילות התנועה. למעשה, בין התנועה לבין השלטון הירדני התקיימו למשך תקופה ארוכה קשרים טובים, זאת בעיקר מאחר שחיזוק הלימוד האסלאמי בממלכה, ומכך חיזוק התנועה, אפשר לחזק את מעמדו של המלך חוסיין עצמו, אשר מקור הלגיטימציה שלו נבע מקשרו המשפחתי לנביא מוחמד.[22]

ביהודה ושומרון תחת שלטון ירדן 1948–1967

מעורבותם של לוחמים מתנדבים של האחים המוסלמים ממצרים וסוריה במלחמה ב-1948 הביאה פלסטינים רבים בגדה המערבית, בעיקר באזור בית לחם וחברון, להצטרף לתנועה. בשנים הראשונות לשלטון ירדן בגדה המערבית, קמו בה סניפים כמעט בכל הערים, העיירות והכפרים הגדולים.[20] בבחירות של 1956 נבחר נציג מטעם התנועה לפרלמנט כאחד מנציגי חברון.[20]

עם סיום משבר 1957–1958 ופנייתו של המשטר לכיוון ארצות הברית, החל מסע גינויים מצד התנועה בגדה המערבית, והמשטר הגיב בצעדים קשים. משלב זה ואילך הנמיכה התנועה את רמת פעילותה והסתפקה בפעילויות חברתיות ותרבותיות ובהטפות בענייני מוסר.[23] בבחירות של 1961 תמכה התנועה במשטר והעניקה לו לגיטימיות בעצם השתתפותה בבחירות בגדה המערבית, לאחר שמפלגות השמאל החרימו אותן בהוראת מצרים. אולם תמיכה זו במלך גרמה לכך שנציגי התנועה נתפסו כמשתפי פעולה עם השלטון והדבר בא לידי ביטוי במספר הקולות שקיבלו בקלפיות.[20] בשנת 1965 נוצר משבר זמני בין התנועה לבין השלטון על רקע ניסיונות כמה מתומכי התנועה בגדה לפגוע בבתי קולנוע ובתי שעשועים, אולם השקט נמשך עד מלחמת ששת הימים ביוני 1967, אז כבשה ישראל את הגדה המערבית.[23]

אחרי המלחמה ב-1967

לאחר מלחמת ששת הימים איפשר המלך חוסיין לסניף הירדני לקיים אימונים צבאיים בארצו.

ב-1989, התנועה הפוליטית של האחים המוסלמים, חזית הפעולה האסלאמית, זכתה ב-22 מתוך 80 המושבים בפרלמנט בירדן. המלך חוסיין ניסה להקטין את השפעתם על ידי שינוי חוקי הבחירות, אולם בבחירות 1993 הם הפכו לקבוצה הגדולה בפרלמנט. הם התנגדו נחרצות להסכם השלום בין ישראל לירדן, שנחתם בשנת 1994.

ביולי 2020 הוצאה התנועה מחוץ לחוק בירדן על ידי בית המשפט העליון.[24]

האחים המוסלמים בסוריה

נוכח המצוקה הכלכלית של שכבות הביניים העירוניות בסוריה בשנות ה-20 וה-30, החלו לקום אגודות אסלאמיות מקומיות בעריה הגדולות, מרביתן בהנהגת תלמידיו של חסן אל-בנא. עיקר עניינן של אגודות אלו היה פעילות חינוכית וקהילתית. בראשית שנות ה-40 החלו אגודות אלו לתאם את פעילותן ולשתף פעולה בצורה נרחבת יותר. בשנת 1944 הוקמה תנועה האחים המוסלמים הארצית, ולתפקיד המפקח הכללי (المراقب العام) נבחר השיח' מצטפא אל-סבאעי.[25]

בבחירות בשנת 1949 נבחרו לפרלמנט ארבעה צירים המזוהים עם "האחים המוסלמים", ובבחירות 1954 נבחרו חמישה.[26]

הסניף הסורי הוצא אל מחוץ לחוק כשסוריה התאחדה עם מצרים ליצירת הרפובליקה הערבית המאוחדת בשנת 1958. התנועה ירדה למחתרת. כשסוריה פרשה מן הרפובליקה המאוחדת בשנת 1961 הארגון הפך שוב לחוקי, וזכה ב-10 מושבים בפרלמנט (מתוך 172) בבחירות שנערכו בדצמבר 1961. במהפכת הבעת' ב-1963 הוצא שוב הארגון אל מחוץ לחוק, והוא שב למחתרת, לצד תנועות פוליטיות אחרות.

