פאס
 | |
| מראה כללי | |
| מדינה |
 מרוקו |
|---|---|
| מחוז | פאס - בולמן |
| תאריך ייסוד | 789 לספירה |
| גובה | 579 מטרים |
| אזור זמן | UTC |
|
(למפת מרוקו רגילה) | |
-he.png)
פֶאסְ (בערבית: فاس, בברברית: ⴼⴰⵙ, בצרפתית: Fès) היא העיר השנייה בגודלה במרוקו, אחרי קזבלנקה.
בפאס חיים כ-2 מיליון תושבים. מיקומה הגאוגרפי של פאס הוא במרכז מרוקו, מה שהולם את שליטתה בעמדות הכוח במדינה.
פאס כיום היא איחוד של שלוש ערים. פאס אל באלי - (העיר העתיקה הראשונה של פאס) הנחשבת כיום בתור: "העיר העתיקה הכי גדולה בעולם", שנוסדה על ידי אידריס ה-2 בשנת 789 לספירה על גדות הנהר פאס. כעבור חמש מאות שנים הוסיפו הסולטאנים המריניים מאפייני אדריכלות ספרדיים מורים רבים לעיר העתיקה, ובנו את פאס אל ג'דיד - (העיר העתיקה השנייה של פאס) מחוץ לחומות. במהלך המאה ה-20 בנו הצרפתים את פאס המודרנית (ויל נובל) באזור הדרום-מערבי של האזורים העתיקים.
לאורך השנים הייתה בפאס קהילה יהודית, ונודעה לה חשיבות כיוון שישבו בה הוגים ופוסקים גדולים כגון רבי יוסף אבן מיגאש, רבי יצחק אלפאסי (הרי"ף) וגדול ההוגים ומגבשי ההלכה, הרמב"ם. לפחות שלוש פעמים באלף השנים האחרונות ערכו המוסלמים פרעות משמעותיות ביהודי העיר. בשני המקרים הראשונים נטבחו אלפי יהודים ואילו בטבח האחרון, שהתרחש במאה העשרים נרצחו "רק" עשרות. היהודים הנותרים ברחו או גורשו.
היסטוריה
תולדות העיר מתחילות זמן קצר אחרי שהערבים פלשו בסערה לצפון אפריקה אחרי מותו של מוחמד. עד היום נחשבת העיר פאס לאחת הערים הקדושות לאסלאם. פאס היא העתיקה מבין ארבע הערים המלכותיות של מרוקו, והיא נחשבת כמעוז דתי מצד אחד וכמרכז לימודי מתקדם מאידך. פאס הייתה בירת מרוקו בתקופות שונות וארוכות ותושבי העיר רואים בה עדיין את בירתה התרבותית של מרוקו.
לשם "פאס" יש שני הסברים: לפי האגדה, כשהחלו הבנאים לחפור את היסודות הראשונים, נמצא מכוש (פאס בערבית) ומכאן שמה. אגדה אחרת מספרת כי בזמן מדידת העיר הגיעה קבוצת מבקרים פרסים שכונו שבט פארס ומפולת סלעים קברה את כולם תחתיה, והעיר נקראה פאס לזכרם.
בתחילת המאה ה-9 הגיעו לעיר 2,000 משפחות מתוניס שהיגרו כדי למצוא מקום שליו לחיות בו. הם התקבלו בברכה ושוכנו על הגדה השמאלית של הנהר. רובע זה נקרא עד היום פאס אל קירוואן (המלומדים). נבנו שני מסגדים גדולים - א-שייח וא-שרפה, שהפכו למרכזים תאולוגיים העוסקים במדע פילוסופיה ורפואה. האפיפיור סילבסטר השני למד בפאס מתמטיקה והביא את המתמטיקה הערבית ואת השיטה העשרונית לאירופה. נבנו עשרות בתי מרחץ, פונדקים, טחנות קמח, חנויות ומרחצאות. העיר שגשגה.
