רבי אברהם בן אברהם

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
האוהל על קברי הגר"א ורבי אברהם בן אברהם הגר בוילנה

רבי אברהם בן אברהם היה אחד מגרי הצדק הנודעים בהיסטוריה היהודית. שמו הלועזי בצירוף תואר האצולה שלו – "גרף פוטוצקי" (Graf Potocki) – הפך למושג בפי יהודי פולין. העובדות ההיסטוריות אודות חייו אינן ברורות.

חייו

אברהם בן אברהם נולד לקראת סוף המאה החמישית לאלף השישי בעיר וילנה שבליטא, שהייתה אז חלק מהאיחוד הפולני-ליטאי, כוולנטין פוטוצקי. משפחת פוטוצקי הייתה משפחת אצולה פולנית עשירה ומפורסמת. בעת לימודיו באוניברסיטה בפריז פקד בית מרזח שהיה בבעלות יהודי זקן שהיה מנצל כל רגע פנוי ללימוד תורה, ודרכו התוודע ליהדות וחש צורך להתחבר אליה. למרות האיסור בחוק הפולני על המרת דת מנצרות ליהדות, שהעונש על הפרתו היה מוות, התגייר פוטוצקי, ומאז נקרא, כמו גרים אחרים, "אברהם בן אברהם" (על שם אברהם אבינו, שהיה הראשון שעבר מעבודה זרה לעבודת ה', כשם שהגר עובר מאמונה אחרת אל היהדות).

רחבת קתדרלת וילנה, מקום ההוצאה להורג, 1884

הגרף פוטוצקי האב שוכנע שבנו מת, ולכן לא חיפש אחריו. לאחר גיורו באמסטרדם חזר לווילנה, ולאחר מכן לעיירה איליה הסמוכה, כדי שלא תתגלה זהותו. כעבור פרק זמן הגיעה השמועה על גיורו למשפחתו, והיא פתחה בחיפושים אחריו כדי להחזירו לחיק הנצרות.

עקב הלשנה של יהודי בעיירה שהסתכסך עמו, נתפס אברהם, נחקר ועונה קשות. הוא הודה מיד כי הנו גר ולא הסכים לחזור בו למרות המחילה, העושר והכבוד המובטח לו אם יכיר בדת הנוצרית. עד הרגעים האחרונים לפני עלייתו למוקד ניסו הכמרים לשכנעו ללא הצלחה. אימו הצליחה להשיג אישור מהקיסר להשאירו בחיים, אלא שהכמרים הקדימו אותה ביום אחד והעלוהו על המוקד יום לפני בוא האישור[1].  

לפי האגדה הציע לו הגאון מווילנה להצילו על ידי הזכרת שמות קדושים, כלומר שימוש בקבלה מעשית, אך הוא סירב מתוך רצון לקדש שם שמיים.[2]

רבי אברהם הועלה על המוקד בכיכר העיר בווילנה בז' בסיוון תק"ט, יום טוב שני של חג השבועות. הוא קפץ אל האש הבוערת בזעקת "שמע ישראל". הכנסייה הנוצרית, שראתה באירוע ביזיון עבורה, אסרה על קבורת אפרו, ורק לאחר שוחד שנתן אליעזר שישקעס, אחד מיהודי הקהילה, ניתן חלק מאפרו לקבורה בבית העלמין היהודי שם. טרם פטירתו, ביקש הגאון מווילנה להיקבר ליד קברו של רבי אברהם בן אברהם.

מקום קברו התקדש בעיני יהודי וילנא ורבים היו עולים להשתטח על קברו. מעל מקום הקבר צמח עץ רב ענפים, שנדמה לרבים כדמות אדם הפורש זרועותיו להגן על הקבר, ויהודים ונוצרים רבים נהרו לחזות בו[3]. במלחמת העולם הראשונה הצליחו חיילי הצבא הגרמני לגדוע חלק מן העץ. העץ יבש בשנת תרפ"ה בערך, ובשנת תרפ"ז הקימה "הצדקה הגדולה" של קהילת וילנה אוהל על קברו וגדר ברזל לשימור שרידי העץ. על דופן האוהל הוטבע על טבלה הנוסח: "ציון גר צדק, לנפש יקרה זכה וטהורה, הקדוש אברהם בן אברהם זצ"ל. קידש השם ברבים, ב' שבועות ה'תק"ט".

בשנת תש"ז הורתה הממשלה הקומוניסטית לפנות את בית העלמין הישן בוילנה להקמת איצטדיון. בפועל הועברו רק שבעה קברים לבית העלמין החדש, ביניהם קבר הגר"א וגר הצדק. בשער האוהל כיום חרות על טבלה: "כאן גנוז רבם של ישראל, הגאון רבינו אליהו זצוקללה"ה מוילנא ומשפחתו, ואפרו של הגר צדק הי"ד"[4].

