רבי נתן אדלר

רבי נתן אדלר

קברו בבית-העלמין היהודי של פרנקפורט, ברחוב באטון
לידה	י' בטבת תק"ב פרנקפורט דמיין
פטירה	כ"ז באלול תק"ס (בגיל 58) פרנקפורט דמיין
מקום פעילות	הקיסרות הרומית ה"קדושה"
תחומי עיסוק	הלכה, קבלה
רבותיו	הפני יהושע, רבי דוד טעבלי כ"ץ שיף
תלמידיו	החת"ם סופר, רבי יצחק אריה וורמסר, רבי אברהם בינג, רבי שלום חריף

"משנת רבי נתן" עם ביאורים של צבי בנימין אויערבך, 1862 פרנקפורט. לחצו על התמונה לדפדוף בספר מעמוד 5

רבי נתן בן שמעון הכהן אדלר (י' בטבת תק"ב - כ"ז באלול תק"ס), היה רב ומקובל בפרנקפורט, גרמניה, ורבו של החת"ם סופר.

ביוגרפיה

נולד בפרנקפורט דמיין, לצרלה ולרב יעקב שמעון, נצר למשפחה מיוחסת שחיה מאות בשנים בעיר זו, והתייחסה לר' שמעון הדרשן מחבר ילקוט שמעוני.

בילדותו נודע כמחונן ומתמיד. בביקור שערך החיד"א בפרנקפורט בשנת תקי"ב שם עין על רבי נתן שהיה אז ילד. לחיד"א נודע אז כי הילד עוסק בתורה במשך כל הלילה, ובעלות השחר הוא נרדם, ובעקבות כך לפעמים הוא מאחר לבית הכנסת עד שכבר מסתיימת שם תפילת שחרית. הדבר לא מצא חן בעיני החיד"א ובפעם הבאה שהתופעה חזרה על עצמה הוא העיר לו על כך באמצעות קריאת הפסוק "הִנֵּה נָא יָדַעְתִּי כִּי אִישׁ אֱ-לֹהִים קָדוֹשׁ הוּא עֹבֵר עָלֵינוּ' תָּמִיד", כשהוא מרמז בזה לתפילת עלינו לשבח הנאמרת בסיום התפילה.

היה תלמידם של בעל פני יהושע ורבי משה ראפף, רבו המובהק היה רבי דוד טעבלי כ"ץ שיף שנהיה לימים רבה האשכנזי של לונדון. הוא למד קבלה אצל רבי אבוש שהיה רב העיר.

נישא לרייכל בת רבי פייש כ"ץ מגיסא, חתנו של רבי דוד שטרויס אב"ד פיורדא. בנו ובתו היחידים נפטרו בחייו.

היה רבו המובהק של חת"ם סופר, שכינה אותו "החסיד שבכהונה".

הנהגותיו ויחסו לארץ ישראל

הרב אדלר חי כל חייו בצער עמוק על החורבן והגלות. הדבר בא לידי ביטוי הן באבלות תמידית, כאשר גם בימי שמחה וחג היה נוהג להעלות ולבטא את זיכרון החורבן וחוסר השמחה השלמה, והן בהנהגות רבות אשר בהן לא נהג כמנהג שאר קהילות אשכנז אלא כמנהג בני ארץ ישראל. הרב אדלר נהג לדבר, להתפלל וללמוד בהברה ספרדית ולא בהברה אשכנזית, ואף אירח בביתו לתקופה ארוכה את רבי חיים מודעי בעת שהותו בגרמניה, על מנת לשוחח עמו בהברה ספרדית, ויש אומרים שהרב אדלר הביא חכם תימני שילמד אותו את ההגייה של לשון הקודש.

הוא היה הראשון שהתיר לעבור מנוסח אשכנז לנוסח ספרד (הקרוב יותר לנוסח האר"י), כדי לכוין את כוונות הקבלה של האר"י שמכוונות לנוסחו, ולא חשש בעניין זה ל"אל תיטוש תורת אימך".

עוד היה נוהג כי הכהנים יברכו ברכת כהנים בכל יום, כנהוג בארץ ישראל, ובשונה מהמנהג המקובל באשכנז.
כמו כן היה בקיא בסדר קדשים ואף אמר שהוא מוכן לעבוד בבית המקדש ברגע שיבנה.

הרב אדלר היה מקובל, והחתם סופר העיד עליו שראה בעיניו שהשתמש בשמות הקודש.