במאה ה-10 תקף השבט הברברי זנטה וכבש את פאס. בתקופה זו, התיישבו שני אחים מפלג אחר בשני חלקי העיר ונלחמו ביניהם. תקופה זו נרשמה בהיסטוריה כתקופה של 70 שנות אלימות ושפיכות דמים.
במאה ה-11, יוסף אבן תאשפין משבט הסנהג'ה, מנהיג המוראביטון מכריז על עצמו כסולטאן מרוקו וקובע את הבירה במרקש. בתקופה זו העיר מתפתחת ונבנים בתי מדרש, פונדקים, מזרקות וחומה. בנוסף, נבנה סכר על נחל פאס ומערכת הובלת מים לבתי העיר. החומה המפרידה בין חלקי העיר נהרסת, ונבנה גשר על נחל פאס.
במאה ה-12, עם מות מייסד שושלת האלמוואחידון עבדאללה אבן טומארט, עולה תחתיו עבד אל-מואמין, שהיה קנאי לדת ומצביא מוכשר בשדה הקרב, וכובש את ערי מרוקו, ובתוכן את פאס. עבד אל מואמין בנה סכר עץ בערוץ הנחל וחסם זרימתו, וכשפתח את הסכר געשו המים ונחשול אדיר שטף את העיר וגרף את חומותיה, בתיה ואנשיה. טענתו הייתה שהוא מתעב את ראוותנות הבניה של המוראביטון עם הפיתוחים והעיטורים שקישטו המסגדים. את חומות העיר הרס בטענה שהן מיותרות, ואמר: "חומותיי הן צדק החרב".
בתקופת מוחדון פאס הייתה המרכז הדתי והרוחני של האימפריה האסלאמית הגדולה שכללה את צפון אפריקה וספרד.
במאה ה-13 העיר נכבשת על ידי בני מרין, הסולטאן אבו יוסף יעקוב, בנו של מייסד השושלת מעתיק את בירתו לפאס. אבו יוסף יעקב מייסד את פאס אל ביידה ופאס אלג'דידיה. בונה את ארמונו ובנייני המחאז'אן (המינהל) וכן את בתי החיילים והפקידים. המרינים יוצאים מפאס למסעות כיבוש בספרד ומוקם בה מחנה למניעת מרד בפאס אל באלי.
המאה ה-16 הסעדינים הגיע מנהיג מולאי אחמד מעמק הדרע (נאות מדבר בדרום מרוקו) דחק את שלטון הוואטסים, אנשי פאס שלא קיבלו מרותו הוגלו למדבר והוא עבר לגור בתארודנת.
עבד אלמלכ בשלטון, השקט נשמר בפאס 30 שנה. הסעדים פיארו ובנו את העיר בסגנון ספרדי מוסלמי. החידוש היחידי היה השימוש בשיש שיובא מאיטליה. הם שילמו עבורו בסוכר- ק"ג סוכר תמורת ק"ג שיש.
במאה ה-17 מולאי עבאס אחמד (המכונה אל דהבי - המוזהב) כבש את טימבוקטו, בזז את זהבה והעסיק את אנשי פאס כעונש בהטבעת מטבעות זהב. הבירה בתקופת הסעדינים הייתה מרקש. לאחר מותו בניו החלו רבים על כסאו ופאס הייתה שוב שרויה באנדרלמוסיה ומלחמת אחים.
תוך ייאוש פנו אל מולאי שריף ממשפחת השריפים שמלך בתאפילאלת, בעזרת בני שבטו כבש את פאס, אך מהר מאוד גורש על ידי בני משפחתו.
אחריו הגיע מולאי ראשיד שנודע כרודן אכזר וייסד את השושלת העלווית חסנית פילאלית. הוא שיקם את פאס וכפה על תושביה הקפדה על חוקי האסלאם.
יורשו, מולאי איסמעיל, חשד בתושבי פאס ובחר במקנס כבירה. מאז ועד היום, קיימות תחרות ושנאה בין אוכלוסיות שתי הערים.
פאס איבדה את גדולתה המדינית והתאולוגית בעולם המוסלמי, עד שהשליט העלוואי מולא עבדאללה העלה שוב את קרנה במהלך המאה ה-19.
