נוסייראת
 | |
| טריטוריה |
 הרשות הפלסטינית |
|---|---|
| נפה | דיר אל-בלח |
| חבל ארץ | רצועת עזה |
| תאריך ייסוד | 1948 |
| אוכלוסייה | |
| ‑ במחנה הפליטים | 27,677 (2007) |
| אזור זמן | UTC +2 |
מחנה הפליטים נוסייראת (בערבית: مخيّم النصيرات) הוא מחנה פליטים פלסטינים הנמצא ברצועת עזה בין עזה לדיר אל-בלח ומשתייך מוניציפלית לנפת דיר אל-בלח. ממזרח למחנה, מעבר לדרך סלאח א-דין (המשכו של כביש 4), נמצא מחנה הפליטים אל-בורייג'. על פי הלשכה הפלסטינית המרכזית לסטטיסטיקה, מנתה אוכלוסיית המחנה ב-2007 27,677 נפש.[1] היישוב הסמוך נוסייראת מנה באותה עת 36,123 נפש[1] על פי אתר אונר"א, מונה אוכלוסיית המחנה כ-66,000 נפש.[2]
נכון למרץ 2005, רשת ביוב מוסדרת קיימת רק בחלק מהמחנה והביוב בחלקים האחרים זורם בצמוד לדרכים ולכבישים שבמחנה ומתנקז דרך שטחים חקלאיים לוואדי עזה. תופעה זו מהווה מפגע בריאותי מהותי במחנה. כל בתי המחנה מחוברים לרשת מים המקבלת את מימיה מחברת המים הישראלית, מקורות ומבארות פרטיות.
עד סגירת מעברי הגבול בין הרשות הפלסטינית בעזה ובין ישראל ב-2004 הייתה מבוססת פרנסת רוב תושבי המחנה על עבודה במשק הישראלי ועל עבודה בחקלאות בשטחים הסמוכים.
שם
יש הטוענים כי המחנה נקרא על שם שבט בדואי מקומי[2].
היסטוריה
במפקד האוכלוסין של 1931 נמנו בנוסייראת 1,104 תושבים, כולם מוסלמים[3]. בשנת 1940 נכללה נוסייראת באזורים שבהם נאסר למכור קרקעות ליהודים[4]. בשנת 1944 נוסד במקום בית ספר לילדי הבדואים[5].
ליד נוסייראת הוקם מחנה צבא גדול עבור חיילים אוסטרלים[6]. בעקבות כיבוש האיים הדודקאנסיים על ידי גרמניה הנאצית בנובמבר 1943, הגיע זרם פליטים גדול של יוונים לטורקיה. לאחר מספר חודשים הועברו רבים מהם למחנה פליטים שהוקם עבורם בנוסייראת, כ-15 קילומטר מהעיר עזה[7][8], ונוהל על ידי אונרר"א. במאי 1944 היו במחנה כ-9,000 פליטים, ובספטמבר 1944 עמד המספר על כ-12,000[9]. המחנה היה מורכב ממספר מחנות משנה והיה מוקף בעצי פרי, במיוחד תמרים, שהשתייכו לבדואים באזור. כל הגברים הבריאים שהגיעו למחנה נדרשו להתגייס לצבא יוון ואלו מה-ELAS שסירבו להתגייס הושמו במחנות מעצר[10], כך שהמחנה כלל כמעט רק נשים וילדים. למחנה הגיעו באוקטובר 1944 432 פליטים יהודים מספרד. רובם ברחו מהמחנה וחברו ליישוב היהודי בארץ ישראל, והשאר עברו ליוון יחד עם הפליטים היוונים במחנה[11]. במהלך 1944–1945 התקיים במחנה סניף של הדואר המנדטורי. קבוצה ראשונה של 250 פליטים שבה מהמחנה ליוון ביוני 1945[12]. ביולי 1945 יצאה קבוצה נוספת של כ-1,600 פליטים ועדיין נותרו במחנה מעל 7,000 פליטים[13] ועוד קבוצה יצאה באוגוסט אותה שנה[14]. אחרוני הפליטים היוונים הועברו מהמחנה בספטמבר 1945 והמחנה הושב לידי הצבא[6]. בסוף אוגוסט 1945 הובאו למחנה 96 מגולי מאוריציוס מהאטלנטיק, שביקשו לשוב לאירופה ושוכנו באופן זמני במחנה[15]. הם פונו ממנו כעבור חודש עם הפליטים היוונים[6].
בשנת 1946, התקיימו במקום מחנות עבודה של עובדים יהודים מסולל בונה ועובדים ממצרים שעבדו בעבודות תשתית עבור הצבא הבריטי[16].
חוקר הבדואים יצחק ביילי מציין כי אוכלוסיית הפליטים המקורית של המחנה בשנת 1948 כללה פליטים משבט התיאהא[17]. במלחמת העצמאות הגיעו למקום ב-16,000 פליטים פלסטינים מאזור באר שבע והנגב ומאזור חיפה ועכו[18]. הפליטים יושבו תחילה במבני מחנה צבאי בריטי ששימש גם ככלא.