במסורת היהודית

על חייו של רבי אברהם, יחסיו עם הגר"א מוילנה, פרשת מאסרו ומותו על קידוש השם, עברו סיפורים רבים במסורת. שמו של רבי אברהם נזכר בתפילה מיוחדת בכל שנה בעת הזכרת נשמות ביום השני של חג השבועות, בבית הכנסת הגדול בוילנא[3].

על פי המקובל, בדרכו אל המוקד ניגן אברהם את מילות התפילה "אֲבָל אֲנַחְנוּ עַמְּךָ בְּנֵי בְרִיתֶךָ, בְּנֵי אַבְרָהָם אֹהַבְךָ, שֶׁנִּשְׁבַּעְתָּ לּוֹ בְּהַר הַמּוֹרִיָּה; זֶרַע יִצְחָק יְחִידוֹ, שֶׁנֶּעֱקַד עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ"[5]. בישיבת וולוז'ין נהגו לנגן ניגון זה. גם הרב איסר זלמן מלצר היה נוהג לנגן ניגון זה בכל מוצאי יום הכיפורים[6][7]

בן התקופה רבי יעקב עמדין, היעב"ץ, כתב:

מה אירע בימינו לפני איזה שנים בווילנא ראש מדינת ליטא, שנתגייר שר גדול מגזע פאטאצקא ותפשוהו וחבשוהו ימים רבים בחשבם שיחזור לדתם, ואע"פ שהיה יודע כי לא ימלט מעשות בו יסורין קשים ומיתה אכזרית, אם עודנו לא ישוב, והם היו חפצים להצילו ממות ומעונש קשה ומר ממות, שהיה מעותד לו אם יעמוד בדעתו, ולא פנה עליהם ולא לתחנת אמו השררה, לא חשב גזומם, ולא תאות וחשק הנאת עולמם, לא פחד ולא דאג למות בכל היסורים המרים שעשו לו, אחר שהמתינו לו זמן רב , חסו עליו מאד לכבוד משפחתו, והוא לעג לכל פיתויי הכומרים המדברים אליו יום יום כמנהגם ברוב דבריהם ביחוד לשר חשוב כזה שחק להם בזה להם, ובחר מות ארוך וערוך לפניו עם יסורים אכזרים משונים מאוד, מחיי עולם עובר, קבל וסבל הכל מאהבה ומת על ק"ה, תנצב"ה.

ויקם עדות ליעקב, תקט"ז, דף כ"ה, עמוד ב'

השם "הגרף פוטוצקי" הפך ברבות הימים לכינוי לאדם בעל עושר רב.

סימוכין היסטוריים

מלבד דברי היעב"ץ המובאים לעיל, אזכורים נוספים מאותה תקופה כמעט ואין[8].

רק במחצית השנייה של שנות ה'ת"ר מופיעים אזכורים רבים למאורע[9]. הדבר הוסבר בכך שהעלאת המעשה על הכתב באותם ימים היה כרוך בסכנת חיים[10].

חלק מהתיאור המוכר בתודעה הכללית אודות פרשת חייו ועלייתו למוקד של רבי אברהם בן אברהם שאוב מספר עלילתי בשם אברהם בן אברהם מאת זליג שכנוביץ ואשר תורגם בידי משה שנפלד. אלא שמדובר בספר אשר לא מתיימר להיות מדויק, רובו דמיון, וגם חלקים בסיפורו בלתי אפשריים מבחינה עובדתית וכרונולוגית.

עקב אי תיעודו ההיסטורי, יש מקרב ההיסטוריונים שטוענים כי אי מתן עדות מכלי ראשון מטיל פקפוק בעובדת קיומו של המעשה.[11]

בעניין זה יש לציין כי קיים דיווח בעיתון לונדוני מתקופה קרובה, אמנם על שם אחר (קיימת תאוריה שמשפחת פוטוצקי בקשה להסתיר את חרפתה והביאה למעצרו תחת שם בדוי) ומתאריך 11 ביוני 1753 סיון תקי"ג שפרטים מסויימים בו מזכירים מאד את המקרה של אברהם בן אברהם לפי המקובל.

מוילנא שבפולין, 11 ביוני, מגיע אלינו מקרה מחריד של נקמנות פאפאלית (כלומר קתולית) נגד יהודי, כדלהלן: בית משפט לצדק בעיר זו פסק גזר דין לפני מספר ימים נגד נוטש אמונתו בשם רפאל סנטימאני, יליד קרואטיה, אשר לאחר שהתחנך בדת הנוצרית כפר בה בגיל 12 שנה, אימץ את חיק הדת היהודית והחליף את שמו לאברהם איזקוביץ. במהלך שהותו בבית הסוהר כמה וכמה כמרים קנאיים ביקרוהו באורח יומיומי, (בהשתדלם) להראותו את נוראותו של פשע הכפירה, ולאלצו לחזור בו ולשוב לכנסיה, ולמשך יום או יומיים החזיקו בתקוה להשיבו אליהם: אך הם מצאו עצמם טועים. הוא היה כה איתן עד אשר לא העינויים שסבל ולא הצעת החנינה עשו עליו כל רושם. בתשיעי לחודש הוא הובל להוצאה להורג. כשהגיע למרגלות הגרדום התליין תלש את לשונו מפיו והטילה לאש לעיניו, ואז, כשידיו קשורות מאחוריו הושלך חיים לתוך ערימת גזירי עץ בוערים. לאחר שגופו אוכל, אפרו זורה ברוח. העלוב המסכן סבל את מותו באומץ גדול, אף אנחה לא נפלטה ממנו ולא הסגיר ולו סימן קל ביותר של פחד.

