בת שבע

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

בת שבע הייתה אשתו של אוריה החתי ולאחר מכן הפכה לאשתו של דוד המלך, והייתה אמו של שלמה המלך, יורשו של דוד.[1] שמה היה בת שבע בת אליעם, אך בדברי הימים א' היא נקראת בת שוע בת עמיאל.[2] בתלמוד מבואר שהייתה נכדתו של אחיתפל הגילוני, יועצו של דוד.[3]

המפגש עם דוד

Postscript-viewer-blue.svg ערך מורחב – דוד ובת שבע

הסיפור על בת שבע בתנ"ך מתחיל עם תיאור התגלותה לפני דוד המלך, כשהייתה אשת אוריה החתי, אחד מאנשי צבאו הבכירים, בעודו בקרב. ישנו מדרש[4] המספר כי דוד עצמו נתן לאוריה את בת שבע לאישה, בשכר שסייע בידו לחלץ את חרבו של גליית מנדנה, כשהיה אוריה עדיין נכרי ושימש כנושא הצינה[5] של גליית. יש המפקפקים באמינותו של מדרש זה[6].

דוד עמד על גג ביתו וראה אותה, הביא אותה לארמונו ושכב עמה. כשהרתה לדוד, נקרא אוריה משדה הקרב כדי שיהיה עם אשתו וכך ייחשב הילד לשלו, אולם אוריה התעקש לשבת בפתח בית המלך ולא לסור לביתו:

וַיֹּאמֶר אוּרִיָּה אֶל דָּוִד, הָאָרוֹן וְיִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה יֹשְׁבִים בַּסֻּכּוֹת, וַאדֹנִי יוֹאָב וְעַבְדֵי אֲדֹנִי עַל פְּנֵי הַשָּׂדֶה חֹנִים, וַאֲנִי אָבוֹא אֶל בֵּיתִי לֶאֱכֹל וְלִשְׁתּוֹת וְלִשְׁכַּב עִם אִשְׁתִּי, חַיֶּךָ וְחֵי נַפְשֶׁךָ אִם אֶעֱשֶׂה אֶת הַדָּבָר הַזֶּה.

לפיכך שלח אותו דוד בחזרה לשדה הקרב, ובידו אגרת ליואב שר צבאו, להציב אותו בחזית ולנטוש אותו בשדה הקרב: ”הבו את אוריה אל מול פני המלחמה החזקה, ושבתם מאחריו וניכה ומת” (שמואל ב יא טו). יואב בן צרויה ממלא בשינוי אחר ההוראות וגורם למותו של אוריה יחד עם חיילים נוספים. לאחר שאוריה נהרג בקרב, נשא דוד את בת שבע לאשה.

חז"ל אמרו כי "כל האומר דוד חטא אינו אלא טועה", בתלמוד במסכת שבת.[7] כי בזמנם המנהג היה כי "כל היוצא למלחמת בית דוד כותב גט כריתות לאשתו" כדי שאם לא יחזור מהמלחמה ויוכרז נעדר, לא תשב אשתו בעגינותה, ותוכל להינשא בשנית מתוקף כוחו של הגט, ואילו אוריה נידון למוות כמורד במלכות לאחר שסירב לבקשת דוד ואף קרא ליואב בתואר אדוני בפני המלך, דבר שהתפרש כמרידה.

תוכחת נתן הנביא

Postscript-viewer-blue.svg ערך מורחב – כבשת הרש

לאחר מותו של אוריה, שלח ה' את נתן הנביא אל דוד ובמפגש בין השניים הוכיח נתן את המלך על מעשיו. תוכחת הנביא הוצגה באמצעות משל כבשת הרש. במשל זה תוארו שני אנשים: האחד עשיר ולו כמות רבה של צאן ובקר, והשני עני ולו כבשה אחת בלבד.

