גולם (מיסטיקה)
 |
בערך זה חסרה אספקלריה תורנית. הסיבה לכך: חסר מקורות חסר נידונים הלכתיים.
| |
| בערך זה חסרה אספקלריה תורנית. הסיבה לכך: חסר מקורות חסר נידונים הלכתיים. |
גולם הוא גוש של חומר בדמות אדם שיודעי תורת הנסתר מפיחים בו רוח חיים בדרך כלשהי. כותבי המאה ה-18 קראו ל"אדם" כזה בשם "גולם"[1]. אחת הגרסאות ליצירת הגולם, היא על ידי שהיו כותבים את השם המפורש על פיסת נייר, ומניחים אותה בפיו של גוש החומר. אחר כך היו רושמים את המילה "אמת" על מצחו. כאשר נמחקה האות א', הוא נותר "מת"[2]. בספרות היהודית מצויים מעט מאוד איזכורים אותנטיים על גלמים. במסורת הגלמים אינם בעלי יכולת דיבור.
סיווג
בפרק זה חסרה האספקלריה התורנית על התוכן שבפרק. המידע בפרק זה מוצג מנקודת מבט של חול ללא אספקלריה תורנית מספקת.
על פי פרופ' משה אידל בתרבות האירופאית מופיעים שלשה טיפוסי גולם:
- בימי הביניים. גולם שמתואר כעבד שמשמש את אדונו וכפוף לו באופן מוחלט
- בתקופת הרנסאנס. גולם שהולך ומתפתח ועלולות להיות ממנו תקלות
- בעת החדשה. גולם שאף מגיע למלחמה בינו לבין יוצרו
אידל מצא כי ישנם ביהדות שני סוגי גלמים:
- בספרות האשכנזית היה גולם שעשוי מעפר וקיומו היה תלוי בשמות קדושים שנכתבים על קלף
- בספרות הספרדית ישנו מודל אחר של גולם שעשוי ממתכת, וששואב את כוחו מהשפעה אסטרלית של הכוכבים
אנשים שמסופר עליהם שיצרו גולם
בני יעקב
הספר של"ה[3][דרוש מקור: נדרש עמוד בספר] מצדד באפשרות שהשבטים (בני יעקב) בראו נקבה על ידי צירוף אותיות מספר יצירה.
רבא
בתלמוד מסכת סנהדרין סה ב, מובא: ”אמר רבא: אם רצו צדיקים היו בוראים עולם, שנאמר "כִּי אִם-עֲוֺנֹתֵיכֶם, הָיוּ מַבְדִּלִים, בֵּינֵכֶם, לְבֵין אֱלֹהֵיכֶם" (ישעיהו, נט, ב). רבא ברא אדם (גולם), שלחו לפני ר' זירא. היה ר' זירא מדבר אל הגולם ולא היה הגולם עונה. אמר ר' זירא לגולם: מן החבורה אתה? חזור לעפרך.” (תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף ס"ה עמוד ב') (מתורגם)
בסיפור זה נברא הגולם מעפר (אדמה).
על פי הכתוב לא ניתן לדעת האם הגולם היה חסר יכולת דיבור, או שהיה בעל יכולת כזו אבל לא רצה להשיב[4].
רבי חנינא ורב אושעיא
מלימוד בסספר יצירה יכול להיווצר בעל חי, בגמרא מובא על רבי חנינא ורבי אושעיא שישבו בערב שבת ולמדו בספר יצירה, ומתוך כך היה נברא להם עגל אותו אכלו בשבת. ”רב חנינא ורב אושעיא הוו יתבי כל מעלי שבתא ועסקי בספר יצירה ומיברו להו עיגלא תילתא ואכלי ליה” (בבלי סנהדרין סה ב) המלה "כל" מתארת שמעשה זה נעשה כל ערב שבת.
רבי חננאל בן אמיתי
במגילת אחימעץ (1054) מסופר על רבי חננאל בן אמיתי, בן המאה התשיעית מהעיר אוריה בדרום איטליה, שהֶחֱיָה מת בכוח קלף, ובכוח הקלף השיבוֹ למתים: ”והשֵׁם הכתוב בקלף הוציא משָּׁם/מיַּד שהשׁם נלקח מעמו/אל המִטָּה נפל גָּלמו/ והגֹּלֶם שב לעפרה ולרקבונה”.[5]
רבי שלמה אבן גבירול
רבי יוסף שלמה דלמדיגו, בספרו "מצרף לחכמה" משנת 1629, סיפר: "וכן אמרו על ר״ש בן נבירול שברא אשה והייתה משרתת לו, וכאשר הלשינוהו למלכות הראה להם שלא הייתה בריאה והחזירה לקדמותה לחתיכות וחוליות עץ שמהם נבנית. וכדומים הרבה שמועות בפי הכל ובפרט בארץ אשכנז”."[6] במקורות אחרים מסופר שיצר לעצמו שפחה על ידי ספר יצירה[1][7].
