הכוחות המזוינים של תימן
 | |
| זרועות | |
|---|---|
 | |
 | |
 | |
| היסטוריה צבאית | |
| ההתקוממות השיעית בתימן | |
| מבצע רוטב | |
| מבצע סופה נחרצת |
הכוחות המזוינים של תימן (בערבית: الْقُوَّاتُ الْمُسَلَّحَةُ الْيَّمَّنِيَّة) הם הכוחות הצבאיים המשולבים של רפובליקת תימן. הם כוללים את צבא תימן (כולל המשמר הרפובליקני), הצי התימני (כולל הנחתים) וחיל האוויר התימני (כולל חיל ההגנה האווירית). בירת המדינה, צנעא, היא המקום שבו נמצאת המפקדה הצבאית. על פי חוקת תימן, נשיא תימן משמש כמפקד העליון.
מספר אנשי הצבא בתימן גבוה יחסית. לתימן יש את הכוח הצבאי השני בגודלו בחצי האי ערב אחרי ערב הסעודית. בשנת 2012 נאמד סך החיילים הפעילים באופן הבא: צבא, 66,700, חיל הים, 7,000 וחיל האוויר, 5,000. בספטמבר 2007 הודיעה הממשלה על החזרת שירות החובה לצבא. תקציב הביטחון של תימן, שבשנת 2006 היווה כ-40% מסך התקציב הממשלתי, צפוי להישאר גבוה בטווח הקרוב, עם כניסת הגיוס הצבאי לתוקף ואיומי ביטחון הפנים אשר ממשיכים להסלים.
מאז מלחמת האזרחים בתימן בשנת 2015, הכוחות המזוינים מחולקים בין נאמניו של הנשיא לשעבר עלי עבדאללה סאלח לבין הכוחות הפרו-ממשלתיים של הנשיא עבד רבו מנסור האדי.
היסטוריה
ההיסטוריה המוקדמת
את מקורותיו של הצבא התימני המודרני ניתן לייחס לסוף המאה ה-19 כאשר הטורקים החלו לגייס אנשים שבטיים כדי ליצור 4 גדודי ז'נדרמריה ושלושה גדודי פרשים. בשנת 1906 גייסו האיטלקים אלפי תימנים והעניקו להם הכשרה צבאית במושבה סומליה לפני ששלחו אותם ללוב כדי להילחם במרד הסנוסי ב-1911. בהיותם מודעים להישגים שהשיגו ההאשמים במהלך המרד הערבי, שילוב של כוחות אלו (שכולם היו בעלי קשרים חזקים עם שבטים מקומיים שונים) מרדו בשלטון העות'מאני בתימן במהלך מלחמת העולם הראשונה. על אף שהמרד לא מפורסם כמו ההתקוממות שבה היה מעורב לורנס איש ערב - מרד תימן הוביל לנסיגת הצבא הטורקי. לאחר שהכריזה רשמית על עצמאות מהעות'מאנים ב-1918, זכתה תימן להכרה בינלאומית רק ב-1926.
הכוחות המזוינים של צפון תימן
כשהממשלה הרפובליקנית תפסה את השלטון בהפיכה נהרסו חלק גדול מהיציבות והמקצועיות שנותרה בצבא. הממשלה החדשה הייתה צריכה לבנות צבא חדש כדי להילחם במורדים. בכל מחוז הוקמו מרכזי הכשרה ומשרדי גיוס. המצרים מילאו תפקיד יוצא דופן בתהליך בניית צבא לאומי מודרני באמצעות יועצים ומתן הזדמנות לקצינים תימנים ללמוד באקדמיות מצריות. בעזרת המצרים הוקמו ארבע חטיבות חי"ר מלאות. אלה מורכבים מחטיבת המהפכה, חטיבת נאסר, חטיבת האחדות וחטיבת אל-עראבה. אחת הבעיות בצבא תימן הצעיר הייתה היעדר מנהיגות חזקה. היועצים המצריים היו צריכים להקים פיקוד צבאי מאוחד, ולכן הוקמו הגופים הבאים: הרשות לניהול הצבא, הרשות הלוגיסטית, רשות החימוש הצבאית וחדר מבצעי מלחמה.