מוסדות אונר"א
סוכנות הסעד לפליטים, אונר"א, מפעילה 15 בתי ספר במחנה. תשעה בתי ספר יסודיים ושישה בתי ספר מכינים. רובם פועלים בשתי משמרות. בשנת הלימודים 2004–2005 היו רשומים במערכת החינוך של אונר"א 18,177 תלמידים.
מרכז בריאותי הוקם במקום ב-1963 ועבר שיפוץ והרחבה ב-1992. המרכז מאויש על ידי צוות בן 50 איש ומטפל בכ-19,000 פונים בחודש.
במחנה פועלים גם מרכזים של אונר"א לתוכניות לנשים ולפעילויות נוער, ספורט ותרבות. כמו כן, החל מ-1993, פועל במחנה מרכז לשיקום בעלי מוגבלויות שונות וב-1999 מימנה ממשלת יפן את שיפוצו.
אירועים ביטחוניים
כמו במחנות פליטים אחרים ברצועת עזה, גם בנוסייראת, רמת המעורבות של חלק מהאוכלוסייה במאבק מול ישראל וצה"ל היא גבוהה יחסית. ב-20 באוקטובר 2003 ירו מסוקים של חיל האוויר הישראלי טילים על מכונית של מבוקשים. כתוצאה מהתקיפה נהרגו גם אזרחים ופרשה זו התפרסמה בעיקר על רקע כשלים באמינות המידע שמסר צה"ל לתקשורת[19]. ב-7 במרץ 2004 פעלו כוחות קרקעיים של צה"ל בנוסייראת ובאל-בורייג' ו-14 פלסטיניים נהרגו כתוצאה מהפעולה[20]. ב-2 בינואר 2009, במסגרת מבצע עופרת יצוקה, תקף חיל האוויר הישראלי את ביתו של פעיל החמאס הבכיר, עימאד עקל.[21]
ב-12 ביולי 2014, במסגרת מבצע צוק איתן, הרסו מטוסי חיל האוויר את מסגד אל-פארוק במחנה באמצעות שני טילים. לטענת צה"ל אוחסנו במבנה אמצעי לחימה.
קישורים חיצוניים
אתר האינטרנט הרשמי של נוסייראת- המחנה פרק בהסכת "מינהר הזמן" בהגשת ערן מינהר, תאגיד השידור הישראלי.
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 Localities in Gaza Governorate by Type of Locality and Population Estimates, 2007-2016, באתר הלשכה הפלסטינית המרכזית לסטטיסטיקה (באנגלית)
- ^ 2.0 2.1 פרופיל מחנה הפליטים נוסייראת, באתר אונר"א (באנגלית)
- ^ סקר הכפרים 1931, עמ' 22
- ^ נפת עזה, הצופה, 29 בפברואר 1940
- ^ Aref Abu-Rabia, Bedouin Century:, 2001, page 81
- ^ 6.0 6.1 6.2 Last Greek Refugees Repatriated, פלסטיין פוסט, 25 בספטמבר 1945
- ^ Bearing Gifts to Greeks: Humanitarian Aid to Greece in the 1940s, 2008, עמוד 181
- ^ ראו דיווח בעיתונות התקופה: 500 Refugees arrive from Greece, שיקגו סנטינל, 8 ביוני 1944
- ^ Report to Congress on United States Participation in Operations of UNRRA Under the Act of March 28, 1944, עמוד 21
- ^ Arthur Calder-Marshall, The Watershed, 1947, pages 61-62
- ^ The Jews Were Expendable: Free World Diplomacy and the Holocaust, עמוד 118
- ^ Priority Given to Heads of Families, פלסטיין פוסט, 19 ביוני 1945
- ^ Greek Islanders Return Home, פלסטיין פוסט, 20 ביולי 1945
- ^ Greek Refugees Sail for Home, פלסטיין פוסט, 23 באוגוסט 1945
- ^ Mauritius Refugees Do Not Smile, פלסטיין פוסט, 27 באוגוסט 1945
- ^ גובר זרם ההגירה מהארצות השכנות, משמר, 4 בספטמבר 1946
פועלים מצרים דורשים שמירת נוטרים יהודים, דבר, 28 באוקטובר 1946 - ^ יצחק ביילי, רשימות על האוכלוסייה הבדואית ברצועת עזה, ינואר 1981 [1]
- ^ יוני מנדל, לחמן, תלמד: ככה נשארים בליגה, 27.03.2004, אתר וואלה [2]
- ^ עלי ואקד ואפרת וייס, 14 הרוגים בעזה; חמאס וג'יהאד מאיימים לנקום בישראל, באתר ynet, 21 באוקטובר 2003.
- ^ חנן גרינברג ועלי ואקד, 14 פלסטינים נהרגו בפעולת צה"ל בעזה, באתר ynet, 7 במרץ 2004.
- ^ IDF Website, IAF Strikes Additional Hamas Targets, Operation Continues, Jan 02 January 2009.
