הלל לומד תורה
הִלֵּל לומד תורה (או הלל על גג בית המדרש) הוא סיפור אירוע המתאר את אהבתו ומסירותו הרבה של הלל הזקן ללימוד התורה, עוד לפני שהיה לחכם מוכר וידוע. מקורו של הסיפור הוא בברייתא, המצוטטת בתלמוד הבבלי במסכת יומא, במסגרת סיפור עני ועשיר ורשע באין לדין. לאורך השנים נעשו לו עיבודים רבים, בעיקר לילדים.
סיפור המעשה
הסיפור מתרחש ככל הנראה בצעירותו של הלל, בטרם נעשה לאחד מגדולי החכמים בישראל. הלל היה עובד בשכר יומי ומתפרנס בדוחק. בכל יום היה מחלק את הסכום שקיבל לשניים: חצי היה נותן לשומר של בית המדרש, שהכניסה אליו הייתה כרוכה בתשלום, כדי להקשיב לדברי תורה מפי חכמי הדור, שמעיה ואבטליון, ואילו מהחצי השני היו הוא ומשפחתו מתקיימים. באחד מערבי שבת, הלל לא מצליח למצוא עבודה ועל כן אין לו כסף לשלם לשומר. השומר מונע ממנו להיכנס לבית המדרש, אך הלל נחוש לשמוע את השיעור ומחליט להאזין לו דרך פתח קטן שנמצא בגג. מכיוון שהיה זה ערב חורפי קר ביותר, נערם שלג על גופו, אך הלל נשאר במקום כל הלילה (וייתכן כי אף מאבד את הכרתו). כשעולה הבוקר בשבת, תוהים החכמים מדוע אולם בית המדרש נותר חשוך. הם נושאים עיניהם מעלה ורואים, כי גופו של הלל מסתיר את הפתח בגג. הם עולים ומוצאים אותו קבור תחת שלג בגובה שלוש אמות (כמטר וחצי). הם מורידים אותו, רוחצים ומניחים לו להתחמם ליד התנור, באמרם כי הלל הוא אדם שראוי לחלל את השבת להצילו.
הסיפור בלשון המקור
אָמְרוּ עָלָיו עַל הִלֵּל הַזָּקֵן, שֶׁבְּכָל יוֹם וָיוֹם הָיָה עוֹשֶׂה וּמִשְׂתַּכֵּר בִּטְרַפָּעִיק[1] - חֶצְיוֹ הָיָה נוֹתֵן לְשׁוֹמֵר בֵּית הַמִּדְרָשׁ, וְחֶצְיוֹ לְפַרְנָסָתוֹ וּלְפַרְנָסַת אַנְשֵׁי בֵּיתוֹ. פַּעַם אַחַת לֹא מָצָא לְהִשְׂתַּכֵּר, וְלֹא הִנִּיחוֹ שׁוֹמֵר בֵּית הַמִּדְרָשׁ לִכָּנֵס. עָלָה וְנִתְלָה וְיָשַׁב עַל פִּי אֲרֻבָּה, כְּדֵי שֶׁיִּשְׁמַע דִּבְרֵי אֱלֹקִים חַיִּים מִפִּי שְׁמַעְיָה וְאַבְטַלְיוֹן. אָמְרוּ: אוֹתוֹ הַיּוֹם עֶרֶב שַׁבָּת הָיָה, וּתְקוּפַת טֵבֵת הָיְתָה, וְיָרַד עָלָיו שֶׁלֶג מִן הַשָּׁמַיִם. כְּשֶׁעָלָה עַמּוּד הַשַּׁחַר אָמַר לוֹ שְׁמַעְיָה לְאַבְטַלְיוֹן: "אַבְטַלְיוֹן אָחִי, בְּכָל יוֹם הַבַּיִת מֵאִיר וְהַיּוֹם אָפֵל, שֶׁמָּא יוֹם מְעֻנָּן הוּא?" הֵצִיצוּ עֵינֵיהֶם וְרָאוּ דְּמוּת אָדָם בָּאֲרֻבָּה. עָלוּ וּמָצְאוּ עָלָיו רוּם שְׁלֹש אַמּוֹת שֶׁלֶג. פְּרָקוּהוּ וְהִרְחִיצוּהוּ וְסָכוּהוּ, וְהוֹשִׁיבוּהוּ כְּנֶגֶד הַמְּדוּרָה. אָמְרוּ: "רָאוּי זֶה לְחַלֵּל עָלָיו אֶת הַשַּׁבָּת!"