העת החדשה
תקופת הפרוטקטורט, בין השנים 1912–1956, בה הייתה פאס תחת חסות צרפתית. המרשל הוברט ליוטאי (Hubert Lyautey) הכריז על פאס כאתר היסטורי שמור והציל אותה מהריסותיה. ב-1916 ליוטאי התיישב ברבאט, והעביר איתו את מרכז השלטון. במקביל, בנה את הנובל ויל מדרום מערב לשתי הערים העתיקות. מאז מוחמד החמישי המשיכה שושלת המלוכה לראות את רבאט כבירתה. בתקופה זו נטשו רבים מבני המקום, ויהודים רבים עלו ארצה או היגרו לצרפת. היות שאנשי פאס נחשבו למורדים פוטנציאליים בצרפתים, בתקופת החסות נבנו שתי מצודות על חורבות ישנות, מצפון ומדרום כשביניהן יושבת העיר.
אתרים בעיר
.jpg) | |
| פאס אל באלי (העיר העתיקה הראשונה) | |
| האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותי בשנת 1981, לפי קריטריונים 2, 5 | |
| מדינה |
מרוקו |
|---|---|
- המדינה - פאס אל באלי (העיר העתיקה הראשונה) היא אחת הגדולות מסוגה בעולם, ויש בה 9,400 רחובות וסמטאות. אין כניסה לכלי רכב, מלבד חמורים. בקצה המדינה נמצא "סוק אל-עטארין" (שוק התבלינים) שבו קשת גדולה המסמנת את הכניסה אל השוק, אפשר למצוא בנוסף לשלל התבלינים גם חפצי יבוא ומזכרות לתיירים.
- בלבו של הרחוב נמצא דאר סעדה, בית פרטי מפואר של אחד מעשירי העיר במאה ה-19 שיש בו חנות שטיחים ומסעדה מצוינת. מותר ומומלץ להיכנס פנימה. בהמשך הרחוב מזרחה נמצא עוד בית שבו פועלת מסעדת ה"ארמון של פאס" מגג המסעדה נשקפת תצפית על ה"מדינה".
- בתוך העיר העתיקה זורם נהר פאס.
- פאס אל ג'דיד - העיר העתיקה השנייה
- המלאח של פאס - "הרובע היהודי" מוקף חומות.
- וילה נובל - העיר החדשה של פאס שהוקמה על ידי הצרפתים
- באב בו ג'לוד - שער העורות - שער העיר, המרכזי שבשערי החומה המקיפה את העיר העתיקה. השער נבנה בשנת 1913 על ידי הצרפתים, בסגנון מסורתי, מעוטר באריחי קרמיקה כחולים וירוקים, כיוון שכחול הוא צבע העיר וירוק הוא צבע האסלאם. מפתח השער רואים את המינראט הירוק של מדרסת אבו אענאנייה והמינראט של מסגד סידי לזאז.
- אוניברסיטת אל-קרוויין - מסגד קרווין - המסגד הגדול בצפון אפריקה עד הקמת מסגד חסן השני בקזבלנקה. המסגד נוסד בשנת 859 בידי פאטימה בת מוחמד פחרי עבור פליטים מתוניס. המסגד יכול להכיל 20,000 איש בו זמנית ויש לו 14 דלתות כניסה. בחלל המסגד יש 270 עמודים המחלקים אותו ל-16 אולמות. בחצר המרוצפת שחור לבן יש העתק של ביתני "חצר האריות" בארמון אלהמברה שבגרנדה. ספריית האוניברסיטה שלו היא מהנרחבות בעולם האסלאם. הכניסה ללא מוסלמים אסורה.
