אנטולי גסמן
שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית מנהיג ריקה. אנטולי גריגורוביץ' גַסְמַן (ברוסית: Анаталий Григорьевич Гасман; 23 באוקטובר 1844 – 13 בדצמבר 1919) היה מדינאי רוסי. חבר הסנאט הרוסי, סגן שר המשפטים באימפריה הרוסית וחבר המועצה המדינית. יהודי מומר.
ביוגרפיה
נולד בווילנה, בן למשפחה יהודית ענייה. בצעירותו הוכרו כשרונותיו ולכן בחרו הוריו עבורו בקריירה רבנית. הוא התקבל לישיבת רמיילס והיה ממקורביו של רבי בצלאל הכהן, זקן המו"צים בקהילה היהודית בעיר. חבר בן עשירים תושב סלונים שכנע אותו לעזוב את הקריירה הרבנית ולקבל השכלה כללית, השניים קיבלו בסתר שיעורים ברוסית והשלימו ידע כללי מפי תלמיד בית המדרש לרבנים וכעבור זמן קצר עברו ללמוד בו בעצמם. המוסד היה מזוהה עם תנועת ההשכלה הווילנאית ואחד מחבריו לספסל הלימודים היה הסופר והפובליציסט לב לבנדה. בבית המדרש שכלל גסמן את העברית שלו וזכה לקרבתם של המשורר אד"ם הכהן, קלמן שולמן ושמואל יוסף פין. ביוזמתו נדב אברהם מאפו את הכנסות החלק השני של ספרו "עיט צבוע" לטובת העניים שבתלמידי בית המדרש לרבנים. בכל תקופת שהותו במוסד זה, ובניגוד למקובל בקרב רוב ככל התלמידים בבית המדרש, הקפיד גסמן על שמירת חוקי ההלכה בהתאם לרמה המקובלת בבית הוריו.
לאחר תום לימודיו בבית המדרש לרבנים, נבחן והתקבל ללימודים בפקולטה למשפטים של אוניברסיטת פטרבורג במלגה ממשלתית מלאה. בתקופה זו התקרב לברון הוראצי גינצבורג. הוא תקף בסדרת מאמרים בעיתונות שפרסם בעילום שמו, את התובע העליון של הסינוד הקדוש (אנ') קונסטנטין פוביידונוסצב (אנ') הנודע בדעותיו האנטישמיות ובפעולותיו להצרת צעדי יהודי רוסיה. הוא השלים את לימודיו ב-1867 ולאחר מכן נשלח ללימודים גבוהים מחוץ לרוסיה במימון ממשלתי מלא. בשנים 1868–1882 עבד במשרד המשפטים של האימפריה הרוסית, בין היתר כיהן תקופה כשופט בערכאה נמוכה בסרטוב. בתקופת עבודתו בקזאן כקטגור ממשלתי, התנצר. הרקע להתנצרותו אינו ברור כל צרכו, ייתכן שהיה זה תנאי למינויו כקטגור וייתכן שהיה זה כדי לאפשר את נישואיו לבתו של נסיך שהציב את העניין כתנאי להסכמתו לנישואי בתו.
עם מינויו של ניקולאי מנסין (רו') כשר המשפטים של האימפריה הרוסית ב-1885 התמנה גסמן כיועץ בכיר לשר. לאורך המחצית הראשונה של שנות ה-90 של המאה ה-19 הלך גסמן והתקדם בצמרת משרד המשפטים הרוסי. בתקופה הראשונה אחרי שהתנצר, ניסתה העסקונה היהודית בפטרבורג להיעזר בו, בתקווה למצוא בו "חבולסון שני", אך בפועל לא שיתף פעולה ואף פעל דרך קבע נגד היהודים. חברת מרבי השכלה ניסתה לנקום בו כלכלית לפי עצת מזכירה הקשיש יהודה לייב גורדון אך הניסיון נכשל.
ב-1895 התמנה כסנאטור בסנאט הרוסי. כשנבחר איבאן צ'גלוביטוב (אנ') כשר המשפטים של האימפריה הרוסית, התמנה גסמן כסגנו. כשנתבקשה התערבותו כסגן שר המשפטים לטובת היהודים במשפט בייליס סירב להתערב.
גסמן נפטר ב-13 בדצמבר 1919 בפטרוגרד ונקבר בית הקברות ניקולסקו (אנ') במרכז העיר.
לקריאה נוספת
- ש"ל ציטרון, מאחורי הפרגוד: מומרים, בוגדים, מתכחשים, ב, וילנה, 1925. פרק V: אנאטולי גריגורוביטש גאסמאן עמ' 90–102
| וילנה | ||
|---|---|---|
| שכונות | זרצ'ה • פונאר | |
| כיכרות | כיכר הקתדרלה בווילנה | |
| אתרים | אוניברסיטת וילנה • ארמון הנשיאות (ליטא) • התיאטרון האופרה והבלט הלאומי של ליטא • ספריית שטראשון • מגדל גדימינאס (אנ') • נמל התעופה הבין-לאומי וילנה | |
| אתרים יהודיים | בית הכנסת הגדול של וילנה (אנ') • בית הכנסת הכוראלי של וילנה • המרכז הקראי בווילנה • בית הקברות היהודי בשניפישוק | |
| אישים | אוסקר גליק • יהודה אופאטוב • חיים גראדה • ישראל אפשטיין • מרדכי אהרן גינצבורג • אנטולי גסמן • אייזיק מאיר דיק • יעקב ויגודסקי • יוסף זייברלינג • לאו חנין • דוד יוטן • איסר לובוצקי • יואל דוד סטרשונסקי לוינזון • חייקל לונסקי • אד"ם הכהן • אסף מסרר • מאיר ספיר • בוריס סקוסירב • שמואל שרגא פייגנזון • שמואל יוסף פין • יוליאן קלצ'קו • אברהם קרפינוביץ' • רבי העשיל צורף • נחמן רחמילביץ • צמח שאבאד • ברוך שוב • יהושע שטיינברג • יחיאל שיינבוים | |
| שונות | אורלה איירליינס • בריגדת הנייר • דפוס מ"ץ • דפוס ראם • דפוס רוזנקרנץ • הגאון מווילנה • יהדות וילנה • ש"ס וילנא | |
