אד"ם הכהן

אד"ם הכהן

אברהם דב-בער מיכלישוקר (אד"ם) הכהן בן חיים לבּנזון

אד"ם הכהן הוא שם העט של אברהם דב-בער מיכלישוקר (אד"ם) הכהן בן חיים (לֶבֶּנזון) (בכתיב יידי: לעבענזאָהן; בגרמנית: Abraham Dob Bär Lebensohn; ברוסית: Аврахам Дов Лебенсон)‏ (1794 ה'תקנ"ד, וילנה – 19 בנובמבר 1878 כ"ג בחשוון ה'תרל"ט, שם), ראשון המשוררים העבריים בזמן תנועת ההשכלה ברוסיה, בלשן עברי ופרשן המקרא, מחלוצי הספרות העברית החדשה, וממנהיגיה הראשונים והבולטים של תנועת ההשכלה בליטא, ומראשי "בית המדרש לרבנים בווילנא" שעל ידי הממשלה הרוסית.

קורות חייו ויצירתו

לבנזון נולד ולמד בווילנה, בירת גוברניית וילנה, בתחום המושב של האימפריה הרוסית (כיום בירת ליטא). בגיל 13 בערך התחתן, כנהוג ביהדות ליטא של אותם ימים, ועבר להתגורר אצל חותנו בעיירה מִיכַלִישׁוֹק (מיכאַלישאָק; מכאן שמו - מיכלישוקר). בשנת 1819 (או 1820) חזר לווילנה, ועסק בה בהוראה. לאחר מכן עבר לעסוק בתיווך הלוואות. בשנת 1822 החל בכתיבת שירים שהוזמנו אצלו לרגל אירועים משפחתיים.

הכרך הראשון של שיריו, שנקרא שירי שפת הקודש, יצא לאור בלייפציג ב-1842. הוצאתו לאור היוותה ציון דרך חשוב בתהליך תחייתה של השפה העברית, והוא התקבל בהתלהבות עצומה בחוגי המשכילים שוחרי העברית. החלק השני של הספר יצא לאור בווילנה בשנת ה'תרט"ז, והחלק השלישי יצא לאור בשנת ה'תר"ל.

בשנת 1846 היה לראש משכילי וילנה^{[דרושה הבהרה]}.
בשנת ה'תרכ"ז פרסם את הדרמה אמת ואמונה, שאותה חיבר 25 שנה קודם לכן, ובה ביקורת על החרדים. כתגובה, פרסם המלבי"ם את הדראמה "משל ומליצה", להראות שיפה כח הרבנים מהמשכילים .
כמו כן, חיבר ספר נגד רבי וועלוול (זאב) המגיד מוילנא,זאת כנקמה על כך שכשנאלץ להספיד את הסופר מרדכי אהרן גינזבורג התחכם והספיד באופן ששם את המשכילים ללעג.

בשנת ה'תרנ"ה יצאו לאור בווילנה, בשישה כרכים, כל שיריו, וכן שירי בנו, מיכה יוסף לבנזון (מיכ"ל), שהיה אף הוא משורר עברי, שנפטר בהיותו בן 24. בתו של אד"ם הכהן הייתה אשתו של הבלשן, המילונאי, איש החינוך והצנזור העברי יהושע שטיינברג.

הוא הצהיר שאינו מאמין בהישארות הנפש, וכשחווה התגלות של נפטר מעולם האמת תירץ זאת בתעתוע של עצביו. והתפרסמו בשמו משפטים המראים על רמה דתית ומוסרית ירודה.

על שמו רחובות בחיפה, בתל אביב ובנתניה.

בראשות "בית המדרש לרבנים" בוילנה

חלק נכבד בפעילותו הציבורית של אד"ם היה סביב בית המדרש לרבנים בוילנה שם לימד במשך כעשרים שנה. בשנת תר"ט 1847 הקימה הממשלה הרוסית שני בתי מדרש לרבנים בוילנא ובזי'טומיר, כשבוגרי מוסדות אלו יוכרו כרבנים מטעם הממשלה. אד"ם מונה כמורה ראשי ללימודים עבריים במוסד בוילנא והורה בו עברית, ארמית ותורת הנאום

הממשלה הרוסית והמשכילים הציעו לרבי ישראל סלנטר לעמוד בראשות המוסד תמורת משכורת עתק, ואף הפעילו עליו לחץ כבד, במטרה לתת למוסד מעמד וסמכות. רבי ישראל סלנטר הבין שמדובר במזימה לגרום לשינויים ביהדות ואמר "עת השמד היא ועלינו כקטן כגדול ליהרג ולא לעבור". מאחר והבין שאף הוא לא יוכל למנוע את הקלקולים שיהיו מהמוסד ואדרבה הוא ישמש להם כגושפנקא, הוא סרב להצעה וכדי להתחמק מלחץ הממשלה נמלט לקובנא.