משמעויות מוסריות והלכתיות
חשיבות לימוד התורה
ציטוט הסיפור בתלמוד הוא דוגמה לשילוב דברי אגדה בדיון הלכתי. הסיפור מובא בהקשר של החובה המוטלת על כל אדם מישראל לקיים את מצוות לימוד התורה, ללא תלות במצבו הכלכלי, אף אם הוא סובל מעוני:
לעני אומרים לו: מפני מה לא עסקת בתורה? אם אומר: "עני הייתי וטרוד במזונותי", אומרים לו: "כלום עני היית יותר מהלל?"
העיסוק בלימוד התורה הוא אחת המצוות החשובות ביותר, כלשון הפסוק: ”וְהָיוּ הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם עַל לְבָבֶךָ. וְשִׁנַּנְתָּם לְבָנֶיךָ, וְדִבַּרְתָּ בָּם בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ, וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ, וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ.” (ספר דברים, פרק ו') לימוד התורה אינו רק אמצעי לרכישת ידע, אלא מטרה בפני עצמו. כדי לקיים את מצוות תלמוד תורה, יש צורך להקדיש לה זמן ומאמץ, אך זו גם אחת מחמש מצוות "שאין להן שיעור"[2], כלומר: אין הגדרה מחייבת לכמות הזמן או למידת המאמץ שיש להקדיש לה בכל יום ואפשר לצאת ידי חובה גם בלימוד מועט. בחז"ל אין הגדרת מינימום גבוהה יותר לקיום מצוות תלמוד תורה, אך מנגד מובאים דברי מוסר רבים כדוגמת הסיפור על הלל כדי לתאר את רמת ההשקעה הנדרשת מהאדם בלימוד התורה.
אף שנלמד מהפסוק ”וּשְׁמַרְתֶּם אֶת חֻקֹּתַי וְאֶת מִשְׁפָּטַי, אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה אֹתָם הָאָדָם וָחַי בָּהֶם, אֲנִי ה'”[3] שפיקוח נפש דוחה את כל התורה, וייהרג ואל יעבור נדרש רק על ג' עבירות ואין להיכנס לסכנת נפשות אף לא לצורך קיום מצות תלמוד תורה, למרות זאת בסיפור זה מתבטאת הערכה רבה למעשה שעשה הלל, על אף הסכנה שנגרמה לו עקב כך, משום שהדבר נעשה מתוך השקיעות בדברי התורה וחוסר שימת לב לדברים אחרים[4]. כמו כן מכיון שפיקוח נפש דוחה שבת, מותר לחלל את השבת על כל אדם שנתון במצב בו היה הלל, שנקבר תחת השלג והייתה סכנה לחייו. אולם ההערכה הרבה למעשהו של הלל גרמה לחכמים לומר שהוא במיוחד ראוי לכך שיחללו עליו את השבת[5].
מעניינת גם העובדה המצוינת בסיפור, שבכניסה לבית המדרש של שמעיה ואבטליון נגבה סכום כסף כמחצית משכורת יומית של פועל עני, ולא התאפשרה כניסה ללא תשלום. הבן איש חי מסביר שהיתה דרישת תשלום רק בזמן בו למדו בלילה, תשלום שנדרש למימון השמירה ההכרחית בלילה ולחימום בית המדרש[6].
הערות שוליים
- ^ סכום כסף השווה לחצי דינר. מההקשר של הסיפור בתלמוד ניתן להסיק כי מדובר בשכר נמוך למדי.
- ^ משנה, מסכת פאה, פרק א', משנה א'
- ^ ספר ויקרא, פרק י"ח, פסוק ה'
- ^ ראו בן יהוידע - חלק ב, באתר היברובוקס, הבן איש חי שם מוסיף שמניסוח הגמרא שהשלג "ירד מן השמים", נראה שמזג האויר היה נוח יותר אלא שהשתנה לאחר שעלה על הגג.
- ^ יש אומרים שאדם שמכניס עצמו לסכנת נפשות אין לחלל את השבת להצילו, ומשום כך נאמר בגמרא שעל הלל ראוי לחלל שבת כי כוונתו לא הייתה לסכן את עצמו אלא לימוד תורה. ראו בשו"ת אור גדול סימן א, וכעין זה בהערות רבינו הגרי"ש אלישיב - יומא דף לה:.
- ^ בן יהוידע שם
הלל לומד תורה38162088Q30526875