רבי חיים אלעזר שפירא

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
האדמו"ר ממונקאטש
רבי חיים אלעזר שפירא
לידה ה' בטבת תרל"ב
סטריזוב
פטירה ב' בסיוון תרצ"ז (בגיל 65)
מונקאטש
השתייכות חסידות מונקאטש
רבותיו אביו רבי צבי הירש שפירא
רבי יחזקאל שרגא משינאווא
חיבוריו "מנחת אלעזר"
בת זוג חיה לבית רבינוביץ (תרמ"ז-תרס"ו)
רחל לבית סאפרין (תרס"ז-)
אב רבי צבי הירש שפירא
צאצאים חיה פרימא רבקה רבינוביץ
אדמו"ר ממונקאטש ה־שלישי
ט"ז בתשרי תרע"ד – ב' בסיון תרצ"ז
(23 שנים)

רבי חיים אלעזר שפירא (ה' בטבת תרל"ב – ב' בסיוון תרצ"ז) היה אב"ד מונקאטש ופוסק הלכה, האדמו"ר השלישי מחסידות מונקאטש. נודע בכינוי ה'מנחת אלעזר', על שם ספרו. כאחד מחשובי הרבנים במזרח-מרכז אירופה בין שתי מלחמות העולם, הנהיג קו שמרני ותקיף של התנגדות לאגודת ישראל ולציונות.

ביוגרפיה

ראשית חייו

נולד בסטריזוב לרבי צבי הירש שפירא, נינו של רבי צבי אלימלך מדינוב (ה"בני יששכר") ולאסתר בת רבי חנינא הורוויץ מאולינוב, נכדו של רבי נפתלי מרופשיץ. הוא נקרא אלעזר על שם אבי סבו רבי אלעזר שפירא מלאנצוט. כשחלה בגיל שלוש, נוסף לו השם "חיים" על פי הוראת רבי חיים הלברשטאם מצאנז שהיה רבו של אביו.

בתרמ"ב מונה סבו, רבי שלמה שפירא, לאב"ד מונקאטש והחל לנהוג כאדמו"ר. המשפחה חצתה את הרי הקרפטים והתיישבה בעיר ההונגרית, אף כי הילד חיים אלעזר נותר קשור למנהגי היהודים במולדתו: "איני מילדי מדינה זו רק מגאליצען", כתב לימים, "ודעתי באמת כי אין דעתי וטבעי כ"כ כמדינת הגר".[1] באותה שנה, בגיל 10, התחיל לרשום בפנקס דברי תורה ששמע מהוריו ורבותיו וחידושי תורה משל עצמו.

בכסלו תרמ"ז נשא את חיה חאשא בת רבי שרגא יאיר רבינוביץ מביאלובזיג, לה היה מאורס מגיל שמונה, החתונה התקיימה בטשביניה,[2] אליה עבר לגור ובה למד עם חמיו, בתקופה זו נסע לוורשה ולמד את מלאכת המילה, חמש שנים לאחר הנישואים התברר לו שאשתו לא תוכל ללדת, הוא המתין חמש שנים נוספות וכשלא נולדו להם ילדים הוא התגרש ממנה, היא חזרה לבית אביה ונישאה להאדמו"ר רבי חיים הגר מאנטניא, אך לא האריכה ימים, כשנפטרה תרם והנציח את זכרה בהקמת שכונת "בתי מחסה" ו"בתי מונקאטש" בירושלים, וכל שנה היה מציין את יום הזיכרון שלה.

בחשוון תרס"ז נשא את רחל פערל בת רבי יעקב משה ספרין מקאמארנא,[3] להם נולדה בת יחידה, חיה פרימא רבקה.[4][5]

בכ"א בסיון תרנ"ג כשנפטר סבו שהיה רבו הראשון, ואביו נתמנה לאדמו"ר, לקח אותו אביו לעזר בעבודתו הציבורית. באותה תקופה נסעו הוא, ואביו שהיה אדמו"ר, כל שנה לשבועיים אחרי החגים, לאדמו"ר רבי יחזקאל שרגא הלברשטאם בשינאווא, בשנת תרנ"ו העניק לו הרבי משינאווא במתנה כתב יד שהיה ברשותו מסידור "חמדת ישראל", סידור קבלי של רבי חיים וויטאל, בכתב יד בנו רבי שמואל ויטאל, והורה לו להדפיס את הסידור. הוא ערך והדפיס את הסידור בשנת תרס"ה בתוספת מבוא.

