קומורו

קומורו
Udzima wa Komori
Union des Comores
الاتحاد القمري
רפובליקת קומורו המאוחדת
جمهورية القمر المتحدة

דגל סמל
לחצו כדי להקטין חזרה לחצו להגדלה
מוטו לאומי	אחדות, צדק, קידמה
המנון לאומי	איחוד האיים הגדולים המנון
ממשל
משטר	רפובליקה פדרלית
ראש המדינה	נשיא קומורו
נשיא קומורו	אזאלי אסומאני
שפה רשמית	קומורית, ערבית, צרפתית
עיר בירה	מורוני 11°41′S 43°16′E (והעיר הגדולה ביותר)
גאוגרפיה
יבשת	אפריקה
שטח יבשתי	2,235 קמ"ר (181 בעולם)
אחוז שטח המים	זניח
אזור זמן	UTC +3
היסטוריה
הקמה
- עצמאות מצרפת	6 ביולי 1975
ישות קודמת
דמוגרפיה
אוכלוסייה (הערכה 1 בדצמבר 2024)	873,390 נפש (164 בעולם)
צפיפות	390.78 נפש לקמ"ר (33 בעולם)
דת	אסלאם סוני
אוכלוסייה לפי גילאים 0 10 20 30 40 50 60 70 80 גילאי 0 - 14 37.12% גילאי 15 - 24 19.17% גילאי 25 - 54 34.10% גילאי 55 - 64 5.14% גילאי 65 ומעלה 4.47%
כלכלה
תמ"ג (2023)	1.35 מיליארד $ (197 בעולם)
תמ"ג לנפש	1,548$ (181 בעולם)
מדד הפיתוח האנושי (2022)	0.586 (152 בעולם)
מטבע	פרנק קומורואי‏ (KMF)
שונות
סיומת אינטרנט	km
קידומת בין־לאומית	269

מפת קומורו

האיחוד של איי קומורו (בערבית: الاتحاد القمري, בקומורית: Udzima wa Komori, בצרפתית: Union des Comores או בערבית: רפובליקת קומורו המאוחדת, جمهورية القمر المتحدة, בתעתיק מדויק: ג'מהורית אלקמר אלמתחדה) היא מדינה עצמאית בצפון סופו של מצר מוזמביק באוקיינוס ההודי, בין צפון מדגסקר לצפון מוזמביק. המדינה מורכבת משלושה איים געשיים אשר כל אחד מהווה מדינה פדרטיבית. כמעט כלל תושבי קומורו הם מוסלמים סונים, ושפותיהם הרשמיות הן קומורית, ערבית וצרפתית.

בתום הבחירות של שנת 2002 שונה שמה של המדינה ל"איחוד של איי קומורו". לפני כן היה שמה הרפובליקה הפדרלית-אסלאמית של איי קומורו.

היסטוריה

האיים של מדינת קומורו יושבו רק במאה השישית לספירה, כאשר הגיעו אליהם מהגרים מלאים ופולינזים. במשך הדורות הגיעו מהגרים נוספים מאפריקה, מפרס ומארצות ערב. בין המאה העשירית למאה ה-15 שלטו בקומורו כמה סולטאנים ממוצא פרסי, כאשר כל אחד מהם שלט באי אחר.

האירופי הראשון שביקר באיים היה האנגלי ג'יימס לנקסטר, שהגיע ב-1591. ב-1843 השתלטה צרפת על האיים, ב-1914 הם הוכפפו תחת המושל הצרפתי של מדגסקר וב-1946 הם הפכו לטריטוריה צרפתית מעבר לים. ב-1958 תושבי האי הצביעו במשאל עם בעד השארות תחת שלטון צרפתי, במעבר לרפובליקה הצרפתית החמישית. ב-1961, שנה לאחר שמדגסקר זכתה בעצמאות, קיבלה קומורו אוטונומיה שהורחבה ב-1968.

ב-1974 נערך בקומורו משאל עם, שבו הצביע הרוב בעד עצמאות מצרפת. תושבי האי מיוט, העדיפו להישאר תחת שלטון צרפת ולכן ארגנה צרפת משאל עם נפרד לכל אי. בעקבות זאת ב-6 ביולי 1975 הכריזה קומורו על עצמאותה, ובראש המדינה החדשה עמד הנשיא אחמד עבדאללה. צרפת הכירה בעצמאותה, אך בעקבות תוצאות משאל העם החוזר במיוט בו הצביעו הרוב בעד השארות תחת שלטון צרפת, נשארה מיוט תחת שלטון צרפתי, דבר שאינו מקובל על קומורו. גם היום שייך האי מיוט לצרפת, ואזרחיו נחשבים לצרפתים.

