בית המקדש של יוליאנוס

דמותו של יוליאנוס הכופר על מטבע מאנטיוכיה

בית המקדש של יוליאנוס נחשב לניסיון הרציני ביותר מאז מרד בר כוכבא, לקומם מחדש את בית המקדש בירושלים. ניסיון ההקמה היה בשנת 362–363 לספירה (שנת ד'קכ"ב).

רקע

בשנת 330 הפך הקיסר קונסטנטינוס את הדת הנוצרית לדת המדינה של האימפריה הרומית. עם זאת, ברחבי האימפריה בכלל ובארץ ישראל בפרט חלק גדול של האוכלוסייה שמר על דתו הקודמת וההלניסטית. כמו כן היו יהודים ששמרו על דתם. בשנת 361 עלה לשלטון ברומא הקיסר יוליאנוס אשר ביקש להחזיר את המצב לקדמותו ולהשיב את הדת ההלניסטית לגדולתה במקום הדת הנוצרית. בשל מעשיו אלו נקרא על ידי היסטוריונים נוצרים "יוליאנוס הכופר".

יוליאנוס, אשר היה מדינאי מפוכח, ביקש לקרב אליו את היהודים הפזורים בממלכתו כדי שיהוו משקל נגד לנוצרים. אמנם, בכתביו הפילוסופיים הוא מגנה את היהדות (גם אם הרבה פחות מאשר את הנצרות ורק כמי שהיוותה ערש לדת המעוותת הזו, לדבריו), אך במעשיו הוא עשה רבות כדי להתחבב על היהודים.

הכרזת יוליאנוס

ב-19 ביולי 362 הגיע יוליאנוס לאנטיוכיה, בדרכו למסע מלחמה כנגד הפרסים. הוא מצא זמן להפגש עם ראשי הקהילות היהודיות ושאל אותם, במעמד שריו, מדוע אינם מקריבים קרבנות לאלוקיהם. הוא ידע את התשובה, אך הייתה נחוצה לו בקשה פומבית. היהודים ענו שאינם יכולים להקריב כל עוד בית המקדש אינו קיים. בתגובה השביע אותם הקיסר (לפי ההיסטוריון בן הזמן, גרגוריוס איש נאזיאנזוס):

לחזור למולדתם ולהקים מחדש את המקדש ולחדש את השלטון כדרך אבותיהם.

יוליאנוס גיבה את ההצהרה בהבטחה לסיוע חומרי למפעל הקמת בית המקדש, כפי שהיה נהוג בביזנטיון. מטרתו של יוליאנוס לא הייתה לחזק את היהודים אלא לתת מכה ניצחת לנוצרים. הללו טענו שבעקבות צליבתו של אותו האיש בטלה מן העולם עבודת הקרבנות, לצד יתר מצוות העשה שבתורה. לשיטתם, חורבן בית המקדש השני לא נבע מחטאי היהודים בלבד, אלא היה חלק מהתכנית האלוקית לכונן סוג חדש של יחסים בין האדם לא-ל ולהחליף את הדת העברית הישנה בבשורה החדשה שהביא עמו אותו האיש. יוליאנוס קיווה שחידוש עבודת הקרבנות במקדש יחליש את הטענות הנוצריות.

התגובה היהודית להכרזה

קשה לקבוע כיצד הגיבו היהודים להכרזת יוליאנוס, כיוון שבמקורות היהודיים אין כל זכר לאירוע, וההסתמכות היא על דיווחים של כרוניקאים ואנשי כנסיה נוצרים, שעדויותיהם בעניין זה מוטות במובהק. ההיסטוריון הנוצרי רופינוס, שחי באיטליה, דיווח כי ההכרזה עוררה בקרב היהודים שמחה והתעלות נפש. לדבריו, ”היהודים הגיעו למצב חוצפה כזאת עד שלאחדים מהם נדמה כי שבו ימי הנבואה והם החלו להעליב את אנשנו (הנוצרים) כאילו חזרו ימי מלכותם.” ליהודי הגולה הייתה סיבה נוספת לשמחה כיוון שיוליאנוס ביטל את המיסים המיוחדים ליהודים וכן את מס האפוסטולי שהעלו לנשיא בירושלים.

יהודי ארץ ישראל שמחו גם הם, יש עדויות על יהודי טבריה שלבשו בגדי כהונה ותקעו בשופרות. ואף פרעו בשכניהם הנוצרים ושרפו כנסיות^{[דרוש מקור]}.

