זרצ'ה
| מדינה |
 ליטא |
|---|---|
| עיר אם | וילנה |
| קואורדינטות | 54°41′N 25°17′E / 54.683°N 25.283°E |
| אזור זמן | UTC +2 |
|
(למפת וילנה רגילה) | |
זָרֶצֶ'ה (בפולנית: Zarzecze, זָאזֶ'צֶ'ה; ברוסית: Заречье, זָרֶצֶ'ה; בבלארוסית: Зарэчча, זָרֶצָ'ה), המכונה בליטאית אוּז'וּפּיס (Užupis); מילולית: "מעבר לנהר") היא שכונה בווילנה בירת ליטא.
השכונה, ששמה (הן בשפות הסלאביות והן בליטאית) פירושו "מעבר לנהר", נקראת כך מאחר שהיא שוכנת מעבר לנהר וילניה, המפריד בינה למרכז העיר. היא מהווה חלק מהעיר העתיקה של וילנה, שהוכרזה ב-1994 כאתר מורשת עולמית של אונסק"ו. בשל האווירה הבוהמיינית המאפיינת את המקום, השכונה היוותה גורם משיכה לאמנים, והיו שהשוו אותה לעיר החופשית כריסטיאניה בקופנהגן, ולרובע האמנים מונמארטר בפריז.
ב-1997 הוכרזה השכונה כרפובליקה עצמאית. והיא משמשת כמדינה לכאורה בהסכמה לא-רשמית של השלטונות הליטאיים, הרואים בכך גימיק תיירותי.
היסטוריה
במאה ה-15 נבנה גשר מעל נהר הויליניה שחיבר את האזור עם העיר וילנה וכתוצאה מכך החל להתפתח במקום פרבר שוקק. כבר במאה ה-16 היה ידוע הרובע כאזור שתושביו יהודים. במהלך המאה ה-19 והמחצית הראשונה של המאה ה-20 היה רובע אוז'יפיס מאוכלס בעיקר באוכלוסייה יהודית. היהודים שהתגוררו ברובע השתייכו בחלקם לתנועת ההשכלה הליברלית ובחלקם לזרמים ביהדות אשר דגלו באורח חיים תורני. במחצית השנייה של המאה ה-19 עברו להתגורר ברובע בורגנים ואנשי צבא מהאוכלוסייה הכללית. בנוסף לבתי הכנסת ולכנסיות ברובע שכן גם מכון מדעי למחקר אונקולוגי בניהולו של הפרופסור קזימיר פלצ'ר. בתקופת השואה שימש חלק מהשכונה כחלק מגטו וילנה. לאחר המלחמה השלטון הסובייטי הקים אזור תעשייה מסיבי בסמוך לרובע, הרס את בית הקברות היהודי שהיה במקום, גילח את כנסיית הגואל שניצבה שם מאז המאה ה-19 והזניח את בתי הרובע. כתוצאה מכך בעשורים שלאחר המלחמה ועד עצמאות ליטא הרובע שקע והפך לסלאמס מאוכלס בעיקר באנשים משולי החברה כגון מכורים לסמים ואלכוהוליסטים. לאחר עצמאות ליטא ב-1990 החלו אומנים צעירים בשנות העשרים המוקדמות לחייהם לזלוג לתוך הרובע בין השאר בשל מקומו האטרקטיבי בקרבת מרכז עיר הבירה של הרפובליקה הליטאית העצמאית ובעיקר בגלל שניתן היה למצוא בו בתים נטושים למחצה שניתן היה לעבור לתוכם בלי לשלם שכירות לאיש. במהלך שנות ה-90 הרובע החל להשתקם, בתים רבים בו עברו שיפוץ והתבצע מיתוג של האזור כרובע אומנים. בהמשך הציבו האומנים שלט ברוכים הבאים בכניסה לרובע שאחת מהשפות בו היא יידיש כתזכורת ומחווה לעבר של הרובע. במהלך שנות ה-2000 הציבו האומנים פסל של המלאך גבריאל בנקודה שבה ניצבה בעבר כנסיית הגואל.
הרפובליקה העצמאית של אוז'ופיס
ב־1997 הכריזו אנשי השכונה על עצמם כעל רפובליקה אוטונומית, שלא בהסכמה רשמית של השלטונות ליטא. הם הכריזו על כינון חוקה, ובה 41 עקרונות, שאפשר לראותם כהיתוליים, כמו:
- "לאדם ישנה הזכות, לא לדעת לעיתים האם יש לו חובות"
- "לכל אדם יש זכות לאהוב"
- "לכל אדם יש זכות שלא לאהוב איש"
- "לכלב ישנה הזכות להיות כלב"
- לאדם יש זכות לחגוג את יום הולדתו, או שלא"
המסמך המפרט את עקרונות החוקה מוצג לראווה במקום מרכזי במגוון שפות, ובהן יידיש.
ה"רפובליקה" הנהיגה חגים לאומיים ואף יום עצמאות משלה (באחד באפריל), ופעם בשנה מתקיימת ביקורת דרכונים, כאקט שלטוני.
קישורים חיצוניים
- עותק של חוקת הרפובליקה העצמאית של אוז'ופיס (באנגלית)
סיור ברפובליקת האמנים בווילנה, וידאו, באתר הגארדיאן הבריטי
| וילנה | ||
|---|---|---|
| שכונות | זרצ'ה • פונאר | |
| כיכרות | כיכר הקתדרלה בווילנה | |
| אתרים | אוניברסיטת וילנה • ארמון הנשיאות (ליטא) • התיאטרון האופרה והבלט הלאומי של ליטא • ספריית שטראשון • מגדל גדימינאס (אנ') • נמל התעופה הבין-לאומי וילנה | |
| אתרים יהודיים | בית הכנסת הגדול של וילנה • בית הכנסת הכוראלי של וילנה • המרכז הקראי בווילנה • בית הקברות היהודי בשניפישוק | |
| אישים | אוסקר גליק • יהודה אופאטוב • חיים גראדה • ישראל אפשטיין • מרדכי אהרן גינצבורג • אנטולי גסמן • אייזיק מאיר דיק • יעקב ויגודסקי • יוסף זייברלינג • לאו חנין • דוד יוטן • איסר לובוצקי • יואל דוד סטרשונסקי לוינזון • חייקל לונסקי • אד"ם הכהן • אסף מסרר • מאיר ספיר • בוריס סקוסירב • שמואל שרגא פייגנזון • שמואל יוסף פין • יוליאן קלצ'קו • אברהם קרפינוביץ' • רבי העשיל צורף • נחמן רחמילביץ • צמח שאבאד • ברוך שוב • יהושע שטיינברג • יחיאל שיינבוים | |
| שונות | אורלה איירליינס • בריגדת הנייר • דפוס מ"ץ • דפוס ראם • דפוס רוזנקרנץ • הגאון מווילנה • יהדות וילנה • ש"ס וילנא | |
28902321זרצ'ה