זאב שיף

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זאב שיף (1 ביולי 1933, ליל, צרפת19 ביוני 2007, תל אביב, ישראל) היה עיתונאי ופרשן צבאי ישראלי.

ביוגרפיה

שיף נולד בצרפת ועלה לארץ ישראל עם משפחתו בגיל שנתיים. התגורר בחיפה ובתל אביב ולמד בגימנסיה הרצליה. בצה"ל שירת כקצין מודיעין באגף המודיעין ביחידה שעסקה בהפעלת סוכנים[1]. הוא הצטרף למערכת עיתון "הארץ" ב-1955 ושימש כתב לענייני כלכלה וחברה וכתב אזור הצפון. ב-1961 התמנה לכתב צבאי בעל טור אישי, במקומו של ישראל בר אשר נעצר בחשד לריגול. ונודע ככתב ופרשן בכיר לענייני צבא שסיקר את צה"ל ואת מערכת הביטחון הישראלית במשך קרוב ל-50 שנה. סיקר ככתב צבאי את רוב מלחמות ישראל, החל במלחמת ששת הימים ועד למלחמת לבנון השנייה.

במערכת הבחירות הסוערת של 1981 הנחה עימות טלוויזיוני בין שני המועמדים לראשות הממשלה, מנחם בגין ושמעון פרס.

ב-1982 קיבל שיף מידע בזמן אמת על הטבח המתבצע במחנות הפליטים סברה ושתילה, במלחמת לבנון הראשונה, ומיהר להעבירו לידידו השר מרדכי צפורי (בממשלת בגין). צפורי הבהיל את המידע לשר החוץ - אך זה לא עשה דבר בנדון (כפי שמפורט בספרם של צפורי וקרישק "בקו ישר", הוצאת "ידיעות אחרונות", 1989).

שיף היה מחברם של כמה ספרים בנושא ביטחון מדינת ישראל, ונחשב למומחה בתחום ביטחון ישראל ובנושאים צבאיים בכלל. הוא נמנה עם מייסדי מכון פישר למחקר אסטרטגי אוויר וחלל, עמד בראש ועדת המאמרים של המכון והיה חבר בדירקטוריון שלו. הוא גם נמנה עם הסגל הקבוע של המרכז למחקרים אסטרטגיים בלונדון.

ספריו

פרסים

שיף זכה כמה פרסים יוקרתיים במשך שנותיו:

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0