מנהרות הברחה ברצועת עזה

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מנהרת הברחה ברפיח, 2009

מנהרות ההברחה של רצועת עזה הן מנהרות החפורות מתחת למחסום ההפרדה בין רצועת עזה למצרים, מתחת לגבול מצרים – רצועת עזה, ומשמשות, מאז שנות ה-80 של המאה ה-20, את ארגוני טרור פלסטיני, סוחרים (כולל סיטונאים מרכזיים) וכנופיות להברחת אמצעי לחימה וסחורות ממצרים לרצועת עזה, ולהברחת אנשים בשני הכיוונים.

המנהרות מקשרות בין העיר רפיח המצרית למחנה הפליטים רפיח. מספרן של המנהרות מוערך, נכון לשנת 2014, במאות[1][2][3][4]. המנהרות פעלו בתקופת שליטתו של צה"ל ברצועה, וממשיכות לפעול עד היום.

מנהרות רבות הותקפו ונהרסו על ידי צה"ל במבצע עופרת יצוקה ובמבצע עמוד ענן. ב-2013 נהרסו מנהרות הברחה רבות על ידי צבא מצרים, בעיקר בעקבות זליגת טרור מרצועת עזה לחצי האי סיני.

רקע

במהלך שיחות השלום, התעקשה מצרים שקו הגבול בין ישראל למצרים יעבוד בדיוק בתוואי הגבול הבינלאומי - קו עקבה רפיח, שנקבע 75 שנה לפני כן, בשנת 1906 בין האימפריות הבריטית והאימפריה העות'מאנית, מבלי להתחשב במציאות שהשתנתה בינתיים. העיר רפיח התפשטה על ומעבר לקו הגבול הבינלאומי ההיסטורי כבר החל מתקופת המנדט. ובמיוחד במהלך השנים שישראל שלטה ברפיח וצפון סיני (בין 1967 ל-1982), בנוסף הקימה ישראל שכונה חדשה לפליטי רפיח - שכונת קנדה, בצדו המצרי של הגבול. שטח השיפוט של העיר רפיח באותה עת היה 14,000 דונם. קו הגבול החדש חצה אותה לאורך 5 ק"מ והשאיר 20% מתושביה בצד המצרי, מאות בתים נבנו ממש על הגבול[5][6].

הקמת ציר פילדלפי והגדר לאורכו החלה בינואר 1982[7]. עבודות ההקמה נמשכו עד אפריל 1983, במהלכם פונו ונהרסו 330 בתים, נוצרה רצועה ברחוב 40 מטר, נבנתה גדר מערכת אלקטרונית והוקם מעבר רפיח שסביבו 4 גדרות. תושבים רבים נשארו בצד המצרי, כולל תושבי שכונת קנדה, מצבם הכלכלי התדרדר במהירות מאחר שנותקו ממקורות הפרנסה שלהם[8]. כבר עם הקמתה של הגדר נעשו ניסיונות חדירה רבים ותושבים היו זורקים אספקה ומוצרים מעבר לגדר. בעיתונות קיבלה הגדר את הכינוי "חומת ברלין של המזרח התיכון"[9]. בעקבות חלוקתה של רפיח והפרדתם של בני משפחה החלה חפירת מנהרות לצורך קשרים בין בני משפחות שהיו משני צידי הגבול, ועד מהרה הובן הפוטנציאל הכלכלי של המנהרות ונעשה בהם שימוש להברחת סחורות וסמים, וכך לראשונה תועדה מנהרה בשנת 1983[10]. במהלך האינתיפאדה הראשונה החלו הגבלות על היתרי כניסה לישראל וכל העובר בין המעברים נדרש לקבל היתרי כניסה אישיים מהמפקד הצבאי בכל אזור.

לאחר הסכמי אוסלו נעשה שימוש במנהרות בין שטחי הרשות הפלסטינית למצרים מתחת לציר פילדפי, לצורך הברחת נשק כבד לרשות הפלסטינית, בניגוד להסכמי אוסלו. בנשק זה נעשה שימוש באירועי מנהרת הכותל ב־1996, ובעקבותיהם החל צה"ל במאמץ לאיתור המנהרות והריסתן[11].