הרב אדלר סבר שבענייני חסידות ופרישות אין להעמיד תלמידים בסגנון אחד לכולם, אלא כל אחד יתחסד עם קונו בדרכו שלו, ולכן מעולם לא הזכיר הרב אדלר בדרשותיו את ספר הזוהר, ולא השאיר אחריו תלמידים שהמשיכו את דרכו הייחודית.

ולכן ראיתי רבותי הגאון הפלאה ז"ל ומורי החסיד שבכהונה מהו' נתן אדליר זצ"ל, והגאון מהו' זלמן חסיד ז"ל שלא המשיכו עדה, מעיד אני עלי שמימי לא שמעתי מפי קדושי ישראל הנ"ל ספר הזוהר יוצא מפי קדשם בשום דרוש, ותהילה לאל יתברך לא זזה ידי מתוך ידם ולא חסרתי מהם וכו'. ותהילה לאל יתברך תלמידיהם אין פרץ וכו'

— שו"ת חת"ס או"ח קצ"ז

בית מדרשו

לרבי נתן אדלר היה בית מדרש בו למד עם תלמידיו, ובו התפלל לפי מנהגים מיוחדים אשר היו שונים ממנהגי פרנקפורט.

על שרפה שפסחה על בית מדרש זה מספר החתם סופר בהספדו על רבי נתן אדלר: ”ראיתי בהיות אש ה' ברחוב היהודים בק"ק פרנקפורט דמיין שנת תקל"ד, ונשרפו הבתים בצדדי ביתו ומצד שכנגד ביתו, והוא לא קם ולא זע מבית מדרשו, מעוטף בטלית ותפילין, והתפלל תפלתו ולא בלבלו דעתו, ולא נגעה יד ה' בביתו ולא קרב האש לגבולו”.

לאחר פטירת רבי נתן ניהל תלמידו רבי ליב עמריך את התפילות בבית הכנסת. בשנת ה'תרכ"ה נהרס מבנה בית הכנסת, והתפילות עברו להתקיים בביתו של המוהל רבי בנימין נידרהופהיים, ומאז נקרא בית הכנסת בפי העם "נידערהופהיימשע שול" (בית הכנסת נידרהופהיים). בית הכנסת המשיך להתקיים באותו מקום עד לעליית הנאצים לשלטון, אז עבר בית הכנסת למשכן אחר עד לכיליונו.

החרם עליו ואחרית ימיו

בשנת תקמ"ב, נאלץ הרב אדלר לעזוב את עירו בעקבות חרם שהטילו עליו רבני הקהילה, אשר נרתעו מהנהגתו המוזרה, ומהשמועות על שימושו התמידי בקבלה מעשית, ומהחשדות באשר לטיבן החסידי או השבתאי של הנהגותיו. הרב אדלר עזב את עירו ונענה להצעה לשמש כרב העיר בוסקוביץ' שבמורביה (היום: בצ'כיה). החתם סופר הצעיר גלה עם הרב נתן אדלר מפרנקפורט למורביה. אך גם שם לא הצליחו הרב ותלמידיו להניח את דעת ראשי הקהילה שכתבו מכתב מחאה חריף לקהילת פרנקפורט, על שלא הודיעו להם על החרמתו של הרב אדלר.

בשנת תקמ"ו שב לעיר מולדתו פרנקפורט. החתם סופר ליווה אותו עד העיר פיורדא הסמוכה לנירנברג שבמדינת בוואריה, שם הכתיב הרב נתן אדלר לחתם סופר, בשעת פרידתם, את חשבון זמן לילה ויום של כל השנה, כפי שציין זאת החתם סופר במפורש, בסוף המסמך. בפקודת רבו, לא חזר החתם סופר עמו לפרנקפורט, אלא המשיך את דרכו למדינת מורביה והשניים לא התראו עוד עד יום מותו של הרב נתן אדלר.

תקופה קצרה לאחר חזרתו, התעוררה ההתנגדות כלפיו מחדש והרב נפל למשכב. ביום י"א באלול ה'תק"ס הגיעה הודעה על ביטול החרם כנגדו, אך לאחר תקופה קצרה ביום כ"ז באלול נפטר הרב.

רבה של העיר באותה התקופה הרב פנחס הורוויץ הספידו בקוראו עליו את הפסוק "כי לא אדם הוא להנחם".