לאחר מלחמת ששת הימים ב-1967, התנועה התפרקה לפלגים מתונים וקיצוניים. אלה האחרונים הכריזו על ג'יהאד נגד מנהיגי מפלגת הבעת'.

עלייתו לשלטון של חאפז אל-אסד העלווי בסוריה ב-1970, קוממה את האחים המוסלמים מפני שהם אינם מכירים בעדה העלווית כמוסלמים. אסד ניסה בתחילה לרצותם, אולם ניסיונות אלה נחלו הצלחה מזערית בלבד.

ב-1973 שינה אסד את החוקה וביטל את הסעיף שקבע שהנשיא חייב להיות מוסלמי, בתגובה הכריזו האחים בסוריה שאסד הוא אויב אללה ובמשך כחצי שנה היו התקוממויות נגד השלטון. משטרו של אסד דיכא את ההתקוממות של האחים אבל החזיר את "הסעיף המוסלמי" לחוקה.

תמיכתו של אסד במרונים במלחמת האזרחים בלבנון גרמה לאחים המוסלמים להכריז ב-1976 מחדש על ג'יהאד; הם החלו במסע של התקפות ופעולות טרור. ב-1979, הרגו פעילי התנועה 83 צוערים עלווים בבית-הספר לארטילריה בחלב. נסיונותיו של אסד להרגיעם על ידי החלפת בעלי-תפקידים בממשל, שחרור אסירים פוליטיים וביטול ההגבלות על מוסדות דת לא הועילו. ב־25 ביוני 1980 בוצע ניסיון התנקשות בו, שגרם להקצנת התייחסותו לתנועה. הוא השפיע על הפרלמנט הסורי להכריז על חברות באחים המוסלמים כעל פשע שדינו מוות, ושילח את הצבא נגד חברי התנועה. בפעולה, שנמשכה עד פברואר 1982, מחק הצבא הסורי את התנועה כמעט לחלוטין והרג 10,000 עד 25,000 איש בטבח חמאת, העיר שהייתה מעוזם של האחים המוסלמים ותומכיהם. הסניף הסורי הושמד, והניצולים ברחו, חלקם הקימו בעיראק את תנועת "הברית הלאומית לשחרור סוריה" וחלקם הצטרפו לארגונים אסלאמיים במדינות אחרות.

עד האביב הערבי ב-2011 האחים המוסלמים היוו את האופוזיציה העיקרית בסוריה. התנועה שהתחילה את דרכה כתנועה חברתית והפכה עם הזמן למפלגה פוליטית, ומשם למיליטנטית (לוחמנית). זו הייתה האופוזיציה היחידה לשלטונו של אסד והיא מהווה התנגדות בעייתית כנגדו (אסד הצליח להפיל את כל המתנגדים בבעת' ורק האחים המוסלמים נשארו). התנגדותם נובעת מכך שעל פי תפיסתם השלטון צריך להיות ביידי אנשי דת מוסלמים והמדינה צריכה להתקיים על פי חוקי השריעה, דבר שלטענתם סוריה אינה מקיימת.

האחים המוסלמים בערב הסעודית

הסניף הסעודי של האחים המוסלמים שכנע את המלך סעוד לאפשר לארגון המקומי להקים אוניברסיטה אסלאמית במדינה ב-1961.

האחים המוסלמים בצ'צ'ניה

ממשלת רוסיה טוענת כי האחים המוסלמים מהווים גורם מהותי במרד המתמשך בצ'צ'ניה. הרוסים גם מאשימים את האחים המוסלמים בתכנון פיגוע הטרור ב־27 בדצמבר 2002, שבו מחבל מתאבד במכונית תופת פוצץ את מטה הממשלה בגרוזני.

האחים המוסלמים במאה ה-21

תנועת האחים המוסלמים נחשבת למתונה יחסית לארגוני טרור אסלאמי הפעילים במזרח התיכון, כגון אל-קאעידה, דאעש או תנועות סלפיות קיצוניות כגון מפלגת א-נור. במדינות בהם הדבר מתאפשר להם, האחים המוסלמים תומכים בבחירות חופשיות ומשתתפים בהן. אמנת התנועה, כפי שהוצגה בשנת 1994, מגנה באופן מוצהר כל גילוי של אלימות וטרור כאמצעי להשגת יעדי התנועה.[27]

ב-23 בספטמבר 2013 הוצאה תנועת האחים המוסלמים במצרים מחוץ לחוק, וזאת על ידי בית המשפט במצרים.