.

בעיתון אנגלי אחר בשם The Magazine of Magazines מופיעה ידיעה דומה מיולי 1753:

פולין. יהודי הוצא להורג באכזריות בוילנא בשל נטישת אמונתו הנוצרית, כפירה בה דבק עד רגעו האחרון ונשא כל עינוי שסבל ללא השמעת אנחה. העימותים בין אנשי הכמורה שלנו והאצולה עדיין ממשיכים לעלות, ומאיימים בתוצאות נמהרות. ההיידמקים ממשיכים לצאת במסעות השוד וההרס שלהם ולעיתים קרובות כל כך משלמים את המחיר, ולאחרונה בזזו כמה כפרים והרגו את כל התושבים בחרב.

למרות הדמיון המפתיע בפרטי דיווחים אלה למקובל במסורת אודות רבי אברהם בן אברהם, הרי שלפי המקובל נהרג גר הצדק בז' בסיון בשנת תק"ט, בעוד המקורות דלעיל עוסקים בתאריך ז' בסיון תקי"ג.

שינויי מנהגים בעקבות הריגתו

ישנה מסורת בשם הגר"א שבעקבות המאורע בטל הצורך להקפיד בהליכה ארבע אמות קודם נטילת ידיים, כיוון שמשעה שגר הצדק מסר נפשו על קידוש השם, נחלשה הקליפה מאוד[12]. הרב שלמה זלמן אוירבך היה מצטט מסורת זו אך ציין שלמעשה הוא עצמו הקפיד להיזהר בכך.

ראו גם

לקריאה נוספת

  • דב אליאך, הגאון, ירושלים תשנ"ח, כרך ג עמ' 1090 ואילך.
  • זליג שכנוביץ, אברהם בן אברהם : סיפור היסטורי מחיי הגר צדק מווילנה, הוצאת נצח, 1989. ‬
  • ישראל חיים בן-דוד, גרף פוטוצקי, או, גר הצדק : אגדה דרמתית בחמש מערכות, תל אביב תש"א.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ "מעשה אלפס" עמ' 30, מרבי בן ציון אלפס - מגיד בווילנא.
  2. ^ "רוח אליהו" במדור עדות נאמנה ע' ה, מפי הגר"א קוטלר ששמע מה"חפץ חיים".
  3. ^ 3.0 3.1 ישראל קלויזנר, קורות בית העלמין הישן בוילנה, וילנא תרצ"ה, עמוד 45, באתר אוצר החכמה (צפייה חופשית – מותנית ברישום)
  4. ^ קובץ גינת ורדים סאטמאר, סיון תשס"ח עמוד רפ"ו
  5. ^ מתוך תפילת "לעולם יהא אדם" בתפילת שחרית
  6. ^ יחיאל משה ורטהיימר, "ויחל משה" עמוד 173
  7. ^ כאן הניגון של גר הצדק בביצועו של בעל המנגן לוי יצחק שושן.
  8. ^ בספר עמודי בית יהודה, אמסטרדם תקכ"ו עמוד מו, באתר אוצר החכמה (צפייה חופשית – מותנית ברישום) מוזכר מות הקדושים של רבו ומלמדו של הגר רבי מנחם בן אריה מוויזון, שהועלה על המוקד ארבעים יום אחריו, בי"ז בתמוז, באשמת הסתה לגיור, ראו דוד מתתיהו ליפמאן, לתולדות היהודים בקובנה וסלבודקה, עמוד 60, באתר אוצר החכמה (צפייה חופשית – מותנית ברישום)
  9. ^ בשנת תרכ"ב נדפס, ב‎יוהניסברג, ספר בשם "גרי הצדק", שנחשב לאחר מהראשונים באותה תקופה שמספר על המאורע, בספר מוזכר דבר המאורע בפירוט רב.
  10. ^ דב אליאך, הגאון חלק ג עמוד 1106. ראו שם שתי עדויות מוקדמות על המעשה
  11. ^ * Magda Teter, "The Legend of Ger Zedek of Wilno as Polemic and Reasurance," AJS Review 29 no. 2(2005), 237-263 full text article at www.COJS.org
  12. ^ הרב דוד כוכב באתר פורטל הדף היומי

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0