על מצבתו נחקק:

פ"נ הנשר הגדול החריף ובקי החסיד והעניו הפרוש והקדוש המפורסם כמהר"ר נתן בן הרבני המופלא מוהר"ר שמעון אדליר כ"ץ זצ"ל, הנשר דרכו השמימה עלה והלך לעולמו יום ד' כ"ז אלול ונקבר בש"ט למחרתו בהספדא רבא יום ה' כ"ח אלול תק"ס לפ"ק
הלא זה האיש הקדוש מרחם אמו מבן ט' שנים החזיק
ביראה ובמעוז שלא פנה לבו לבטלה כי אם בתורת ה'
תמימה, ולבו פתוח כאולם ונתגדל מאד בתורה ובים
התלמוד לאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא, ידע להכריע
בין הפוסקים ראשונים ואחרונים, והרביץ תורה לתלמידים
ותיקים וראה בחיי' כמה תלמידים היותם רבנים גדולים, והוא
ברח מן הגדולה אעפ"כ נתקבל לאב"ד בק"ק באסקוויץ, ונהג
בחסידות ובפרישות גם ביתו הפקיר כמדבר לכל הבא ללמוד
או לחסות בצלו, והציל כמה וכמה נפשות לקוחים ממות, ועניים
באו ביתו יום יום כי פיזר ממון רב לאביונים ויהי כטל לישראל,
והחזיק בעמוד העבודה זו תפלה, ומסר נפשו לאהבת
בוראו בכמה נסיונות, הי חסיד והי עניו, חבל על
דאבדין, הלא כל אלה הוא קצות שבחיו אבל לכל
שבחיו לא יכלכל יריעה, ושמו יצא במרחק רב
זכותו יגן עלינו עד ביאת גואל...

יהודה ווצלר כתב ספר בשם מעשה תעתועים על עימות הקהילה עם רבי נתן אדלר. פרופ' יעקב כ"ץ כתב ביוגרפיה על החת"ם סופר ובה תיאר את רבו הרב אדלר בהקשר היסטורי. פרופ' רחל אליאור הקדישה מחקר אודות קורות חייו של הרב אדלר ונסיבות רדיפתו בפרנקפורט בזמן הרדיפות שנערכו נגד החסידות.

תורתו

הרב אדלר לא חיבר ספרים בעצמו, את ההסבר לכן הוא נתן בעצמו, באמרו, אשר ההיתר היחיד לכתוב דברי תורה הוא מחמת שהלומד ישכח הדברים שלמד, אך מאחר שהוא מעולם אינו שוכח מה שלומד, על כן אינו כותב את תורתו. אך חיבורים שונים נערכו מתורתו, מהם:

• תורת אמת - על התורה תלמוד שלחן ערוך ושו"ת.
• משנת רבי נתן בהם ציונים והערות קצרצרות שרשם על שולי ספר המשנה הפרטי שלו.

כמו כן בספרי תלמידו החתם סופר מובא הרבה מתורתו.

מתלמידיו

• רבי משה סופר, החתם סופר.
• רבי יצחק אריה וורמסר, המכונה "הבעל שם ממיכלשטאדט".
• רבי אברהם בינג, מגדולי רבני גרמניה.
• רבי שלום אולמן, רבה של אנסבך.
• רבי אברהם אוירבך, רבה של בונא.
• רבי מנחם מנדל קרגויא, מחבר הספר "גידולי טהרה".
• רבי יהודה ליב קרלבורג, רבה של קרפלד.

לקריאה נוספת

• אברהם יהודה כ"ץ שווארטץ, דרך הנשר, גאלנטה (סלובקיה), תרפ"ח-1928. נדפס כחלק א' של תורת אמת.
• עקיבא מנחם סופר, "מנהגים והליכות רבינו נתן אדלר זצוק"ל", בתוך: מנהגי רבותינו והליכותיהם, בני ברק תשס"ט, עמ' ג'-קי"ד.
• רחל אליאור, "נתן אדלר והעדה החסידית בפרנקפורט: הזיקה בין חבורות חסידיות במזרח אירופה ובמרכזה במאה הי"ח", ציון נט, א, (תשנ"ד).

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא רבי נתן אדלר בוויקישיתוף

• רבי פנחס קצנלבוגן, הספד על רבי נתן אדלר, בתוך: אוצרות הסופר - טו, לונדון תשס"ה, עמ' ד'-י"א, באתר אוצר החכמה

הערות שוליים

תקופת חייו של רבי נתן אדלר על ציר הזמן
ציר הזמן

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

30297982נתן אדלר