בנובמבר 1975 הפכה קומורו לחברה ה-143 באו"ם.

באוגוסט 1975 בוצעה בקומורו הפיכה, ועבדאללה הודח מתפקידו. ב-1978 שב עבדאללה ותפס את השלטון בעזרת שכירי חרב. ב-1989 הוא נרצח וכנשיא מונה מוחמד ג'והאר. ב-1992 שוב אירע ניסיון הפיכה. ג'והאר נשאר בתפקידו עד לבחירות שנערכו בספטמבר 1995, שבהן נבחר מוחמד טאקי.

באוגוסט 1997 הכריזו שניים משלושת האיים הגדולים, מוהלי ואנג'ואן, על פרישתם מקומורו. הרקע לכך היה רצון התושבים באיים אלה לחדש את הקשרים עם צרפת. בספטמבר באותה שנה ניסה צבא המדינה להחזיר את שני האיים לשליטתה, אך נכשל. בניסיון לפתור את המשבר מינה הנשיא, מוחמד טאקי, את נורדין בורחן, יליד אנג'ואן, לראשות הממשלה.

בשנת 1998 נפטר טאקי, ואזאלי אסומאני תפס את מקומו בהפיכה צבאית שקטה. בבחירות בשנת 2006 הפסיד אוסמאני, ובפעם הראשונה בהיסטוריה של המדינה איפשר חילופי שלטון דמוקרטיים, בכך שפינה את מקומו לנשיא אחמד עבדאללה מוחמד סמבי. ב-2016 נתמנה אסומאני שוב לנשיא.

פוליטיקה

שיטת הממשל בקומורו היא רפובליקה נשיאותית פדרטיבית ומתקיימת בה מערכת רב-מפלגתית. הנשיא הוא גם ראש הממשלה. החוקה הנוכחית אושרה במשאל עם ב-23 בדצמבר 2001, וחוקות האיים אושרו בחודשים שלאחר מכן. לכל אחד מן האיים במדינה יש אוטונומיה רבה הכוללת בין השאר חוקה, נשיא ופרלמנט.

הפרלמנט המקומי הוא חד-ביתי ומכיל 33 מושבים.

המבוא לחוקה מבטיח אוריינטציה פוליטית אסלאמית, עם מחויבות לזכויות האדם. קומורו חברה באו"ם מאז הקמתה. בנוסף על כך, היא חברה גם בארגון אחדות אפריקה, המדינות הבלתי-מזדהות, הליגה הערבית, האיחוד האפריקאי, הבנק העולמי, קרן המטבע הבינלאומית והארגון לשיתוף פעולה אסלאמי.

יחסי ישראל–קומורו

ערך מורחב – יחסי ישראל–קומורו

בעקבות חתימת הסכמי אוסלו ב-1993, פנה נשיא איי קומורו, סעיד מוחמד ג'והר, לישראל בבקשה לסיוע כלכלי, בתמורה ליצירת קשרים דיפלומטיים והכרה בישראל. בעקבות מגעים בין מכריו של ג'והר לבין גורמים במשרד החוץ הישראלי נחתם ב-10 בנובמבר 1994, בין נשיא איי קומורו ויהודה לנקרי, שגריר ישראל בצרפת ומיופה הכוח מטעם משרד החוץ הישראלי, הסכם עקרוני לכינון יחסים דיפלומטיים בין שתי המדינות. ההסכם נחתם בפריז, בבית שבבעלותו של הנשיא ג'והר. נשיא קומורו קיווה, בעקבות חתימת ההסכם, לתרומה חד פעמית מממשלת ישראל בסך של 200 מיליון דולרים. שר החוץ אז, שמעון פרס, התחייב במכתב שנמסר לנשיא, שמשרד החוץ יפעל לסייע לקומורו באמצעות המרכז לשיתוף פעולה בינלאומי. בעקבות הפרסום בכלי התקשורת על חתימת ההסכם, חלק ממדינות ערב, בעיקר לוב ואיראן, גינו את יוזמת הנשיא ולחצו עליו לחזור בו מיוזמתו, תמורת סיוע כלכלי נדיב. מכיוון שישראל לא נענתה לבקשת הנשיא לסיוע, הממשל של איי קומורו חזר בו וההסכם הפך להצהרה משותפת המודיעה על כינון יחסים בלבד. שגרירות ישראלית לא נפתחה בקומורו.

