ארמון הנשיאות (ליטא)
 | |
| חזית הארמון | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| סוג | מעון רשמי |
| מיקום | וילנה |
| מדינה |
 ליטא |
| הקמה ובנייה | |
| תקופת הבנייה | המאה ה-14 – השיפוץ הגדול האחרון ב-1834 |
| סגנון אדריכלי | נאו-קלאסיציזם |
הארמון הנשיאותי (בליטאית: Prezidentūra), הממוקם בעיר העתיקה של וילנה, הוא מקום העבודה והמעון הרשמי של נשיא ליטא. הארמון מתוארך למאה ה-14 ובמהלך ההיסטוריה של ליטא הוא עבר שיפוצים שונים, בפיקוח של אדריכלים בולטים, ביניהם לאוּרינאס גוּצביצ'יוּס (Laurynas Gucevičius) ווסילי סטאסוב (Vasily Stasov). בשנת 1997 הפך הארמון למושבו הרשמי של נשיא ליטא.
היסטוריה
ראשיתו של הארמון עוד במאה ה-14, כאשר ולדיסלב השני יגיילו, הדוכס הגדול של ליטא, הוציא צו שנידב את אדמת העיר וילנה הבישופית לבניית הארמון, ומסיבה זו הארמון מכונה לפעמים ארמון הבישופים[1]. בניית הארמון החלה בסוף המאה ה-14 בחסות הבישוף הראשון של וילנה אנדז'יי יסטז'נבייץ (Andrzej Jastrzębiec), ובדורות הבאים, המבנה הורחב ושופץ בהדרגה. בתקופת הרנסאנס שופץ הארמון שוב, והורחבו הפארקים והגנים ששכנו בתוכו.
בראשית המאה ה-18, התרחשו כמה אירועים דרמטיים בתולדות הארמון: הבישוף האחרון של וילנה התגורר בארמון, ליטא סופחה על ידי האימפריה הרוסית, והבניין עצמו נפגע קשות משתי שרפות גדולות ב-1737 וב-1748. הארמון שוחזר בשנת 1750 תחת פיקוחו של האדריכל לאוּרינאס גוּצביצ'יוּס. לאחר שחזורו, שימש הארמון כמקום מגורים לקיסרים, מלכים ואצילים. בשנת 1796 בארמון חי הצאר פאבל הראשון, קיסר רוסיה. במהלך המאה ה-19, שימש הארמון כמקום מושבם של כמה מושלים מהאימפריה הרוסית, כדוגמת מיכאיל מוריאוב (אנ'), המכונה "התליין"[2]. ב-1804 ביקר בארמון מי שעתיד להיות מלך צרפת, לואי השמונה עשר.
בשנת 1812 השתמשו גם אלכסנדר הראשון, קיסר רוסיה וגם הקיסר הצרפתי נפוליאון בונפרטה בארמון כמקום מגוריהם. במהלך פלישת נפוליאון לרוסיה ב-1812 הוא ארגן פעולות ויחידות צבאיות ליטאיות מארמון זה, כולל חמישה גדודים של חיל רגלי, ארבעה גדודי חיל פרשים ואת המשמר הלאומי של וילנה, כוח צבאי למחצה של ליטא. נפוליאון הוסיף לקבל אצילים ליטאים, מינה פקידי ממשל חדשים, וכן נכבדים אחרים בארמון. לאחר תבוסתו של נפוליאון בשנת 1812, שימש הארמון לאירועים טקסיים; בארמון, לגנרל מיכאיל קוטוזוב הוענק העיטור הצבאי הגבוה ביותר של רוסיה - מסדר סנט ג'ורג'. במהלך השנים 1824–1834, הארמון שוחזר לצורתו המקורית בידי וסילי סטאסוב, אדריכל בולט מסנקט פטרבורג, והפעם לסגנון אימפריאליסטי. שחזורו של סטאטוב עומד במקומו עד עצם היום הזה.
לאחר שליטא החזירה לעצמה את עצמאותה בשנת 1918, שיכן הארמון את משרד החוץ ואת סוכנות הידיעות ELTA עד למלחמת ליטא-פולין (אנ') בשנת 1920. הארמון שוב שוחזר בשנות ה-30 של המאה ה-20 על ידי סטפן נרבסקי[3]. לאחר מלחמת העולם השנייה שימש הארמון כמרכז לקצינים צבאיים; מאוחר יותר השתכנו בארמון אמנים ליטאים שונים. הארמון הותאם בהדרגה לשימוש כמשרד ומעון נשיאותי, ומאז 1997 הוא משמש כמשרדו ומעונו הרשמי של נשיא ליטא. כיום מתבצעות תוכניות להרחבת תפקידיו של הארמון כדי שישמש גם כמקום המגורים הרשמי של הנשיא. דגל שעליו מתנוסס שלט האצולה של הנשיא מונף כאשר הנשיא נמצא בארמון או בעיר.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
| וילנה | ||
|---|---|---|
| שכונות | זרצ'ה • פונאר | |
| כיכרות | כיכר הקתדרלה בווילנה | |
| אתרים | אוניברסיטת וילנה • ארמון הנשיאות (ליטא) • התיאטרון האופרה והבלט הלאומי של ליטא • ספריית שטראשון • מגדל גדימינאס (אנ') • נמל התעופה הבין-לאומי וילנה | |
| אתרים יהודיים | בית הכנסת הגדול של וילנה • בית הכנסת הכוראלי של וילנה • המרכז הקראי בווילנה • בית הקברות היהודי בשניפישוק | |
| אישים | אוסקר גליק • יהודה אופאטוב • חיים גראדה • ישראל אפשטיין • מרדכי אהרן גינצבורג • אנטולי גסמן • אייזיק מאיר דיק • יעקב ויגודסקי • יוסף זייברלינג • לאו חנין • דוד יוטן • איסר לובוצקי • יואל דוד סטרשונסקי לוינזון • חייקל לונסקי • אד"ם הכהן • אסף מסרר • מאיר ספיר • בוריס סקוסירב • שמואל שרגא פייגנזון • שמואל יוסף פין • יוליאן קלצ'קו • אברהם קרפינוביץ' • רבי העשיל צורף • נחמן רחמילביץ • צמח שאבאד • ברוך שוב • יהושע שטיינברג • יחיאל שיינבוים | |
| שונות | אורלה איירליינס • בריגדת הנייר • דפוס מ"ץ • דפוס ראם • דפוס רוזנקרנץ • הגאון מווילנה • יהדות וילנה • ש"ס וילנא | |
23916997ארמון הנשיאות (ליטא)