כתובת "וראיתם"

עדות אפשרית להתלהבות העממית ניתן למצוא בכתובת עברית שנמצאה חקוקה על אבני הכותל המערבי, מתחת לקשת רובינסון. בחפירות שנערכו אחרי 1967 נמצאה כתובת חרוטה באבן ולשונה:

"וראיתם ושש לבכם ועצמותם כדשא "

והיא עיוות של הפסוק:

וּרְאִיתֶם וְשָׂשׂ לִבְּכֶם, וְעַצְמוֹתֵיכֶם כַּדֶּשֶׁא (תִפְרַחְנָה)

— ספר ישעיהו, פרק ס"ו, פסוק י"ד

הסיבה לעיוות של הפסוק אינה ידועה, ייתכן שהיא נבעה מחוסר ידיעה של הפסוק המקורי (אם כתב אותה אדם פרטי ולא רשמי), וייתכן שהיא נבעה מהמנהג שלא לכתוב פסוק שלם, לפיכך נחסרה המילה האחרונה ושובשה המילה "ועצמותיכם" למילה "ועצמותם".

הכתובת, הלקוחה מנבואת נחמה לימות המשיח, נמצאה בגובה של 6 מטרים מעל למפלס הרחוב ההרודיאני, חישוב כיסוי השטח בשפכים הצביע על תיארוך הכתובת לתקופה הביזנטית. לפיכך, יש המשערים שאת הכתובת המשיחית חרט בהתלהבות עולה רגל בתקופת יוליאנוס. עם זאת, לא כל החוקרים מסכימים לתיארוך זה.

הכתובת היא למעשה פרפראזה על הפסוק מישעיהו משום שהיא שונה ממנו בשני פרטים: רשומה בה המילה "ועצמותם" במקום "ועצמותיכם", והיא חסרה את המילה "תפרחנה". לכן ניטלה ממנה הרוח המשיחית והיא ניתן להבנה ככתובת גנאי למי שקבור לידה. ואמנם, בחפירות שערכו במקום רוני רייך ויעקב ביליג בשנים 1994–1996, נחשף מתחתיה בית קברות שרובו של מוסלמים (מונחים בציר מזרח-מערב) ונוצרים (מסמרי ברזל המצביעים על שימוש בארון).

תחילת הבניה

היהודים מהתפוצות החלו נאספים בירושלים החל מסתיו 362 ועד אביב 363. הקיסר, בשהותו בבבל, ערב המלחמה עם הפרסים (מרס 363) דיווח ליהודי האזור: "אני מקומם בכל המרץ את המקדש החדש לא-ל העליון".

הפעולה הראשונה שבוצעה הייתה הרס יסודות מבנה על הר הבית. הנוצרים טענו שמדובר בהרס יסודות בית המקדש השני, אשר נוצרים נהגו להראות כשריד המוכיח את צדקת נבואת החורבן של אותו האיש. אולם סביר יותר להניח שהיהודים הרסו את יסודות המקדש האלילי לכבוד אדריאנוס שניצב שם מימי איליה קפיטולינה. עבודת הרס היסודות נמשכה עד ה-27 במאי 363.

היו שהעלו השערה שאת אבן הפינה הניחו ב-18 במאי, ל"ג בעומר של אותה שנה, כפי שמתבקש מחקר המקורות שעסקו בהפסקתו הפתאומית של בית המקדש עם בנייתו ברעידת אדמה. השערה זו הובילה להשערה אחרת, שתחילת הבנייה עקבה אחר תאריך הבנייה של בתי המקדש הראשונים, היות שגם בנייתם החלה בחודש אייר.

הפסקת העבודות

ב-26 ביוני 363 נהרג יוליאנוס בקרב בפרס, ובאוגוסט נודע הדבר בארץ. יורשו היה הקיסר יוביאנוס שהיה נוצרי. כך בא הקץ לניסיון הקמת בית המקדש השלישי.

אגדות נוצריית מספרים גם על אש משמים ששרפה את הפועלים ועל רעידות אדמה ועל צלב שנראה בשמיים ועוד, שהוכיח שרצון הא-ל להפסיק את הבנייה. דיווח אמין של איש צבא רומאי מספר על רעידת אדמה לילית שבעקבותיה ניצת חומר דליק (אולי גזים שהצטברו במחסן תת-קרקעי והתפוצצו כתוצאה מפליטתם בתוך הררי פסולת במקום אטום) וגרם לשרפה גדולה בשטח הר הבית. ייתכן גם שיד נוצרי הייתה בהצתה, שלא הייתה מידי שמיים, כמו מבנים הלניסטיים רבים שבנה יוליאנוס ושהוצתו. אך רעידת האדמה והשרפה לא היו הגורם היחיד להפסקת העבודות.