ביולי 2020 הוצאה התנועה מחוץ לחוק בירדן על ידי בית המשפט העליון.[24]

לקריאה נוספת

  • Zollner Barbara H. E., The Muslim Brotherhood : Hasan al-Hudaybi and ideology : New York, New York, 2009
  • Mitchell, Richard P., The Society of The Muslim Brothers (Oxford University Press, 1993)

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא האחים המוסלמים בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ מאיר חטינה ואורי קופפרשמידט, האחים המוסלמים - חזון דתי במציאות משתנה, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2012
  2. ^ Pro-Democracy National Alliance Vows Escalated Peaceful Protests Across Egypt, ikhwanweb.com, ‏5.6.14
  3. ^ Muslim Brotherhood Leader Badie Reiterates: Group Denounces Violence, ikhwanweb.com, ‏5.6.14
  4. ^ קריין, מארי. Does the Muslim Brotherhood Have Ties to Terrorism(הקישור אינו פעיל, 13.6.2021). מועצת יחסי חוץ (אנגלית)
  5. ^ Egypt's Muslim Brotherhood declared 'terrorist group' - BBC News (באנגלית)
  6. ^ "UAE lists Muslim Brotherhood as terrorist group". Reuters. 2014-11-15. נבדק ב-2016-07-03.
  7. ^ Saudi Arabia declares Muslim Brotherhood 'terrorist group' - BBC News (באנגלית)
  8. ^ Bahrain FM reiterates stance on Muslim Brotherhood, Anadolu Agency
  9. ^ האחים המוסלמים בראש רשימת הארגונים האנטישמיים של 2012, באתר "הארץ", 2012
  10. ^ Exclusive: Muslim Brotherhood Preaching Israel Destruction After Election
  11. ^ להרחבה ראה Mitchel/The Socity of the Muslim Brothers - chapter 1
  12. ^ עמנואל סיוון, קנאי האסלאם, הוצאת עם עובד, 1985
  13. ^ מיכאל אפל, "היחסים הבין-ערביים, 1918–1945", בתוך: המזרח התיכון בין מלחמות העולם, האוניברסיטה הפתוחה, ספר ה, עמ' 223.
  14. ^ צבי בראל, מוחמד בדיע נדרש לרפא את המחלוקות בתנועת האחים המוסלמים, באתר הארץ, 22 בינואר 2010
  15. ^ עמית ולדמן, ‏תוצאות רשמיות לבחירות במצרים: הגוש האיסלאמי גרף יותר מ-60%, באתר ‏מאקו‏‏, ‏4 בדצמבר 2011‏
  16. ^ רועי קייס, בימ"ש במצרים: לסגור את האחים המוסלמים, באתר ynet, 23 בספטמבר 2013
  17. ^ 17.0 17.1 Egypt's model prison rife with abuses, inmates' families and activists say, Reuters, ‏3 בינואר 2023
  18. ^ Egypt: New prison, PR gloss ahead of COP27 cannot hide human rights crisis, אמנסטי, ‏October 20, 2022
  19. ^ יעקב שמעוני, ערבי ארץ ישראל, עמ' 334.
  20. ^ 20.0 20.1 20.2 20.3 מצטפא כבהא, המזרח התיכון בימינו: הפלסטינים – עם בפזורתו, האוניברסיטה הפתוחה, עמ' 179.
  21. ^ יוסף נבו, ירדן – החיפוש אחר זהות (ספר 3 בסדרה המזרח התיכון בימינו), האוניברסיטה הפתוחה, עמ' 248.
  22. ^ אמנון כהן, מפלגות בגדה המערבית בתקופת השלטון הירדני (ירושלים: י"ל מאגנס, תשמ"א), עמ' 140-128.
  23. ^ 23.0 23.1 מצטפא כבהא, המזרח התיכון בימינו: הפלסטינים – עם בפזורתו, האוניברסיטה הפתוחה, עמ' 180.
  24. ^ 24.0 24.1 ירדן: תנועת "האחים המוסלמים" פורקה על ידי בית המשפט, באתר וואלה!‏, 16 ביולי 2020
  25. ^ פרופ' אייל זיסר, "תנועת האחים המוסלמים בסוריה: בין השלמה למאבק", אסלאם ודמוקרטיה בעולם הערבי (עורך: מאיר ליטבק)
  26. ^ משה מעוז, סוריה – אל הערביות וחזרה (ספר 4 בסדרה המזרח התיכון בימינו), האוניברסיטה הפתוחה, תשע"א–2011, עמ' 126.
  27. ^ אמנת תנועת האחים המוסלמים - Our Testimony, Issued in 1994. מתוך האתר הרשמי של התנועה (אנגלית)
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

38182546האחים המוסלמים

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=האחים_המוסלמים&oldid=2517655"