בתרס"ב התמנה לתפקיד אב בית-הדין במונקאטש ובטשענדיוף. המודרניים בעיר התנגדו למינויו, ובכ"ב בסיוון נסעו לבודפשט ועתרו בפני שר החינוך, הברון דה זולאנקמי, בטענה כי אינו יודע הונגרית; שליטה בשפה הייתה תנאי הכרחי לקבלת משרה ציבורית.[6] הרב שפירא סיפק תעודת סיום כראיה לכך שלמד ונבחן בהונגרית בבית-ספר בניטרה, אך היא התבררה כמזויפת.[7] הוא נאלץ לעמוד בבחינות חוזרות וקיבל את משרתו שוב רק בתרס"ד.[8]

על כס האדמו"רות

ביום טוב שני של חג הסוכות תרע"ד, בערב שבת, נפטר אביו ונקבר בחג, ומיד בשובו מהלוויה בליל שבת החל לנהוג כאדמו"ר בעריכת "שולחן", אמירת תורה וניגונים. כעבור שבועות אחדים, ביום ראשון פרשת וישלח, נתמנה לרבה הרשמי של הקהילה היהודית בכתב רבנות כתוב וחתום על קלף בידי עסקני הקהילה. בשנת האבל לאביו ערך והוציא לאור ארבעה ספרים מכתבי אביו בתוספת מבוא והערות: "דרכי אמונה", הגדה של פסח עם פירוש "תפארת בנים", "דרכי תשובה" בהלכה, ותיקוני הזוהר עם פירוש, "באר לחי ראי" ,[9] בקבלה.

בעת מלחמת העולם הראשונה (תרע"ד-תרע"ח), הייתה מונקאטש עיר גבול, ופליטים יהודים רבים הגיעו אליה. הוא עמד בראש מפעל הסיוע לפליטים יהודים שהגיעו מגליציה למונקאטש, הוא אף איכסן פליטים רבים בחצרו תוך סיכון עצמי כי לא היו להם אישורי שהיה.

בליל הסדר תרע"ה, היו הרבה חיילים יהודיים בקרבות והוא דרש בשבחם: "השתא הכא", השנה אנו כאן בזכות אנשי צבא יהודים לאין מספר בסכנת נפשות, אלפים מישראל עתה בשדה הקרב בסכנת נפשות ואין יכולים לערוך שלחן בלילה הזה לאכול בו מצה ומרור ולשתות הכוסות ולספר ביציאת מצרים, ובזכותם "לשנה הבאה בארעא דישראל [בארץ ישראל]" יצמח צדיק לגאולתן של ישראל, יבוא גואל צדק.

בתרע"ט סופח האזור לצ'כוסלובקיה שזה עתה קמה, ושמה ההונגרי של העיר, מונקאץ', הומר לשם הצ'כי, מוקצ'בו. בתרפ"ב ייסד את "ישיבה רבתי דרכי תשובה", שהייתה לגדולה בעיר ומנתה 280 תלמידים.

הוא לחם נגד אגודת ישראל, הסוציאליזם והציונות. כך, למשל דרש את הפסוק "הוי כל צמא לכו למים" הכוונה ב'צמא' היא ל"ציוניסטים, מזרחיסטים, אגודיסטים."[10] את הצהרת בלפור כינה "צרת בעל פעור". אביעזר רביצקי ראה בו את אחד מחשובי ההוגים האנטי-ציוניים החרדים, וציין כי תפישתו התאולוגית השפיעה רבות על "המתנגד הגדול ביותר שקם לציונות ולמדינת ישראל, מעודן, מקרב היהדות החרדית", רבי יואל טייטלבוים מסאטמר.[11]

למרות התנגדותו ומאבקו בציונות הוא תמך בתושבי ארץ ישראל והדגיש כי הרוצה לדור בארץ חייב להקפיד על קיום מצוות. לשם כך הקים "כולל" בשם 'תפארת צבי' שמקופתו ניתנה תמיכה להחזקת היישוב החרדי בארץ ישראל, כולל לשכונת בתי מונקאטש בירושלים.

