הכוחות המזוינים של אלג'יריה
 | |
 |
הכוחות המזוינים של אלג'יריה הידועים בשם הצבא הלאומי העממי (ANP), הם אחד הכוחות המרכזיים בצפון אפריקה. הם נוסדו לאחר העצמאות של אלג'יריה מצרפת בשנת 1962, ויועדו להגן על הרפובליקה ולשמור על הסדר הציבורי. בתקופת מלחמת האזרחים האלג'יראית, הצבא היה גורם מרכזי במאבק נגד קבוצות איסלאמיסטיות רדיקליות ושמר על היציבות במדינה.
הכוחות המזוינים כוללים את כוחות הקרקע האלג'יריים, חיל האוויר האלג'ירי, חיל הים ואת כוח ההגנה האווירית של אלג'יריה. לפני הקמת הצבא הנוכחי, הכוחות הצבאיים האנטי-קולוניאליים הורכבו מיחידות צבאיות קונבנציונליות שנוצרו בשכנות מרוקו ותוניסיה במהלך מלחמת העצמאות של אלג'יריה.
מבנה וארגון
הצבא האלג'ירי מחולק לכמה זרועות עיקריות: חיל הרגלים, חיל השריון, חיל האוויר, חיל הים וכוחות הביטחון הפנים. הצבא מורכב מכ-325,000 חיילים סדירים וכ-135,000 אנשי מילואים, בנוסף לכ-150,000 חיילים בכוחות הביטחון הפנים.[1] חיל האוויר האלג'ירי מחזיק ביותר מ-600 כלי טיס, כולל מטוסי קרב, מטוסי תקיפה ומסוקים.[1] חיל הים מפעיל מספר פריגטות, קורבטות וצוללות לשמירה על הגבולות הימיים של המדינה.[1]
משימות ופעולות
הצבא האלג'ירי עוסק במגוון פעולות לשמירה על ביטחון המדינה. בשנת 2023, הצבא נלחם בהצלחה בטרור ובפשיעה מאורגנת, כולל נטרול 16 טרוריסטים ומעצר של 2,723 סוחרי סמים. כמו כן, הכוחות החרימו כמויות גדולות של נשק וסמים (NDMT News). בנוסף, הצבא מתמודד עם אתגרים כמו הגירה בלתי חוקית ואיומים אזוריים, ומבצע פעולות להגנת מתקני הנפט והגז של המדינה.[2]
תקציב ופיתוח
תקציב הביטחון של אלג'יריה הוא מהגבוהים באזור, ומגיע לכ-9.3 מיליארד דולר בשנה, שהם כחמישית מהוצאות הציבוריות של המדינה. השקעה זו משקפת את השינוי בדוקטרינה הצבאית של אלג'יריה, המותאמת לאיומים הביטחוניים החדשים, כולל התחזקות ההשפעה של ישראל באזור והסכסוך עם מרוקו. הצבא משקיע ברכישת מערכות נשק חדשות, שדרוג ציוד והכשרת חיילים כדי להתמודד עם איומים אלו.[2]
ספקים וציוד
הספקים העיקריים של הציוד הצבאי של אלג'יריה הם ברית המועצות לשעבר, והרפובליקה העממית של סין. מאז הכרזת עצמאותה בשנות ה-60, לא ידוע על בסיסים זרים שהורשו לפעול באלג'יריה, אם כי בשנות ה-70 וה-80 היו יועצים צבאיים סובייטיים רבים במדינה. מאז 2001, שיתוף הפעולה הביטחוני עם ארצות הברית גבר, וכוחות אמריקאיים לקחו חלק במשימות אימונים בדרום סהרה של המדינה.
ספק נוסף של נשק לאלג'יריה הוא צרפת. צרפת ואלג'יריה שומרות על קשר הדוק מאז תקופת הקולוניאליזם הצרפתי באלג'יריה, וצרפת מספקת נשק ושריון לכוחות האלג'יריים. באוקטובר 2009 דווח כי אלג'יריה ביטלה עסקת נשק עם צרפת בשל נוכחות חלקים ישראליים.[3]
בשנת 2006, הזמינה אלג'יריה טילים נגד מטוסים ארוכי טווח מדגם S-300PMU2 מרוסיה.[4] באותה שנה, נרכשו ציוד צבאי רב מרוסיה כדי לשדרג את הארסנל הקונבנציונלי של המדינה. רכישות אלו כללו עסקה של חיל האוויר האלג'ירי לקנות 28 מטוסי קרב Su-30MKA ו-36 מטוסי קרב MiG-29SMT בעלות של עד 3.5 מיליארד דולר. אולם, מטוסי ה-MiG-29 הוחזרו לרוסיה בפברואר 2008 בשל איכות מבנה נמוכה, והוחלפו ב-16 מטוסי Su-30MKA חדשים (The New Arab).
לאלג'יריה גם תעשייה צבאית מקומית קטנה. הצבא מייצר רובים מדגם AK-47 ו-AKM-47, ברישיון מרוסיה וסין, וכן רקטות RPG ואת אקדח Caracal ברישיון מאיחוד האמירויות.[5]
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 1.2 2024 Algeria Military Strength, www.globalfirepower.com (באנגלית)
- ^ 2.0 2.1 How shifting geopolitical sands are driving Algeria's new military doctrine
- ^ IPR - Algeria cancels weapons deal over Israeli parts, web.archive.org, 1 בינואר 2010
- ^ Аэрокосмический портал Украины / Подтверждены контракты на поставку российского оружия в Алжир на сумму $7,5 млрд, web.archive.org, 7 בינואר 2015
- ^ Algeria Lays Down Russian Arms - Kommersant Moscow, web.archive.org, 25 באפריל 2009
| כוחות צבאיים בעולם הערבי | ||
|---|---|---|
| מדינות ריבוניות |  אלג'יריה •  בחריין •  קומורו •  ג'יבוטי •  מצרים •  עיראק •  ירדן •  כווית •  לבנון •  לוב •  מאוריטניה •  מרוקו •  עומאן •  קטר •  ערב הסעודית •  סומליה •  סודאן •  סוריה •  תוניסיה •  איחוד האמירויות הערביות •  תימן •  צ'אד
| |
| מדינות עם הכרה מוגבלת |  הרשות הפלסטינית •  הרפובליקה הדמוקרטית הערבית הסהראווית •  סומלילנד
| |
| כוחות מזוינים אזוריים אוטונומיים | פשמרגה | |
| שחקנים משמעותיים אחרים |  המדינה האסלאמית •  חמאס •  חזבאללה •  חות'ים • היחידות להגנת העם
| |
39357032הכוחות המזוינים של אלג'יריה