ב־14 במאי 2013 העבירה ממשלת איי קומורו למשרד התובעת הכללית בבית הדין הבינלאומי לצדק תביעה נגד ישראל בעניין המשט לעזה ב-2010. חצי שנה לאחר מכן הודיעה התובעת שבדיקת המידע שהוגש לה אינה מצדיקה פתיחת חקירה מצדה. נציגי איי קומורו, בהנחיית טורקיה, לא ויתרו והגישו ערעור על החלטת התובעת ב־29 בינואר 2015. הערעור התקבל בשתי ערכאות של בית הדין הבינלאומי. עקב כך חויבה התובעת לבחון מחדש את עמדתה בהקדם האפשרי.

ביטחון

במדינה פועל צבא קטן ומשטרה של כ-500 איש. ישנו שיתוף פעולה מבוסס עם צרפת. במסגרת שיתוף הפעולה, צרפת עוזרת לקומורו בהגנה הימית, בהכשרת החיילים, מעקב אווירי אחר הנעשה באזור ואף נוכחות של קצינים צרפתיים בקומורו. צרפת אף מחזיקה פלוגה של לגיון הזרים הצרפתי באזור ומתחזקת בסיס ימי קטן.

כלכלה

כלכלת קומורו מתבססת בעיקר על החקלאות, התורמת כ-39 אחוזים מהתוצר לאומי גולמי ומעסיקה כ-80 אחוזים מכוח העבודה במשק. הגידולים העיקריים הם תירס, קוקוס, קסאווה, תפוחי אדמה מתוקים, בננות ואורז. משק החי כולל בעיקר עזים, בקר וכבשים. הגידולים העיקריים ליצוא הם תבלינים כמו וניל וציפורן וכן קפה וקקאו. החקלאות אינה מספקת את תצרוכת המזון במדינה, הנאלצת לייבא מוצרי מזון בסיסיים. התעשייה תורמת כ-13 אחוזים מהתוצר הלאומי הגולמי ועוסקת בעיקר בעיבוד התוצרת החקלאית. המוצרים העיקריים הם וניל מעובד, שמנים אתריים, קופרה, סבון ומוצרי עץ. קומורו אינה עשירה במשאבי טבע, אך מופקת בה אנרגיה הידרואלקטרית מהנהרות, המספקת חלק ניכר מתצרוכת החשמל של המדינה.

המטבע הוא פרנק קומורי (מתחלק ל-100 סנטים).

גאוגרפיה

קומורו

(למפת קומורו מוגדלת)

 

מורוני

פומבוני

מוטסמודו

מיוט (צרפת)

מצר מוזמביק

קומורו

(למפת קומורו רגילה)

 

מורוני

פומבוני

מוטסמודו

מיוט (צרפת)

מצר מוזמביק

קומורו

איי קומורו נמצאים במצר מוזמביק שבאוקיינוס ההודי, בין חופי מוזמביק לחוף הצפוני של מדגסקר.

קומורו משתרעת על פני שלושה איים גדולים:

• גרנד קומור (נג'זידג'ה) - 1,148 קמ"ר. 351,400 תושבים. עיר ראשית: מורוני (בירת המדינה) 51,200 תושבים.
• אנג'ואן (נזואני) - 424 קמ"ר. 246,500 תושבים. עיר ראשית: מוטסמודו 28,900 תושבים.
• מוהֶלי (מואלי) - 290 קמ"ר. 30,600 תושבים. עיר ראשית: פומבוני 13,000 תושבים.

האי הרביעי בארכיפלג של קומורו, מיוט, נמצא בשליטת צרפת. האיים של קומורו הם וולקניים, ובהם הרי געש שחלקם עדיין פעילים. הפסגה הגבוהה ביותר במדינה היא הר הגעש הפעיל קרטלה (2,361 מטרים מעל פני הים), הנמצא באי גראן קומור, מדרום-מזרח לבירה מורוני. לאיים רצועות חוף צרות, הנתחמות בגבעות. בפנים הארץ יש הרים תלולים, ובהם עוברים נהרות הזורמים אל הים במפלים תלולים.