עם פרוץ האינתיפאדה השנייה החל מאמץ פלסטיני להרחבת מערך המנהרות, לצורך השגת תחמושת ונשק כבד. בתגובה על גילוי מנהרות ההברחה החלה ישראל להגביר נוכחות על הציר: חיל ההנדסה ופיקוד דרום הקימו את פלוגת צמ"ה עזה ("אבירי הפלדה") וצוות מיוחד שהוקדש ללחימה במנהרות ההברחה, וכוחות צה"ל ביצעו פעולות חישוף על מנת לגלות מטעני צד וגחון ופתחים של מנהרות הברחה.

כחלק מתוכנית ההתנתקות צה"ל נסוג מרצועת עזה בשנת 2005, כאשר ציר פילדלפי עבר לשליטת הרשות הפלסטינית. בחודש ינואר 2006, ארבעה חודשים לאחר שישראל השלימה את נסיגתו בעזה, החמאס זכה בבחירות למועצה המחוקקת הפלסטיניות[12]. בעקבות מהומות מעברים רבים[13] נחסמו במהלך השנה[14] ולאחר חודש יוני 2006, כאשר החייל הישראלי גלעד שליט נחטף על ידי חמושים הפלסטיני והוברח במנהרה, ישראל סגרה שוב את המעברים.

בשנת 2007 ארגון החמאס תפס את השלטון ברצועת עזה וציר פילדלפי מצדו הפלסטיני נפל לשליטתו. בתגובה ישראל ומצרים הטילו סגר על רצועת עזה בעקבות התנערות חמאס מההסכמים שחתמה הרשות הפלסטינית עם ישראל ומצרים. מנגד חמאס התעצם יותר, הוא זכה לתמיכה כלכלית והמשיך בבניית המנהרות שהפך לעסק רווחי. בערבו של מבצע עופרת יצוקה מספר המנהרות גדלו מכמה עשרות ללפחות לכחמש מאות[15]. בשנת 2005, פדיון המסחר על המנהרות עלה מ-30 מיליון דולרים/שנה בממוצע, ל-36 מיליון דולרים/חודש[16]. ישראל ומצרים הגיבו באופן שונה להקמתן של המנהרות. תחילה מצרים זכתה לרווחים נאים מן המנהרות, באזורים אשר קודם לכן היו חסרי הכנסה. הזליגה והאיום מפני ארגוני הטרור עודדו את ישראל ומצרים לפעול כנגד המנהרות ולהשמידן.

כחלק מהפסקת האש במבצע עופרת יצוקה, בתיווך בינלאומי, ישראל הגיע להסכם יחד עם ארצות הברית לפעול כנגד נתיבי ההברחה שבעזה. ההסכם חוזק במפגש בקופנהגן שנערך בפברואר 2009 עם פקידי ארצות הברית ומדינות אירופה. מצרים תחת פיקוח צבא אמריקאי התחייבה לבנות מחסום פלדה תת-קרקעי בעומק של עשרים וחמישה מטר לאורך גבולה עם עזה בתוך שנה.

העיר רפיח ממוקמת על גבול רצועת עזה ומצרים. בשל מיקומו האסטרטגי, אזור זה מאכלס מנהרות והוא בעל היסטוריה ידועה של הברחות.

מאפייני המנהרות

בתחילה יעודן העיקרי של המנהרות היה אספקת סחורה[17] ובמרוצת השנים הפכו לתעשייה של ממש ולאמצעי משמעותי להברחות אנשים, פנימה והחוצה, וסחורות כגון מזון תרופות וביגוד, סיגריות, משקאות חריפים וסמים, חלקי מכוניות המורכבות מחדש ברצועת עזה, מכוניות שלמות שכבר הורכבו, דלק, בעלי חיים וחומרי בניה. אולם הם הפכו גם לנתיב לאספקת אמצעי לחימה שונים לארגוני טרור. לפי נתוני השב"כ, במהלך שנת 2007 קיבלה הזרוע הצבאית של חמאס חלק ניכר מתקציבה, המוערך בעשרות מיליוני דולרים, דרך המנהרות. הערכות לתקופות מאוחרות יותר על ידי גורמים אזרחיים ציינו כי כ-40% מהכנסות החמאס מגיעות באמצעות ההברחות מהמנהרות[2][3][18].