באותה שנה נקלע למחלוקת עם האדמו"ר מגור, רבי אברהם מרדכי אלתר, על רקע תמיכת האחרון באגודת ישראל, בלימודי חול במתיבתא שהקים בוורשה[12] ובקיום רשת החינוך לבנות בית יעקב. כמו כן, מחה על כך שנפגש עם הרב קוק הציוני. הרבי מגור כתב לו בחזרה כי אם יבוא לוורשה לא ימצא שם "לא דובים ולא יער", רבי חיים אלעזר עשה כן והשיב כי מצא "דובים ויער וכל חיות היער". הוא קרא לו לשווא לזנוח את ה"אגודה" ו"בית יעקב", לתמוך בהקמת "לשכת יראים" בפולין ועוד.[13] בתרפ"ב, במקביל להתארגנותה של תנועת אגודת ישראל ומאוחר יותר כנסייה הגדולה הראשונה שלה, אירגן אסיפת רבנים כנגד התנועה בעיר צ'ופ, ופירסם מכתבים עליהם חתומים רבני האסיפה, במכתבים אלו הואשמה האגודה בחבירה איטית לציונות ובהסכמה ללימודי חול.[14] בעקבות מכתבים אלו פרסמה אגודת הרבנים בפולין מחאה ציבורית בעיתונות, בה הודיעו כי המתיבתא פועלת על פי הדרכתם והכוונתם.[15]

לאחר סיום המלחמה הגיעו למונקטאש שני אדמו"רים שנעקרו ממקומות מושבם, רבי יצחק אייזיק וייס מספינקא ורבי ישכר דב רוקח מבעלזא. הרב שפירא ניהל מערכות ממושכות נגד שניהם, שהתדרדרו לעיתים תכופות לאלימות קשה ודרשו את התערבות המשטרה בכוחות גדולים.[16] בעיתונות פורסם שבשבת תשובה תרפ"א דרש נגד הרבי מבעלז וכינה אותו "סטרא אחרא" ו"שטן בספודיק". לאחר מכן הצליח לשכנע את הרשויות לגרשו. גופים ציוניים שהתערבו בפרשה הצליחו למנוע את הצעד.[17] הרבי מבעלז עזב את העיר בתרפ"ב, אך המאבק בין שתי החצרות הקצין דווקא לאחר פטירת הרבי מבעלזא בתרפ"ו. שלושה ימים לאחר המוות, בדרשת שבת בבית הכנסת, דיבר סרה במנוח, בתגובה, הכריזו חסידי בלז על חרם נגדו.[18] בראשית סיוון תרפ"ז התפלגו חסידי בלז בעיר רשמית מהקהילה האורתודוקסית והקימו אחת משלהם;[19] מאחר שהחוק אפשר להכיר רק בקהל אורתודוקסי אחד, הם רשמו את עדתם כנאולוגית.[20] חסידי מונקאטש נאלצו לשכור שומרי ראש קבועים עבור אדמו"רם,[21] והוא אף הותקף על ידי המון זועם כשביקר בלמברג.[22] הסכסוך עם ספינקא נפתר בקיץ תרפ"ט, כשרבי יצחק אייזיק הסכים לעזוב את מונקאטש בתמורה לסכום של 100,000 כתר ולכך שיבקר את חסידיו בה פעמיים בשנה ללא הפרעות.[23] רק בכ"ד באדר תרצ"ד, לאחר שנים של מאבקים וחרמות הדדיים, נחתם הסכם פשרה בין חסידות מונקאטש לקהילת בלז במונקאטש.[20]

הרב שפירא שאף להתנתק משליטת הלשכה האורתודוקסית בברטיסלאבה – יורשתו של הגוף הכלל-הונגרי המקביל שקם ב-ה'תרל"א, שמשרדיו שכנו בבודפשט ושהאזור היה עתה מחוץ לתחום סמכותו – שניהלה את הקהילות בחבל, ולהקים משרד עצמאי לרוס התת-קרפטית תחת שליטתו. כדי לקדם את עניינו כרת ברית פוליטית עם המפלגה האגררית בבחירות הארציות לפרלמנט בתרפ"ה, וסייע להקים סיעת לוויין, "מפלגת האיכרים היהודים", עבורה. לאחר הבחירות סוכלה תוכניתו עקב התנגדותם של רבים מרבני החבל, שהונהגו בידי רבי יוסף צבי דושינסקי ורבי יואל טייטלבוים.[24]