ההתאוששות של צפון תימן לאחר מלחמת האזרחים הייתה קשה ביותר. הכלכלה נפגעה קשות משנים של לחימה, הצבא נגס בעד 50% מהתקציב הלאומי, בסך של כ-9 מיליון ליש"ט בלבד, סכום שלא היה מספיק. המערכת הלוגיסטית של הצבא שנשלטה על ידי הממשלה לא הייתה תלויה רק באמון של צנעא בנאמנותם של המפקדים המקומיים, אלא גם נתונה לשחיתות. הסובייטים, שעזרו במהלך המצור על צנעא, הוכיחו חוסר רצון באספקת חלפים וציוד תמיכה לתושבי הצפון הבעייתיים. תוך זמן קצר, היעדר התמיכה הסובייטית השפיע קשות על יכולת הלחימה של צבא צפון תימן. היו לה גם השפעות שליליות על המורל של הצבא באופן כללי, והחל קרע בין הסונים לזיידים. בניסיון לשפר את המצב ביקר מפקד הכוחות המזוינים של צפון תימן, קולונל חסן אל-עמרי, בפראג כדי לבקש עזרה צבאית. כמו בפעמים קודמות, גם הפעם הצ'כוסלובקים דחו את כל הבקשות כי היו בטוחים שתימן לא תוכל לשלם. במקום זאת, פקידים צ'כיים הציעו נשק מיושן - כולל רובים ישנים, תת-מקלעים, רקטות נגד שריון ומדים. לא ברור אם אל-עמרי קיבל את ההצעה הזו. עד ינואר 1971, הקרע בתוך הכוחות המזוינים שמנו כ-30,000 חיילים הגיע לרמה כזו שבה אל-עמרי נאלץ לפטר כמה מאות קציני צבא עם רקע סוני, ככל הנראה משום שהם התנגדו להחלטת הממשלה להתקרב לסעודיה. מאוחר יותר באותה שנה החלו קציני ימניים לתכנן הפיכה בכוונה לכפות משטר צבאי, בעוד עשרות קציני שמאל נעצרו והואשמו בקשירת קשר עם תמיכה אפשרית סובייטית ועיראקית. מחשש לניסיון הפיכה נוסף, ארגן אל-עמרי את הצבא מחדש כך שהשליטה ביחידות הלוחמות תהיה תחת מפקדי החיל לחי"ר, שריון וארטילריה - ללא קשר לתחום אחריותם הגאוגרפי. הוא גם יצר את כוח המילואים הכללי בפיקודו של קולונל איברהים אל-חמדי, ואת המשמר הרפובליקני, שניהם הורכבו מכ-7,000 חיילים בעלי נאמנות ידועה לממשלה. בעיות הקשורות לכוח אדם נמשכו, בכל זאת. בניסיון נוסף לשפר את המצב, ביקר נשיא תימן אל-אירני במוסקבה בדצמבר 1971 וביקש סיוע צבאי נוסף, כולל משלוחי מפציצי קרב מסוג מיג-17. אולם גם הסובייטים סירבו. השיפור היחיד שחווה חיל האוויר של צפון תימן בתקופה זו היה הרחבת בסיס התעופה אל-דיילמי, שבוצעה באותה שנה.
הכוחות המזוינים של דרום תימן
צבא דרום תימן התקיים עוד ממלחמת העולם הראשונה, אז הוקם הגדוד התימני הראשון, המורכב מערבים מקומיים שגויסו להתעמת עם כוחות טורקים שאיימו על עדן. יחידה זו פורקה ב-1925, אך כעבור שלוש שנים עברה ארגון מחדש כ-Aden Protectorate Levies (APL). בין השנים 1929–1939 הגן ה-APL על שדות תעופה ובסיסים אחרים, וגם על ההאיים פרים וקמראן. במהלך מלחמת העולם השנייה היחידה תוגברה באמצעות הוספת יחידת נ"מ, שהצליחה ב-1940 להפיל מפציץ איטלקי מעל עדן. בשנת 1957, ה-APL אורגנה מחדש והושמה בשליטת הצבא הבריטי. ארבע שנים לאחר מכן, היא עברה לשליטה של הפדרציה של דרום ערב ועברה ארגון מחדש רשמית כ-FRA. עד 1964, היחידה כללה 5 גדודי חי"ר, יחידת משוריינים ויחידת איתות. ביוני 1967 היא חוזקה על ידי הוספת 4 גדודים של המשמר הפדרלי (או המשמר הלאומי) שאוחדו לתוך המבנה הקיים של היחידה ובסך הכל גיוס הגדוד העשירי של היחידה. שנה לאחר מכן שולבו ב-FRA שלושה גדודי הלגיון הבדואי הדרמי. הבריטים אימנו את היחידות הללו בלוחמת הרים ובמבצעים הנתמכים במסוקים, חלקם אפילו לפעולות ביטחון פנים עירוני. לכן, כאשר הבריטים ניהלו משא