המנהרות נחפרות לרוב על ידי קבלנים עצמאיים, ממרתפי בתים או מטעי זיתים אל מתחת לגבול בעומק של כ-15 מטר, ועשויות להגיע לאורך של כקילומטר ויותר. זמן בניית מנהרה נמשך בין שבועיים לחודשיים. במקרים מסוימים בעלי הבתים שבפתחי המנהרה עשויים לקבל אחוזים מהרווחים מההברחות ואף פיצוי כספי במקרה שהמנהרה מתגלית והבית נהרס. כיום בעלי המנהרות מחויבים ברישיון הפעלה מעיריית רפיח, ובתשלום בגין חיבור לחשמל ומים, ובמקביל החמאס גובה מסים על הסחורות המוברחות ממצרים[19][2].

תהליך בניית המנהרות עבר תמורות רבות במרוצת השנים, והפך למורכב ומאורגן. יותר ויותר אנשים נהיו מעורבים במה שנהפך לאחד הענפים הרווחיים ביותר ברצועת עזה, ועל פי העיתון המצרי אל-אהראם מספרם מוערך כיום ב-70,000 איש[1]. כיום מהנדסי חפירה קובעים את פתחי המנהרה, גודל המנהרה, עומקה ואורכה, תוואי המנהרה, בחינת תאימות סוג הקרקע, כלי החפירה החשמליים והידניים, מספר פועלים שיחפרו, הלוגיסטיקה החשאית של פינוי האדמה ודרכים נוספות למניעת גילוי המנהרה. מרבית המנהרות נחפרות באמצעות ילדים[1][20]. חלק מהמנהרות מכילות מסועים חשמליים להעברת המטען המוברח, וקווי טלפון להתקשרות בין המבריחים.

הרווחים העצומים שעסקי ההברחות הניבו גרמו למתיחות ומאבקים אלימים בין החמולות והשבטים השונים ברצועה על השליטה בהברחות.

המנהרות משמשות לא רק להברחת אמצעי לחימה וסחורות, אלא גם למעבר של פעילי טרור בין רצועת עזה לחצי האי סיני. במספר פעמים, יצאו מחבלים מרצועת עזה, עברו דרך המנהרות של רפיח לסיני, ומשם (בסיוע מבריחים בדואים) חדרו לישראל דרך קטעים בגבול ישראל-מצרים בהם אין גדר הפרדה, וביצעו פיגועים. מסלול זה (רפיח-סיני-ישראל) מכונה על ידי מערכת הביטחון הישראלית בשם "ציר ה-ח'".

מסחר

המנהרות מנוהלות כעסקים, בעיקר על ידי משפחת אבו סמהדאנה ואבו ריש, שתיהן ממוצא בדואי. ההברחות מניבות רווחים של עשרות אלפי דולרים לכל העברה. עלות בנייתה ותפעולה של מנהרה ממוצעת היא כ-90,000 דולר, ועשוי להגיע עד 120,000 דולר[21]. המחזור היומי לכל מנהרה גבוה במיוחד, ועשוי להגיע עד 700,000 ש"ח[1]. ידוע על משקיעים רבים שהשקיעו כספם במנהרות והולכו שולל[21]. מקורות מסוימים דווחו על קשר כלכלי למשפחת ערפאת. נטען לכאורה כי חלק מהמנהרות נשלטו על ידי אחד ממנגנוני כוחות הביטחון של הרשות הפלסטינית ברשותו של מוסא ערפאת, קרוב משפחתו של יאסר ערפאת. עד להתנקשות בחייו בידי פלג פלסטיני יריב ב-2005, רבים האמינו כי הוא קיבל אחוזים מרווחי ההברחות. לפי הערכות של העיתון "אל-אהראם", יש בעזה כ-1,000 אנשים עם הון של יותר ממיליון דולר, שמקורו בהפעלת המנהרות[22].