בתרפ"ח היה אחד מהדוחפים להקמת מפלגת לוויין נוספת, "המפלגה הרפובליקנית היהודית", שזכתה להישגים בבחירות המחוזיות. בעת הבחירות הארציות של תרפ"ט היא לא התמודדה באופן עצמאי אלא קראה להצביע למפלגה האגררית. לאחר שהתקבלו התוצאות והסתבר כי הם הכפילו את כוחם ביחס לתרפ"ה, החליטו ראשי האגררים כי השפעתו הייתה שולית וחדלו מתמיכתם בו. הוא הצליח לכונן ברית חדשה עם הסוציאל-דמוקרטים,[25] אך ניסיון נוסף מצדו לייסד לשכה נפרדת נכשל לאחר שכנס נציגי קהילות שנערך ב-כ"ב בסיוון תר"ץ לא הגיע לידי הסכמה בנידון. לקראת בחירות תרצ"ה הוא רכש מחדש את אמונם של מנהיגי האגררים. לאחריהן, תמכה הממשלה החדשה במאמציו. בכ"ו בסיוון תרצ"ה התקיימו הבחירות ללשכה החדשה, שהוחרמו על ידי חלק גדול מהרבנים. מחאות רבות שהוגשו לגבי התנהלותה נענו בהתעלמות הרשויות. לאחר מסע לחצים ממושך, הצליחו קהילות רבות - ביניהן אוז'הורוד וברהובה - להימנע מלהסתפח לארגון ונותרו בשליטת ברטיסלאבה.[26]

בשנת תר"ץ נסע לארץ ישראל לביקור של שבועיים, כדי לפגוש את הרב המקובל רבי שלמה אליעזר אלפנדרי. הקשר ביניהם נוצר לראשונה בתרפ"ה, בתיווך הרב הירושלמי רבי ישעיה אשר זעליג מרגליות, שהיה מקורב לשניהם. האדמו"ר דרש וחקר רבות אודות הסבא קדישא, ופנה אליו כמה פעמים בבקשה לבקרו, והמקובל הירושלמי נתרצה לבסוף באדר תר"ץ. הרב ממונקאטש מיהר על גבי אונייה לארץ ישראל. הריא"ז מרגליות דיווח כי בפעם השנייה בה נפגשו, זמן קצר לפני ל"ג בעומר, אף שאלו האדמו"ר "אימתי קאתי מר"? (מתי תגיע, אדון?) והרב אלפנדרי השיב כי המשיח קרוב אך הרשעים מעכבים אותו. לאחר הילולת הרשב"י, שבוע וחצי לאחר הגעתם ארצה, נפטר הסבא קדישא. לפי הדיווחים, שקע הרב שפירא בעצבון[דרוש מקור].

בהתבסס על כתבי המעורבים, החוקר מוטי ענברי סבור כי הרב שפירא האמין שהרב אלפנדרי היה בחזקת משיח. מימי מלחמת העולם הראשונה, שהוא ראה בה מעין מלחמת גוג ומגוג, ועד מותו היה האדמו"ר משוכנע כי הגאולה קרובה אך מתאחרת בגלל חטאי הדור. הוא היה נתון במתח חזק מהגאולה והרבה לעסוק בכך בדרשותיו. ענברי ייחס את קנאותו הרבה לאמונתו זו.[13]

בתרצ"ב הורשע בהעלמת מס בסכום של 1,000,000 כתר בגלל אי-דיווח על כספי פדיונות שקיבל, והרשויות הצ'כוסלובקיות עיקלו את ספרייתו היקרה בט"ז באלול.[27] חסידיו גייסו תרומות כדי להחזירה לרשותו.[28]