- מדרסת אבו ענאנייה - המדרסה נבנתה ב-1355 על ידי השולטן המריני אבו עינאן. זו המדרסה האחרונה והמפוארת ביותר שנבנתה על ידי השולטן המריני, שהתפרסם בכך שהוליד 325 בנים ב-10 שנים, וכן בשל שרשרת הוצאות להורג אכזריות ביותר. ה"עולמה", חכמי הדת של המסגד, לא מצאוהו ראוי לבנות מונומנט דתי חשוב, אך מתוך אמונה כי מעשים טובים שאדם עושה באחרית ימיו מכפרים על עברו הציעו לו לבנות את המדרסה רחוק ממסגד קיראווין על גבי המזבלה העירונית. הון עתק הושקע בבנייתה. כשנשאל אבו עינאן על המחיר, נטל את ספר החשבונות והשליכו לוואדי ואמר כי דבר יפה אינו נמדד בכסף.
- רוב המדרסות נעלמו מן העולם המוסלמי בסוף ימי הביניים, אך בפאס התקיימו עד שנות החמישים, ובחלקן מתגוררים תלמידי דת עד היום.
- דאר אל מגאנה - בית שעון המים של פאס - הוא מבנה עתיק בפס, מרוקו, שנבנה על ידי הסולטן המריניד אבו אינאן פאריס המחזיק שעון מים המונע על משקל. אבו אל-חסן אבן עלי אחמד טלמסני היה אחראי לבניית השעון, שהסתיים ב-6 במאי 1357.
- בית הרמב"ם - ביתו של הרמב"ם ניצב עד היום בקומה השנייה שמעל קומת המסחר בדרך המובילה לשוק העורות המפורסם בעיר וכתובת שחקוקה באבן מציינת זאת. בבית מתגוררת משפחה מוסלמית אך אפשר להיכנס לביקור קצר. בכל היסטוריית התצלומים והציורים של בית הרמב"ם רואים את שעון המים שבו. שעון המים בנוי 13 דרגשי עץ ארז מגולפים ובתוכם היו משוקעות קערות פליז. השעון עוצב במאה ה-14 על ידי אומן מקומי. הסולטאן אבו עינאן, שרצה להזכיר את שעת התפילה קבע אותו בקיר מול המדרסה - הוא קיר ביתו של הרמב"ם.
- שאורה טנארי - מתחם לעיבוד עורות (בורסקאות) הגדול ביותר בעולם.
היהודים בפאס
ערכים מורחבים – התריתל, הטבח ביהודי פאס (1033), הטבח ביהודי פאס (1465)
במקום בו בחר מולאי אידריס ה-2 לבנות את פאס, הוא מצא יהודים, נוצרים ופגאנים.
במאה ה-8 העיר מנתה 15,000 יהודים (יש גורסים 45,000).
בשנת 979, לאחר שהעיר נכבשה בידי גולוגין-יוסף הברברי משבט המע'רווה, הוגלו יהודי פאס לאשיר שבאלג'יריה.[1]
במאה ה-11 התיישב רבי יצחק אלפאסי בפאס, ייסד בה ישיבה, ולימד בה תורה שנים רבות. במחצית המאה בעקבות כיבוש פאס על ידי שבטים ברברים קנאים לאסלאם התרחש טבח ביהודי העיר שבמהלכו נרצחו כ-6,000 יהודים.
במאות ה-13 עד ה-15, תקופת המרינים, הוטב מצב היהודים. הם נהנו מחופש פעולה וזו הייתה תקופת פריחה כלכלית ורוחנית. עם שקיעת השושלת ותחיית הקנאות הדתית, ב-1438, בשל התעוררות דתית מוסלמית בעיר, אולצו היהודים לעבור ולהתגורר בשכונה מיוחדת, הראשונה מסוגה במרוקו, שנקראה "מלאח" (לאחר מכן הוקמו רבעים כאלה במרקש, מקנס ורבאט). ב-1465 נערך טבח נוסף ביהודים, והקהילה התאוששה רק אחרי 1492, כשהחלו לבוא אליה מגורשי ספרד.[2]
באמצע המאה ה-17 הועברו לפאס 1,300 משפחות יהודיות עשירות מהעיר דילה והם הביאו לשנוי באופייה הספרדי של הקהילה.
במאה ה-18 הרס המלך מולאי יזיד את בתי הכנסת והגלה את היהודים. כעבור שנתיים חזרו היהודים למלאח ההרוסה.