ומתן בנובמבר 1967 על העברת השלטון לחזית השחרור הלאומית (NLF) ככוח הפוליטי הדומיננטי, הצליחה הממשלה החדשה להניח את ידה על צבא מאומן ומאורגן היטב, גם אם קטן. ביוני 1969, זרוע מרקסיסטית רדיקלית של ה-NLF תפסה את השלטון בעדן וב-1 בדצמבר 1970 שונה שמה של המדינה לרפובליקה הדמוקרטית העממית של תימן. שמם של הכוחות המזוינים שונה לכוחות המזוינים של הרפובליקה הדמוקרטית העממית של תימן. בעוד שהממשלה יצרה קשרים הדוקים מאוד עם מוסקבה אשר התעניינה להשיג דריסת רגל ממנה תוכל לשלוט ולהשפיע על ההתפתחויות בים האדום, בים הערבי ובקרן אפריקה, כמו גם לשפר את יכולתה לפקח על פעילויות ארצות הברית ובעלות בריתה במזרח התיכון ולחזק את הנוכחות הצבאית הסובייטית שלה. הסובייטים תפסו את ההזדמנות. ובעוד מוסקבה התיידדה רשמית עם שתי הממשלות בצנעא ובעדן, היא לקחה על עצמה לאחר מכן את החובה לסייע בבנייה הצבאית של דרום תימן בלבד. התהליך התקדם בקצב משמעותי יותר ברפובליקה הדמוקרטית העממית של תימן, מאשר בצפון תימן - לא רק בגלל ההכשרה הטובה יותר שהכוחות המזוינים המקומיים קיבלו קודם לכן מהבריטים, אלא גם משום שהחזית הלאומית המאוחדת התנגדה אידאולוגית לשבטיות ועשתה כמיטב יכולתה כדי למגר אותה. היחסים עם מוסקבה התחזקו, ובתחילת 1969 הוקמה קבוצת ייעוץ צבאית סובייטית גדולה - שבסיסה בעדן ובפיקודו של מייג'ור גנרל. קולונל סובייטי אחד קיבל את הפיקוד על חיל האוויר בעוד אחר קיבל את הפיקוד על כוחות היבשה. האחרונים ארגנו מחדש והרחיבו את הכוחות הזמינים לשש חטיבות של שלושה גדודים כל אחת, גדוד איתות, גדוד אימונים, אקדמיה צבאית, יחידת משטרה צבאית ומספר יחידות תמיכה קטנות. יתר על כן, הסובייטים הפכו למסייעים בפיתוח מערכת מודיעין אפקטיבית המבוססת על משאבים אנושיים וטכניים, והקמת מערכת לוגיסטית יעילה המסוגלת לתמוך בפעולות ניוד כוחות.
מלחמת האזרחים של צפון תימן
מלחמת האזרחים של צפון תימן החלה ב-1962 והסתיימה ב-1970. המלחמה התרחשה בין הכוחות הרפובליקנים הערביים של צפון תימן לבין ממלכת תימן. המלוכה קיבלו תמיכה מערב הסעודית וירדן ואילו הרפובליקנים של צפון תימן קיבלו תמיכה ממצרים וברית המועצות, תוך שימוש בכ-55,000 חיילים מצריים. המלוכה השתמשה בבני שבטים מקומיים.
על כוחות המלוכה פיקד מוחמד אל-בדר מממלכת תימן.
המפקדים הרפובליקנים היו גמאל עבד אל נאצר ועבד אל-חכים עאמר ממצרים ועבדאללה אל-סלאל מהרפובליקה הערבית של תימן. במהלך הסכסוך יותר מ-50,000 חיילי מצרים נכחו בתימן, מה שהיווה חסרון למצרים במהלך מלחמת ששת הימים עם ישראל ב-1967. כוחות מצרים נסוגו מתימן כדי להצטרף למלחמת ששת הימים. מלחמת האזרחים הסתיימה כאשר הכוחות הרפובליקנים ניצחו, וכתוצאה מכך להפיכתה של ממלכת תימן לרפובליקה הערבית של תימן. יותר מ-100,000 נהרגו משני הצדדים במהלך הסכסוך.
מלחמת האזרחים של 1994
במלחמת האזרחים בתימן ב-1994 כמעט כל הלחימה בפועל התרחשה בחלקה הדרומי של המדינה למרות התקפות מהאוויר וטילים נגד ערים ומתקנים מרכזיים בצפון. תושבי הדרום ביקשו תמיכה ממדינות שכנות וקיבלו מיליארדי דולרים של ציוד וסיוע כספי, בעיקר מערב הסעודית, שחשה מאוימת במהלך מלחמת המפרץ ב-1991 כשתימן תמכה בסדאם חוסיין. ארצות הברית קראה שוב ושוב להפסקת אש ולחזרה לשולחן המשא ומתן. ניסיונות שונים, כולל של שליח מיוחד של האו"ם, לא צלחו להגיע להפסקת אש.
