רבי סימאי
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
| תקופת הפעילות | דור חמישי לתנאים – דור המעבר מהתנאים לאמוראים |
|---|---|
| תלמידיו | רבי יוחנן, ריש לקיש, רבי אלעזר בן פדת, רבי חייא בר אבא |
| בני דורו | רבי יהודה הנשיא |
| צאצאים | רבי מנחם בר סימאי |
רבי סימאי היה תנא בארץ ישראל בדור החמישי לתנאים ובדור המעבר מהתנאים לאמוראים. הלכותיו ודרשותיו פזורות בברייתות רבות בתלמודים ובמדרשים.
ביוגרפיה
היה מחכמי הוועד של רבי יהודה הנשיא שסדרו את המשנה, ולעיתים הוזכר כחכם מרכזי בין חבריו שהוזכרו כ"רבותינו"[1]. בתלמוד[2] מובא דיון הלכתי בינו לרבי יונתן, כמענה לשאלה של רבי יונתן, ואף שרבי יונתן היה מבוגר הרבה יותר ממנו, כנראה התכוון רבי יונתן לבוחנו בהלכה[3].
בדור המעבר מהתנאים לאמוראים נחשב מגדולי חכמי דורו ונשלח יחד עם רבי צדוק (השלישי) לעבר את השנה בלוד שביהודה[4].
האריך ימים רבים עד שגם אמוראי הדור השני למדו אצלו, כמו רבי יוחנן[5], ריש לקיש[6], רבי אלעזר בן פדת[7], רבי חייא בר אבא[8], רב אחא בר גמדא[9] או רבי חייא בר גמדא[10] כמו כן בתלמוד ירושלמי[11] מוזכרים כמה מתלמידיו בצורה אנונימית "תלמיד דרבי סימאי" כשדנו לפני חז"ל.
בנו היה רבי מנחם בר סימאי שכונה "בנן של קדושים" מפני פרישותו הגדולה, שלא הסתכל בצורת מטבע מימיו[12], וכתבו התוספות שגם אביו רבי סימאי היה אדם קדוש.
מאמרותיו
בהלכה
- העיד רבי סימאי משום חגי זכריה ומלאכי על שני אדרים, שאם רצו לעשותן שניהם מלאין - עושין, שניהם חסרין - עושין, אחד מלא ואחד חסר - עושין, וכך היו נוהגין בגולה[13].
- רבי סימאי אומר: מן הכל עושה רבי עקיבא ממזרין, חוץ מאלמנה לכהן גדול, שהרי אמרה תורה: לא יקח... ולא יחלל, חילולין הוא עושה, ואין עושה ממזרין[14].
- שיער רבי סימאי בדורו, כמה היא פרוטה (לעניין קידושין בשווה פרוטה)? אחד משמנה באיסר האיטלקי[15].
- רבי סימאי אומר: רמז לטבול יום שאם עבד (עבודת בית המקדש) חילל (עבודתו) מניין - תלמוד לומר קדושים יהיו לאלקיהם ולא יחללו, אם אינו עניין לטמא ששימש, דנפקא לן מ"וינזרו" - תניהו עניין לטבול יום ששימש[16].
- פירש רבי סימאי, דבר תורה (בעל חוב שרוצה לגבות את חובו) שיהא שליח בית דין נכנס וגובה בבינונית, שאם יכנס המלווה הרי הוא מוציא היפה, ואם יכנס הלווה מוציא הרע, אלא שליח בית דין נכנס וגובה בבינונית[17].
באגדה
- דרש רבי סימאי: בשעה שהקדימו ישראל נעשה לנשמע, באו ששים ריבוא של מלאכי השרת לכל אחד ואחד מישראל קשרו לו שני כתרים, אחד כנגד נעשה ואחד כנגד נשמע. וכיון שחטאו ישראל, ירדו מאה ועשרים ריבוא מלאכי חבלה, ופירקום[18].
- רבי סימאי אומר: מניין לתחיית המתים מן התורה - שנאמר וגם הקמתי את בריתי אתם לתת להם את ארץ כנען. לכם לא נאמר, אלא להם - מכאן לתחיית המתים מן התורה[19].
- אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי סימאי: שלשה היו באותה עצה (גזירת "כל הבן היילוד היאורה תשליכוהו"), אלו הן: בלעם, איוב ויתרו. בלעם שיעץ - נהרג, איוב ששתק - נידון ביסורין, ויתרו שברח - זכו בני בניו לישב בלשכת הגזית[20].
