ציר ההתנגדות

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
ציר ההתנגדות
מקום פעילות המזרח התיכון
חברים איראןאיראן איראן
עיראקעיראק עיראק
חות'יםחות'ים חות'ים
חדר המבצעים הפלסטיני המשותף
חזבאללהחזבאללה חזבאללה
אמלאמל אמל
מיליציות פרו-איראניותמיליציות פרו-איראניות מיליציות פרו-איראניות
סוריהסוריה סוריה (עד 8 בדצמבר 2024)

ציר ההתנגדותפרסית: محور مقاومت, בערבית: محور المقاومة; מכונה לעיתים גם הציר האיראני) הוא ברית פוליטית-צבאית, בלתי רשמית, אנטי-אמריקנית ואנטי-ציונית בין איראן, ארגון הטרור הלבנוני חזבאללה[1][2][3], ארגון הטרור הפלסטיני חמאס[4], ארגון הטרור החות'י, אל-חשד א-שעבי, הג'יהאד האסלאמי הפלסטיני, החזית העממית לשחרור פלסטין - המפקדה הכללית, וכן, מספר מיליציות שיעיות נוספות (וסוניות במקרים חריגים).

למרות הניגודים וחילוקי הדעות האידאולוגיים בין הגופים, הברית פועלת יחד נגד פעילות נאט"ו, ישראל, ערב הסעודית וארצות הברית ברחבי המזרח התיכון[5]. סוריה הייתה גם היא חלק מציר ההתנגדות, עד מתקפת המורדים הסורים בדצמבר 2024, שהובילה לנפילת משטרו של בשאר אל-אסד[6].

הברית תוארה כ"ציר הטרור" על ידי ראש ממשלת ישראל וכן שגרירים ישראלים בעולם.[7][8].

אסטרטגיית הציר

טבעת האש

ערך מורחב – טבעת האש האיראנית

אחת מאסטרטגיות הציר נקראת "מעגל האש", באסטרטגיה זו איראן יצרה חזיתות ממדינות שונות נגד ישראל על מנת להחליש את ישראל וכאשר יגיע הזמן להשמיד את ישראל. טבעת האש כוללת את הארגונים הפלסטיניים בעזה ויהודה ושומרון, חזבאללה ואמל בלבנון והמיליציות בסוריה. המעגל נועד לפלישה לישראל ויש לו מספר תכניות לכך:

תכנית כיבוש הגליל

תכנית כיבוש הגליל היא תכנית של חזבאללה לפלוש לגליל במתכונת דומה למתקפת הפתע על ישראל שהוביל ארגון הטרור חמאס ב-7 באוקטובר 2023. חזבאללה תכנן אותה במשך כ-15 שנים, החל מזמן קצר לאחר מלחמת לבנון השנייה. מטרות התוכנית היו פלישה לשטח ישראל, כיבוש יישובים בגליל ושיגור מאסיבי של טילים ורקטות לעבר העורף הישראלי. הפלישה הייתה אמורה להתבצע על ידי כוח רדואן.

התכנית סוכלה במהלך התמרון הקרקעי בלבנון במלחמת חרבות ברזל ומהנדסי התכנית נהרגו במהלך מבצע חיצי הצפון.[9]

תכנית הפלישה לגולן

ערך מורחב – תיק הגולן

ב-2019 צה"ל חשף את תיק הגולן, שלוחה של חזבאללה שביום הפלישה לגליל נועדה לפלוש לישראל מתוך הגליל על מנת למקסם את ההישגים בפלישה לצפון ישראל.[10]

התכנית סוכלה במתקפת המורדים הסורים בשנת 2024 כאשר כבשו את אזורי השליטה של תיק הגולן וגרמו לכל פעילי היחידה לברוח ללבנון.

תכנית הפלישה לדרום ישראל

לפי מסמכים מ-2021 חמאס תכנן לפלוש לדרום ישראל עם 12,000 פעילים, להפיל מגדלים בגוש דן במתכונת דומה לפיגועי 11 בספטמבר, ואז במהלך שאיראן תוקפת מטרות בישראל וחזבאללה כובש את הגליל חמאס הייתה כובשת את הנגב.[11]

בסוף חמאס ביצע פלישה במתכונת קטנה יותר ב-7 באוקטובר בו חמאס פלש ליישובי עוטף עזה עם 1,000 פעילים וחטף 251 אנשים, רובם אזרחים.

