ינישוק
מרכז העיר | |
מדינה | ליטא |
---|---|
מחוז | מחוז שאולאי |
מחוז משנה | ינישוק |
שטח | 8.95 קמ"ר |
אוכלוסייה | |
‑ בעיר | 9,899 (2011) |
קואורדינטות | 56°14′20″N 23°36′50″E / 56.23889°N 23.61389°E |
אזור זמן | UTC +2 |
www.joniskis.lt | |
ינישוק (בליטאית: Joniškis, יונישקיס להאזנה (מידע • עזרה); ביידיש: יאנישאָק, בפולנית: Janiszki) היא עיר קטנה, מרכזו המנהלי של מחוז משנה ינישוק במחוז שאולאי שבצפון ליטא.
היסטוריה
ינישוק הוקמה בפברואר 1536, כאשר הבישוף של וילנה ביקר במקום. הוא מצא שהתושבים פגאנים, הטביל אותם לנצרות, ובמקום הוקמה כנסייה מעץ. שם היישוב נובע משמו של הבישוף - יונה. היישוב צמח סביב לכנסייה וקיבל ממלך פולין, זיגמונט השלישי ואזה, זכויות עירוניות ב-1616. בעקבות חלוקת פולין ב-1795 הפכה העיר לחלק מן האימפריה הרוסית. עקב כך, נשלל מעמדה העירוני. במאה ה-19 הפכה העיר למרכז מסחרי בולט. לקוחות מפרוסיה, פולין ומתוככי רוסיה הגיעו לירידים גדולים שנערכו בעיר ובהם נמכרו בעיקר פשתן, אך גם מוצרים חקלאיים וטבק. הדרך הראשית בין ריגה לטילזיט נסללה בשנים 1836-1858 ועברה דרך העיר. ינישוק ממוקמת על קו הרכבת קובנה-ריגה בקרבה לגבול עם לטביה.
הקהילה היהודית בינישוק
מלך פולין והדוכס הגדול של ליטא, אוגוסט השלישי, הזמין ב-1737 בעלי מלאכה יהודים להתיישב בעיר. ב-1847 כבר נמנו בה 1042 יהודים, וחמישים שנה לאחר מכן (1897), נמנו 2,277 יהודים - מחצית האוכלוסייה המקומית שעמדה על 4,474 איש. בית הכנסת "הלבן" הוקם ב-1823 ובית הכנסת "האדום" ב-1847.
ב-1915, במהלך מלחמת העולם הראשונה, גורשו יהודי האזור ורק חלקם חזרו אליה עם תום המלחמה. בעיירה היה בנק עממי יהודי, פעלו בה מפלגות ותנועות נוער ציוניות וכן סניף של "איגוד הלוחמים היהודים במלחמת השחרור של ליטא" ("פֿראנטקעמפֿער").
בינישוק התקיימו שלושה בתי כנסת ובהם התנהלו לימודים בתחומי היהדות, שיעורי משניות, שיעורים בתלמוד הבבלי ועוד. בין רבני העיירה היו: רבי שלום איזראלסון, מחבר "דברי שלום"; רבי יחיאל מיכל וולפסון, מחבר "שפת הים"; רבי דוד טבל קצנלנבוגן, ורבי נחום בצלאל דזימיטרובסקי (התמנה בתר"ס) שנספה בשואה[1]. בשנות ה-20 של המאה ה-20 התקיימה בינישוק קהילה יהודית מצומצמת יחסית, וערב השואה עמד מספר יהודי העיירה על 600 איש.
ב-24 ביוני 1941 נפלה העיר בידי הוורמאכט, ותוך מספר ימים החלו לאומנים ליטאים לפרוע ביהודים. החל ב-11 ביולי חויבו יהודי העיירה בענידת טלאי צהוב. ב-19 ביולי רוכזו כל יהודי העיירה בבית הכנסת וכ-150 גברים נורו למוות ביער וילקיאושיס הסמוך לעיר. ב-24 באוגוסט הועברו כ-150 מן היהודים לגטו בעיירה זאגר הסמוכה וביום ד' באלול ה'תש"א, 27 באוגוסט 1941, נרצחו שארית יהודי העיר, 355 במספרם, בידי משטרת העזר הליטאית ביער וילקיאושיס.
ערים תאומות
לקריאה נוספת
- דב ליפץ (מרכז המערכת), נתן גורן [ואחרים] (מערכת), ינישוק בתוך: יהדות ליטא: כרך ג, ספר ב: "ישובים", תל אביב: עם הספר, תשכ"ז, עמ' 320–321. (ספר יזכור לקהילת ליטא, בספריית העיר ניו יורק, תמונה 1550–1551)
- שם, על חיסול היישוב היהודי בינישוק: כרך ד עמ' 300–301. (ספר יזכור לקהילת ליטא, בספריית העיר ניו יורק, תמונה 2002–2003)
קישורים חיצוניים
- "ינישוק", באתר JewishGen (באנגלית)
- ינישוק (Joniškis), ב"אנציקלופדיה של הגטאות", באתר "יד ושם"
- אלכסנדר קרוגלוב (רו') ומרטין דין (אנ'), יונישקיס, אנציקלופדיה של המחנות והגטאות (כרך II, חלק B, עמ' 1061–1062), מוזיאון ארצות הברית לזכר השואה והוצאת אוניברסיטת אינדיאנה, בלומינגטון ואינדיאנפוליס (באנגלית)
23491184ינישוק
- ^ ראו אודותיו: דזימיטראווסקי, הרב נחום בצלאל הלוי, בן-ציון אייזנשטט, דור רבניו וסופריו, תרנ"ה-תרס"ה, חלק ו, עמוד 23, באתר HebrewBooks