מרדכי אהרן גינצבורג

מרדכי אהרן גִינְצְבּוּרְג (כ"א בכסלו תקנ"ו, 3 בדצמבר 1795 – ט"ז בחשוון תר"ז, 5 בנובמבר 1846), היה מראשי המשכילים בווילנה, תרגם לעברית וחיבר ספרי השכלה. גינצבורג היה ממעצבי העברית הספרותית החדשה, ואף חיבר את האוטוביוגרפיה הראשונה בעברית, "אביעזר".

קורות חייו

גינצבורג נולד בסוף 1795 בעיירה סלנט שבפלך קובנה של האימפריה הרוסית (באזור ליטא). אביו של גינצבורג, יהודה אשר, היה משכיל בעצמו, מראשוני המשכילים בליטא, וצירף לחינוך המסורתי של בנו בחדר גם לימוד תנ"ך ודקדוק עברי. בילדותו החל לקרוא חיבורים היסטוריים יהודיים עממיים כמו "יוסיפון" ו"צמח דוד" לדוד גנז, ונמשך לקריאת ספרי מדע והשכלה שהיו זמינים לו, כגון "ספר הברית" לר' פנחס אליהו מווילנה. בגיל 14 השיאו לו נערה בת 13 בנישואים שלא עלו יפה, כפי שהוא מתאר בגילוי לב באוטוביוגרפיה שלו. הוא עבר להתגורר אצל חותנו בעיירה שאוול, ושם הרחיב את ידיעותיו, קרא ספרי השכלה, בין השאר את חיבוריו של משה מנדלסון, ואף עסק בקבלה. בהמשך למד גרמנית וקרא ספרות יפה אירופית בת התקופה.

ב-1817 החל לנדוד בין עיירות בליטא ובקוּרְלַנד, והתפרנס בדוחק כמלמד תינוקות ומעיסוקים נוספים. ב-1823 הוציא בווילנה את החיבור הראשון שלו – החלק הראשון של התרגום של "גלות הארץ החדשה". ב-1832 סיים להכין את החלק הראשון של "תולדות בני האדם", אך הצליח להדפיס אותו רק ב-1835. באותה שנה כנראה כבר היו מוכנים אצלו חיבורים נוספים, שנדפסו בשנים הבאות. בשנות השלושים גם בא בדברים עם משכילים נוספים להוציא כתב עת משכילי בעברית, אולי כשהוא שותף בעריכה לריב"ל, אך הדברים לא יצאו אל הפועל.

ב-1835 התיישב בווילנה, כשהוא כבר סופר עברי מפורסם. גינצבורג תפס במהרה מקום של כבוד בקרב משכילי וילנה, עד שהפך להיות האישיות המרכזית בקבוצה שכללה את אד"ם הכהן ובנו מיכ"ל, מתתיהו שטראשון, יצחק אייזיק בן-יעקב, אייזיק מאיר דיק, קלמן שולמן, רש"י פין ואחרים. הוא התפרנס מהוראה ומניהול חשבונות, ומתמיכה של המשכיל העשיר ניסן רוזנטל.

בשנותיו בווילנה המשיך לפרסם את ספריו, והיה מעורב ביוזמות ובפעולות רבות של המשכילים. ב-1841 ייסד ביחד עם שלמה זאלקינד בית ספר "מתוקן", עמד בראשו ולימד בו תנ"ך. היה שותף לפנייה אל השלטונות הרוסיים בבקשה שיאסרו על היהודים ללבוש את בגדיהם המסורתיים, ומנגד פעל להקלה על ייבוא ספרים עבריים מחוץ לארץ. בשעת ביקורו של משה מונטיפיורי בווילנה ב-1846 היה גינצבורג מראשי המדברים מצד המשכילים.

כשהחל מקס ליליינטל בסדרת הפעולות שלו לקראת רפורמה בחינוך היהודי, בעידוד השלטונות הרוסיים, הסתייג גינצבורג מן הכיוון שנקט. הוא פרסם בפסאודונים "יונה בן אמיתי" חוברת בשם "מגיד אמת", כנגד החוברת "מגיד ישועה" של ליליינטל, ובה הסביר כי ליליינטל מנסה לייבא לתחום המושב את ההשכלה בנוסחה הגרמני, שאיננה מתאימה להשכלה המסורתית והמתונה יותר שבליטא. כדי להגן על עצמו מהצנזורה פרסם גינצבורג גם חוברת המתקיפה את "מגיד אמת", בשם "קיקיון דיונה".

