מחמוד אל-מבחוח
 | |
| מדינה | ישראל, איחוד האמירויות הערביות |
|---|---|
מחמוד עבד א-ראוף אל-מבחוח (בערבית: محمود عبد الرؤوف المبحوح; 14 בפברואר 1960 – 19 בינואר 2010) היה בכיר חמאס, מראשוני הפעילים בגדודי עז א-דין אל-קסאם. היה מעורב אישית בחטיפתם וברציחתם של חיילי צה"ל אבי סספורטס ואילן סעדון. היה בכיר במערך שעסק בהברחת אמצעי לחימה מאיראן לרצועת עזה. חוסל בדובאי בפעולה שיוחסה על ידי רבים למוסד.
ביוגרפיה
מחמוד אל-מבחוח נולד במחנה הפליטים ג'בליה שבצפון רצועת עזה[1]. בסוף שנות השבעים הצטרף לתנועת "האחים המוסלמים" ברצועת עזה. ב-1986 נעצר לראשונה בידי ישראל. לאחר שחרורו הצטרף לחמאס והיה חבר החוליה הראשונה של גדודי עז א-דין אל-קסאם. בשנת 1989 היה מעורב בחטיפתם וברציחתם של חיילי צה"ל אבי סספורטס ואילן סעדון. במאי 1989, ימים אחדים לאחר רצח אילן סעדון, נמלט מהרצועה.
מתחילת האינתיפאדה השנייה בשנת 2000 היה פעיל בהברחת אמצעי לחימה מאיראן לרצועת עזה. היה אחד מבכירי המערך המשותף לחמאס ולאיראן שארגן ופיקח על הברחות רקטות, נשק, חומרי חבלה ומחבלים פלסטינים מאומנים מאיראן לרצועה[2]. בסקירה שנתן לממשלת ישראל ציין ראש השב"כ, יובל דיסקין, כי מאז מותו של אל-מבחוח יש ירידה באיכות הנשק המוברח לרצועת עזה[3].
במהלך מבצע צוק איתן דווח על חיסולו של אחיינו על ידי צה"ל[4].
פרשת חיסולו
על פי דיווחים, משנת 1991 נעשו לפחות שלוש פעמים ניסיונות להתנקש בחייו של אל-מבחוח[5].
ב-ה' בשבט תש"ע, 20 בינואר 2010, נמצא מבחוח מת בחדרו במלון פאר בדובאי בשם Al Bustan Rotana Hotel, אליו הגיע יום קודם לכן בטיסה של חברת "אמירטס" מדמשק. באמצעי התקשורת פורסם דבר מותו כעשרה ימים לאחר שמת, ב-29 בינואר, בעקבות הודעה של אחד מראשי חמאס בדמשק[6]. על נסיבות מותו נפוצו שמועות שונות. חמאס ומפקד משטרת דובאי ייחסו את החיסול לסוכני "המוסד", אך עלו גם אפשרויות נוספות[7]. בהלווייתו שיבח אותו חאלד משעל והבטיח נקמה. אל-מבחוח נקבר במחנה הפליטים אל-ירמוכ שליד דמשק שבסוריה.
ב-15 בפברואר 2010 פרסמה משטרת דובאי תצלומים ושמות של 11 חשודים בחיסולו של אל-מבחוח[8]. מצלמות האבטחה תיעדו את חברי חוליית הסיכול משתלבים בבית המלון, תוך שהם שוכרים בבית המלון את החדר שממול לחדרו. כמו כן, שניים מחוליית המעקב אחריו, מסתובבים כשהם לבושים בבגדי טניס ואוחזים במחבט[9]. כל ה-11 הגיעו לדובאי בדרכונים אירופיים[10]. תוך ימים אחדים התברר שחלק מהשמות הם של תושבי ישראל, בעלי אזרחות בריטית ואירית, שהכחישו כל מעורבות בחיסול, ביניהם שמו של אדם שנהרג במלחמת יום הכיפורים[11]. לאחר ימים אחדים פרסמה משטרת דובאי עוד 16 שמות ותצלומים של חשודים בחיסולו של אל-מבחוח, שצולמו במצלמות האבטחה. לבקשת דובאי הוציא האינטרפול צווי מעצר נגד 27 החשודים[12]. ולבסוף עלה מניינם של המבוקשים ל-33 איש[13]. ב-6 ביוני נעצר בפולין ישראלי, אורי ברודצקי, שהיה חשוד בסיוע בהשגת דרכון גרמני מזויף. בית משפט פולני הורה לממשלת פולין להסגירו לידי גרמניה. ברודצקי נעצר בנמל התעופה של ורשה שם גילה קצין ערני במשטרת הגבול שמדובר באדם מבוקש על ידי גרמניה עימה יש לפולין הסכם הסגרה[14]. בית המשפט הגרמני הטיל עליו קנס של 60 אלף יורו[15].