חברות

איראן

המנהיג העליון של איראן, עלי ח'אמנאי הצהיר מספר פעמים כי ממשלת איראן היא "ממשלת התנגדות" (ממשלה שמתנגדת להשפעה מערבית וישראלית). דוגמה בולטת לתפקידה של איראן בציר ההתנגדות כמנהיגת הציר היה פעולותיו של מפקד כוח קודס, קאסם סולימאני נגד המדינה האסלאמית (דאעש), סולימאני תואר ככוח שאיחד את הכוחות הכורדים והשיעים כאחד במלחמה נגד המדינה האסלאמית[12].. הישגיו של סולימאני הובילו ליצירת ציר השפעה שיעית ברחבי המזרח התיכון שבמרכזו איראן ולצידה עומדות חזבאללה, סוריה, החות'ים וארגונים נוספים. במהלך פגישה עם נשיא קובה, מיגל דיאס-קאנל, אמר חמינאי כי יש לנצל את הפוטנציאל הפוליטי והכלכלי של איראן וקובה ולהביא ליצירת קואלצית נגד ל"בריונות" של ארצות הברית ובעלות בריתה המערביות"[13].

מיליציות פרו-איראניות בעיראק

מיליציות חמושות הוקמו בעיראק לאחר פלישת ארצות הברית למדינה ב-2003 כחלק ממלחמת עיראק. קבוצות אלו התחזקו באופן אקספוננציאלי כאשר התארגנו כחזית קולקטיבית מאוחדת שנלחמה במדינה האסלאמית כחלק ממלחמת האזרחים השנייה בעיראק. המילציות הפרו-איראניות תוקפות ב-20 שנים האחרונות מדי פעם בפעם את הכוחות האמריקאים הפועלים בעיראק ובסוריה[14][15][16]. בנוסף לכך, במהלך מלחמת חרבות ברזל המילציות העיראקאיות טענו כי תקפו מספר פעמים את ישראל, בעיקר על ידי שליחת כטב"מים ורקטות לשטחי המדינה, לרוב ללא סיפוק הוכחות[17].

החות'ים

עבד אל-מלכ אל-חות'י, מנהיג תנועת החות'ים בתימן, הכריז ב-10 באוקטובר 2023 כי הארגון יחל בהתקפות על ספינות שלטענתם קשורות לישראל וזאת בניסיון להוביל ללחץ מערבי על ישראל כדי לסיים את המלחמה. לאורך המלחמה החות'ים תקפו עשרות פעמים בישראל, כאשר הפעם הבולטת שבהן הייתה מתקפת הכטב"ם על תל אביב.

סוריה

גם לדברי ג'ובין גודארזי, שהוא עוזר פרופסור וחוקר באוניברסיטת וובסטר (אנ') טוען כי לברית האיראנית-סורית שהוקמה ב-1979 עם המהפכה האיראנית יש חשיבות רבה לעלייתו של ציר ההתנגדות, לדבריו הן איראן והן סוריה נמצאות במיקומים מרכזיים במזרח התיכון. שתי המדינות משפיעות על הפוליטיקה במזרח התיכון בשנים האחרונות, הוא הוסיף ואמר כי הברית נחשבת לברית יציבה שכבר נמשכת כ-34 שנים, למרות מה שהגדיר "אתגרים רבים שניצבים בפניה במערכת היחסים". ברית "ציר ההתנגדות" ובפרט הברית בין סוריה לאיראן נחשבת לכזאת ששינתה את מאזן הכוחות במזרח התיכון וסייעה לנשיא סוריה, בשאר אל-אסד להישאר בשלטון על אף התנגדות נרחבת לשלטונו בקרב בני עמו[18]. לשיתוף הפעולה בין סוריה לאיראן לפי האנליסטית מריסה סאליבן יש שלושה עמודי תווך: מטרה אזורית משותפת בשימור משטרו של אסד, שמירה על גישה לאספקת נשק וכסף מאיראן ומניעת הקמה ממשלה סונית בסוריה[19].

נפילת משטר אל-אסד ב-8 לדצמבר 2024 הוציאה את סוריה מ"ציר ההתנגדות".

השימוש במושג

המונח שימש את יומון הלובי שהגיב לטענותיו של נשיא ארצות הברית, ג'ורג' ווקר בוש כי איראן, עיראק וקוריאה הצפונית הן "ציר רשע", במאמר שכותרו הייתה "ציר הרשע או ציר ההתנגדות" כתב היומון הלובי ב-2002 כי "המכנה המשותף היחיד בין איראן, עיראק וקוריאה הצפונית היא התנגדותן להגמוניה של ארצות הברית". שנתיים לאחר השימוש במושג על ידי עיתון לובי גם עיתון איראני אימץ את הכינוי כאשר התייחס למרידות השיעים בעיראק (אנ').

ב-2006 שר הפנים הפלסטיני, סעיד סיאם גם הוא השתמש במושג בראיון שנתן לרשת הטלוויזיה אל-עאלם כאשר התייחס למטרות משותפות בקרב ערבים שנמצאם באופזיציה לישראל וארצות הברית, סיאם הזכיר את מספר הפליטים הפלסטיניים הרבים שנמצאים בסוריה וטען כי איראן, חזבאללה וחמאס הם ציר ההתנגדות ללחצים הישראלים והאמריקאים בסוריה.