אבן עזרא
בפירוש המיוחס (ככל הנראה בטעות[8]) לרב סעדיה גאון על ספר יצירה מסופר:
ושמעתי כי אבן עזרא ברא בריה לפני ר"ת ואמר ראו מה שנתן הקב"ה באותיות הקדושות ואמר חזור לאחור וחזרה לקדמותה.
— "ר"ס גאון" על ספר יצירה, באתר היברובוקס
רבי שמואל החסיד
אגדה מסוימת מספרת על רבי שמואל החסיד שייצר לעצמו גולם שליווה אותו בנסיעותיו ושימש אותו[9].
רבי אביגדור קרא
רבי ידידיה טיאה וייל סיפר על גולם שנברא על ידי רבי אביגדור קרא[10].
המהר"ל
ערך מורחב – הגולם מפראג
אגדת הגולם המפורסמת ביותר היא אגדת הגולם מפראג. אגדה זו מספרת על גולם שרבי יהודה ליווא, המהר"ל מפראג, הפיח בו רוח חיים בתקופת עלילות הדם המפורסמות. על פי אגדה זו, הגולם קבור בעליית הגג של בית הכנסת אלטנוי בפראג. המסורת מקובלת כיום בפראג, והמדרגות המובילות לעליית הגג סגורות על מנעול ובריח. אך מקובל על החוקרים כי אגדת הגולם היא המצאה מאוחרת, ודעות החוקרים חלוקות בדבר תיארוך האגדה: גרשום שלום סבר שהיא התפרסמה רק בראשית מאה ה-19, ולכל המוקדם בין השנים 1740 - 1730. היו שציינו את האפשרות שהסיפור היה קיים בעל פה לפני כן, ואולם אין דרך לדעת כמה שנים קודם. בין השאר הועלתה ההשערה שייתכן שהאיש שיצר אותו בעל פה היה שמש בית הכנסת של פראג בימי רבנותו של הרב יחזקאל לנדא (המחצית השנייה של המאה ה-18), שסיפר לרב לנדא שבעליית בית הכנסת יש גופה של גולם שאותו יצר המהר"ל. עד כמה שידוע היום, סיפור המהר"ל והגולם לא יצא לאור לפני שנות השלושים של המאה ה-19, וההופעה הידועה הראשונה שלו היא ברומן "שפינוזה" של ברטולד אוארבך מ-1837. החוקר אלי אשד מעריך שהסיפור אף לא היה קיים בעל פה לפני שנת 1837, כאשר יצר אותו הסופר היהודי-הגרמני ברטולד אוארבך, כאגדה ספרותית מומצאת לחלוטין בספרו "שפינוזה". הסיפור התפשט במהירות, מקורו האמיתי נשכח לחלוטין, והוא הפך לסיפור-עם יהודי[11].
רבי אליהו בעל שם
אגדות נוספות על יצירת גולם מיוחסות לרבי אליהו בעל שם מחלם. בשו"ת "חכם צבי"[12] לרבי צבי הירש אשכנזי, נכדו של רבי אליהו בעל שם. מופיעה שאלה הלכתית הדנה בדבר אפשרות צירופו של הגולם למניין לתפילה. בנו, רבי יעקב עמדין מספר:
אזכיר כאן מה ששמעתי מפה קדוש אמ”ה [=אבי מורי הרב] ז"ל מה שקרה באותו שנוצר ע"י זקנו הגראב"ש [=הגאון רבי אליהו בעל שם] ז"ל כי אחר שראהו הולך וגדל מאד נתיירא שלא יחריב העולם על כן לקח ונתק ממנו השם שהי' דבוק עדיין במצחו וע"י זה נתבטל ושב לעפרו. אבל הזיקו ועשה בו שריטה בפניו בעוד שנתעסק בנתיקת השם ממנו בחזקה.