במהלך השנים החמיר מצב בריאותו, ובסוף 1846 הלך לעולמו. הדרשן של וילנה, שנאלץ על כורחו להספיד את גינצבורג חסיד ההשכלה, הבליע את ההספד בהספד על שני רבנים שנפטרו באותה תקופה. העלבון של המשכילים מהספד זה הביא בסופו של דבר להקמת מסגרות עצמאיות של המשכילים בווילנה, בנפרד מהמוסדות של האורתודכסיים, ובפרט להקמת בית הכנסת של המשכילים "טהרת הקודש". בשנים הבאות המשיכו יורשיו ותלמידיו של גינצבורג, ובפרט אחיו הצעיר, משה ליב גינצבורג, להוציא לאור את ספריו.

השקפת עולמו, יצירתו וסגנונו

"אביעזר", האוטוביוגרפיה של גינצבורג, וילנה, 1863

השקפת עולמו של גינצבורג התאפיינה ברוח ההשכלה המתונה, בדומה לשאר משכילי וילנה בשנות הארבעים, שגינצבורג היה הדמות המרכזית ביניהם. תפיסותיו בנוגע לדמותה של היהדות הושפעו במידה רבה מכתביו של משה מנדלסון. שלא כמו המשכילים הרדיקליים, הוא לא פסל את הדת ואת ההלכה כשלעצמן ובוודאי לא תמך בהתבוללות. עיקר פעילותו של גינצבורג הייתה לתיקון מוסדות הקהילה היהודית, ובכלל זה הרבנים, לשיפור החינוך ולהבאת מודרניזציה לחיים היהודיים, לרבות הלבוש היהודי. הוא תמך בלימוד שפות זרות (גרמנית ורוסית) ואף תרגם מבחר יצירות מן הספרות האירופית בת זמנו, כגון כתבי גתה והיינה, ובמקביל עסק ביצירה עברית; כשאר המשכילים התנגד לדיבור ביידיש, שראה בה שפה משובשת.

גינצבורג היה כמעט היחיד בזמנו שעסק בכתיבת ספרי השכלה ממש, היינו הסברה של מדע והיסטוריה לקורא היהודי העממי. רבים מחיבוריו נועדו לאפשר ליהודי תחום המושב להכיר את המדעים וההיסטוריה העולמית, ועם זאת כתב רבות גם על ההיסטוריה של עם ישראל, ואף על אקטואליה יהודית בת הזמן (כגון עלילת הדם בדמשק וזיכרונותיו של אליעזר הלוי ממסעו עם משה מונטיפיורי בארץ ישראל). כשהציג מקס ליליינטל את הרפורמות שלו, התנגד להן גינצבורג בין השאר בטענה כי אין ליהודי רוסיה להתבטל בפני השכלה המיובאת מגרמניה, שאינה מתאימה ברוחה ליהדות המסורתית והשורשית שבמזרח אירופה.

כחלק מפעילותו לתיקון סדרי החיים בקהילה היהודית חיבר את האוטוביוגרפיה שלו, "אביעזר", ובה תיאר בפירוט את פגמי החינוך והמשפחה אצל היהודים. את חיבוריו כתב בעברית פשוטה יחסית, ונמנע מן הסגנון המליצי הכבד שאפיין את המשכילים בזמנו. הוא התיר לעצמו להשתמש לפי הצורך גם במילים מן המשנה והתלמוד, ואף חידש צירופים ומטבעות לשון רבים, רובם בתרגום שאילה מן הגרמנית, ובהם בין השאר "ימי הביניים", "כתובת" (במובן inscription), "רהיטים" ועוד. סגנונו של גינצבורג השפיע רבות על דמותה של העברית בדורות שאחריו, ובעקבותיה על דמותה של העברית הספרותית החדשה.