ימיו האחרונים

בי"ז באדר תרצ"ג נישאה בתו חיה לרבי ברוך יהושע ירחמיאל רבינוביץ. חתונת הענק, שעלתה 100,000 כתר, מומנה על ידי הקהילה.[29] אלפי אורחים מאירופה כולה וגם מארצות הברית הגיעו להשתתף בה, כמו גם יותר מ-50 אנשי תקשורת. 600 עניים הוזמנו לסעודה.[30] החתונה כולה צולמה בידי חברת פוקס האמריקנית, שלטענתה שילמה לרב שפירא סכום גדול בתמורה לזכויות[דרוש מקור]. לאחר שהדבר התפרסם, תקפו אותו אויביו על כך שהתיר זאת, והוא התחרט לדבריהם, דרש להשמיד את התשליל ואסר לצפות בסרט[דרוש מקור]. פוקס תבעה אותו בבית המשפט בדרישה לבטל את האיסור או להחזיר את הכסף.[31] עם זאת דעת רוב החוקרים שגירסה זו פורסמה ע"י שונאיו במטרה להשמיצו, כפי שכותב לוי יצחק קופר:[32] "לדאבונו הרב של רבי חיים אלעזר נכח במקום גם צוות צילום מניו יורק. העיתון היהודי המקומי פרסם מכתב מחאה של הרבי נגד הסרט, אך למרות הסתייגותו ניצל הרבי ממונקטש את ההזדמנות, דיבר למצלמות ותבע מיהודי אמריקה לשמור שבת".

בכ"ז בניסן תרצ"ה, בעת כינוס של מנהיגי חסידויות שמרניים בצאנז, הכריזו הוא, רבי בן ציון הלברשטאם מבאבוב, רבי יקותיאל יהודה מסיגט ואדמו"רים אחרים על ייסוד "אגודת החרדים", ארגון שנועד להיאבק באגודת ישראל.[33] באותה שנה נגזרו עליו פעמיים עונשי מאסר בני חמישה-עשר יום; בפעם הראשונה היה זה בגלל החרם שהטיל על הגימנסיה העברית שפעלה במונקאטש ועל התומכים בה, ובפעם השנייה הורשע לאחר שכינה במהלך אספת בחירות את המועמד לפרלמנט חיים קוגל "בוגד במדינה".[34]

בכסלו תרצ"ז חלה התדרדרות קשה במצבו הבריאותי, והוא החל להתלונן על כאבים עזים בכתפו השמאלית. ב-ו' בטבת נסע לבודפשט לטיפול רפואי; ההגיוגרף דוד כהנא מסר מבלי לפרט כי הרופאים אבחנו "מחלה קשה" וכי הוא טופל בהקרנות ("בעשטראהלונגען").[35] דבר חוליו התפרסם, ונערכו תפילות המוניות לרפואתו ברחבי העולם. כ-12,000 יהודים תרמו לו יום אחד מחייהם בחודשיו האחרונים.[36] הרב שפירא נפטר בביתו שמונקאטש בשעה שתיים לפנות בוקר בב' בסיוון תרצ"ז.[37] הוא נטמן באוהל אדמו"רי מונקאטש בבית הקברות העירוני.

לאחר פטירתו נתמנה חתנו רבי ברוך יהושע ירחמיאל רבינוביץ לממשיכו ברבנות ואדמו"רות במונקאטש. בערך בשנת תשל"ט, בעת שממשלת ברית המועצות עמדה להרוס את בית החיים, יהודי מקומי ארגן את העברת כל הקברים לכפר קרופיץ עילית (Верхній Коропець) הסמוך.

מספריו

כראש ישיבה, רב ואדמו"ר הוא כתב מאמרים ולמעלה מעשרים כרכים בתחומים מגוונים: פירושים, עיונים ודרשות על התורה, תלמוד בבלי ותלמוד ירושלמי; פסקי הלכה (שו"ת); חקר ועיון במנהגי ישראל ונוסח התפילה, ודרושים באגדה וחסידות. הוא הרבה לעסוק במנהגים שונים ובביסוסם ההלכתי, ולא נרתע מלשנות מנהגים או נוסחאות תפילה שונות כאשר לא תאמו להבנתו ההלכתית. בדרשותיו עורר רבות על יראת שמיים, התנגדות לציונות ועל האמונה, הציפיה, התפילה והפעולה למען ביאת המשיח.