בית הקברות "בית החיים" שוכן בפאה הדרומית של המלאח, מזרחית לארמון והוא מקיף שליש משטחו. הקברים בנויים בצורת חצי חבית ואוהלים. בסופו של בית הקברות, יש שער המוביל אל הרובע היהודי. קברה של הצדיקה סוליקה (נערה בת 15 שהועלתה על מוקד על שום שסירבה להמיר דתה ולהינשא לבן מלך).
כשבועיים לאחר הקמת הפרוטקטורט הצרפתי (1912) פרצה מרידה בפאס נגד השלטון. המרד כשל אך הקהילה היהודית שמנתה 12,000 נפש הותקפה במסגרת מה שכונה בהמשך התריתל, ורכושה הועלה באש. כ־60 יהודים נהרגו. השלטונות הצרפתיים שנגדם הופנתה אש המרד, החרימו את נשקם של היהודים, משום שטענו כי זו אחריותם של השלטונות להגן על הסדר והביטחון.
רבני פאס
פאס מנתה שושלות של רבנים, אשר היו דיינים במשך מאות שנים מאז גירוש ספרד ועד המאה העשרים, בין המשפחות החשובות של הרבנים אפשר למנות את משפחת הצרפתי, אבן דנאן, סירירו, אבן צור, מונסונייגו, מנסאנו. מבין רבני משפחת הצרפתי אפשר למנות את רבי וידאל הראשון, רבי וידאל השני (הצוף דבש), השלישי, והרביעי, רבי אליהו הצרפתי, רבי יצחק הצרפתי הראשון השני והשלישי, רבי יוסף הצרפתי, רבי שמואל הצרפתי, רבי אבנר ישראל הצרפתי, כל האלו כיהנו בעיר כדיינים ואבות בתי דינים ומראשי העיר. מבין משפחת אבן דנאן, אפשר למנות את רבי סעדיה אבן דנאן, רבי יצחק אבן דנאן, רבי אברהם אבן דנאן רבי שלמה אבן דנאן, רבי שאול אבן דנאן, רבי ציון אבן דנאן, גם משפחה זו התברכה בדיינים חשובים לאורך שנות חיי היהודים בעיר. מבין משפחת סירירו אפשר למנות את רבי מתתיה סירירו, רבי שאול סירירו, רבי מנחם סירירו ועוד. מבין משפחת אבן צור, אפשר למנות את רבי יעקב אבן צור המכונה היעב"ץ, רבי רפאל עובד אבן צור, ועוד. מבין משפחת מוסונייגו אפשר למנות את רבי ידידיה מונסונייגו הראשון ורבי רפאל אהרן מונסונייגו, ורבי ידידיה השני שכיהן עד לפני שנים לא רבות כרבה הראשי של מרוקו. כמו כן אחד אחד מרבותיה החשובים לאורך כל שנות יהדות פאס, הוא רבי יהודה בן עטאר. משפחת מנסאנו הייתה משפחה עשירה, שהעמידה כ-20 חכמים במאות הי"ח והי"ט.[3] המוכר והפעיל שבהם הוא רבי אברהם מנסנו.[4]
היהודים בעת החדשה
בימי שלטונן של צרפת וספרד הוענק ליהודים שוויון זכויות מלא והם היו פעילים בכל תחומי החיים. בשנת 1939 ישבו במרוקו כ-225,000 יהודים. בימי מלחמת העולם השנייה נפגעו יהודי מרוקו מחוקיה המפלים של ממשלת וישי, אך הסולטאן מוחמד החמישי לא התיר לגרשם ולהסגירם לידי הנאצים.
ב־1925 החלו היהודים להתגורר בחלק החדש של פאס. במיפקד 1931 נמנו בפאס 10,496 יהודים. רק היהודים העניים נשארו במלאח.
ב־1935 פעלו בתי ספר של רשת מוסדות "תלמוד תורה אם הבנים", שביקשו להתחרות בבית הספר של חברת כל ישראל חברים ("אליאנס"), שנוסד בשנת 1883 והייתה כלפיו הסתייגות. במלאח היו בית ספר לבנים ובית ספר לבנות ובעיר החדשה היה בית ספר מעורב.