על פי אחד הדיווחים, מחיר הברחת אדם ממצרים לרצועת עזה הוא 1,000 דולר. מחירו של רובה קלשניקוב ברצועת עזה עשוי להגיע ל-1,000 דולר לעומת מחירו בצד המצרי שעומד על 320 דולר לערך. עלותו של כדור בודד ברצועת עזה הייתה 3 דולר לעומת 0.8 דולר בצד המצרי, אולם לאחר הפיכת החמאס, ותפיסת מאגרי הנשק של הפת"ח, המחירים צנחו.

בתקופת ההפיכה במצרים (2013) כאשר מצרים סגרה חלק ניכר ממנהרות ההברחה שר הכלכלה של החמאס הצהיר כי רצועת עזה הפסידה בחודש אחד כ-225 מיליון דולר[3]. לטענת הגרדיאן העיתון נחשף למחקר חשאי אודות המסחר העובר במנהרות ההברחה, ולפיו 65% מהקמח, 98% מהסוכר ו-52% מהאורז של רצועת עזה מגיעים ממנהרות ההברחה[3].

חשיפה והריסה

ישראל

דחפור משוריין D9R של אבירי הפלדה גורר חודר קוני לאיתור מנהרות.

לשם חשיפת והריסת המנהרות הקים צה"ל צוות של חיילים מחיל ההנדסה הקרבית שפעל בנושא. בשנת 2003 הוכפף צוות המנהרות לפלוגת הצמ"ה והמנהרות של אוגדת עזה, "אבירי הפלדה", ותחת פיקודו של אביב חקאני[23] פיתח אמצעים ושיטות לחיפוש והריסת מנהרות. חלק מהשיטות פותחו על ידי חברת תמר חבלה. את המנהרות חשפו כלי צמ"ה ממוגנים ולוחמי הצוות, והן הושמדו באמצעות חומר נפץ שנישא בנגמ"שים. הצוות פעל תחת ירי כבד מצד הבתים של העיר רפיח ובתגובה לכך הרסו דחפורי D9 משוריינים מספר רב של בתים שנשקו לציר ושימשו כעמדות ירי או ככיסוי למנהרות.

פיצוץ מנהרת הברחה על ידי צה"ל

ההצדקה או המניע להריסת בתים על ידי צה"ל במבצע נבעו מהרתעה, המושגת באמצעות פגיעה במסייעים לאלו שהוציאו לפועל, הריסת תשתיות טרור כגון מעבדות חבלה, מפקדות, מחסני נשק, מקומות מסתור, עמדות שולטות ויצירת מעבר לכלים משוריינים.

בין ספטמבר 2000 לבין מאי 2004 התגלו ונהרסו, על ידי צה"ל, 90 פתחי מנהרות שהובילו לכמה מנהרות המקשרות בין מצרים ורצועת עזה.

לצד הפעילות היומיומית לחשיפת והשמדת מנהרות ערך צה"ל גם מספר מבצעים גדולים באזור ציר פילדלפי לחשיפת מנהרות וניטרול מחבלים שאיימו על הכוחות בשטח. אחד מהמבצעים הצבאיים להריסת מנהרות אלו ופגיעה בתשתית הטרור בעזה היה מבצע קשת בענן.

מבצע קשת בענן הוא מבצע צבאי שערך צה"ל באזור רפיח וציר פילדלפי ב-18 במאי – 25 במאי 2004. המבצע נערך מספר ימים לאחר אסון הנגמ"שים שבו נגמ"ש הנדסה מדגם M-113 פוצץ בידי ירי נ"ט פלסטיני ו-5 אנשי צוותו נהרגו. מטרת המבצע הייתה לפעול נגד תשתית הטרור של רפיח, לנטרל כמה שיותר מחבלים וליצור סביבת פעולה בטוחה יותר לחיילים בציר פילדלפי. מטרות נוספות של המבצע היו לחשוף ולהרוס מנהרות הברחה ובתים מהם יצאו המנהרות וכן למנוע משלוח של טילי נ"ט מדגם סאגר וטילי כתף נ"מ מדגם סטרלה, שחיכו למבריחים במדבר סיני.