שו"ת מנחת אלעזר - חמישה כרכים המאגדים שאלות ותשובות בכל תחומי ההלכה, (שני כרכים נוספים אבדו בימי השואה). על שם ספריו אלו כונה בשם: בעל 'המנחת אלעזר'.

כמו כן יצאו לאור הספרים "דרכי חיים ושלום" - מנהגיו בצירוף פסקים שונים שלו וכן הקובץ "זעקת שפירין", משיחותיו אודות האמונה והתפילה לביאת המשיח.

לקריאה נוספת

  • אהרן סורסקי, מרביצי תורה מעולם החסידות, חלק ד, בני ברק, תשמ"ז, עמ' קמא-קסז.

קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
ויקיטקסט טקסט בוויקיטקסט: שו"ת מנחת אלעזר
ויקישיתוף תמונות ומדיה בוויקישיתוף: רבי חיים אלעזר שפירא

הערות שוליים

  1. ^ מנחת אלעזר כרך א', עמ' כ"ו א', באתר היברובוקס.
  2. ^ גוטמאן, עמ' 14.
  3. ^ כי בשמחה תצאו: לקראת נסיעת אדמו״ר שליט״א לעיר מונקאטש. איחוד חסידי מונקאטש, 2001. עמ' 38.
  4. ^ ישראל זאב גוטמאן. חבל הכסף - ספר היוחסין. ברוקלין, תשנ"ב. עמ' 11, 18.
  5. ^ הרבנית ממונקאטש, הצופה, 9 באפריל 1945
  6. ^ חדשות שונות (מונקאטש), מחזיקי הדת, 11 ביולי 1902
  7. ^ חדשות שונות (מונקאטש), מחזיקי הדת, 18 ביולי 1902
  8. ^ יצחק רפאל, שלים חיים פרוש, יצחק אלפסי. אנציקלופדיה לחסידות, חלק 2, כרך 1. מוסד הרב קוק, 1986. עמ' תקסח.
  9. ^ ציטוט עמ' השער מהספר תיקוני זהר עם פירוש באר לחי רואי
  10. ^ יצחק אלפסי. ששים צדיקים: מאורות מעולם התורה והחסידות ממזרח וממערב. מכון תלפיות, 1999. עמ' 116.
  11. ^ אביעזר רביצקי. הקץ המגולה ומדינת היהודים - משיחיות, ציונות ורדיקליזם דתי בישראל. תל אביב תשנ"ג, עמ' 66.
  12. ^ ק.ר. רובינשטיין, מלחמה בעולם הצדיקים, המזרחי, 7 בספטמבר 1922
    רפאל רוזנצווייג, דמות דיוקנה של היהדות הטשכוסלובקית, דואר היום, 19 בפברואר 1926
  13. ^ 13.0 13.1 מוטי ענברי, אקטיביזם משיחי בפועלו ובהגותו של הרב חיים אלעזר שפירא ממונקאטש בין שתי מלחמות עולם, קתדרה 149, תשרי תשע"ד.
  14. ^ ק.ר. רובינשטיין, מלחמה בעולם הצדיקים, המזרחי, 7 בספטמבר 1922
    אספת הרבנים בטשאפ, המזרחי, 14 בספטמבר 1922
    "צדיקים" מדיינים אלו עם אלו, המזרחי, 15 בנובמבר 1923
  15. ^ מחאה גלוי', דער מאָמענט, 7 בנובמבר 1922
  16. ^ Yeshayahu A. Jelinek, Paul R. Magocsi. The Carpathian Diaspora: The Jews of Subcarpathian Rus' and Mukachevo, 1848-1948. East European Monographs, 2007. עמ' 173.
  17. ^ לפני סערה. המזרחי, 11 במאי 1922. עמ' 5.
  18. ^ חסידי בלז מכריזים חרם על הרבי ממונקאטש, דואר היום, 14 בינואר 1927
  19. ^ Chassidic Feud Leads to Split in Community. הסוכנות הטלגרפית היהודית, 10 בפברואר 1927.
  20. ^ 20.0 20.1 מחלוקת חסידי מונקאץ’ – בעלז. אתר יד ושם.
  21. ^ CZECHS START FIGHT TO COUNTERACT DRYS. ניו יורק טיימס, 5 בפברואר 1928 (נדרשת הרשמה).
  22. ^ Chassidic Rabbi Attacked by Adversaries in Lemberg. הסוכנות הטלגרפית היהודית, 19 ביוני 1928.
  23. ^ ווי ווערט ערלעדיגט דער קאמף צווישען א רב און א רבי'ז אין קארפאטען-רוסלאנד, היינט, 12 ביולי 1929
  24. ^ יהודה שפיגל, יצחק אלפסי. תולדות היהודים ברוסיה הקרפטית. הוצאה פרטית, 1997. עמ' 113-115.
  25. ^ שפיגל, אלפסי. עמ' 142.
  26. ^ ישעיהו ילינק. הגולה למרגלות הקרפטים. המרכז לחקר התפוצות ע״ש גולדשטיין־גורן, 2003. עמ' 147-149.
  27. ^ Order Library of Munkaczer Rebbe Confiscated for Taxes. הסוכנות הטלגרפית היהודית, 19 בספטמבר 1932.
  28. ^ 500,000 Kronen Raised to Redeem Rebbe’s Library. הסוכנות הטלגרפית היהודית, 11 באוקטובר 1932.
  29. ^ "הרב חיים אלעזר שפירא" באתר יוצאי רותניה הקרפטית בישראל.
  30. ^ 600 POOR FED AT WEDDING.; Police Needed at Marriage of Son of "Wonder Rabbi" Spira. ניו יורק טיימס, 16 באפריל 1933 (נדרשת הרשמה).
  31. ^ Chassidic Wedding Sequel in Action with Fox Film Company. יט"א, 7 באפריל 1933.
  32. ^ m.segulamag.www סגולה מגזין ישראלי להיסטוריה תמוז תשע"ג, יוני 2013
  33. ^ באבאוו און מונקאטש שאפען א גרויסע ארטאדאקסישע ארגאניזציע צו בעקעמפן די "אגודה", היינט, 5 במאי 1935
  34. ^ מונקאטשער רבי פערמשפט אויף 15 טאג ארעסט, היינט, 5 בדצמבר 1935
  35. ^ דוד כהנא. תולדות רבינו. אור תורה מונקאטש, תשנ"ח. עמ' 115.
  36. ^ CHAIM ELAZAR SHAPIRO; ' Wonder Rabbi' Head of Thousands In Jewish Sect. ניו יורק טיימס, 13 במאי 1937 (נדרשת הרשמה).
  37. ^ גוטמאן, עמ' 22.