ב-1947 היו בקהילה 22,484 יהודים, מספר זה כולל את אלה שישבו בסביבות העיר.
בשנת 1948 היו במרוקו הצרפתית כ-238,000 יהודים, במרוקו הספרדית - כ-15,000, ובאזור החופשי טנג'יר - כ-12,000.
בשנים 1948–1953 עלו לישראל כ-30,000 מיהודי מרוקו, וב-1954/5 - כ-37,000. היהודים חששו שכאשר תהיה מרוקו למדינה עצמאית יתדרדר מצבם, אך לאחר שקיבלה את עצמאותה השתפר מצבם, ואילו העלייה לישראל הוגבלה.
ב־1951, לאחר עלייה לישראל, נותרו 12,648. רוב היהודים עלו לישראל ומיעוטם היגרו לקנדה ולצרפת.
ב-1959 נאסר על יהודי מרוקו לעסוק בפעילות ציונית והיהודים סבלו מהתפרצויות של אנטישמיות. בתקופה זו עלו לישראל ב-1956–1960 כ-47,000 יהודים.
ב-1961, כשעלה חסן השני על כס המלוכה, חל שיפור ניכר במצבם של יהודי מרוקו והותרה עלייתם לישראל. ואולם התנגדות התושבים המוסלמים ליהודים גברה, בעיקר לאחר מלחמת ששת הימים.
אוכלוסיית יהודי מרוקו היא הגדולה שבאוכלוסיות היהודיות בארצות ערב; ב-1985 נאמד מספרה ב-20,000. רובם המכריע של היהודים שעזבו את מרוקו יושבים בישראל; רבים אחרים היגרו לצרפת ולקנדה. במרוקו פועלים כמה ארגונים יהודיים בינלאומיים - ארגון הג'וינט, כי"ח וחסידי חב"ד.
גלריית תמונות
-
המלאח של פאס - הרובע היהודי -
-
מתחם הבורסקאים של פאס (שאורה טנוארי) -
-
.jpg)
פנורמה
ערים תאומות
מונפלייה, צרפת (מ־1961)- שטרסבורג, צרפת (מ־1961)
פירנצה, איטליה (מ־1961)
קירואן, תוניסיה (מ־1965)
סן-לואי, סנגל (מ־1979)
קרקוב, פולין (מ־1985)
סוּון, קוריאה הדרומית (מ־2003)
בובו-דיאולסו, בורקינה פאסו (מ־2003)
קוימברה, פורטוגל.
לאהור, פקיסטן.
לקריאה נוספת
- 'פאס וחכמיה' חלקים א - ב, בהוצאת רבי דוד עובדיה
- עיר ואם בישראל: פרקים בחקר קהילות פאס ומכנאס, מקדם ומים, גיליון ט
- משה בר-אשר, משה עמאר, שמעון שרביט (עורכים), פאס וערים אחרות במרוקו: אלף שנות יצירה, רמת-גן: אוניברסיטת בר-אילן, 2013
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה
|
|---|
- אוסף יהדות פאס, מאוספי הארכיון המרכזי לתולדות העם היהודי
- מפות פאס מן המחצית הראשונה של המאה ה-20
- ארווין פלר, מרוקו: סיפורה של פז, "העיר היהודית" של מרוקו, באתר וואלה!, 27 באפריל 2017
- עינת לוי, זיכרונות דיגיטליים ממרוקו: מקהילה מקומית לקהילה וירטואלית, באתר הפורום לחשיבה אזורית, 16 בינואר 2019
הערות שוליים
- ^ הקהילה היהודית בפאס, מרוקו, אתר בית התפוצות
- ^ עיין בהקדמה לספר 'פאס וחכמיה' חלק א'
- ^ ראה פאס וחכמיה ח"א, בערכי רבני משפחת מנסאנו.
- ^ עיין בערכים של כל אחד מהדמויות המתוייגות.
30079538פאס