אד"ם הכהן עצמו שלימד במוסד זה והיה אחראי על קבלת התלמידים, היה שותף למזימה. פעם הסביר אודות תלמידיו "אני מלמד אותם קודם כל איך להיות תלמידי חכמים, כי כדי לדעת לקלקל בחורי ישיבות צריך להיות כמו תלמיד חכם" ותלמיד שלא עמד בקריטוריון זה לא התקבל למוסד. הוא לימד את תלמידיו אלו שאלות לשאול כדי לערער על התורה שבעל פה וכיצד לערער על סמכות חז"ל.

המוסד התנהל בצורה קלוקלת, אחד המורים התנצר ולא פוטר ממשרתו ואף כשמשך כמה תלמידים בעקבותיו לא פוטר ממשרתו.

תלמידיו של אד"ם רובם יצאו לתרבות רעה לגמרי והיה ידוע שהם אוכלים חלב נבילות וטריפות.

לאחר מספר שנים התפרסמו מסמכים חסויים של הממשלה הרוסית שבהם מפורט בהרחבה שמוסדות אלו היו מזימה של הצאר ניקולאי הראשון, כדי להעמיד רבנים מקולקלים וכך להרוס את היהדות. כמה מהמשכילים שבתחילה פעלו בנושא, משכו את ידיהם מהעניין, וחלקם אף יצאו להילחם בגלוי כנגד המוסד .

יחס גדולי הדור כלפיו

אף שהיה "תלמיד חכם גדול" וידע לבאר היטב את שיטות הראשונים בסוגיות התלמוד, הזהירו רבני הדור שלא להתקרב אליו, ורבים מהם היו מקללים אותו "ימח שמו וזכרו".
בהיות החפץ חיים בחור צעיר ניסה אד"ם הכהן להתקרב אליו ולהשפיע עליו, משנודע לחפץ חיים אודות מהותו התרחק ממנו ונס מעיירה זו. היה מזכירו לגנאי בשיחותיו ובכל פעם שהזכירוהו בפניו היה מקללו ימח שמו וזכרו, את פשר הנהגה זו הסביר החפץ חיים על פי ההלכה שאסור לשכוח את השנאה ל"מסית", והסביר שלא שייך כאן איסור קללה באמרו "שמקללו שימח שמו מפני שאין אדם חוטא ולא לו וזה שמחזר להחטיא וודאי אינו סתם חוטא אלא הרע בעצמותו שעליו מתפללים וכל הרשעה כרגע תאבד". גם לאחר מותו של אד"ם הכהן בכל פעם שהיה מזכירו החפץ חיים היה אומר "ימח שמו ושיהיה מקויים בו ונימח שמו, הוא כבר התפגר וגם בנו התפגר", ויש מספרים שגם היה יורק ורוקע ברגליו כאשר אחרים הזכירו אותו.
רבי אהרן יהודה לייב שטיינמן, הביא כאחד הנימוקים לא לקרוא בשם "אדם", מאחר ואין לקרוא בשמו של רשע, מאחר וכך כונה וכך התפרסם ואף על פי שלא היה זה שמו האמיתי.

לקריאה נוספת

• שמואל לייב גורדון, אברהם דוב הכהן לבנזון: תולדתו עם תמונתו, ורשה: תושיה, תרס"ז

קישורים חיצוניים

• שמואל ליב ציטרון, תולדות אד"ם הכהן בפרויקט בן-יהודה
• שמואל יוסף פין, הערך "אברהם דוב בער (בן חיים) לעבענזאהן", בתוך: כנסת ישראל, ורשה תרמ"ז, עמ' 36–37, באתר היברובוקס
• "לֶעבֶּענְזָאהְן, אברהם דוב בן חיים", יהודה דוד אייזנשטיין (עורך), אנציקלופדיה אוצר ישראל, ניו יורק: פרדס, תשי"ב, חלק ו, עמודים 55–56, באתר HebrewBooks
• "אברהם דב בר לבנזון", במהדורת 1901–1906 של האנציקלופדיה היהודית (באנגלית)
• אד"ם הכהן, במהדורת האינטרנט של האנציקלופדיה היהודית בשפה הרוסית (ברוסית)
• אמציה פלד, רחוב אד"ם הכהן, בתוך "מדריך רחובות חיפה", באתר האינטרנט של עיריית חיפה

מיצירותיו

• שירי שפת קדש (וילנה, 1869): כרך א' מהדורה מקוונת בארכיון האינטרנט (אוניברסיטת טורונטו)
• כרך ב', מהדורה מקוונת בארכיון האינטרנט
• אמת ואמונה: שיר חזיון (דראמה) בשלש מערכות ובשנים עשר חזיונות, מהדורה מקוונת בארכיון האינטרנט
• הגיון אב, שיר שהקדיש אד"ם הכהן לבנו
• הקדמה של אד"ם הכהן לתרגום לעברית של הספר "מסתרי פריז", בפרויקט בן-יהודה

הערות שוליים

ערך זה הוא קצרמר בנושא אישים. אתם מוזמנים לתרום למכלול ולהרחיב אותו.

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

26757453אד"ם הכהן