בעקבות אסון הנגמ"שים הפך צוות המנהרות ליחידה מיוחדת, סמו"ר, שפועלת תחת יהל"ם, יחידת העלית של חיל ההנדסה הקרבית. סמו"ר זכתה להכשרה הנדסית מסודרת, תקציב נדיב יותר וגישה לאמצעים מיוחדים כגון רובוטים לסריקת המנהרות ועוד. במקביל הצטיידה אבירי הפלדה (פלוגת הצמ"ה של אוגדת עזה) בדחפורי D9R עם מיגון כלוב נגד ירי נ"ט, חודר קוני לאיתור מנהרות וחללים בקרקע, טרנצ'ר - מכונה לחפירת תעלות שלבסוף לא נכנסה לשימוש עקב חוסר התאמה, מקדחי בורות (דרילרים) ועוד.

ארגוני זכויות אדם, כגון אמנסטי אינטרנשיונל, המתנגדים להריסת הבתים מאשימים שההריסה נובעת ממניעים שאינם הגנתיים: עונש קולקטיבי, הענשת פלסטינים חפים מפשע "בעבירות שהיא או הוא לא ביצע באופן אישי"[24]. לפי האו"ם, כ-1,500 בתים נהרסו על ידי צה"ל באזור רפיח בלבד בין השנים 2000 ל-2004.‏[25]

במהלך מבצע עופרת יצוקה, ב-7 בינואר 2009 הורה צה"ל לתושבים ברפיח, בקרבת ציר פילדלפי, לפנות את בתיהם, לקראת תקיפה של בתים המשמשים את מערכת מנהרות ההברחה. לאחר מכן נערכה מתקפה אווירית נרחבת, שבמהלכה נהרסו 20 בתים[26]. כן נערכו תקיפות רבות של המנהרות עצמן, במהלך המבצע ואף לאחריו.

גם במבצע עמוד ענן, ובמבצע צוק איתן תקפה ישראל והרסה מנהרות רבות.

במהלך מלחמת חרבות ברזל, נכון ל-5 באוגוסט 2024 צה"ל איתר כ-30 מנהרות חוצות לאורך ציר פילדלפי ופועל להשמדתן.

ב-6 ביולי 2024 נודע ש-70 אחוזים מהמנהרות החוצות שהתגלו ברפיח וחצו למצרים נאטמו על ידי המצריים.

מצרים

תקופת הנשיא חוסני מובארכ

בשנים 2009–2010 חשפו כוחות הביטחון המצריים מחסנים רבים של סחורות ואמצעי לחימה בצד המצרי, מילאו מנהרות בגז והחמירו את הבדיקות במחסומים הפזורים ברחבי מדבר סיני. בסוף שנת 2009 נודע על פרויקט של המצרים בשיתוף חיל ההנדסה של צבא ארצות הברית להחדרת לוחות ענק לעומק האדמה, עד 18 מטר, לאורך הגבול שאורכו כ-11 קילומטר, פרויקט שהפך לימים לגדר ההפרדה בין מצרים לרצועת עזה[19]. על פי דיווחים שונים הלוחות עשויים מחומר מתכתי החסין בפני חיתוך באמצעים שונים. אולם במאי 2010 דווח שמחסום הפלדה המצרי נפרץ ואינו מצליח לשים קץ להברחות[27]. על פי דיווחים חיילים מצרים רבים נהרגו במהלך עימותים עם מפעילי המנהרות, הפעילות המצרית הביאה להרוגים רבים בקרב מפעילי המנהרות[1].

תקופת הנשיא מוחמד מורסי

לאחר ההפיכה במצרים (2011) ועליית האחים המוסלמים בראשות מוחמד מורסי לשלטון, הפכה הברחת הסחורות במנהרות לגלויה, ולגיטימית למעשה. היקפה גדל בהרבה לעומת התקופה שלפני ההפיכה בשל קרבת החמאס לאחים המוסלמים[28][29][30].