המונח "ציר התנגדות" גם עלה לכותרות כאשר היועץ לעניינים בינלאומיים של המנהיג העליון באיראן, עלי אכבר וליאטי השתמש במושג, השימוש ואזכור המושג לא נגמר בכך. במהלך פגישה בין נשיא סוריה, בשאר אל-אסד ומזכיר המועצה העליונה לביטחון לאומי, סעיד ג'לילי דיברו השניים על מלחמת האזרחים בסוריה והשתמשו במושג[20].

מספר ימים אחרי התקיפה במזרעת אמל התייחס מזכ"ל חזבאללה דאז, חסן נסראללה לתקיפה ואמר כי "ציר ההתנגדות יגיב לתקיפות צה"ל נגד שיירות הנשק מסוריה"[21].

ראו גם

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ציר ההתנגדות בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ Drums Of War: Israel And The "AXIS OF RESISTANCE" (PDF), International Crisis Group, 2 באוגוסט 2010, אורכב מ-המקור (PDF) ב-2016-03-04 {{citation}}: (עזרה)
  2. ^ "Iran backs Assad as Syrian forces choke off Aleppo". Reuters. 7 באוגוסט 2012. נבדק ב-7 באוגוסט 2012. {{cite news}}: (עזרה)
  3. ^ "Iran: Syria part of 'axis of resistance'". CNN. 7 באוגוסט 2012. נבדק ב-7 באוגוסט 2012. {{cite news}}: (עזרה)
  4. ^ דניאל סלאמה, באוגוסט 2019 בכיר בחמאס: "אם ישראל תנסה למוטט אותנו - נקבל עזרה מחברינו", באתר ynet
  5. ^ Sullivan, Marisa (באפריל 2014), Hezbollah in Syria (PDF), Institute for the Study of War {{citation}}: (עזרה)
  6. ^ אהוד יערי, ‏נפילת אסד היא תמונת ניצחון מהדהדת על הציר האיראני כולו, באתר ‏מאקו‏‏, ‏8 בדצמבר 2024‏
  7. ^ Israel pursues strikes on Lebanon, BBC, 14 July 2006
  8. ^ אתר למנויים בלבד Mark Weiss, ‏50 tons of weapons seized by Israel, The Telegraph, 16 March 2011
  9. ^ תבנית:המחדש
  10. ^ N12 - תיעוד בלעדי של החיסול הדרמטי ב"סיירת מטכ"ל" של חיזבאללה, באתר N12, ‏2024-06-20
  11. ^ ynet (2024-10-12). ""חמאס תכנן לעשות 11/9": אלו המגדלים במרכז שהיו היעד - וזו התוכנית הרצחנית". Ynet. נבדק ב-2024-12-12.
  12. ^ Ostovar, Afshon (2016). Vanguard of the Imam: Religion, Politics, and Iran's Revolutionary Guards. Oxford University Press. p. 227. ISBN 9780199387892.
  13. ^ "Global coalition should be formed against US bullying". Mehr News Agency (באנגלית). 2023-12-04. נבדק ב-2023-12-07.
  14. ^ רועי קייס וגיא מעיין, מל"טים תקפו בסיס אמריקני בגבול סוריה-עיראק, באתר כאן – תאגיד השידור הישראלי, 25 באוקטובר 2021
  15. ^ שחר קליימן, ‏דיווח: מליציות פרו-איראניות תקפו שלושה בסיסים אמריקניים במזרח סוריה, באתר ישראל היום, 23 באוקטובר 2023
  16. ^ ליאור בן ארי, רויטרס, לראשונה מאז פברואר: מיליציות פרו-איראניות תקפו בסיס אמריקני, באתר ynet, 22 באפריל 2024
  17. ^ ליאור בן ארי, המיליציה שטוענת שוב ושוב לירי לעבר ישראל, מבלי להביא הוכחות, באתר ynet, 30 בינואר 2024
  18. ^ "Challenging the Axis of Resistance: Syria, Iran and the Strategic Balance in the Middle East". USIP. נבדק ב-25 במאי 2016. {{cite web}}: (עזרה)
  19. ^ Sullivan, Marisa (באפריל 2014), Hezbollah in Syria (PDF), Institute for the Study of War {{citation}}: (עזרה)
  20. ^ "Iran: We're in 'axis of resistance' with Syria". CBS News. 7 באוגוסט 2012. נבדק ב-7 באוגוסט 2012. {{cite news}}: (עזרה)
  21. ^ הירי לרמת הגולן חושף את המלכוד של נסראללה, באתר וואלה!‏, 28 בינואר 2015
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

40137328ציר ההתנגדות