שתי עדויות מתארות את החורבן כמתרחש עם תחילת הבנייה:

משפינו את הריסות הבניין הקודם, הם חפרו באדמה ופינו את יסודותיו; נאמר כי למחרת, משהיו אמורים להניח את היסוד הראשון, התרחש רעש אדמה גדול, ובשל רעידת האדמה העזה הושלכו מעלה אבנים ממעמקים, ומהן נפצעו אותם יהודים שעסקו בעבודה, כמוהם כמי שצפו במתרחש. הבתים והאכסדרות הציבוריות ליד מקום המקדש, אשר בהם בילו, מטו לפתע; רבים נלכדו כך, כמה מתו לאלתר, אחרים נמצאו מתים למחצה ופגועי ידיים או רגליים, אחרים נפצעו בחלקי גוף אחרים.

— סוזומנוס, היסטוריה כנסייתית, ספר ה' פרק כ"ב

תחילה, כשרצו להניח את היסודות למקדש ביום ראשון לפני רעידת האדמה, היו רוחות חזקות וסערות, והתוצאה הייתה שהם לא יכלו להניח את יסודות המקדש באותו היום. באותו לילה ממש התחולל הרעש הגדול, וכולנו היינו בכנסיית המוודים [=המרטירים?], שקועים בתפילה. לאחר זאת יצאנו כולנו אל הר הזיתים, הניצב ממזרח לירושלים, משם הועלה אדונינו אל אביו רב התהילה... והם, ברצונם לחקות אותנו, רצו אל מקום ההתאספות הרגיל של כנישׂתם, ומצאו את דלתות הכנשׂת סגורות. הם השתוממו מאד על שאירע ועמדו סביב בדממה ופחד כשלפתע נפתחו דלתות הכנשׂת מאליהן, ומתוך הבניין יצאה אש שלחכה את רובם, ורובם קרסו ומתו מול הבניין. הדלתות נגרו מאליהן, בעוד העיר כולה מתבוננת במתרחש... מאורע זה התרחש ביום שני בשעה השלישית, ומקצתו בשעה התשיעית בלילה. היה כאן אובדן חיים כביר. [היה זה] ב-19 באייר בשנת 674 לממלכת אלכסנדר הגדול. בשנה זו מת יוליאנוס עובד האלילים, והוא שהסית במיוחד את היהודים לבנות מחדש את המקדש, כיוון שרחש להם טובה על שצלבו את המשיח.

— אגרת קיריליוס מירושלים, מתוך סעיפים 6, 7, 11

וכותב אמיאנוס מרקלינוס ההיסטוריון הרומאי בן התקופה: ”(יוליאנוס) תכנן בהוצאה עצומה לבנות מחדש את בית המקדש בירושלים שהיה פעם מפואר, שלאחר מאבקים רבים עד מוות בזמן המצור של אספסיאנוס ואחר כך טיטוס, בקושי נכבש. הוא הפקיד את הביצוע המהיר של עבודה זו בידי אליפיוס מאנטיוכיה , שהיה פעם סגן הפריפקט של בריטניה. אבל למרות שאליפיוס זה דחף את העבודה במרץ, בעזרת מושל הפרובינקיה, כדורי אש מעוררי אימה פרצו החוצה ללא הפסק ליד יסודות המקדש, והפכו את המקום לבלתי נגיש לפועלים, שחלקם נשרפו למוות; ומאחר שבדרך זו איתני הטבע הדפו אותם בעקשנות, המיזם נעצר.”

מקור היסטורי בלתי תלוי מצביע על כך שהייתה רעידת אדמה בי"ח באייר בשנת 363, דבר המצביע על האפשרות שאכן בית המקדש נהרס ברעידת אדמה.

לפי סדר הדורות הדבר התרחש בשנת ד'שמ"ט:

בשנה ההיא היה רעש גדול בכל העולם ונפל המקדש הגדול שעשו היהודים בירושלים במצות יוליאוס הקיסר עם הוצאה רבה, וביום שלאחריו בא אש גדול ונתכו כל הברזלים שבבנין ונשרפו יהודים רבים אין קץ והקיסר גלנטי שלח מקוסטנטינו יהודים אחרים ובנה כל ההרוס

— סדר הדורות ערך שמ"ט האלף החמישי

לקריאה נוספת

• מיכאל אבי-יונה, בימי רומא וביזנטיון, ירושלים ה'תש"ל. עמודים 161- 177.
• זאב רובין, ירושלים לדורותיה: ירושלים בתקופה הביזאנטית, בהוצאת האוניברסיטה הפתוחה. עמודים 37 - 44 ונספח ב'.
• נתן שור, תולדות ירושלים, כרך א' עמ' 303–305

קישורים חיצוניים

• בניין "הבית השלישי" על ידי יוליאנוס הכופר ותוצאותיו מאתר דעת.

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

24964351בית המקדש של יוליאנוס