מנהיגי הדרום הכריזו על התנתקות ועל הקמת הרפובליקה הדמוקרטית של תימן (DRY) ב-21 במאי 1994, אך ה-DRY לא הוכר על ידי הקהילה הבינלאומית.
המהפכה בתימן ב-2011
במרץ 2011, חודש לאחר תחילתה של התקוממות נגד שלטונו של הנשיא סאלח. גנרל עלי מוחסן אל-אחמר, מפקד הדיוויזיה המשוריינת ה-1, ערק לצד המפגינים שלקחו מאות חיילים וכמה טנקים כדי להגן על האזרחים המפגינים. טנקים יריבים של דיוויזיית השריון ה-1 והמשמר הרפובליקני התמודדו זה מול זה בצנעא.
השתלטות החות'ים בתימן
במהלך המהפכה של 2011, המוני חות'ים השתתפו בהפגנות. החות'ים השתמשו במהפכה כהזדמנות להשתלט על צפון תימן. כאשר עלי עבדאללה סאלח הוחלף בעבד רבו מנסור האדי כנשיא, האדי היה אמור לכהן בנשיאות למשך שנתיים. החות'ים השתתפו גם בוועידת הדיאלוג הלאומי, בתיווך האו"ם ומועצת שיתוף הפעולה של המפרץ כדי להאריך את כהונתו של האדי בשנה אחת ולאפשר לו להנהיג רפורמות גורפות בכל הרשויות האזרחיות, הכלכליות והצבאיות כאחד, וזאת על מנת לטהר את כל הרשויות מנאמני סאלח. אבל ועידת הדיאלוג הלאומי אפשרה להאדי גם להפוך את תימן למערכת פדרלית בת שישה אזורים, החות'ים התנגדו לכך. לאחר החלטת האדי להעלות את מחירי הדלק ולהסיר סובסידיות מגוונות, החלו החות'ים בהתקדמות על כל המחוזות בתימן להשלמת ההשתלטות על תימן. סעודיה נאלצה להכריז על האחים המוסלמים כארגון טרור ולהסיר את תמיכתם ממפלגת איסלאח בתימן. מהלך זה אפשר לחות'ים להשתלט על חטיבת השריון 310 בעמרן ולהוציא להורג את מפקדה ולהחליפו בחות'י. לאחר מכן, החות'ים התקדמו לצנעא ויישרו קו עם קונגרס העם הכללי הנאמן לסאלח (GPC). מכיוון שהכוחות המיוחדים של תימן והמשמר הרפובליקני היו נאמנים ל-GPC, הדבר אפשר לחות'ים להשתלט על כמה מהבסיסים שלהם בצנעא. כתוצאה מכך, חיל האוויר התימני (YAF) פתח בתקיפות אוויריות כבדות על כוחות החות'ים מחוץ לצנעא. החות'ים המשיכו וכבשו את הפיקוד העליון של צבא תימן והמתחם הנשיאותי היה מצור של החות'ים. לבסוף, הלחימה הסתיימה עם חתימת הסכם השלום והשותפות בין החות'ים והאדי, כחלק מההסכם האדי החליף את כל הקבינט שלו. החות'ים ראו בכך הזדמנות לאתר ולעצור את בעלי בריתה של מפלגת האיסלאח בצנעא. הם גם ניסו לכפות את שליטתם על כל צבא תימן, אבל כשהקצינים סירבו לציית להם, הם החליפו אותם בתומכי החות'ים ובכך הם אף השתלטו על חיל האוויר התימני. לאחר מכן החליטו הגורמים שנשארו ממפלגת האיסלאח, המשמר הנשיאותי ושרידי יחידות צבאיות הנאמנות להאדי, להילחם. האלימות הגיעה לשיאה בבירה כאשר החות'ים גירשו את המשמר הנשיאותי מהמתחם הנשיאותי והשתלטו על בניין משרד הביטחון בצנעא.[1][2]
כוחות הנאמנים לנשיא האדי
מאוקטובר 2015, הקואליציה בראשות סעודיה עברה מלחימה ישירה למתן תמיכה והדרכה לכוחות תימנים הנאמנים לממשלת הנשיא האדי. הם עזרו להקים צבא תימני לאומי חדש (YNA), אותו הכשירו בבסיס חיל האוויר אל אנאד שבמחוז לחג'. כוחות אלה מורכבים מיחידות נאמני האדי, מיליציות גיוס עממיות ומגיוסים אריתריאים וסומלים. הם כוללים גם חלקים נרחבים מצבא תימן לשעבר שבסיסם באזורים הדרומיים, המזרחיים והמרכזיים של תימן. בסך הכל הוכשרו שמונה חטיבות.