תקופת הנשיא עבד אל-פתאח א-סיסי

בשנת 2013, בעקבות אירועי טרור בחצי האי סיני בהם היה מעורב חמאס ועל רקע ההפיכה במצרים (2013) ועלייתו של עבד אל-פתאח א-סיסי לשלטון, החל צבא מצרים במבצע להריסת המנהרות. במהלך המבצע הוצפו חלק גדול מהמנהרות במים ורבות מהן קרסו, פעולות אלו השפיעו רבות על הכלכלה בעזה[3][18]. בעקבות הסיוע של חמאס לתנועת האחים המוסלמים, כולל בפעולות גרילה נגד הכוחות המצריים בסיני, הגביר צבא מצרים את פעילותו נגד המנהרות. הצבא מפוצץ את המנהרות בעזרת חומרי נפץ או מציף אותן במים, מבלי לבדוק האם יש אנשים בפנים. לפי הדיווחים, כ-350 מנהרות נהרסו בחודשים מאי עד אוגוסט בפעולות אלה של הצבא המצרי, מתוך מאות מנהרות שפועלות בציר פילדלפי[31]. בספטמבר 2013 החלה מצרים בהקמת רצועת ביטחון לאורך גבולהּ עם רצועת עזה: הרסה מאות מנהרות ויותר מעשרה בתים ברפיח[32].

מאז עלייתו של עבד אל-פתאח א-סיסי לשלטון כנשיא מצרים ב-3 ביולי 2013 ועד מבצע צוק איתן וגם במהלכו, מצרים השמידה 1,639 מנהרות שמחברות בין סיני לעזה וזאת בתגובה לפעולות טרור במצרים ובחצי האי סיני המיוחסות לחמאס[33], כמו כן דווח כי חמאס הוצא מחוץ לחוק המצרי והוכרז כארגון טרור וככזה כל נכסיו יעוקלו[29]. בעקבות פיגוע טרור בחצי האי סיני בו נהרגו 30 חיילים מצריים, הנשיא סיסי יצר רצועת ביטחון בין רפיח המצרית לגבול עזה על ידי הריסת מאות בתים בצד המצרי בטווח 500 מטרים מהגבול. מצרים טענה כי חומר הנפץ ששימש את הטרוריסטים הוברח מעזה למצרים דרך מנהרות ההברחה[34].

ביוני 2015 חפר צבא מצרים תעלה בעומק כ-20 מ' בגבול בין סיני לרצועת עזה, באזור העיר רפיח[35].

מקורות שניוניים

  • Nicholas Pelham, Gaza's Tunnel Phenomenon: The Unintended Dynamics of Israel's Siege in Journal of Palestine Studies Vol. 41, No. 4 (Summer 2012), pp. 6-33

ראו גם

קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
ויקישיתוף תמונות ומדיה בוויקישיתוף: מנהרות הברחה ברצועת עזה