— יעקב עמדין, שאילת יעבץ, חלק שני, שאלה פב, באתר היברובוקס
הגר"א
הגר"א סיפר לתלמידו רבי חיים מוולוז'ין, שרצה לעשות גולם, אך נמנע מכך כתוצאה מתמונה שראה. רבי חיים מוולוז'ין סיפר על כך בהקדמה לספרו של הגר"א "ספרא דצניעותא"[13] (1818).
הפירוש של הגר"א לספר היצירה נחשב לפירוש המוסמך והמפורט ביותר הקיים[14], כפי שמראה העובדה, שזהו הפירוש היחיד לספר היצירה שעליו גופו קיימים כמה וכמה פירושים על הפירוש. דבר שיכול לאשש שעניין זה העסיק את הגר"א במציאות ולא רק באגדה. לפי הספר "קול התור", המיוחס בידי אחדים לתלמיד של הגר"א אך נראה שנכתב בסוף המאה ה-19 או בראשית המאה העשרים, הגאון ניסה ליצור את הגולם על מנת להילחם בכוחות הרשע בשערי ירושלים[15]. בספרו של גורדון[16], המחבר מספר שבילדותו בעיר וילנה, ככל הנראה בראשית המאה העשרים, שמע סיפורים ששרידי הגולם של הגאון נמצאים בעליית הגג בבית הכנסת של הגר"א בווילנה. גורדון מספר שאביו אליהו גורדון[17], שהיה רב בבית הכנסת, אישר לו את קיומה של מסורת זאת שאותה הגדיר כ"עתיקה". כך שהיא הייתה מן הסתם קיימת מזה עשרות של שנים לפחות. יש מקום לשער שהמסורת הזאת על הגולם של הגאון מווילנה הייתה מקור ההשראה למסורת הספרותית המאוחרת על הגולם של המהר"ל מפראג, שהמחקר מראה שלא הייתה ידועה לפני שנות השלושים של המאה ה-19.
בתרבות
נוסחים שונים של סיפור הגולם החלו להתפרסם בגרמנית במהלך המאה ה-19, הן על ידי יהודים והן על ידי נוצרים, כאשר הסיפורים הנוצריים נושאים נימה אנטישמית. בולט בסוגה זו וכנראה הראשון שהתפרסם על ידי נוצרי, היה תיאורו של יעקוב גרים, אחד משני האחים גרים מלקטי אגדות העם. בשנת 1808 פרסם גרים ב-Zeitung für Einsiedler ("עיתון למתבודד") תיאור של הגולם היהודי. על פי גרסה זאת, הגולם - שהוא בעצם משרת, נעשה בהדרגה גדול וחזק, ואז מוחקים ממצחו, שעליו רשומה המילה אמת, את האות הראשונה, וכך, כאשר נותרת רק המילה מת - הוא חוזר לעפרו. אבל פעם אחת קרה שיוצר אחד התאחר להרוס את הגולם עד אשר היה גדול וחזק כל כך, שבתהליך הקריסה הוא נפל על בוראו והמית גם אותו[18]. תיאור זה מזכיר את המסורת לגבי הגולם של רבי אליהו בעל שם.
בשנת 1812 התפרסם הספר Isabella von Ägypten. Kaiser Karl des Fünften erste Jugendliebe ("איזבלה ממצרים"), שכתב לודוויג אכים פון ארנים, סופר ידוע בן התקופה וידידו של יעקב גרים. הגולם שבו הוא יהודי, שנושא את כל התכונות שייחסו האנטישמים ליהודים - קמצנות, תאוותנות ויהירות[19].
בשנת 1818 פורסם ספרה של מרי שלי האנגלייה "פרנקנשטיין או פרומתאוס המודרני", שרבים מחוקרי הספרות מאמינים כי נכתב גם הוא בהשפעת הגולם[20].
הראשון בין הסופרים היהודים-גרמנים שהתייחס לגולם היה ברתולד אוארבך, בספרו Spinoza ("שפינוזה") מ-1837.
סופר יהודי-גרמני אחר שכתב בהשפעת הגולם היה מי שמוכר לנו בעיקר כמדינאי וכמי שכיהן כשר החוץ היהודי של גרמניה – ולטר רתנאו. ספרו Rabbi Elieser Weib ("אשת רבי אליעזר") יצא לאור ב-1902[19].
בשנות השישים של המאה ה-20 פותח מחשב במכון ויצמן למדע, והשם שניתן לו (ולשני הבאים אחריו) היה "גולם", על שמו של הגולם המיתולוגי.
