מוחמד מורסי

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
המונח "מורסי" מפנה לכאן. לערך העוסק בקבוצה אתנית שחיה באפריקה, ראו מורסי (קבוצה אתנית).
מוחמד מורסי
محمد مرسى
מדינה מצריםמצרים מצרים
מפלגה מפלגת החופש והצדק
בת זוג נגלא מחמוד
נשיא מצרים ה־5
30 ביוני 2012 – 3 ביולי 2013
(שנה)
עדלי מנסור (בפועל) ←

ד"ר מוחמד מוחמד מוּרְסִי עִיסַא אֶל־עַיַּאט (בערבית: محمد محمد مرسى عيسى العياط; 8 באוגוסט 1951 – 17 ביוני 2019) היה פוליטיקאי מצרי, איש התנועה האסלאמיסטית האחים המוסלמים, שנבחר לנשיא מצרים ב-30 ביוני 2012 בבחירות הדמוקרטיות הראשונות במדינה לאחר ההפיכה שסיימה את שלטונו של חוסני מובארכ. בשנה שבה היה בתפקידו, נתקל שלטונו של מורסי במורת רוח ופעולות מחאה המוניות, שהגיעו לעיתים עד כדי מהומות אלימות ובסופו של דבר להדחתו ביולי 2013 על ידי צבא מצרים, בעקבות גל מחאות.[1] מורסי הועמד לדין, הורשע באחריות להרג מפגינים ובריגול לטובת קטר, ונגזר עליו עונש של שישים שנות מאסר. במהלך משפטו, הוא התמוטט ומת.

ביוגרפיה

מוחמד מורסי נולד ב־8 באוגוסט 1951 במחוז א-שרקיה שבצפון מצרים. הוא נישא בשנת 1979 לבת דודו, נגלא, ולהם חמישה ילדים.[2]

בשנת 1975 קיבל מורסי תואר ראשון בהנדסה מאוניברסיטת קהיר. לאחר שנתיים בצבא, השלים ב-1978 תואר שני, וב־1982 קיבל תואר דוקטור בתחום הנדסת חומרים מאוניברסיטת דרום קליפורניה. בשנים 1982–1985 היה חוקר באוניברסיטת המדינה של קליפורניה בנורת'רידג׳. ב־1985, אחרי 7 שנים בארצות הברית, שבה המשפחה למצרים ומורסי היה למרצה באוניברסיטת זקאזיק.

קריירה

בשנים 2000–2005 כיהן בפרלמנט המצרי. הוא נבחר כמועמד עצמאי, כיוון שבתקופת שלטון חוסני מובארכ הוגבלה התמודדותם של מועמדי האחים המוסלמים. ב-2006 נעצר במהלך הפגנה ונכלא למשך 7 חודשים. ב-28 בינואר 2011 נעצר במסגרת גל מעצרי מנע, אך כעבור יומיים איבד השלטון את אחיזתו בבתי המעצר ומורסי שוחרר. שבועיים אחר כך הושלמה מהפכת האביב הערבי במצרים. בינואר 2012 התקיימו הבחירות לפרלמנט ומפלגת החופש והצדק של האחים המוסלמים זכתה ב-41% מהמושבים. מורסי נבחר כמועמד המפלגה לנשיאות מצרים, זאת לאחר שמועמדותו של חיירת א-שאטר נפסלה. בסיבוב הראשון של הבחירות זכה למספר הרב ביותר של הקולות (כרבע מקולות המצביעים) והעפיל לסיבוב השני, שהתקיים ב־16 - 17 ביוני 2012. בסיבוב השני ניצח את אחמד שפיק עם 51.7 אחוזים מהקולות ונבחר לנשיא מצרים החדש.

ביולי 2012 הטיל על שר המים, הישאם קנדיל, להקים ממשלה חדשה. ב-12 באוגוסט 2012, הדיח את מוחמד חוסיין טנטאווי מתפקידו כשר ההגנה וראש המועצה הצבאית, יחד עם רמטכ"ל צבא מצרים ו-3 גנרלים בכירים נוספים.

בדצמבר 2012 הורה על עריכת משאל עם לאישור חוקה חדשה למצרים, ונתקל בגל מחאות בהשתתפות אלפי מפגינים, שחייב פריסת מאות חיילים סביב ארמון הנשיאות. מפגינים אחדים נורו למוות.[3]

ההפיכה ב-2013

בסוף יוני 2013, במלאת שנה לבחירתו לנשיא, נערכו במצרים הפגנות המוניות בקריאה להתפטרותו.[4] ב-3 ביולי, בתום אולטימטום שהציב צבא מצרים בראשות שר ההגנה שמינה מורסי, הגנרל עבד אל-פתאח א-סיסי, הודיע הצבא למורסי שאינו עוד נשיא מצרים. הצבא מינה ממשלת מעבר אזרחית בראשות נשיא בית המשפט החוקתי העליון של מצרים עדלי מנסור.[5] מורסי נעצר, ודווח שיעמוד לדין באשמת הרג חיילים וקשירת קשר עם ארגון חמאס.[6]

העמדתו לדין

משפטו של מורסי החל ב-4 בנובמבר 2013 ובו הואשם יחד עם 14 בכירים נוספים בתנועת "האחים המוסלמים" ברצח והסתה לרצח של מפגינים במהלך המהומות שקדמו להדחתו. מורסי הכריז שהוא הנשיא הנבחר של מצרים, וכפר בסמכותו של בית המשפט לשפוט אותו.[7] מורסי הואשם בהמשך גם בעבירות נוספות, בהן הדלפת סודות לקטר, קשירת קשר עם ארגון חמאס לערעור על היציבות במדינה ובארגון בריחה מהכלא בזמן המחאות הנרחבות שהובילו להפלת הנשיא חוסני מובארכ.