חיבוריו

• גלות הארץ החדשה, חלק ראשון, וילנה תקפ"ג (1823); כל שלושת החלקים, ורשה תרמ"ד (1883) בשם מסע קאלומבוס. תרגום של ספר גרמני מאת יואכים היינריך קאמפה (Campe) בשם Die Entdeckung von Amerika ("על אודות גילוי אמריקה") בשלושה חלקים: קולומבוס, קורטס ופיסארו. החלק הראשון תורגם גם ליידיש בעילום שם, אולי על ידי גינצבורג עצמו, בשם די ענטדעקונג פון אמעריקא, וילנה תקפ"ד.
• תולדות בני האדם, תרגום של החלק הראשון מספר היסטוריה של קארל היינריך פליץ (Pölitz). וילנה תקצ"ה (1835). פרקים בודדים מהחלקים הבאים של הספר נדפסו בכתבי-עת אחרי פטירתו של גינצבורג.
• ימי הדור, היסטוריה של אירופה מ-1770 עד 1812, וילנה תרכ"א (1860). הצרפתים ברוסיא, תיאור מסע נפוליון ברוסיה בשנים 1812–1813, וילנה תר"ג (1842). פי החירות, המלחמה נגד נפוליון בשנים 1813–1815, וילנה תר"ו (1846). תולדות נפאָליאן בן-פרט, נדפס בתוך המוריה, ורשה תרל"ח (1878), אחרי שנפסל על ידי הצנזורה ב-1833.
• עתותי רוססיא, היסטוריה של רוסיה, וילנה תקצ"ט (1839).
• אגרונים, קובצי מכתבים ומאמרים של מחברים מפורסמים: קריית ספר, וילנה תקצ"ה (1835); דביר, חלק ראשון, וילנה תר"ד (1844), חלק שני, וילנה תרכ"ב (1861).
• המלאכות (=שליחות) אל קאיוס קאליגולאה, תרגום ספרו של פילון האלכסנדרוני אודות המשלחת אל קליגולה, על פי התרגום לגרמנית, וילנה תקצ"ז (1836).
• חמת דמשק, אודות עלילת הדם בדמשק. מחמת הצנזורה לא נזכר מקום הדפוס, והוא כנראה קניגסברג; שנת הדפוס 1860.
• מגיד אמת, על פרשת ההשכלה מטעם (ראו לעיל), לייפציג 1843.
• אביעזר, אוטוביוגרפיה. גינצבורג החל לכתוב את האוטוביוגרפיה כבר בשנת תקפ"ח (1828), אך היא יצאה לאור רק אחרי מותו, בשנת תרכ"ד (1863) בווילנה. זו האוטוביוגרפיה הראשונה שנכתבה בעברית, והיא עשויה לפי ז'אנר האוטוביוגרפיה המודרני בעקבות "הווידויים" של רוסו. גינצבורג מתאר ב"אביעזר" בגילוי לב את ימי ילדותו ובחרותו, ומשתמש בסיפור חייו כדי להדגיש את הפגמים בסדרי החיים של יהודי תחום המושב, כגון החינוך הלקוי ובעיית נישואי הבוסר.
• על דבר הבגדים, מאמר בעניין הלבוש היהודי והצורך בהחלפתו בלבוש מודרני. נדפס בקובץ "לקט אמרים" של המליץ, סנקט פטרבורג תרמ"ט (1889).
• תקון לבן הארמי, חיבורים הומוריסטיים, וילנה תרכ"ד.
• מבוא לארץ קדומים, הוצאה חדשה של ספר הגאוגרפיה המקראית מחקרי ארץ לשלמה לויזון על ידי יעקב קפלן, וילנה 1839.

רבים מספריו של גינצבורג יצאו לאור במהדורות נוספות בהמשך המאה התשע עשרה ובמאה העשרים. חיבורים נוספים שלו נשארו בכתב יד.

לקריאה נוספת

• Jacob S. Raisin, The Haskalah Movement in Russia, Philadelphia 1913, pp. 204-221
• יוסף קלוזנר, היסטוריה של הספרות העברית החדשה, כרך ג, ירושלים תשי"ג, עמ' 120–170
• ישראל ברטל, "מרדכי אהרון גינצבורג, משכיל ליטאי מול המודרנה", בתוך: עמנואל אטקס (עורך), הדת והחיים, תנועת ההשכלה היהודית במזרח אירופה, ירושלים תשנ"ג, עמ' 109–125
• דוד מגיד (מלקט ועורך), "ר' מרדכי אהרן גינצבורג: תקנ"ו - תר"ז. ספורי תולדותיו ופרשת עבודתו בשדה ספרות העברית", פטרבורג תרנ"ז

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא מרדכי אהרן גינצבורג בוויקישיתוף

• כתבי מרדכי אהרן גינצבורג בפרויקט בן-יהודה
• 'גינצבורג, מרדכי־אהרן', בתוך: דב ליפץ (מרכז המערכת), נתן גורן [ואחרים] (מערכת), יהדות ליטא, כרך ג, ספר א: "אישים", תל אביב: עם הספר, תשכ"ז, עמ' 141 (ספר יזכור לקהילת ליטא, בספריית העיר ניו יורק, תמונה 1339).

• HISTORY OF THE JEWS IN RUSSIA AND POLAND - S.M. Dubnow
• שמואל ליב ציטרון, מָרְדְכַי אַהֲרֹן גִינְצְבּוּרְג, מתוך ספרו "יוצרי הספרות העברית החדשה: תולדותיהם, יצירותיהם, סגנונם, וערך פעולתם", בפרויקט בן-יהודה
• הרמן רוזנטל ומ' זליגסון, ‏"מרדכי אהרן גינצבורג", במהדורת 1901–1906 של האנציקלופדיה היהודית (באנגלית)
• אביעזר, באתר מפעל המילון ההיסטורי ללשון העברית של האקדמיה ללשון העברית, כולל ניתוח מילוני

ספריו

• תולדות בני האדם, וילנה, תקצ"ה-1835, באתר היברובוקס
• קריית ספר, ורשה, תרמ"ג-1883, באתר היברובוקס

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

28829462מרדכי אהרן גינצבורג