כוחות ממשלת האדי מאורגנים במחוזות צבאיים, כפי שנקבע בצו הנשיאותי מס' 103 משנת 2013, המחלק כל אחד ממחוזות המדינה לאזורים צבאיים. נכון לשנת 2016, ארבעה נמצאים בשירות פעיל תחת הנשיא האדי, אך שלושת האחרים הם אזורים בשליטת החות'ים. להלן 4 המחוזות בשליטת הנשיא האדי:
- האזור הצבאי הראשון (מחוז חצרמוות - סיאון)
- האזור הצבאי השני (מחוז חצרמוות - אל-מוכלא)
- האזור הצבאי השלישי (מחוז מארב)
- האזור הצבאי הרביעי (מחוז עדן)
בנוסף לכוחות היבשה, חיל האוויר של איחוד האמירויות אימן טייסים להקים חיל אוויר תימני חדש באמצעות מטוסים קלים מסוג אייר טרקטור AT-802. דווח כי מטוסים אלו פועלים ומסייעים ליחידות הצבא הנאמנים של האדי ליד תעז. חיילי צבא תימן לחמו בתעז נגד הכוחות החות'ים, ותפסו שליטה על כמה מחוזות בעיר בסוף אפריל 2017. מתקפה מחודשת יצאה לדרך על ידי הצבא הלאומי של תימן שקיבל תמיכה אווירית מהקואליציה בהובלת חיל האוויר של תימן והקואליציה בהנהגת סעודיה, בסופה עמדה ממשלת האדי בשליטה בתעז.[3]
מבנה
צבא תימן מחולק לצבא, חיל הים, חיל אוויר ומשמר הנשיאותי.
הצבא מאורגן בשמונה חטיבות שריון, 16 חטיבות חי"ר, שש חטיבות ממוכנות,[4] שתי חטיבות קומנדו מוטסות, חטיבת טילי קרקע-קרקע אחת, שלוש חטיבות ארטילריה, כוח משמר מרכזי אחד, חטיבה אחת של כוחות מיוחדים ושש חטיבות הגנה אווירית, המורכבות מארבעה גדודי ארטילריה נ"מ וגדוד טילי קרקע-אוויר אחד.[5]
תקציב הביטחון
הוצאות הביטחון של תימן היו תמיד אחת משלוש ההוצאות הגדולות של הממשלה. תקציב הביטחון גדל מ-540 מיליון דולר ב-2001 ל-221. מיליארד דולר ב-2006, וכלל הנראה הוא הגיע ל-3.5 מיליארד דולר ב-2012. לפי הערכות, טרם 2014 התקציב היווה כ-4–5% מהתוצר המקומי הגולמי.[6]
כוחות חצי-צבאיים
ב-2009 היו לכוח החצי-צבאי של תימן כ-71,000 אנשים. כ-50,000 היוו את ארגון הביטחון המרכזי של משרד הפנים; הם מצוידים במגוון של כלי נשק ומשוריינים.
תימן בנתה משמר חופים קטן תחת משרד הפנים, והכשירה טכנאים צבאיים ימיים.[7]
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ Kasinof, Laura (2015). "How the Houthis Did It". Foreign Policy. נבדק ב-15 בפברואר 2015.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Yemen rebels announce takeover". BBC News. 6 בפברואר 2015.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Yemeni army seizes control of Ghadafi in Taiz (אורכב 29.04.2017 בארכיון Wayback Machine).
- ^ "Critical Threats". Critical Threats. ארכיון מ-2016-12-15. נבדק ב-2016-10-15.
- ^ Country profile: Yemen (אורכב 15.05.2011 בארכיון Wayback Machine).
- ^ Yemen, Central Intelligence Agency, 2022-09-12
- ^
"Interviews: Commander of Yemeni Coast Guard Forces Ali Ahmed Ras'ee". Yemen Post. 2009-02-09. אורכב מהמקור ב-2008-05-17. נבדק ב-2011-12-04.
The tasks of coastguard forces are stipulated in the establishment decree, and these tasks are varied. The coastguard forces have security and not military functions, including keeping order in Yemeni ports and launching patrols in Yemeni coasts and regional waters. Other tasks are limiting illegal immigration, protecting national waters against indiscriminate fishing, protecting environment against pollution, fighting piracy, rescue and search activities.
{{cite news}}: תחזוקה - ציטוט: bot: original URL status unknown (link)
34686733הכוחות המזוינים של תימן