בעקבות הטלת חשד בזיופי הדרכונים של מחסלי מבחוח על ישראל, נוצר משבר דיפלומטי חריג בין בריטניה לישראל, ובריטניה אף גירשה במרץ 2010 דיפלומט ישראלי, שהיה נציג המוסד שם[16]. בעקבותיה החליטה גם אוסטרליה במאי 2010 לגרש דיפלומט ישראלי מתחומה[17]. שר החוץ האמירתי, עבדאללה בן זאיד, מצידו, גירש ממדינתו באופן אישי את ברוס קשדן, ראש הנציגות הישראלית החשאית שפעלה במדינה באותן ימים.[18]
בתקשורת ובתרבות הישראלית
אף שמדינת ישראל הרשמית לא התייחסה כלל לחיסול (אישור או הכחשה), העיתונות בישראל הניחה זאת כדבר ידוע ופרסמה את החיסול כפעולה ישראלית. כך, למשל, הייתה כותרתו הראשית של "ידיעות אחרונות" ב-22 בפברואר 2010: "בעקבות סוכני המוסד". יוסי מלמן כתב במאמר פרשנות ב"הארץ" ב-3 בפברואר:
ממשלת ישראל לא צריכה לענות על השאלה אם לוחמי המוסד הם שחיסלו בדובאי את איש החמאס מחמוד אל-מבחוח; החיוכים של שרי הממשלה בצאתם מהישיבה השבועית ביום ראשון אמרו הכל. אכן, אפשר לחוש שביעות רצון. המודיעין היה אמין ומדויק והביצוע ללא תקלות. אף שאל-מבחוח ידע שהוא נמצא על הכוונת של המודיעין הישראלי ונקט אמצעי זהירות קפדניים, הצליחו המתכננים להגיע אליו[19].
כעבור למעלה משנתיים כתב הפרשן רונן ברגמן:
הכישלון המיוחס למוסד בחיסול בדובאי לפני כשנתיים, שגרם נזק קשה מאוד ליחידות המבצעיות של הארגון, עדיין מוסיף לתת אותותיו... נתניהו, שנכווה כבר במבצעים שאישר אחרי שהמוסד הבטיח ש"הכל יהיה בסדר" - בניסיון ההתנקשות בח'אלד משעל ב-1997 ובחיסול מבחוח ב-2010 - מגלה יתר ביקורתיות כלפי המוסד.
לעומת זאת העיתונאי גד שמרון כתב בספרו:
למרות הרעש התקשורתי, המטרה הושגה. מבחוח סולק, ארגון הרכש של החמאס נפגע קשה, אף לא אחד ממבצעי הפעולה נלכד וכל העקבות שהשאירו לכאורה המבצעים בשטח הובילו לסמטה ללא מוצא.
— "המוסד והמיתוס" מאת גד שמרון, מהדורה שלישית, הוצאת כתר, 2011
קישורים חיצוניים
- חיסול מחמוד אל-מבחוח, באתר הארץ
- חיסול מחמוד אל-מבחוח - חיסול בעשרים ושתיים דקות, באתר הארץ, 19 בפברואר 2010.
- דקה אחר דקה: כך חוסל מחמוד אל-מבחוח, באתר מאקו, 3 בדצמבר 2015.
- עשור לחיסול אל-מבחוח, באתר מאקו, 17 בינואר 2020.
הערות שוליים
- ^ החיסול בדובאי: "אל-מבחוח עונה למוות", וואלה, 29 בינואר 2010
- ^ רון בן ישי, חיסול מפקד הברחות הנשק, ומסר לחוטפי שליט, באתר ynet, 29 בינואר 2010.
- ^ שלמה צזנה, דיסקין: "ככל שהמשא ומתן יתקדם - הטרור יתגבר", באתר ישראל היום, 13.9.2010
- ^ חוסל אחיינו של מבחוח, 4 באוגוסט 2014
- ^ ההתנקשות באיש חמאס מעוררת הדים בעולם, דיווח של Associated Press, 8 במרץ 2010 (באנגלית).
- ^ אבי יששכרוף, עיזאת ירישק, בכיר בחמאס: ישראל חיסלה בדובאי את מחמוד אל מבחוח, רוצחם של אילן סעדון ואבי סספורטס, באתר הארץ, 29.1.2010
- ^ אבי יששכרוף, דיווח באירלנד: מחסליו של מחמוד אל-מבחוח השתמשו בדרכונים איריים, באתר הארץ, 5 בפברואר 2010
ג'קי חורי, מחמוד נאסר, סגנו של אל-מבחוח: מדינה ערבית עומדת מאחורי החיסול, באתר הארץ, 2 במרץ 2010 - ^ יוסי מלמן ודן רביב, "מלחמות הצללים: המוסד וקהילת המודיעין", הוצאת ידיעות ספרים, 2012, עמודים 441–450.
- ^ מתוך הסרט "סיכול במעגל סגור" של יואב לימור
- ^ ג'קי חורי ואבי יששכרוף, מפקד משטרת דובאי: מחסלי אל-מבחוח - 11 אירופאים במדי טניס, באתר הארץ, 15 בפברואר 2010
- ^ "מחסלי מבחוח השתמשו בזהות חלל צה"ל", באתר ynet
- ^ עוד 16 חשודים מבוקשים על ידי האינטרפול, באתר הארץ, 8 במרץ 2010
- ^ "בריטי השתמש בדרכון אמיתי בחיסול מבחוח", אתר ynet
- ^ איי.פי, אורי ברודסקי החשוד כסוכן מוסד ערער על הסגרתו לגרמניה מפולין, באתר הארץ, 20 ביולי 2010
- ^ אסף אוני, ברלין, פרשת "אורי ברודצקי": גרמניה תסתפק בקנס, באתר ynet, 16 בינואר 2011
- ^ אפקט דובאי: בריטניה מגרשת דיפלומט ישראלי, אתר רשת
- ^ זיוף הדרכונים: אוסטרליה מגרשת דיפלומט ישראלי, באתר ynet
- ^ ברק רביד, "השלום של טראמפ: הסכמי אברהם והמהפך במזרח התיכון", הוצאת ידיעות ספרים, 2021; עמ' 127
- ^ יוסי מלמן, מלכוד החיסולים, באתר הארץ, 03/02/2010