- דרש רבי סימאי, מאי דכתיב: אוהב כסף לא ישבע כסף ומי אוהב בהמון לא תבואה? אוהב כסף לא ישבע כסף - זה משה רבינו, שהיה יודע שאין שלש ערים שבעבר הירדן קולטות עד שלא נבחרו שלש בארץ כנען, ואמר: מצוה שבאה לידי אקיימנה; ומי אוהב בהמון לא תבואה - למי נאה ללמד בהמון (לדרוש ברבים)? מי שכל תבואה שלו (שבקי במקרא במשנה ובהלכות ובאגדות)[21].
- אמר רבי סימאי: (בעת תחיית המתים) הקדוש ברוך הוא מחליד לפניהן את הארץ (לנקברים בחוץ לארץ) והן מתגלגלין כנודות, וכיון שמגיעין לארץ ישראל נפשותיהן עמהן[22].
- אמר רבי סימאי: אל תהי גזרה שוה קלה בעיניך, שהרי נותר אחד מגופי תורה, ולא למדו הכתוב אלא בגזרה שוה[23].
- "ויתורו את ארץ כנען", אמר רבי ברכיה בשם רבי סימאי: מה ראה כנען להזכר כאן, אלא... ראה הקדוש ברוך הוא שאין לישראל זכות שיכנסו לארץ, נזכר ליצחק שנולד לאברהם בן מאה שנה ושרה בת תשעים שנה, וכנען - כ' עשרים, נ חמשים, ע' שבעים, נ' חמשים, הרי מאה ותשעים שנה[24].
קישורים חיצוניים
- רבי יצחק אייזיק הלוי, דורות הראשונים, רבי סימאי, פרק יב, חלק שני עמ' 52.
- הרב אהרן הימן, "רבי סימאי", תולדות תנאים ואמוראים, לונדון, תר"ע, חלק ג', עמוד 961, באתר היברובוקס
הערות שוליים
- ^ תלמוד ירושלמי, מסכת קידושין, פרק א', הלכה א'.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת בבא מציעא, דף צ' עמוד ב'.
- ^ הרב אהרן הימן, "רבי סימאי", תולדות תנאים ואמוראים, לונדון, תר"ע, חלק ג', עמוד 961, באתר היברובוקס.
- ^ מאחר שהנשיאים רבן גמליאל ברבי או רבי יהודה נשיאה גרו בציפורי, לא התאפשר להם לקדש את החודש, משום שיש לקדש את החודש רק ביהודה. וראה דורות הראשונים, חלק ב, בבל וארץ ישראל פרקים ח-יב עמ' 196, וכן חלק ה' פרק כו-כז עמ' קנב, על מהות סמכות עיבור החודשים והשנים.
- ^ תלמוד ירושלמי, מסכת מעשרות, פרק א', הלכה א', וכתב רבי אהרן היימן שיש לגרוס רבי סימיי.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת יבמות, דף ע"ד עמוד א', וכתב רבי אהרן היימן שיש לגרוס רבי סימאי.
- ^ תלמוד ירושלמי, מסכת מעשר שני, פרק ב', הלכה א'.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת סוטה, דף י"א עמוד א'; מסכת סנהדרין, דף ק"ו עמוד א'.
- ^ לפי גרסת הילקוט שמעוני, משלי, רמז תתקל"ב
- ^ תלמוד בבלי, מסכת מגילה, דף ל"א עמוד ב', לפי גרסת רבי רפאל נתן נטע רבינוביץ, דקדוקי סופרים חלק ח, באתר היברובוקס
- ^ תלמוד ירושלמי, מסכת שבת, פרק ז', הלכה ב'; מסכת ביצה, פרק ג', הלכה ב'.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת פסחים, דף ק"ד עמוד א'.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת ראש השנה, דף י"ט עמוד ב'.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת כתובות, דף כ"ט עמוד ב'.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת קידושין, דף י"ב עמוד א'.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף פ"ג עמוד ב'.
- ^ תלמוד ירושלמי, מסכת בבא מציעא, פרק ט', הלכה י"ב.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף פ"ח עמוד א'.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף צ' עמוד ב'.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף ק"ו עמוד א'.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת מכות, דף י' עמוד א'.
- ^ תלמוד ירושלמי, מסכת כתובות, פרק י"ב, הלכה ג'.
- ^ ילקוט שמעוני, תורה פרשת תצוה, רמז שפד
- ^ ילקוט שמעוני, תורה פרשת שלח, רמז תשמב