ב-21 באפריל 2015 נגזרו עליו ועל 12 חברים נוספים ב"אחים המוסלמים" 20 שנות מאסר ללא אפשרות לשחרור מוקדם בגין מעשי אלימות, חטיפה ועינויים באירועים שקדמו להפיכה ב-2013, אולם הם זוכו מרצח, סעיף הנושא עמו עונש מוות.[8]

ב-16 במאי 2015 נגזר עליו עונש מוות.

ב-18 ביוני 2016 נדון ל-40 שנים באשמת הריגול לקטר.[9] ב-15 בנובמבר 2016 הומתק עונש המוות שנגזר עליו, וגזר דינו נקבע ל-60 שנות מאסר.

ב-17 ביוני 2019, במהלך דיון בערעורו, לקה בליבו ומת.[10] בהחלטת השלטונות, הוא נקבר באותו הלילה בקהיר ובנוכחות פחות מעשרים איש.

עמדותיו

מורסי היה איש האחים המוסלמים, תנועה אסלאמית רדיקלית השואפת ליצירת תאוקרטיה מוסלמית בכל שטחי המזרח התיכון.

טרם בחירתו לנשיא הביע מורסי התנגדות לקיומה של מדינת ישראל והתבטא בחריפות נגדה, גם בהתבטאויות בעלות נימה אנטישמית כגון "מוצא הציונים מן הקופים והחזירים" כלשונו.[11]

קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
ויקיציטוט ציטוטים בוויקיציטוט: מוחמד מורסי

הערות שוליים

  1. ^ אתר למנויים בלבד יצחק לאור, במצרים יורים בשם הנאורות, באתר הארץ, 19 באוגוסט 2013
  2. ^ ניר יהב‏, הגברת הראשונה של מצרים היא בכלל "אום-אחמד", באתר וואלה!‏, 25 ביוני 2012
  3. ^ ניר יהב‏, מצרים: אלפים הפגינו נגד מורסי, מתחם הארמון נפרץ, באתר וואלה!‏, 11 בדצמבר 2012
  4. ^ רועי קייס, צבא מצרים: למורסי יש 48 שעות לפתור המשבר, באתר ynet, 1 ביולי 2013
  5. ^ רועי קייס ואליאור לוי, הצבא הודיע למורסי: אינך עוד נשיא מצרים, באתר ynet, 3 ביולי 2013
  6. ^ מצרים: הנשיא המודח מורסי יואשם ברצח ובקנוניה עם חמאס, "חדשות 2", 26 ביולי 2013
    רועי קייס, מורסי יואשם בהרג חיילים וניהל קשר עם חמאס, באתר ynet, 26 ביולי 2013
  7. ^ אתר למנויים בלבד ג'קי חורי, מורסי סירב ללבוש מדי עציר בפתיחת משפטו; השופט דחה את המשך הדיונים, באתר הארץ, 4 בנובמבר 2013
  8. ^ נשיא מצרים המודח מורסי נידון ל-20 שנות מאסר, באתר וואלה!‏, 21 באפריל 2015
  9. ^ רועי קייס, נשיא מצרים המודח מורסי נידון ל-40 שנים בפרשת הריגול לקטאר, באתר ynet, 18 ביוני 2016
  10. ^ מצרים: הנשיא המודח מוחמד מורסי מת בבית המשפט, באתר m.ynet.co.il
  11. ^ מוחמד מורסי: "מוצא הציונים מהקופים והחזירים", באתר nrg‏, 5 בינואר 2013


שליטי מצרים המודרנית
שושלת מוחמד עלי מוחמד עלי (1805–1848) • אבראהים פאשא (1848) • עבאס חלמי הראשון (1848–1854) • מוחמד סעיד פאשא (1854–1863) • אסמאעיל פאשא (1863–1879) • תאופיק פאשא (1879–1892) • עבאס חלמי השני (1892–1914) • חוסיין כאמל (1914–1917) • פואד הראשון (1917–1936) • פארוק (1936–1952) • פואד השני (1952–1953)
נשיאי מצרים המודרנית מוחמד נגיב (1952–1954) • גמאל עבד אל נאצר (1954–1970) • אנואר סאדאת (1970–1981) • חוסני מובארכ (1981–2011) • מוחמד חוסיין טנטאווי (שליט בפועל, 2011–2012) • מוחמד מורסי (2012–2013) • עדלי מנסור (נשיא זמני, 2013–2014) • עבד אל-פתאח א-סיסי (2014 ואילך)
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

25734607מוחמד מורסי

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=מוחמד_מורסי&oldid=1859100"