פרשני התלמוד הירושלמי
המאה ה-16 רבי שלמה סיריליו • רבי שמואל יפה אשכנזי • רבי אלעזר אזכרי
המאה ה-17 רבי יהושע רפאל בנבנישתי (שדה יהושע) • רבי משה בן שלמה אבן חביב
המאה ה-18 הגאון מווילנה • רבי אליהו מפולדא • רבי דוד פרנקל (קרבן העדה) • רבי יעקב כהנא • רבי משה מרגליות (פני משה) • רבי נחום טרייביטש (שלום ירושלים)
המאה ה-19 רבי יחיאל מיכל הלוי אפשטיין • רבי יוסף שאול נתנזון • רבי יעקב דוד וילבסקי (הרידב"ז) • רבי ישראל משקלוב • רבי מאיר מארים שאפיט • רבי יהושע יצחק שפירא
המאה ה-20 רבי חיים קניבסקי • רבי חיים אלעזר שפירא • הרב יחיאל בר לב • רבי יצחק אייזיק קראסילשציקאוו • רבי ישכר תמר • רבי ישראל חיים דייכס • הרב משה שמעון זיוויץ
פירושים אבודים הרמב"ם • רבי מנחם זמבה
חוקרי הירושלמי שאול ליברמן
פירושים שלא פורסמו רבי משה זכות • רבי ישראל מאיר הכהן • רבי משה פיינשטיין

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0
אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=רבי_חיים_אלעזר_שפירא&oldid=2668829"