ראו גם
- הגולם מפראג
- הגולם - דמות קומיקס פיקטיבית שיצרו אלי אשד ואורי פינק.
- מיתולוגיה יהודית
לקריאה נוספת
- גרשם שלום, פרקי יסוד בהבנת הקבלה וסמליה, ירושלים: הוצאת מוסד ביאליק, 1980
- משה אידל, גולם, תל אביב וירושלים: הוצאת שוקן
- Josef Bamberger, “The Golem and the Prophet – a Journey on the Traces of a Mayse”, The Art of Storytelling: the Yiddishe Mayse (Amsterdam Yiddish Symposium), 4 (2009), 7-29.
- ר' יהודה יודיל רוזנברג, נפלאות המהר"ל - סיפור בדיוני
- רות נצר, מאמר על ספור הגולם של גוסטב מיירניק. השלם ושברו. כרמל. 2009. עמ' 165 - 172
- יהודה ליבס, גלם בגימטריא חכמה, קריית ספר סג (תש"נ - תשנ"א), עמ' 1322
- 1315
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 ערך מילוני בוויקימילון: גולם |
| ערך מילוני בוויקימילון: גלם |
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: גולם (מיסטיקה) |
- אלי אשד,,, באתר האייל הקורא
- אלי אשד, יש לנו גולם במעגל: הגולם וגלגוליו בספרות ובקולנוע, באתר "ארץ הצבי"
- לילי יודינסקי, גלגוליו של הגולם: הגולם בתרבות היהודית, העולמית ובקולנוע, חלק א', חלק ב', חלק ג'
- מאיר בר-אילן, נפלאות ר' יהודה יודיל רוזנברג
- מאמר של הנס לודוויג הלד,, בבלוג של אלי אשד
- רשימת מאמרים על מושג הגולם באתר רמב"י
- אלי אשד, מי יצר את הגולם של המהר"ל מפראג?
- גולם, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
גולם (יהדות), דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 "GOLEM גלם". האנציקלופדיה היהודית (באנגלית). 1906. נבדק ב-2013-02-11.
- ^ ראו "Sefer Yetzirah Time Line" (באנגלית). נבדק ב-2013-02-11. בשם כתב-יד אנונימי משנת 1630 על גולמו של רבי אליהו מחלם.
- ^ ישעיה הלוי הורוביץ, שני לוחות הברית, באתר היברובוקס
- ^ או, כפי שכתב ליבס במאמר "גלם בגימטריא חכמה", הוא השיב אך לא בנימוס.
- ^ מגילת אחימעץ (מהדורת בנימין קלאר, ירושלים: הוצאת תרשיש, 1944), עמ' כ"ז –כ"ח
- ^ יוסף שלמה דלמדיגו, מצרף לחכמה, באתר היברובוקס
- ^ "Introduction to The Golem Returns" (PDF) (באנגלית). 2011. נבדק ב-2013-03-14.
- ^ רב סעדיה גאון היה לפני אבן עזרא ורבינו תם. וראה עוד ספר יצירה עם פירוש רס"ג מהדורת הרב יוסף קאפח עמוד י"א.
- ^ טרכטנברג, יהושע (2004) [1939]. Jewish Magic and Superstition (באנגלית). פילדלפיה. p. 85. ISBN 9780812218626.
- ^ ליימן, שניאור ז. (3 במאי 2010). "The Golem of Prague in Recent Rabbinic Literature" (באנגלית). ISBN 9780812218626. נבדק ב-2013-03-13.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ אלי אשד, מי יצר את הגולם של המהר"ל מפראג?.
- ^ חכם צבי, שאלה צג, באתר היברובוקס
- ^ ספרא דצניעותא; לקטע עצמו ראו כאן: ההקדמה
- ^ ספר יצירה
- ^ ראו קול התור ג' בוויקיטקסט
- ^ H.L. Gordon, The Maggid of Caro, (New York, 1949, p. 176.)
- ^ ישראל בעמים
- ^ גרשם שלום, פרקי יסוד בהבנת הקבלה וסמליה, ירושלים: מוסד ביאליק, 2003, עמ' 382
- ^ 19.0 19.1 עודד שי, גלגוליו של הגולם מפראג, באתר מורשה, תשס"ו
- ^ בית אבי חי | האם המפלצת של פרנקנשטיין היא הבן של הגולם?, באתר www.bac.org.il
38560173גולם (מיסטיקה)