הערות שוליים

  1. ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 1.4 רועי נחמיאס, מצרים: 1,200 מנהרות הברחה בגבול רצועת עזה, באתר ynet, 26 בדצמבר 2009
  2. ^ 2.0 2.1 2.2 נדב זאבי, תעשיית המנהרות: כך פועלות ההברחות לעזה, באתר nrg‏, 16 בינואר 2009
  3. ^ 3.0 3.1 3.2 3.3 3.4 Palestinians in Gaza feel the Egypt effect as smuggling tunnels close, July 2013, - הגארדיאן.
  4. ^ ראש הממשלה, ביבי נתניהו, במסיבת עיתונאים ב-11 ביולי 2014 טען שמספר המנהרות מגיע ל-1,200
  5. ^ דני צידקוני, עיר חצויה - מצוקתם של תושבי רפיח שגבול השלום יחלק את עירם, דבר, 15 בינואר 1982
  6. ^ דני רובינשטיין, הגבול חוזר לרפיח, דבר, 29 בינואר 1982
  7. ^ יוסף פריאל, הד רב בארה"ב לפרשת חלוקתה של רפיח, דבר, 24 בינואר 1982
  8. ^ בוקי נאה, השלום הרג את רפיח, מעריב, 23 במאי 1983
  9. ^ בוקי נאה, חפצים מוברחים מתעופפים מעל הגדר ב"ברלין של המזה"ת", מעריב, 24 במאי 1983
  10. ^ Nicholas Pelham, Gaza's Tunnel Phenomenon: The Unintended Dynamics of Israel's Siege in Journal of Palestine Studies Vol. 41, No. 4 (Summer 2012) (p. 7)
  11. ^ אל"ם איתן יצחק, מתחת לאדמה, מערכות
  12. ^ איי.פי, הנייה לבוחר הישראלי: רוצים קץ לסכסוך, באתר ynet, 26 במרץ 2006
  13. ^ עלי ואקד ורענן בן צור, 17 זרים נחטפו וברשות איימו: "נוציאם להורג", באתר ynet, 14 במרץ 2006
  14. ^ ברק רביד (יריחו), אמיר בוחבוט וסוכנויות הידיעות, הפקחים עזבו – המעבר נסגר, באתר nrg‏, 14 במרץ 2006
  15. ^ ראיון, tunnel operator, Rafah (Egyptian side), June 2011.
  16. ^ Nicholas Pelham, Gaza's Tunnel Phenomenon: The Unintended Dynamics of Israel's Siege in Journal of Palestine Studies Vol. 41, No. 4 (Summer 2012) (p. 10)
  17. ^ שפי גבאי, מצרים חשפה מנהרה באורך 50 מטרים בין שני חלקי העיר רפיח, מעריב, 21 בפברואר 1989
  18. ^ 18.0 18.1 דורון פסקין, בעזה מתלוננים: נזקי הרס המנהרות הגיעו ל-460 מיליון דולר, באתר כלכליסט, 12 בספטמבר 2013
  19. ^ 19.0 19.1 אבי יששכרוף, מצרים מקימה קיר פלדה בעומק האדמה כדי לחסום את מנהרות ההברחה, באתר הארץ, 9 בדצמבר 2009
  20. ^ תיעוד מצולם שימוש מאסיבי בילדים כחופרי מנהרות, באתר YouTube
  21. ^ 21.0 21.1 Tunnel fraud leaves Gazans on verge of financial ruin, האובזרבר.
  22. ^ אלי ציפורי, ‏עזה אקספרס, באתר גלובס, 25 ביולי 2014
  23. ^ אביב חקאני 517054, באתר יזכור.
  24. ^ הריסת בתים כאמצעי ענישה, בצלם.
  25. ^ ,BBC NEWS | Middle East | Israeli troops raze Rafah houses
  26. ^ אנשיל פפר, חיל האוויר תוקף מנהרות ובתים באזור ציר פילדלפי, באתר הארץ, 7 בינואר 2009
  27. ^ Gaza tunnellers cut through Egyptian barrier, באתר ה-BBC,‏ 6 במאי 2010
  28. ^ דני רובינשטיין, עזה שאחרי מובארק, באתר כלכליסט, 23 בינואר 2012
  29. ^ 29.0 29.1 מצרים: חמאס הוצא מחוץ לחוק, נכסיו יעוקלו, באתר ynet, 4 במרץ 2014
  30. ^ העולם טריביון:מורסי אפשר הברחות הנשק לחמאס דרך סיני
  31. ^ שי לוי, ‏חונקים את עזה: צבא מצרים השמיד 350 מנהרות בין סיני לרצועה, באתר ‏מאקו‏‏, ‏26 באוגוסט 2013‏
  32. ^ ידיעה ב-nrg מעריב, 2 בספטמבר 2013.
  33. ^ השכן הטוב: סיסי הרס 13 מנהרות של חמאס, באתר ynet, 27 ביולי 2014
  34. ^ Egypt Flattens Neighborhoods to Create a Buffer With Gaza באתר הניו יורק טיימס, 29 באוקטובר 2014
  35. ^ הידיעה ברשת ב' של קול ישראל, 22 ביוני 2015.
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

39448539מנהרות הברחה ברצועת עזה

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=מנהרות_הברחה_ברצועת_עזה&oldid=2673315"