כ-20 אחוזים משטח האיים מכוסים עצים. ברצועת החוף גדלים עצי בננה, מנגו ודקלים. בהרים צומחים שיחי קיטיסוס ואברש וחזזיות. עם בעלי החיים בקומורו נמנים צבים, הנפוצים לאורך החוף, ולמורים. במימי האיים חיים דגים שונים, ובהם הלטימריה. זהו מין נדיר, שחוקרים גילו מאובנים קדומים מאד שלו.

אקלים

בקומורו שורר אקלים טרופי חם, המאופיין בהבדלי טמפרטורות קטנים בין עונות השנה ובכמות משקעים גדולה. רוב המשקעים יורדים בין נובמבר לאפריל.

כמות משקעים חודשית ממוצעת בעיר הבירה מורוני:

• ינואר: 350
• פברואר: 300
• מרץ: 290
• אפריל: 290
• מאי: 230
• יוני: 210
• יולי: 200
• אוגוסט: 130
• ספטמבר: 130
• אוקטובר: 90
• נובמבר: 100
• דצמבר: 220

דמוגרפיה

תושבי קומורו הם צאצאי מהגרים, ובהם מלגשים, מלאים, ערבים, אפריקאים ואירופים. למרות מוצאם השונה, כמעט כל תושבי האיים (98%) הם מוסלמים סונים, מלבד מיעוט קטן של נוצרים קתולים. רק 30 אחוזים מהתושבים מתגוררים בערים. צאצאי המתיישבים הצרפתים שולטים בחיי הפוליטיקה והכלכלה במדינה, ואילו העובדים בחקלאות הם ברובם ממוצא אפריקאי. אי-השוויון בחלוקת המשאבים והמתיחות האתנית גורמים לאי-יציבות פוליטית במדינה.

התרבות של קומורו משלבת יסודות אפריקאיים עם השפעות אסלאמיות. ריקודים עממיים מקובלים מאוד במדינה.

שפות: קומורית, צרפתית, ערבית, מקוא.

קבוצות אתניות: מלגשים, מלאים, ערבים, אפריקאים.

הלימודים הם חינם וחובה בגילאים שבע עד 15. בקומורו פועלים בתי ספר אסלאמיים בצד מוסדות ממלכתיים. אף ששיעור הילדים הלומדים בבתי הספר עולה בהתמדה, יותר מ-40 אחוזים מילדי האיים אינם מבקרים בהם. בקומורו אין אוניברסיטאות, אבל פועל בה מוסד להכשרת מורים.

תיירות

מורוני, בירת קומורו, נמצאת במערב האי הצפוני גראן קומור, לחוף האוקיינוס ההודי. אתרי תיירות ידועים בה הם הרובע הערבי, שבו פועלים כמה שווקים והמרכז הלאומי לתיעוד ולמחקר מדעי (Centre Nationale de Documentation et de Recherche Scientifique). במקום פועל מוזיאון, ובו מוצגים שונים של ההיסטוריה והתרבות של המדינה.

מדרום-מזרח למורוני נמצא הר הגעש קרטלה, שהתפרץ בפעם האחרונה ב-1977.

באי אנג'ואן, הנמצא מדרום-מזרח לגראן קומור, מספר אתרי תיירות בעיר מוטסאמודו: העיקריים הם ארמון הסולטאן והמצודה. בסמוך לעיר נמצאים מפלי המים ז'יינקונדרה (Dziancoundre). באי מוהלי, הנמצא ממערב לאנג'ואן, נמצאת שמורה ימית בחוף הדרומי, שם מטילים צבי הים את ביציהם.

נמל התעופה הבינלאומי של קומורו נמצא במרחק 25 קילומטרים מהבירה מורוני. מרבית הטיסות מגיעות מטנזניה, מדגסקר וקניה.

קישורים חיצוניים

• קומורו, תקציר ונתונים סטטיסטיים באתר ספר העובדות על מדינות העולם של ה-CIA (באנגלית)
• קומורו, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• מידע על קומורו בקטלוג הספרייה הלאומית

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

32296498קומורו