מאיר ספיר

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
קבריהם של מאיר ורבקה ספיר, ביתם נעמי ובעלה מרדכי הורוביץ בבית הקברות של כנרת

מאיר ספיר (12 ביולי 1901 - 6 באוגוסט 1960) היה ממובילי ההתיישבות בקבוצת כנרת. שימש כמפקדה האחרון של תנועת הבריחה בתקופה של הקמת המדינה.

ביוגרפיה

ילדותו

מאיר ספיר נולד בוילנה בשנת 1901 בשם מאיר ספירוב ליעקב ספירוב. למד בגמנסיה "קגן" שבעיר ובמקביל הצטרף לתנועות הציוניות צעירי ציון והחלוץ. עוד בהיותו בגולה הצטרף מאיר לקבוצת וילנה ויחד איתה יצא לחוות הכשרה בעיר הולדתו[1].

קבוצת כנרת

ב-10 באוגוסט 1920 עלה מאיר ארצה, במסגרת העלייה השלישית, יחד עם קבוצת ההכשרה שלו. תחילה התיישבה הקבוצה, כחלק מקבוצת הר כנרת, במעלה רכס פוריה (מצפון מערב למושבה כנרת). ב-31 בדצמבר עזבה הקבוצה את הר כנרת והחלה לנדוד ברחבי הארץ תוך חיפוש עבודה בתחומים שונים (סלילת כבישים, בנייה, חציבה, נגרות וכוו'). ב-1922 פנה בנציון ישראלי לחברי הקבוצה לבוא להתיישב בקבוצת כנרת[2]. לאחר התלבטות קצרה ומתוך רצון לחזור לעבודה החקלאית, נענתה הקבוצה להזמנה וב-23 בספטמבר 1922 (ראש השנה תרפ"ג) הצטרפו מאיר וחבריו לקבוצת כנרת.

המוסד לעלייה ב'

ב-1948 מונה מאיר כמחליפו של שאול אביגור כראש המוסד לעלייה ב' באירופה וכאחראי לסיוע ליהודים להגיע ארצה. מאחר שבתקופה זו בוטלו המגבלות של הגעת ספינות ארצה, פעל מאיר בעיקר בארגון העולים והעברתם לערי נמל בים השחור ובים התיכון תוך התמקדות באותן מדינות שהטילו מגבלות על הגירת יהודים (ביחוד בגוש המזרחי). כמו כן הוטלה על מאיר המשימה לסייע לארגון הרכש של ההגנה בהשגת נשק ותחמושת ברחבי אירופה.

תפקידים ציבוריים

במהלך השנים מילא מאיר שורה של תפקידים ציבוריים:

משפחתו

מאיר נישא לרבקה בת יונה וחנה שפרירי[3]. לזוג נולדו 3 ילדים (נעמי, רות ויעקב). לאחר פטירת הוריה של רבקה, עברו לגור בביתם שנבנה בקבוצת כנרת[4]. מאיר נפטר ב-1960 והובא למנוחות בבית הקברות כנרת[5][6][7][8][9][10]

הוריו של מאיר ואחותו היחידה, ברטה, נספו בשואה.

הנצחתו

ב-1964 נערכה בהיכל התרבות שבתל אביב עצרת מרכזית בנושא "ההעפלה והגבורה". במהלך הטקס העניק לוי אשכול לרבקה ספיר מדליון ההעפלה כהוקרה לפעילותו של בעלה מאיר[11][12][13]

ב-1965 הועלה הרעיון להקים במכללת אוהלו מוזיאון "הבריחה" על שם מאיר ספיר[14] כדי שישמש לשמירת חומרים היסטוריים הקשורים לארגון. רק ב-1974 החל תהליך הקמת המוזיאון[15] והמקום נחנך ב-1976[16].

מאיר אהב לזמזם ניגונים חסידיים ולפי דבריה של נכדתו, הללי שמר, זיכרון זה היה מקור ההשראה לשיריה של נעמי שמר שירו של אבא ו"חבלי משיח".

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ בנוסף למאיר כללה קבוצת וילנה גם את אהרון אוצין, אברהם אס, מיכאל אלחנס, גנסיה ברוידה, שלמה ברודניק, יהודה בוטרימוביץ', אברהם גולדינזון, בתיה הירשוביץ, שמואל זנדברג, מאיר מלמד, יוחנן מורשקין, מרדכי נוביק, רבקה ניויזשסקה, משה נתנזון, שרה פולצנסקיה, יהודה סמירין, שמואל סמירין, שלום סמירניצקי, ברוך סטוצקי, אריה פרופורץ, יוסף פריד, צבי פרוסקין, דוד כהנא (קפלן), מרדכי רובינשטיין, חנה קרקינובסקיה, לאה ריבך, אסתר שוקסטיסקיה ורבקה שוקשטוליסקי
  2. ^ הפנייה נעשתה לאחר שרבים מחברי קבוצת כנרת עזבו את הישוב עקב התגייסות לגדוד העבודה ולמעבר לישובים חדשים בעמק יזרעאל
  3. ^ רבקה שפרירי (שוקשטוליסקי) הייתה גם היא חברת "קבוצת וילנה"
  4. ^ בית שפרירי (בית נעמי שמר) – בקבוצת כנרת
  5. ^ מאיר ספיר נפטר, דבר, 7 באוגוסט 1960
  6. ^ מת מאיר ספיר, למרחב, 7 באוגוסט 1960
  7. ^ מת מאיר ספיר, מעריב, 7 באוגוסט 1960
  8. ^ מאיר ספיר למנוחות, קול העם, 8 באוגוסט 1960
  9. ^ מאיר ספיר - למנוחות בכנרת, דבר, 8 באוגוסט 1960
  10. ^ מאיר ספיר למנוחות, על המשמר, 8 באוגוסט 1960
  11. ^ מדליות הוענקו גם לעדה סרני, אלמנתו של יהודה ארזי, אלמנתו של יוסף כצנלסון ועוד.
  12. ^ פעילי העפלה בעצרת בתל אביב, מעריב, 29 ביולי 1964
  13. ^ אשכול מעניק מדליוני העפלה בעצרת בהיכל התרבות, הבוקר, 29 ביולי 1964
  14. ^ בית הבריחה, דבר, 11 באפריל 1965
  15. ^ מאיר הראובני, תצוגת זכרון לתנועת 'הבריחה' תיפתח ב'אוהלו', מעריב, 6 במרץ 1974
  16. ^ שאול אביגור, התנועה שזעזעה מצפון העולם - עם פתיחת "ביתן הבריחה" ב"אהלו" שבכנרת, דבר, 31 באוקטובר 1976
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

31701527מאיר ספיר