הכבשה האחת הייתה כל עולמו של העני, ובעלת תפקיד מכריע בחייו ובחיי משפחתו. יום אחד רצה העשיר לכבד אורח ולתת לו כבשה, אך לא רצה לוותר על רכושו. במקום זאת גזל את כבשת העני והעניקה לאורח. דוד, שלא הבין בתחילה את כוונתו של נתן, הכריז עם סיומו של הסיפור כי יש להמית את העשיר בגין העוול שעשה. אז פנה נתן אל דוד ואמר לו כי הוא עצמו החוטא אליו מכוון המשל:

אַתָּה הָאִישׁ... מַדּוּעַ בָּזִיתָ אֶת דְּבַר ה' לַעֲשׂוֹת הָרַע בְּעֵינַי אֵת אוּרִיָּה הַחִתִּי הִכִּיתָ בַחֶרֶב וְאֶת אִשְׁתּוֹ לָקַחְתָּ לְּךָ לְאִשָּׁה וְאֹתוֹ הָרַגְתָּ בְּחֶרֶב בְּנֵי עַמּוֹן. וְעַתָּה לֹא תָסוּר חֶרֶב מִבֵּיתְךָ עַד עוֹלָם עֵקֶב כִּי בְזִתָנִי וַתִּקַּח אֶת אֵשֶׁת אוּרִיָּה הַחִתִּי לִהְיוֹת לְךָ לְאִשָּׁה.

דוד מתוודה ושב מחטאו ותשובתו מתקבלת. עם זאת, הוא מקבל עונש על מעשיו: ”אֶפֶס כִּי נִאֵץ נִאַצְתָּ אֶת אֹיְבֵי ה' בַּדָּבָר הַזֶּה גַּם הַבֵּן הַיִּלּוֹד לְךָ מוֹת יָמוּת. וַיֵּלֶךְ נָתָן אֶל בֵּיתוֹ וַיִּגֹּף ה' אֶת הַיֶּלֶד אֲשֶׁר יָלְדָה אֵשֶׁת אוּרִיָּה לְדָוִד וַיֵּאָנַשׁ.”

העונשים שחזה נתן הנביא התגשמו כאשר בנו בכורו אמנון עינה את תמר אחותו, וכאשר בנו הנוסף אבשלום אחי תמר מאותה אם, נוקם את נקמתה ורוצח את אמנון. שנים לאחר מכן אבשלום מורד באביו אף מנסה להורגו, שוכב עם פילגשיו ולבסוף נהרג בידי יואב שר צבאו של דוד. גם אדניה בנו מנסה להמליך את עצמו תחת דוד עוד בחייו.

==השפעתה של בת שבע==   לימים, בעקבות וידויו וחזרתו בתשובה של דוד, ילדה בת שבע לדוד בן נוסף, שלמה, שהיה יורשו של דוד במלוכה. בימי זקנתו של דוד, כאשר עלתה שאלת ירושתו, חברו נתן הנביא ובת שבע יחד כדי להזכיר למלך שהבטיח לשלמה את כיסאו, ושכנעו אותו להמליך את בנו טרם מותו. בכך הפרו את עצת אדניה, בנו הגדול של דוד לאחר מות אבשלום ואמנון, שביקש יחד עם יואב בן צרויה ואביתר הכהן הגדול, להמליך את עצמו בחיי אביו.  

אחרי מות דוד ביקש אדניה משלמה, באמצעות בת שבע, לשאת את אבישג השונמית (הנערה ששימשה את דוד בזקנתו), ובכך לקבע את מעמדו כיורש. אף שבת שבע התערבה אצל בנה שלמה המלך למען אדניה אך ללא הועיל: אף כי שלמה כיבד את אמו והאזין לבקשתה, הוא שלח להרוג את אדניה (ואת יואב בן צרויה שיעץ לו עצה זו).   בת שבע ילדה לדוד שלושה בנים נוספים: שמעא, שובב ונתן[8].

ראו גם

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ ספר שמואל ב', פרק י"א, פסוק ג'
  2. ^ ספר דברי הימים א', פרק ג', פסוק ה'
  3. ^ סנהדרין סט ב
  4. ^ הובא בפירוש האלשיך לספר שמואל א', פרק י"ז, פסוק נ"א וכן בפירוש כלי יקר שם
  5. ^ ראו ספר שמואל א', פרק י"ז, פסוק מ"א
  6. ^ ראו למשל "אוצר הגאונים" מאת הרב ד"ר חיים צבי טוייבש בהוצאת מוסד הרב קוק למסכת סנהדרין דף קז. שהביא דברי תלמיד רס"ג החולק על מעשה זה
  7. ^ שבת נ"ו, א
  8. ^ דברי הימים א' (ג, ה)


Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0